פאטמה אלהואשלה ואחרים נ. רשות מקרקעי ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 88953-07-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרים: פאטמה אלהואשלה ו-126 אח' נגד המשיבות: 1. רשות מקרקעי ישראל 2. הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב 3. עיריית דימונה עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד סוהאד בשארה פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מעוררת קושי משמעותי שההליך הנוכחי אינו המסגרת המתאימה להענקת סעד בגינו. זאת, בשים לב להחלטות שיפוטיות חלוטות שכבר ניתנו בעניינם של העותרים בבית משפט זה, שאנו איננו יושבים כערכאת ערעור עליהן. 2. העתירה מכוונת נגד פינוי העותרים מבתיהם ביישוב המכונה "ראס ג'ראבה", המצוי ממזרח לעיר דימונה. בתמצית, העותרים מבקשים כי פינוים יעוכב עד אשר יתאפשר מימושה של חלופת המגורים שהוצעה להם: הקצאת מגרשים לזכאים בקרבת היישוב קסר א-סיר. לפי הנטען, צעד הכרחי להוצאת החלופה האמורה מן הכוח אל הפועל הוא החלטה של שר הפנים לאשר את המלצתה של הוועדה הגיאוגרפית דרום במשרד הפנים להרחיב את תחום שיפוטה של המועצה האזורית נווה מדבר. אולם, כך מוסיפים העותרים וטוענים, החל מחודש אוקטובר 2025 לא מכהן שר במשרד הפנים, כך שלא ניתן להשלים את התהליך. 3. ברקע הדברים עומדות קביעותיו החלוטות של בית משפט זה בגדרו של הליך אזרחי שמקורו בתביעת פינוי שהגישה רשות מקרקעי ישראל, המשיבה 1, לסילוק ידם של תושבי "ראס ג'ראבה" מהמקרקעין. העותרים כולם היו חלק מהמערערים באותו הליך. ההתדיינות בהליך האזרחי הסתיימה בפסק דין שניתן ביום 12.11.2025 (רע"א 51561-09-24, המשנה לנשיא נ' סולברג, השופטת י' וילנר והשופט י' כשר). מבלי לפרט יצוין כי טענותיהם של התושבים נדחו בעיקרן ובית משפט זה הורה על פינוי המקרקעין בתוך 90 ימים. שניים משופטי ההרכב (המשנה לנשיא סולברג והשופטת וילנר) אף הטעימו כי אין לקשור בין הפינוי לבין הסדרת החלופה עבור העותרים. 4. ביום 26.3.2026 הגישו המערערים בהליך האזרחי בקשה להארכת מועד לביצוע פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצוע זמני – עד שפתרון הדיור שהוצע להם יהיה זמין ובר מימוש. במסגרת נימוקי הבקשה הודגש העיכוב שחל בהקשר זה בשל הצורך בקבלת החלטה של שר הפנים, משרה שכאמור אינה מאוישת כיום. בקשתם זו נדחתה ביום 14.6.2026, תוך שניתנה תקופת התארגנות נוספת בת 60 ימים. בהחלטה זו צוין כי "ככל שלמערערים יש טענות כלפי מי מרשויות המדינה על אופן הטיפול בהקצאת המגרשים לזכאים מביניהם, אין מקומן בגדר הליך זה". 5. ביום 31.7.2026 הוגשה העתירה הנוכחית, שבה צוינו כמשיבות רשות מקרקעי ישראל, הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב ועיריית דימונה. לצד העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים למניעת הפינוי. טענותיהם של העותרים דומות במהותן לאלו שהועלו על-ידם בבקשה להארכת מעוד לביצועו של פסק הדין האזרחי, ונסבות בעיקרן על מחדלן של רשויות המדינה מלקדם את חלופת המגורים בקסר א-סיר. 6. דין העתירה להידחות על הסף אף ללא צורך בהגשת תגובות. כפי שכבר צוין, בית משפט זה בשבתו כבג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות שנתנו הערכאות המוסמכות, ולא כל שכן על החלטותיו שלו בהליכים אזרחיים (ראו למשל: בג"ץ 4234/24 אפל נ' רשם ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו, פסקה 7 (28.5.2024); בג"ץ 6134/24 אלסעדיין נ' רשות מקרקעי ישראל (18.8.2024)). הדברים אמורים בהתחשב בכך שהסעד העיקרי המבוקש בעתירה זו חופף במהותו לזה שהתבקש בהליך האזרחי, ובפרט בבקשה להארכת מועד לביצוע פסק הדין. אין אפוא מנוס מדחיית העתירה כפי שהוגשה. 7. בצד התוצאה הפורמאלית, שאין ממנה מוצא מטעמים הנוגעים לסופיות הדיון, האמת ניתנת להיאמר: מצוקתם של העותרים היא אמיתית. בשלב הנוכחי הקושי אינו נובע רק מהפינוי עצמו, אלא גם מחוסר האפשרות לקדם את גיבושה של חלופת המגורים שהוצעה להם בהיעדר שר פנים מכהן. דא עקא, העתירה שבפנינו לא כוונה כלפי קושי זה: הגורמים הרלוונטיים להליכי קבלת ההחלטות בעניין כלל לא צורפו כמשיבים לעתירה והסעדים שהתבקשו לא כוונו לכך. טענותיהם של העותרים בהקשר זה שמורות, ואין בפסק דיננו כדי לגרוע מהן. יש להצר על כך שהעתירה אשר אותה בחרו להגיש כיוונה לדרך ללא מוצא – טענות שכבר הוכרעו בהליך האזרחי. 8. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ' אב תשפ"ו (03 אוגוסט 2026). דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת