פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 80712-08-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערערים:
1. נ. רבינוביץ בניין והשקעות בע"מ
2. נתן רבינוביץ
3. בצלאל רבינוביץ
נגד
המשיבים:
1. משה דויטש
2. נחמן דויטש
3. אברהם יעקב דויטש
4. יחיאל יהושע דויטש
5. שרגא בודה
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב בע"א 55436-03-26 מיום 19.7.2026
בשם המערערים:
עו"ד שלמה אלבויים
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב בע"א 55436-03-26 מיום 19.7.2026, במסגרתה נקבע כי המשיבים רשאים להגיש ערעור משיב בהתאם לתקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).
בתמצית, ברקע לערעור תביעה כספית שהגישו המשיבים נגד המערערים לבית המשפט המחוזי. בפסק דין מיום 25.2.2024 נקבע כי התביעה מתקבלת בעיקרה, וכי תחשיב סכום הפיצוי המגיע למשיבים ייעשה בהתאם לפסיקתא שתוגש לחתימת בית המשפט (להלן: פסק הדין). בהמשך לכך ניתנו על ידי בית המשפט שתי פסיקתות וכן החלטות נוספות, שלגבי אחת מהן הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (להלן: בקשת רשות הערעור; זאת לאחר שהליך ערעורי שהגישו על החלטות נוספות נמחק בשל איחור בהגשתו). ביום 18.3.2026 נדחתה בקשת רשות הערעור. בסמוך לאחר מכן, ביום 23.3.2026 הגישו המערערים ערעור על פסק הדין ובד בבד הגישו בקשה להארכת מועד להגשתו. הרשמת נעתרה לבקשה, ובהמשך לכך התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשאלה האם המשיבים רשאים להגיש מצִדם ערעור משיב על פסק הדין לפי תקנה 137(ב) לתקנות. בהחלטתה מיום 19.7.2026 קבעה הרשמת כי אכן עומדת למשיבים הזכות להגיש ערעור כאמור, ומכאן הערעור שלפנַי.
דין הערעור להידחות. עצם העובדה שהמשיבים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי לאחר מתן פסק הדין, אין פירושה כי הם לא זכאים להגיש ערעור משיב לפי תקנה 137(ב) לתקנות בערעור על פסק הדין עצמו.
תכליתה של תקנה 137(ב) לתקנות היא ליתן אפשרות לבעל דין שהיה מוכן להשלים עם פסק הדין, לחזור בו אם בעל הדין שכנגד הגיש עליו ערעור (וראו למשל: ע"ר 29369-11-24 Nel Investment Corporation נ' חברת גוש 30048 חלקה 53 בע"מ, פסקה 11 (8.12.2024); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 586 (מהדורה שלישית דיגיטלית, 2025); וראו גם: ער"א 4854/22 חברת בנק הדואר בע"מ נ' וייס, פסקה 8 (19.9.2022)). במקרה זה, תכלית זו מתגשמת גם שעה שהמשיבים הגישו את בקשת רשות הערעור, שכן כאמור מדובר בהחלטה מאוחרת לפסק הדין ולא בפסק הדין עצמו, שלגביו לא הועלו על ידם טענות כלשהן. בנסיבות אלה, ומשעה שהמערערים בחרו לממש את זכותם להגיש ערעור על פסק הדין, אין כל סיבה שלא לאפשר למשיבים לממש אף הם את זכותם ולהגיש ערעור משיב.
יובהר כי בניגוד למשתמע מטענות המערערים, הרשמת לא התירה למשיבים לכלול בערעור המשיב גם טענות כלפי ההחלטות המאוחרות לפסק הדין שעל חלקן הוגש הליך ערעורי (או למצער נעשה ניסיון להגיש הליך כזה). ערעור משיב מעצם טבעו מופנה כלפי אותו פסק דין שכלפיו הופנה הערעור המקורי. אמנם, החלטות שניתנו עובר למתן פסק הדין נבלעות בו ולכן ניתן לכלול בערעור טענות גם לגביהן (ובלבד שלא הוגשה לגביהן בקשת רשות ערעור בעבר או שבקשה כאמור נדחתה מבלי שניתנה רשות ערעור. וראו: תקנה 150 לתקנות). אולם לא כך הם פני הדברים לגבי החלטות מאוחרות לפסק הדין שאינן מסווגות בעצמן כפסק דין (וראו למשל בהחלטות רשמי בית משפט זה: ע"א 1894/19 הורביץ נ' קרן אינטגרל-שותפות מוגבלת, פסקאות 7-6 (22.1.2020); ע"א 232/21 אלמקייס נ' בתרון, פסקה 4 (28.2.2021); ע"א 6195/22 ט.ר הנדסה אזרחית בע"מ נ' החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ, פסקה 5 (12.3.2023)).
בשולי הדברים יוער כי לא מצאתי לקבל את טענת המערערים שלפיה המשיבים "הודו" בכך שאינם זכאים להגיש ערעור משיב. המערערים נסמכים בהקשר זה על בקשת המשיבים לקבל הארכת מועד מקבילה לזו שקיבלו המערערים להגשת ערעור על פסק הדין. ברם מבלי להידרש לכך שעל פניו מבוקשם היה להגיש ערעור עצמאי, בקשה להארכת מועד אינה משנה כשלעצמה מהוראות הדין ומהזכות העומדת למשיבים להגיש ערעור משיב כמפורט לעיל.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ו אלול תשפ"ו (08 ספטמבר 2026).
דוד מינץ
שופט