עודיי גרגאוי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים עפ"ג 9333-04-26 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן המערער: עודאי גרגאוי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופטת נ' חקלאי) שניתן ביום 19.2.2026 בת"פ 34030-04-25 תאריך ישיבה: ו' באב התשפ"ו (20 ביולי 2026) בשם המערער: עו"ד דרויש נאשף בשם המשיבה: עו"ד נועה קסיר פת פסק-דין השופט אלכס שטיין: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופטת נ' חקלאי) אשר ניתן ביום 19.2.2026 בת"פ 34030-04-25. גזר דין זה ניתן בעקבות הרשעת המערער, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בנשיאה והובלה של נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב), רישא וסיפא, לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 32 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, לבל יעבור עבירת נשק מסוג פשע; וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח. עונש המאסר הושת על המערער בתוך מתחם הענישה אשר נע בין 30 ל-42 חודשי מאסר בפועל, אשר נקבע על ידי בית משפט זה בע״פ 5602/22 מדינת ישראל נ׳ פלוני, פסקה 16 (14.9.2022) (להלן: ע״פ 5602/22). 2. מעשה שהיה החל בהגעת שוטרים, ביום 7.4.2025, למתחם מגורים במסעודין אל עזאזמה. השוטרים נסעו בשלוש ניידות, אחת אחרי השנייה. המערער הבחין בניידות, נכנס אל המתחם ויצא ממנו כשהוא נושא עמו אקדח מסוג גלוק ושתי מחסניות מלאות ב-20 כדורי תחמושת. השוטרים הבחינו במערער והחלו לרדוף אחריו; המערער נמלט מהשוטרים בריצה עד שהגיע לקצה מתחם המגורים. תוך כדי הריצה, השליך המערער את האקדח עם אחת המחסניות, ולאחר מכן נעצר בידי השוטרים. 3. בית המשפט המחוזי לא מצא הצדקה לחרוג ממתחם הענישה המקובל והמחייב. נקבע כי המערער הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי, אך מאידך, נזקף לחובתו עברו הפלילי, אשר כלל הרשעה בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית ובהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. בית המשפט לא מצא בנסיבותיו האישיות של המערער סיבה להקלה בעונשו, ונתן את דעתו למדיניות של הרתעת היחיד והרבים אשר נקוטה בידינו נוכח החומרה הרבה הגלומה בעבירות נשק. לאור שיקולים אלה, קבע בית המשפט כי יש להטיל על המערער עונש מאסר בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו, קרי: מאסר בכלא לתקופה של 32 חודשים. 4. לטענת המערער, עונש זה מחמיר עמו יתר על המידה. לשיטתו, אין מדובר באירוע "קלאסי" של נשיאת נשק, אלא באירוע שעיקרו ניסיון לשבש את עבודת השוטרים – דבר שמצדיק מתחם ענישה מקל יותר בהשוואה לעבירות הנשק הרגילות. עוד נטען כי הפגיעה בערכים המוגנים, שאירעה במקרה דנן, הינה פחותה, שכן מדובר בנשיאה לטווח זמן קצר – אשר לא היתה מלווה בניסיון לפגוע באיש – ושכל מה שהמערער ביקש לעשות הוא להעלים את האקדח והמחסניות מעיני השוטרים. 5. מנגד, המדינה סבורה כי אין מקום להתערב בגזר הדין, שלטעמה אף מקל עם המערער. 6. דין הערעור להידחות. כפי שנקבע בע״פ 5602/22, בפסקה 16, מתחם הענישה ביחס לנשיאה והובלה של נשק, ללא עבירות נוספות, נע בין 30 ל-42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר במקרים הרגילים, ללא נסיבות ספציפיות לקולא או לחומרא, יש להטיל על נאשם בגיר 36 חודשי מאסר בכלא. קביעה זו היא בגדר הלכה מחייבת. לנוכח הלכה זו, בית המשפט המחוזי הקל עם המערער כאשר החליט למקם את עונשו בתחתית המתחם מבלי להחמירו בשל העובדה שהמערער הורשע בעבירה נוספת: הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. ההבחנה שהמערער ביקש שנעשה בין המקרים השונים של נשיאת נשק במרחב הציבורי, לאו הבחנה היא. נשק חם לא משנה את טיבו ככלי משחית, אשר נועד לפצוע ולהרוג בני אדם, כאשר האוחז בו שלא כדין נמצא עמו במרחב הציבורי במשך פרק-זמן קצר. 7 . אשר על כן, הערעור נדחה בזאת. ניתן היום, י"ג אב תשפ"ו (27 יולי 2026). יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת