פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 87470-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד רחלי אייבס בשם המשיב 3: עו"ד אתי גוהר בשם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת כלפי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 25.1.2026. בית הדין הרבני הגדול דחה ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים מהימים 12.5.2025 ו-15.5.2025. 2. העותרת והמשיב 3 (להלן: המשיב) הם בני זוג לשעבר שהתגרשו בשנת 2021, ולהם ילדה משותפת כבת חמש (להלן: הקטינה). בין הצדדים התנהלה התדיינות משפטית בפני בית הדין הרבני האזורי, שנסבה בין היתר על הסדרי השהות של הקטינה. בתמצית הנדרשת לענייננו יצוין כי ביום 31.1.2022 בית הדין הרבני האזורי נתן תוקף של החלטה להמלצותיו של המומחה שמונה מטעמו לבחינת הסדרי השהות. בעיקרו של דבר נקבע כי הקטינה תשהה אצל המשיב שני לילות בשבוע וכן כל סוף שבוע שני, וכי ביתר הזמן תשהה אצל העותרת. הסדר זה הותנה בכך שהמשיב הסכים שייערכו לו בדיקות פתע לגילוי שימוש בסמים בתדירות של אחת לשלושה חודשים למשך שנה, על רקע חששות שהעלתה העותרת בעניין. הצדדים פעלו בהתאם להחלטה זו במשך כשלוש שנים, עד לחודש פברואר 2025. 3. מבלי להידרש שלא לצורך לפרטים שאינם עומדים במרכז ההליך יצוין כי ביום 26.5.2026 הגישה העותרת לבית הדין הרבני האזורי בקשה למתן סעד זמני שיורה על הפסקת זמני השהות של הקטינה עם המשיב עד למתן החלטה אחרת. העותרת ציינה כי היא חוששת שהמשיב חזר להשתמש בסמים וכן בתרופות המשמשות כתחליף לסמים. ביום 4.3.2025 נעתר בית הדין הרבני האזורי לבקשה, וביום 17.3.2025, לאחר שהמשיב הגיש תגובה מטעמו, בית הדין הרבני האזורי הורה על הערכה מחודשת של הסדרי השהות ועל הגשת חוות דעת עדכנית של המומחה לשם כך. 4. ביום 23.3.2025 הגיש המומחה חוות דעת מטעמו, ובה המליץ כי המשיב יעבור בדיקה נוספת לגילוי שימוש בסמים במועד שתבחר העותרת, וכן כי למשך שנה העותרת תוכל לדרוש מהמשיב לעבור בדיקות נוספות בתדירות שלא תעלה על אחת לחודש. לצד זאת, המומחה המליץ על החזרתם של הסדרי השהות שנהגו בכפוף לנוכחות של אחד מבני משפחתו של המשיב בזמני המפגש עם הקטינה, עד לקבלת תוצאות הבדיקה ולכל היותר למשך חודש. עוד הובהר כי אם הבדיקות יימצאו תקינות – יוחזרו הסדרי השהות ללא פיקוח. 5. בסופו של דבר, לאחר שהתקבלו הבהרות נוספות, ביום 12.5.2025 נתן בית הדין הרבני האזורי תוקף של החלטה להמלצותיו של המומחה והורה לצדדים לפעול בהתאם להן. העותרת לא השלימה עם החלטה זו וביום 14.5.2025 הגישה לבית הדין הרבני האזורי בקשה למתן צו גילוי מסמכים המכוון למקום עבודתו של המשיב, בטענה כי יהיה בהם כדי לתמוך בטענותיה בדבר השימוש בסמים. ביום 15.5.2025 בית הדין הרבני האזורי דחה את הבקשה בציינו כי די במתווה שנקבע על יסוד המלצות המומחה כדי להבטיח את טובת הקטינה. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 22.6.2025 המומחה הגיש לבית הדין הרבני האזורי עדכון ובו ציין כי המשיב ביצע את הבדיקה הנדרשת וכי זו נמצאה תקינה. בהמשך לכך, המומחה המליץ על הסרת הדרישה לנוכחות מפקח במהלכם של זמני השהות עם המשיב. ביום 26.7.2025 נתן בית הדין האזורי תוקף של החלטה להמלצה זו. 6. ביני לביני, ביום 22.5.2025 העותרת הגישה לבית הדין הרבני הגדול בקשת רשות ערעור על ההחלטות מיום 12.5.2025 ומיום 15.5.2025. בתמצית, העותרת העלתה טענות ביחס לאמינותן של הבדיקות שעליהן המליץ המומחה, כמו גם ביחס להתאמתו של המומחה להכרעה בסוגיות הנדונות. כן טענה העותרת כי דחיית בקשתה למתן צו גילוי מסמכים הפרה את זכותה להליך הוגן. בתגובתו לבקשת רשות הערעור המשיב הדגיש כי כלל טענותיה של העותרת נבחנו פעמים רבות וכי לא נמצא בהן ממש. כמו כן, המשיב דחה את הטענות ביחס לבדיקות ולהתאמתו של המומחה, והוסיף כי חשיפת המסמכים שהתבקשה תפגע בפרטיותו ללא הצדקה. 7. לאחר שהעניק רשות ערעור וקיים דיון במעמד הצדדים, בית הדין הרבני הגדול נתן את פסק דינו הנזכר בפתח הדברים. בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור לגופו בקבעו כי מכלול האינדיקציות שהובאו לעיונו מעלה כי אין ממש בחששותיה של העותרת בנוגע למסוכנות הנשקפת מהמשיב לקטינה. עוד צוין כי הסדרי השהות מתקיימים זה מספר חודשים ללא טענות על התנהלות בעייתית מצדו של המשיב, וכי יש בכך כדי לחזק את המסקנה האמורה. 8. ביום 26.2.2026 הוגשה העתירה דנן, שבה העותרת חוזרת, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלתה בפני בתי הדין הרבניים. העותרת טוענת כי נפלו פגמים מהותיים בהחלטה לאמץ את המלצותיו של המומחה, שכן בדיקות הסמים שנקבעו אינן מסוגלות לגלות את החומרים שהמשיב צורך לטענתה, או את אופן השימוש הנטען בהם. עוד נטען כי המומחה שמונה, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי בהכשרתו, אינו בעל מומחיות בתחומי הטוקסיקולוגיה והשימוש בסמים, אף שהשאלה המרכזית נסבה על התמכרות לחומרים משני תודעה. העותרת מוסיפה כי אופן עריכת הדיונים בבתי הדין הרבניים קיפח את זכויותיה. בהמשך לכך, העותרת מבקשת שנורה על ביטול פסק הדין וההחלטות מושא העתירה, ושלמצער נורה על החזרת הדיון לבית הדין הרבני האזורי או על מינוי מומחה מהתחומים האמורים. 9. ביום 24.3.2026 הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני הגיש תגובה מטעמו, וביום 15.4.2026 הוגשה אף התגובה מטעם המשיב. בתגובות נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן הטענות המועלות בה הן טענות "ערעוריות" שכבר נדונו ונדחו על ידי בתי הדין הרבניים. בנסיבות אלה, כך נטען, אין הצדקה להתערבותנו. עוד הוטעם כי אף לגופו של עניין לא נפל פגם במתווה שעליו המליץ המומחה ושאומץ על-ידי בתי הדין הרבניים, וכי זהו מתווה מאוזן המבטיח את טובת הקטינה. המשיב בתגובתו אף הדגיש את עברו הנקי ואת תפקידו הבכיר במקום עבודתו. המשיב הוסיף כי טענות העותרת בדבר סוג הבדיקות או התאמתו של המומחה הועלו בשיהוי רק לאחר שההמלצות לא תאמו את רצונותיה. 10. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינם והחלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהם שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו למשל: בג"ץ 31342-01-25 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (‏16.1.2025‏); בג"ץ 43327-01-25 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 6 (‏23.1.2025‏)). לא מצאנו כי המקרה שבפנינו בא בגדרם של חריגים אלה. טענותיה של העותרת נושאות אופי "ערעורי" מובהק, בפרט בהתחשב בכך שהן נסבות על שאלת התאמתו של המומחה, על אימוץ מסקנותיו ועל בקשת העותרת לחקור אותו (ראו למשל: בג"ץ 1866/23 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקאות 7-5 (20.3.2023‏); בג"ץ 38479-09-24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 4 (‏1.10.2024‏); בג"ץ 17174-08-25 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי – ירושלים, פסקה 2 (11.8.2025)). בתי הדין הרבניים בחנו את טענות העותרת, הסתמכו על חוות דעת המומחה ואימצו את המלצותיו. לעותרת אף ניתנה הזדמנות להגיש לו שאלות הבהרה. בנסיבות אלה, לא מצאנו כי נפלו בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול או בהחלטותיו של בית הדין הרבני האזורי פגמים המקימים עילה להתערבותנו. 11. בטרם סיום, נציין שהמומחה התרשם כי הן העותרת והן המשיב "רוצים בכל מאודם בטובת בתם, דואגים לה ומסורים כלפיה" וכי "בין ההורים קיימת הערכה הדדית וקיים פוטנציאל של שיתוף פעולה שיהיה בו בכדי לתרום לרווחתה וקידומה של הקטינה". יש לקוות כי הצדדים יתמידו בדרך זו. 12. סוף דבר: העתירה נדחית. בהתחשב בנסיבותיהם של הצדדים – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ו (06 יולי 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט