ג'אק מוסתכלם נ. הרשם לענייני ירושה מחוז ירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 85899-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. הרשם לענייני ירושה מחוז ירושלים 2. ב"כ היועצת המשפטית לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אליאס חורי, עו"ד רואן אבו תורקי בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו כוונה לכך שנורה למשיב 1, הרשם לענייני ירושה בירושלים (להלן: רשם הירושה), ליתן צו ירושה ביחס לעיזבונה של אם העותר שנפטרה בשנת 1989 (להלן: המנוחה). 2. ביום 28.4.2025 הגיש העותר לרשם הירושה בקשה למתן צו ירושה. לאחר שהבקשה הומצאה לבאת-כוח היועצת המשפטית לממשלה, המשיבה 2, בהתאם לתקנה 54 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 (להלן: תקנות הירושה), ביום 4.5.2025 זו פנתה לעותר במישרין וציינה כי עליו להבהיר אם ניתן בעבר צו ירושה בעניינה של המנוחה. 3. ביום 3.6.2025 העותר הגיש הודעה ובה ציין כי ניתן בעבר צו ירושה בעניינה של המנוחה על-ידי בית הדין הכנסייתי של הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית בירושלים (להלן: בית הדין הכנסייתי). כן צוין כי צו זה הוצא כך שישמש בשטח הרשות הפלסטינית בלבד. 4. ביום 5.6.2025 מסרה באת-כוח היועצת המשפטית לממשלה כי אינה מתכוונת להתערב בהליך המתקיים בפני רשם הירושה. אולם בהמשך, נמסרה הודעה נוספת לפיה העניין הושב לבחינה נוספת. מבלי לפרט, יצוין כי העותר פנה מספר פעמים נוספות לבאת-כוח היועצת המשפטית לממשלה על מנת להחיש את הטיפול בעניינו. ביום 21.1.2026 באת-כוח היועצת המשפטית לממשלה השיבה לעותר וציינה כי צו הירושה הקודם ניתן על-ידי בית דין מוסמך, ועל כן על העותר להגיש תצהיר שבו יסביר מדוע הגיש בקשה חדשה. למחרת, ביום 22.1.2026, השיב העותר לבאת-כוח היועצת המשפטית לממשלה כי אין מקום להגשת תצהיר נוסף, ואף הלין על משך הטיפול בעניינו. 5. ביום 26.2.2026 הוגשה העתירה שבפנינו. בעתירה התבקשנו להורות לרשם הירושה ליתן טעם מדוע לא ייתן צו ירושה בעניינה של המנוחה. עוד התבקשנו לקבוע כי התנהלות המשיבים "לוקה בחוסר הגינות ובשיהוי קיצוני ובלתי סביר" המצדיקים פסיקת הוצאות, וכן להורות למשיבים לנמק את התנהלותם, לרבות הסיבה להימשכות הטיפול מטעם היועצת המשפטית לממשלה בהתאם לתקנה 54(ד) לתקנות הירושה. 6. ביום 14.5.2026 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים. במסגרת התגובה המקדמית, צוין כי היועצת המשפטית לממשלה בחנה את הדברים ואף פנתה בעניין לבית הדין הכנסייתי שאישר כי צו הירושה שהוציא בעבר תקף. כן צוין כי ביום 5.5.2026 היועצת המשפטית לממשלה הגישה הודעה לתיק המתנהל בפני רשם הירושה שבה הבהירה כי נוכח קיומו של צו הירושה הקודם והיעדר הבהרות מצד העותר – אין מקום למתן צו ירושה נוסף בעניין עיזבונה של המנוחה. בתגובה המקדמית אף צוין כי ביום 10.5.2026 ניתנה החלטת רשם הירושה לפיה "לא ניתן לתת צו בגין אותו העיזבון, וככל שמבוקש לבטל את הצו שניתן על ידי בית הדין [הכנסייתי], על המבקש להגיש בקשה לביטול הצו לבית הדין". על רקע זה, נטען כי דין העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי על דרך נקיטת הליכים מתאימים בבית המשפט לענייני משפחה לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה). 7. ביום 19.5.2026 הגיש העותר את תגובתו, ובה חזר, בעיקרו של דבר, על טענותיו בנוגע להתנהלותם של המשיבים, ועל כך שיש מקום לחיובם של המשיבים בהוצאות. 8. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שדין העתירה להידחות. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבג"ץ לא יידון ככלל בעתירה כאשר קיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בטענותיו (ראו למשל: בג"ץ 11723-10-25 נסרי נסור ובניו בע"מ נ' משרד האוצר, פסקה 5 (‏26.10.2025‏); בג"ץ 72176-12-25 פלונית נ' עו"ד קליין – אפוטרופוס לדין, פסקה 3 (‏18.1.2026‏))‏. מבלי למצות, מאחר שהסעד העיקרי בעתירה נסב על הבקשה שהגיש העותר למתן צו הירושה, הרי כעת משניתנה החלטה בעניין דרכו של העותר פתוחה להגשת ערעור על ההחלטה בהתאם לסעיף 151א לחוק הירושה. זהו סעד חלופי המצדיק את דחיית העתירה. באשר לטענות בנוגע להתנהלותם של המשיבים – הרי שאלו קיבלו מענה בעיקרן בתגובה המקדמית שהוגשה מטעמם. די לנו בכך. איננו נוקטים כל עמדה לגוף הדברים. 9. סוף דבר: העתירה נדחית. במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' תמוז תשפ"ו (23 יוני 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת