פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 84731-06-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופטת רות רונן
העותרת:
פלונית
נגד
המשיבים:
1. בית הדין הגדול בירושלים
2. בית הדין האזורי חיפה
3. פלוני
עתירה למתן צו על תנאי בעניין החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1586942/2
בשם העותרת:
עו"ד משה יצחק אוסדטשר
בשם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני:
עו"ד יצחק שמואל רוזנטל
בשם המשיב 3:
עו"ד אריה סאמרלי; עו"ד דור סאמרלי
פסק-דין
השופטת רות רונן:
לפנינו עתירה המופנית נגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול) בתיק 1586942/2, בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה בעניין קיומם של הסדרי שהות מפוקחים של קטין עם אביו.
הרקע לעתירה
העותרת והמשיב 3 (להלן: המשיב) נישאו זה לזו כדמו"י, ובשנת 2021 נולד להם בן משותף (להלן: הקטין). למען הסדר הטוב יצוין כי הן לעותרת, הן למשיב יש ילדים נוספים מנישואים קודמים.
ביום 25.10.2023 הגיש המשיב לבית הדין הרבני האזורי בחיפה תביעת גירושין וכרך אליה את ענייני מזונות הילדים, ההחזקה והסדרי השהות. הצדדים התגרשו ביום 3.12.2023. באותו יום הורה בית הדין הרבני האזורי על הגשת תסקיר שירותי רווחה – זאת על רקע צו הגנה שניתן לעותרת בבית משפט לענייני משפחה בשל חששותיה מהמשיב, וכן על רקע טענותיה לפגיעות מיניות שביצע המשיב בקטין.
למען שלמות התמונה, יצוין כי העותרת המשיכה לפעול בעניין הטענות לפגיעות מיניות במישורים נוספים כגון הגשת בקשה נוספת לצו הגנה; תלונה במשטרה שהובילה לחקירת ילדים; ביקורים אצל רופאי ילדים; אשפוזו של הקטין בבית חולים ועוד.
ביום 2.7.2025 הוגש עדכון על ידי שירותי הרווחה בו צוין כי הקטין עבר בדיקה רפואית ושתי חקירות ילדים שלא העלו דבר, ולפיכך ההנחה היא שהתנהגותו החריגה נובעת ממצוקה אחרת ולא מפגיעה של המשיב בו. צוין כי ההתרשמות היא שאין מניעה מקיום זמני שהות של המשיב עם הקטין, וכי חוויות עבר אישיות של העותרת הן המשליכות על עולמו של הקטין. לפיכך הומלץ שלא לצמצם את זמני השהות ובד בבד להתחיל תהליך טיפולי של המשפחה.
ביום 10.7.2025 הוגש עדכון נוסף משירותי הרווחה בו צוין כי עו"ס לחוק הנוער שוחחה עם צוות הגן בו מתחנך הקטין – ואף היא סבורה שיש לבצע בהקדם הערכה משפחתית וטיפול משפחתי; וכן כי אין מניעה לקיים הסדרי ראייה בין המשיב לקטין. הובהר כי המלצתה נשענת על היעדר ממצאים פיזיים או התנהגותיים התומכים בטענותיה של העותרת. עוד צוין כי עריכת חקירות או בדיקות גופניות חוזרות לקטין עשויה להסב לו נזק רגשי שלא לצורך ולפגוע בתחושת הביטחון של הקטין.
לאחר שהמשיב העלה אף הוא טענות בעניין מסוגלותה ההורית של העותרת, התקיים ביום 28.7.2025 דיון בבית הדין האזורי בחיפה בסיומו נעתר בית הדין לבקשה למינוי מומחה לבדיקת טענות העותרת. בהמשך לכך הפנה בית הדין את הצדדים לבדיקה של עמותת "שלום בנייך" (להלן: העמותה).
למען שלמות התמונה, יצוין כי העמותה פנתה לבית הדין בבקשה שמפגשי האבחון יוקלטו ויוסרטו, תוך שהודגש כי חומרי הגלם לא יועברו לצדדים אלא רק לבית הדין. בית הדין נעתר לבקשה תוך שהבהיר שהחומרים לא יועברו לצדדים אלא על פי החלטה שיפוטית. בהמשך הגישה העמותה בקשה להשהות את המפגשים בין המשיב לקטין בשל החשש שיש בכך כדי לפגוע בחוות הדעת. בית הדין נעתר לבקשה.
ביום 30.3.2026 הגישה העמותה את חוות דעתה, שנערכה על ידי עו"ס קליני עם מומחיות בטיפול בפגיעות מיניות ועל ידי מטפלת רגשית עם מומחיות בתחום הטראומה (להלן: חוות דעת העמותה). מחוות דעת העמותה מצטיירת תמונה מדאיגה וחמורה השונה מזו שעלתה מהמסמכים הקודמים, לפיה המשיב פגע בקטין ובבתה של העותרת מנישואים קודמים בפגיעה מינית, פיזית ונפשית. עוד צוין בחוות הדעת כי הקטין "היה קורבן למניפולציות רגשיות מצד אביו שגרמו לו להתפרקות טוטאלית". על כן הומלץ על הרחקה מידית של המשיב מהילדים, ובכלל זה ממפגש מפוקח – זאת עד לסיום טיפול מקצועי, עמוק ומשמעותי על ידי גורמים המוסמכים לכך.
בעקבות הממצאים שעלו מחוות דעת העמותה, קבע בית הדין כי מפגשיו של הקטין עם המשיב יהיו תחת פיקוח בלבד, ובהתאם הורה לשירותי הרווחה לתאם הסדרי ראייה במרכז קשר. בהמשך לפנייתו של בית הדין הוגש עדכון מטעם שירותי הרווחה על אודות מפגש שנערך במרכז הקשר. בעדכון צוין כי העותרת התנגדה לקיומו של המפגש וסירבה בכל תוקף לשתף פעולה, חרף הסברם של עובדי המרכז לפיו המפגשים מפוקחים בכל רגע נתון. לצד זאת, תיארו שירותי הרווחה בהרחבה על אודות מפגשים שנערכו במרכז הקשר שנה קודם לכן, מהם מצטיירת תמונה חיובית והתרשמות לפיה המפגשים נערכו באופן מיטיב, נעים וטבעי עבור הקטין.
בהמשך לכך, ניתנה ביום 4.6.2026 החלטת בית הדין האזורי לפיה לאור האמור בעדכוני שירותי הרווחה השונים, לרבות דוחות מרכז הקשר, יש להמשיך את קיום המפגשים במרכז הקשר באופן מפוקח, למשך פרק זמן שאינו עולה על שעה לכל מפגש. עוד צוין כי לאור האמור בחוות דעת העמותה, בית הדין מחייב את המשיב לפנות לקבלת טיפול. בית הדין הבהיר בהחלטתו כי על צד שלא ישתף פעולה יוטלו הוצאות משמעותיות.
על החלטה זו הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ביום 22.6.2026 דחה בית הדין הגדול את בקשת רשות הערעור, תוך שקבע כי בית הדין האזורי נהג באחריות ובמקצועיות, וכי הוא מתנהל בזהירות ופועל בהתאם לנמסר לו מגורמי הרווחה השונים.
העתירה והבקשה לצו ביניים
על החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו, בה העותרת טוענת כי החלטות בתי הדין הרבניים סוטות באופן קיצוני מעיקרון טובת הילד ומעמידות את הקטין בסכנה ממשית. לגישת העותרת, קיום המפגשים פוגע בתחושת המוגנות של הקטין ועלול לפגוע בהחלמתו הנפשית. לכן קיום מפגשים – ולו גם מפוקחים – של המשיב עם הקטין, עלול להסב לקטין נזק. זאת משום שעצם החשיפה החוזרת של הקטין למי שפגע בו – מהווה פגיעה, אף אם המפגש מתקיים תחת פיקוח פיזי.
העותרת מדגישה כי העדכונים השונים שהוגשו על ידי שירותי הרווחה אינם "חוות דעת נוגדת" לחוות דעת העמותה, וכל שנטען בהם הוא שלא נמצאה עדות לפגיעה בקטין. כן נטען לפגיעה בכללי הצדק הטבעי – בין היתר בשל כך שבית הדין הרבני הגדול לא נדרש בהחלטתו לחוות דעת העמותה.
בד בבד עם הגשת העתירה, הגישה העותרת בקשה לצו ארעי וצו ביניים למניעת קיום מפגשים של המשיב עם הקטין, לרבות במרכז הקשר. בהחלטתי מיום 29.6.2026 נעתרתי לבקשה לצו ארעי, והבקשה לצו ביניים הועברה לתגובתו של המשיב.
בתגובתו, טוען המשיב להיעדר מסד ראייתי המבסס קיומו של סיכון כלשהו מצידו כלפי הקטין. לגישתו, ניתוקו המוחלט מהקטין מסב לקטין נזק נפשי חמור ופוגע אנושות בקשר ההורי ביניהם, באופן המנוגד לחלוטין לטובתו של הקטין. הוא מדגיש כי כלל המסמכים הרשמיים של שירותי הרווחה לאורך שלוש השנים האחרונות מעידים כי הקשר בינו לבין הקטין חם, טבעי ומיטיב; וכי המפגשים במרכז הקשר התנהלו בצורה בטוחה לחלוטין וללא כל רבב. המשיב משיג על מקצועיותה של חוות דעת העמותה וטוען כי התנהלותה של העותרת מונעת ממנו את זכות היסוד הבסיסית לנהל הגנה ראויה, משום שהיא מתנגדת להעברת חומרי הגלם שעמדו בבסיס חוות דעת העמותה (כפי שיורחב להלן).
עוד מציין המשיב כי בית הדין האזורי, המכיר את נסיבות התיק לעומקן, שקל את מכלול הנתונים והחליט כי טובת הקטין מחייבת את המשך קיומם של המפגשים המפוקחים במרכז הקשר למשך שעה שבועית אחת. הוא סומך ידיו על החלטות קודמות של בית המשפט העליון המורות כי פיקוח הדוק, הדרגתיות והדרכה הורית מהווים מענה הולם לחששות ומטים את מאזן הנוחות נגד ניתוק גורף של הקשר ההורי.
בשל חוסר בהירות שעלה מכתבי הטענות אותם הגישו הצדדים, הוריתי ביום 2.9.2026 לייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני להגיש תגובה מקדמית בה יפורטו בין היתר כלל ההליכים הרלוונטיים וההחלטות הנוגעות להסדרי השהות, לחוות הדעת ולמסמכים שהוגשו. בהמשך לכך, הגיש הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני תגובה מקדמית אשר מתארת את השתלשלות העניינים כפי שהיא מובאת במסגרת פסק דין זה. לצד זאת, הובהר בתגובה המקדמית כי בתי הדין הרבניים פעלו בסמכות וכדין ואיזנו כיאות את מכלול השיקולים העומדים על הפרק, ולפיכך אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהם.
השתלשלות העניינים לאחר הגשת העתירה
ביום בו הוגשה העתירה – 28.6.2026 – הגיש המשיב לבית הדין בקשה לקבל את כלל חומרי הגלם שעמדו בבסיס חוות דעת העמותה. העותרת נתנה את הסכמתה לכך, ובית הדין נעתר לבקשה והורה לעמותה להמציא את החומרים שעמדו בבסיס חוות דעתה לצדדים.
בתגובה, הגישה העמותה לבית הדין הודעה לפיה היא יכולה למסור את חומרי הגלם לעיונו של בית הדין בלבד ולא לעיון הצדדים. זאת, משום שמסירת חומרי הגלם מנוגדת להסכמה עליה חתמו הצדדים עובר לאבחון; מנוגדת לטובת הקטין בעניינו נערך האבחון ועלולה לפגוע בו; ומנוגדת לפסיקה.
בהודעה צוין כי חסיית חומרי הגלם מהצדדים נועדה להבטיח באופן מוחלט את פרטיותם, שלומם וטובתם של הקטינים ושל הצוות המקצועי והמאבחנים; והודגשה מחויבותה הגבוהה של העמותה לסודיות מקצועיות כלפי כל אחד מהמשתתפים באבחון, הנגזרת מחוקי האתיקה והחיסיון הטיפולי. עוד נטען כי פגיעה בסודיות זו ובמרחב המוגן של חדר האבחון תפגע באופן בלתי הפיך ביכולת לקיים אבחונים מהימנים, משום שלא ניתן יהיה להבטיח למאובחנים כי דבריהם יישמרו בסודיות. כן צוין כי חשיפת החומרים במקרה דנן עלולה לזהם הליך פלילי עתידי ככל שיתקיים, שכן נכללות בהם גרסאות שיהיה מקום לבחון אותן בהשוואה לראיות שייאספו בהליך אפשרי כזה.
חלף העברת חומרי הגלם לעיונם של הצדדים, הציעה העמותה בהודעתה מתווה חלופי ולפיו חומרי הגלם יועברו באופן חד פעמי לעיונו של פסיכולוג מומחה שיוסכם על שני הצדדים – והוא יגיש את התרשמותו המקצועית ישירות לבית הדין. זאת על מנת לשמור על האיזון החיוני בין טובת הקטינים והחיסיון המקצועי לבין צרכי ההליך המשפטי.
חרף נימוקי הודעתה של העמותה, הורה לה בית הדין להמציא את חומרי הגלם לידי המשיב (להלן: ההחלטה בעניין המצאת חומרי הגלם). בעקבות זאת, הגישה העותרת בעתירה שלפנינו בקשה להרחבת צו הביניים אשר יאסור על העמותה להמציא את חומרי הגלם. בהחלטתי מיום 15.7.2026 דחיתי את הבקשה, תוך שציינתי כי עניינו של ההליך שלפנינו בהחלטה בעניין הסדרי הראייה ולא בהחלטות אחרות ובכלל זה החלטות הנוגעות לחוות דעת העמותה. על כל פנים הובהר כי ככל שהעותרת מבקשת להשיג על החלטת בית הדין האזורי בעניין העברת חומרי הגלם – עליה לפנות לבית הדין הרבני הגדול.
ביום 19.7.2026 הגישה העמותה לבית הדין האזורי בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ולביטול ההחלטה בעניין המצאת חומרי הגלם. בבקשה צוין כי עקב מסקנותיה של חוות דעת העמותה, הוגשה תלונה למשטרת ישראל ונפתחה חקירה פלילית שבמסגרתה התבקשו חומרי הגלם. על כן העברתם של חומרים אלה למשיב עלולה לזהם את ההליך הפלילי.
המשיב מצידו הגיש לבית הדין בקשה לאסור על שימוש בחוות דעת העמותה עד להכרעה בשאלת מסירת חומרי הגלם. בית הדין האזורי נעתר לבקשת המשיב והורה על איסור גורף לעשות שימוש בחוות דעת העמותה בכל הליך משפטי; וכן נתן צו המורה למשטרה ולפרקליטות להגיש עדכון על אודות החקירה המתנהלת בעניינו של המשיב. למיטב הידיעה, נכון לכתיבת שורות אלה עדכון כאמור טרם הוגש. מובן כי הגשתו עשויה לחייב בחינה מחודשת של החלטותיו של בית הדין – בהתאם לנאמר בו.
למען שלמות התמונה, יצוין עוד כי לאחר הגשת העתירה והתגובות, הגישו העותרת והמשיב מסמכים נוספים מטעמם. המשיב הגיש הודעה בה הדגיש את החלטת בית הדין האזורי האוסרת על שימוש בחוות דעת העמותה; וכן עדכן על אודות הליכים נוספים שנוהלו בבית הדין בעניין מסמכים רפואיים של בתה של העותרת מנישואים קודמים. העותרת הגישה תגובה לתגובה המקדמית מטעם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני בה התייחסה למספר מסמכים והחלטות שלא קיבלו ביטוי בתגובה זו. עוד נטען כי אין מקום להחיל דין שונה על חוות הדעת ויש לבחון אותה באותה אמת מידה כמו את המסמכים של שירותי הרווחה; כי מסמכים אלה התבססו על היעדר ממצאים והיו מוקדמים לחוות הדעת; כי בעקבות אירועים חריגים במרכז הקשר הופסקו הסדרי הראייה עם המשיב; כי החלטתו של בית הדין ניתנה בהיעדר הנמקה ועוד.
דיון והכרעה
לאחר עיון בכלל כתבי הטענות שהוגשו לפנינו על נספחיהם, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות מחמת היעדר עילה להתערבות שיפוטית.
הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים – ובהתאם כי התערבותו בהחלטות אלה שמורה למקרים חריגים בלבד כגון חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק או פגיעה בכללי הצדק הטבעי (בג"ץ 57336-03-25 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (2.4.2025); בג"ץ 29243-09-25 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 7 (19.9.2025); בג"ץ 6126-04-26 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב, פסקה 7 (13.4.2026)).
המקרה שלפנינו אינו מקרה פשוט, שכן בכל הכרעה שתינתן בו כרוך חשש לפגיעה בטובת הקטין – בין אם על רקע חוות דעת העמותה, מסקנותיה והמלצותיה; בין אם על רקע העדכונים של שירותי הרווחה וההמלצות בהם. בית הדין האזורי נדרש למכלול החומר שהונח לפניו על ידי גורמי המקצוע, כמו גם לטענות הצדדים שנשמעו בעניין זה בהרחבה. על סמך כלל האמור הוא הגיע למסקנה מידתית בעניין עריכת המפגשים – הן מבחינת היקפם, הן מבחינת אופן עריכתם. כאמור הוא קבע כי נכון לעת הזו ובהתאם למידע שפורט לעיל, קיום מפגש מפוקח למשך שעה אחת לשבוע הוא נקודת האיזון הראויה ביותר בנסיבות העניין.
כעולה מתיאור הדברים על ידי הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני, החלטתו של בית הדין ניתנה לאחר שהנושא נבחן ונשקל על ידיו בכובד ראש, ובכלל זה הובאה בחשבון חוות דעת העמותה, כמו גם האמור בעדכונים השונים של שירותי הרווחה – שאף הם גורמים מקצועיים. אכן, בית הדין לא פנה עד כה לעורכי חוות דעת העמותה בבקשה להבהיר את עמדתם ביחס לבעייתיות הנטענת בעריכת מפגש אחת לשבוע – ולו מפוקח – במישור הנזק הפוטנציאלי לקטין; והוא אף לא ביקש את התייחסות העמותה לעדכונים השונים משירותי הרווחה על מסקנותיהם. אולם העדר פנייה כזו אינו מהווה – נכון לעת הזו – פגם היורד לשורש העניין המצדיק את התערבותו החריגה של בית משפט זה. זאת כאשר בית הדין היה מודע כאמור לכלל החומר המקצועי, ערך איזון בין העמדות השונות של הגורמים המקצועיים לפי שיקול דעתו, והגיע למסקנה שהיא לגישתו המסקנה המידתית הנכונה בעת הזו.
משכך, אין עילה להתערב בשלב זה בהחלטתו של בית הדין, החלטה שהיא ממילא זמנית ומוגבלת לנסיבות העת הנוכחית. מאליו מובן הוא כי ככל שיהיה שינוי נסיבות המצדיק זאת – ובפרט על רקע החקירה הפלילית הנטענת (או על רקע כל מידע רלוונטי אחר) – בית הדין ייתן את דעתו לנושא ויכריע בו כמיטב הבנתו.
בשולי הדברים, יובהר כי ההחלטה בעניין העברת חומרי הגלם אינה מצויה בחזית המחלוקת בגדרי העתירה דנן ואין באמור בפסק דין זה כדי להביע כל עמדה ביחס אליה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, ובשים לב גם לעמדת שירותי הרווחה שניתנה לאחר התייעצות מול עו"ס מחוזית לסדרי דין (ראו עמ' 3-2 לעדכון מיום 3.6.2026 שצורף כנספח לתגובת הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני) המתנגדת לחשיפת חומרי גלם בבסיס תסקירי רווחה – נדמה כי טוב יעשה בית הדין אם ינסה להביא את הצדדים לפתרון מוסכם ברוח הצעתה החלופית של העמותה. עוד ראוי שבית הדין יקבל את מלוא המידע על אודות ההליך הפלילי – כדי שיוכל לשקלל גם מידע זה בהחלטותיו העתידיות.
סוף דבר: דין העתירה להידחות ועמה גם הבקשה לצו ביניים. בהתאם, הצו הארעי מיום 29.6.2026 – מבוטל. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה תשרי תשפ"ז (06 אוקטובר 2026).
דוד מינץ
שופט
עופר גרוסקופף
שופט
רות רונן
שופטת