פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 80678-01-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבות: 1. פלונית 2. פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט ו' שביט פינקלשטיין) בתמ"ש 22742-06-23 מיום 14.1.2026 בשם המערער: עו"ד לורי גייזלר בשם המשיבה 1: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת ו' שביט פינקלשטיין) בתמ"ש 22742-06-23 מיום 13.1.2026, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. רקע 1. בתמצית, עניינו של ההליך מושא הערעור בתביעות רכושיות הדדיות בין המערער למשיבה 1, שהם בני זוג לשעבר (להלן: ההליך ו-המשיבה, בהתאמה). ההליך החל בשנת 2023, אך מעורבותו של המותב בעניינם של הצדדים החלה עוד שנים קודם לכן עת אישר את הסכם הממון ביניהם בשנת 2013, וכן את הסכם הגירושין שלהם בשנת 2022. מראשית ההליך הנוכחי מיוצג המערער על ידי עו"ד לורי גייזלר; ביום 5.11.2025 צירף המערער לייצוגו גם את עו"ד אבישי גריידי. 2. ביום 12.1.2026 – יומיים לפני דיון הוכחות שנקבע בהליך – הודיעה עו"ד גייזלר לבית המשפט כי נטלה על עצמה את ייצוגו של בעלה לשעבר של אחות המותב (להלן: הגיס), במסגרת הליך משפטי אחר שהוא מנהל מזה מספר שנים. בנסיבות אלו, נתבקש המותב ליתן החלטה "ככל וקיימת מניעות" עבורו מלדון בהליך. למחרת, ביום 13.1.2026, קבע המותב כי אכן קיימת מניעות מלהמשיך לדון בהליכים שבהם מייצגים עו"ד גייזלר או מי ממשרדה. לצד האמור, נתבקשה עו"ד גייזלר להבהיר "כיצד נטלה על עצמה" את ייצוג הגיס, נוכח הוראות סעיף 53ב(א)(2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 וסעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין ו-חוק בתי המשפט, בהתאמה) (על סעיפים אלו יובא פירוט בהמשך הדברים). 3. בתגובה, טענה עו"ד גייזלר כי גילתה על הקשר המשפחתי למותב רק לאחר הסדרת הייצוג של הגיס, וכי בנסיבות אלו על המותב לפסול עצמו. בהמשך אותו היום, דחה המותב את טענתה של עו"ד גייזלר. המותב קבע כי "נוכח הוראות הדין", ומאחר שההליך דנן מתנהל משנת 2023, הרי שעו"ד גייזלר היא זו שהייתה מנועה מליטול את ייצוג הגיס. לפיכך הובהר כי אין עילה לפסילת המותב וכי על עו"ד גייזלר "לכלכל את צעדיה בהתאם". ביום 14.1.2026 התקיים דיון ההוכחות, ובפתחו הודיעה עו"ד גייזלר כי אין בכוונתה "להתפטר משום תיק". ואולם, לאחר שהמותב הבהיר כי לא ניתן להמשיך בייצוג מקביל בהליך ובעניינו של הגיס, הודיעה עו"ד גייזלר כי היא מתפטרת, בשלב זה, מן הייצוג בהליך שבפני המותב. לאחר מכן נמשך דיון ההוכחות כסדרו, כאשר המערער מיוצג על ידי עו"ד גריידי. בחודשים שלאחר מכן הוסיף עו"ד גריידי לייצג את המערער בהליך ולהגיש בקשות מטעמו. ביום 16.4.2026 הגיש המערער בקשה לדחיית מועד דיון הוכחות נוסף שנקבע ליום 30.4.2026. בהמשך, ביום 26.4.2026 – ארבעה ימים בלבד טרם מועד הדיון – הגיש המערער בקשה לשחרורו של עו"ד גריידי מן הייצוג. המותב נעתר לבקשה לשחרור עו"ד גריידי, אך קבע כי הדיון יתקיים במועדו. בהתבסס על כך, עתר המערער לבית משפט זה לעיכוב ההליך בבית משפט קמא, אך בקשתו נדחתה. במקביל, מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי ביום 28.4.2026 הגיש המערער בהליך קשור, המתנהל אף הוא בפני המותב (תלה"ם 37056-06-23), ייפוי כוח לטובת עו"ד גייזלר ובקשה לעדכן את הייצוג. דיון ההוכחות התקיים לבסוף ביום 30.4.2026, ואליו התייצבה עו"ד גייזלר. 4. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 29.4.2026, יום לפני דיון ההוכחות, הגיש המערער בקשה במסגרת ההליך, אשר הופנתה לנשיאת בתי משפט השלום במחוז תל אביב, השופטת א' אור-אליאס. במסגרת הבקשה הובאה גרסתה של עו"ד גייזלר בנוגע להשתלשלות העניינים, וצוין בין היתר כי "כחודשיים טרם מועד הדיון להוכחות הראשון [בהליך דנן – י"ע] שהיה קבוע ליום 14.1.26 התקשרה [עו"ד גייזלר – י"ע] עם לקוח חדש" – קרי עם הגיס – וכי עו"ד גייזלר לא הייתה מודעת במועד ההתקשרות לקשר המשפחתי בין הגיס למותב (פסקה 5; כך במקור – י"ע). המערער ביקש כי הנשיאה אור-אליאס תבהיר שעו"ד גייזלר רשאית להמשיך ולייצג הן את המערער, הן את הגיס. הנשיאה אור-אליאס דחתה את הבקשה בו-ביום בציינה כי היא אינה מוסמכת להתערב בהחלטות השיפוטיות שניתנו בהליך. ביני לביני הוגש הערעור דנן. ביום 19.5.2026, ונוכח טענות המערער כי אינו מיוצג כמו גם הסוגיות שהתעוררו בגדרי הערעור, נעתרתי לבקשת המערער לעכב את ההליך בבית משפט קמא עד להכרעה בערעור. טענות הצדדים 5. לטענת המערער, שגה המותב עת קבע כי עו"ד גייזלר מנועה מלהמשיך ולייצגו בהליך. כנטען, בעת שנטלה עו"ד גייזלר את ייצוג הגיס, לא היה לה כל יסוד להניח שקיימת קרבה משפחתית בין הגיס ובין המותב. המערער מדגיש כי באת-כוחו פעלה בתום לב, ועדכנה את בית המשפט מיד עם הגילוי. לפיכך נטען, כי משעה שקמה כלפי המותב עילת פסלות בשל ייצוג הגיס – על המותב לפסול עצמו מלשבת בדין. לבסוף מוסיף המערער וטוען, כי נוכח יחסי האמון שנרקמו בינו ובין עו"ד גייזלר, מניעת המשך ייצוגו על ידה תסב לו נזק ממשי ותפגע בזכותו לייצוג; בפרט, משעה שאינו מיוצג כלל בשלב זה. 6. נתבקשה תשובה. המשיבה, מנגד, סומכת ידיה על החלטות בית משפט קמא וטוענת כי דין הערעור להידחות. לעמדתה, העלאת טענת הפסלות היא ניסיון חסר תום לב לייצר עילת פסלות מלאכותית, שמטרתו סרבול ההליך ועיכובו. המשיבה מדגישה כי עו"ד גייזלר היא שנושאת באחריות לתקלה שנוצרה, וכי בהתאם לכללי האתיקה ולהוראות הדין, עליה לחדול מייצוג הגיס או לסגת מן הייצוג בהליך דנן. עוד מודגש, כי העברת ההליך למותב אחר בשלב כה מתקדם תסב למשיבה נזק כבד. לבסוף, המשיבה דוחה בתוקף את הניסיון להיבנות מטענות בדבר "היעדר ייצוג" של המערער, תוך שהיא מבהירה כי לרשותו עמד עורך דין נוסף, אשר שוחרר מן הייצוג ביוזמתו של המערער עצמו – אך ורק כדי לייצר קושי דיוני מלאכותי. 7. לאחר הגשת הערעור, הגיש המערער (באמצעות עו"ד גייזלר) בקשה לצירוף בעל דין נוסף לערעור. בבקשה צוין כי בפני המותב מתנהל הליך אחר, שאינו קשור בקשר ענייני לתיק מושא הערעור, ובו ייצגה עו"ד גייזלר את הנתבעת (תמ"ש 27326-12-23; להלן: התיק הנוסף). בהמשך להחלטה מושא הערעור שלפניי, המותב הורה במאי 2026 על הסרת הייצוג של עו"ד גייזלר גם בתיק הנוסף. בעקבות זאת ביקש המערער את צירופה של הנתבעת בתיק הנוסף כמשיבה, וציין כי ההכרעה בערעור דנן "משליכה גם על עניינה". בהחלטתי מיום 8.7.2026 קבעתי כי ככל שעד ליום 14.7.2026 לא תוגש הסתייגות מטעם הצדדים לערעור או מטעם הנתבעת בתיק הנוסף, תצורף האחרונה כמשיבה ותהא רשאית להגיש תשובה לערעור עד יום 21.7.2026. עוד הוריתי לעו"ד גייזלר להמציא את החלטתי האמורה לנתבעת בתיק הנוסף. הסתייגויות כאמור לא הוגשו, ובהתאם צורפה הנתבעת בתיק הנוסף כמשיבה בערעור. אולם, ביום 21.7.2026 הגישה עו"ד גייזלר בקשה נוספת – שבה צוין בתמצית כי "מבוקש לבסוף שלא לצרף את [הנתבעת בתיק הנוסף – י"ע] כבעלת דין נוספת בעפ"ס". לבקשה זו לא צורפו נימוקים כלשהם, ואף לא הובאה במסגרתה עמדת הנתבעת בתיק הנוסף (שמטעמה לא הוגשה תשובה לערעור, גם לאחר חלוף המועד שנקבע לכך). אציין כי התנהלות עו"ד גייזלר בהיבט זה מעוררת תמיהות. מכל מקום, בנסיבות העניין לא מצאתי לבטל את הוספת הנתבעת בתיק הנוסף כמשיבה בערעור דנן. זאת, בפרט משהנתבעת בתיק הנוסף כבר צורפה למעשה לערעור עוד טרם הגשת הבקשה הבלתי-מנומקת מיום 21.7.2026; משהנתבעת עצמה לא הגישה הסתייגות לצירופה, ואף לא בקשה לביטול הצירוף (ועו"ד גייזלר, מצדה, לא דיווחה על קשיים בהמצאת החלטתי מיום 8.7.2026 לנתבעת בתיק הנוסף); ומששוכנעתי כי ההכרעה בערעור אכן עשויה להשפיע על עניינה של הנתבעת בתיק הנוסף. התייחסות המותב 8. בהמשך להחלטתי מיום 14.5.2026, הגיש המותב את התייחסותו לערעור. במסגרתה, הבהיר המותב את טיבו של הקשר המשפחתי שבינו ובין הגיס, ופירט את ההליכים שבהם האחרון מעורב. המותב דחה את הטענה לפיה לעו"ד גייזלר לא היה יסוד להניח על קיומו של הקשר המשפחתי בטרם נטלה את הייצוג. בהקשר זה הובהר כי מדובר בסכסוך מורכב שמתנהל מזה מספר שנים, וכי המותב מעורב באופן ישיר באחד מההליכים בעניינו של הגיס, כאשר קיימת "חפיפה בין חלק מהסעדים" בהליך שבמעורבות המותב ובהליך שבו מייצגת עו"ד גייזלר (פסקה 3). כמו כן צוין שבהליכים במעורבות הגיס הועלו "טענות אישיות כנגד מותב זה וכן במקביל מוגשות ע"י עו"ד גייזלר בקשות לחקירת מותב זה וכן הועברו ע"י עו"ד גייזלר שאלות בכתב" למענה על-ידי המותב (פסקה 15). מכל מקום צוין שהיה על עו"ד גייזלר לברר בזמן אמת את שאלת קיומה של מניעות. המותב הוסיף ופירט את התשתית המשפטית והעובדתית שניצבה בבסיס החלטותיו. המותב הדגיש כי אף שאין חולק שאין מקום לכך שימשיך לדון בהליך כל עוד עו"ד גייזלר מייצגת את הגיס, הרי שהמניעות רובצת לפתחה של עו"ד גייזלר. משכך, נקבע כי על עו"ד גייזלר לחדול מן הייצוג חלף פסילת המותב. מסקנה זו נסמכה, בין היתר, על סעיף 53ב(א) לחוק לשכת עורכי הדין, האוסר על עורך דין לקבל על עצמו ייצוג מקום שבו יש יסוד להניח כי הדבר יקים עילת פסלות. המותב ציין כי הוא דן בעניינם של הצדדים מזה שנים, ואילו ייצוג הגיס החל אך לאחרונה. נקבע, כי קבלת עמדת המערער לפיה די בנטילת ייצוג מאוחרת כדי להביא לפסילת שופט, עלולה לפגוע בוודאות המשפטית ובמראית פני הצדק, ולהוביל לשיבוש הליכי משפט. בהקשר זה ציין המותב כי יש לאזן בין זכותו של המערער לייצוג ובין זכותה של המשיבה לנהל את ההליך בפני המותב שהחל לדון בו ללא עיכובים. לסיום, הבהיר המותב כי לא הורה לעו"ד גייזלר להתפטר מייצוג הגיס, אלא אך העמיד בפניה את הברירה לבחור באיזה מן ההליכים ברצונה להמשיך ולייצג. כן נדחו טענות המערער להיעדר ייצוג, בשים לב לייצוגו על ידי עו"ד גריידי עד לפיטוריו הפתאומיים בסמוך לדיון הוכחות שנקבע בהליך. דיון והכרעה 9. נקודת המוצא לדיוננו, שאינה שנויה במחלוקת של ממש ועמדה גם בבסיס החלטותיו של המותב, היא כי בנסיבות שנוצרו אכן קיימת מניעה להמשיך ולנהל את ההליך במתכונתו הנוכחית. זאת, משהמותב הביע דעתו כי לא יוכל להוסיף ולדון בהליך שבו מעורבת עו"ד גייזלר, אשר מייצגת במקביל בהליך אשר מערב את בעלה לשעבר של אחות המותב, ואשר במסגרתו הוגשה בקשה לחקור את המותב עצמו והופנו כלפיו שאלות בכתב. בנסיבות אלו אף לא מתעורר צורך להכריע אם קמה עילת פסלות סטטוטורית בהתאם לחלופות הספציפיות הקבועות בסעיף 77א(א1)(1) ובסעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט. משכך, השאלה המונחת לפתחנו איננה האם קיימת עילת פסלות, אלא מהי התוצאה הנגזרת ממנה, והאם על המותב לפסול עצמו מלשבת בדין. 10. כזכור, בבסיס החלטתו של המותב לפסול את עו"ד גייזלר ניצב סעיף 53ב(א) לחוק לשכת עורכי הדין, שכותרתו "סייג לייצוג בשל עילת פסלות של שופט", הקובע כלהלן: "התבקש עורך דין לקבל על עצמו לייצג צד בהליך בבית משפט, ויש לו יסוד להניח כי קבלת הייצוג תביא לכך שהשופט שנקבע לדון באותו הליך לא ישב בדין בשל התקיימות עילה מעילות הפסלות המפורטות להלן, לא יקבל על עצמו את הייצוג [...]" אולם, בחינת לשון הסעיף מעלה קושי בהחלתו הישירה על ענייננו. האיסור הקבוע בסעיף עוסק במצב דברים שבו קבלת הייצוג בהליך מסוים, תביא לפסילת השופט "שנקבע לדון באותו הליך", כלשון הסעיף. בענייננו, נטילת ייצוג הגיס על ידי עו"ד גייזלר לא הקימה עילת פסלות כלפי המותב שדן בעניינו של הגיס, אלא כלפי המותב שדן בהליך דנן. במילים אחרות, נוצר מצב של "פסלות צולבת", שבו ייצוג בהליך מסוים מקים עילת פסלות בהליך אחר. לפי לשונו של הסעיף, דומה כי הוא לא מתייחס ישירות למצב דברים שכזה. 11. חרף הפער הלשוני, הגיונו של הסעיף ותכליתו בהחלט חלים בענייננו. בחינת ההיסטוריה החקיקתית של תיקון מס' 30 לחוק לשכת עורכי הדין, בגדרו נחקק הסעיף הנ"ל, מעלה תמונה בהירה באשר לרציונל שבבסיס ההסדר: להגן על תקינות ההליך השיפוטי מפני מצבים שבהם בעלי דין או באי כוחם מכתיבים את זהות המותב, ומובילים לפסילתו של שופט באמצעות נטילת ייצוג. היטיב לעמוד על כך יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דאז, ח"כ מיכאל איתן: "הגישה היא שיש כללי משחק, בא מישהו ומשבש את הכללים האלה בצורה בוטה ופוסל את השופט על-מנת להתחיל את כל המשפט מחדש וכתוצאה מזה להרוויח בצורה בלתי הוגנת [...] התוצאה שהשופט יצטרך לפסול את עצמו והכול יתחיל מחדש לא מתקבלת על הדעת" (פרוטוקול ישיבה 98 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-16, 13 (25.11.2003)). ברי אפוא, כי רציונל זה תקף בין אם נטילת הייצוג המאוחרת פוסלת את המותב באותו ההליך, ובין אם היא מביאה לפסילת מותב בהליך שמתנהל זה מכבר. למעשה, התכלית של מניעת שימוש מניפולטיבי בייצוג משפטי מקבלת משנה תוקף מקום שבו נטילת הייצוג נועדה לפסול מותב שכבר החל לדון בהליך ושמצוי בשלב מתקדם. בנסיבות שכאלו, הפסילה גובה מחיר הן מן הצד שכנגד והן מן הציבור, בשל בזבוז זמן שיפוטי. 12. הפער הלשוני העולה מסעיף 53ב(א) לחוק לשכת עורכי הדין ביחס לענייננו אינו מותירנו בלא מענה. הלכה היא כי עקרון תום הלב "מצודתו פרושה [...] על כלל המערכת המשפטית בישראל" (ע"א 700/81 פז נ' פז, פ"ד לח(2) 736, 742 (1984)). מכוח עקרון זה, בין היתר, מוטלת חובה על בעל דין (וממילא על בא-כוחו המייצג אותו) "להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים 'בדרך מקובלת ובתום לב'" (בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449, 461 (1981)). חובה זו מצאה את עיגונה בתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). לא למותר להזכיר בהקשר זה גם את סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין – שכותרתו "החובה כלפי הלקוח וכלפי בית המשפט" – ואשר מורה כי "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט"; ואת כלל 32(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, שלפיו עורך הדין יפעל להגנה על זכויות לקוחו "בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע". פועל יוצא של חובת תום הלב הוא האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. תכליתו של האיסור כפולה: במישור הציבורי – לשמור על תקינותו וטוהרו של ההליך השיפוטי, ובמישור הפרטני – למנוע תוצאות בלתי הוגנות בין המתדיינים (בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ, פסקה 5 ‏(15.1.2007‏) (להלן: עניין שנפ‏‏)). אף איסור זה עוגן בתקנות סדר הדין האזרחי, שכן תקנה 4 מורה כי "לא יעשה בעל דין או בא-כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו [...]". אכן, כפי שנקבע לא אחת, גבולות החובות הללו אינם ניתנים לתחימה מראש ונבחנים ממקרה למקרה (רע"א 3025/21 אנגל נ' בית הספר תגליות בע"מ, פסקה 14 ‏(‏18.7.2021‏); ‏‏ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ ‏נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין ‏(‏1972‏)‏ בע"מ, פסקה 22 ‏(12.4.2015‏) (להלן: עניין אלי ראובן); עניין שנפ, בפסקה 5). עם זאת, ובהתאם לאמור בתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, פעולות שתוצאתן או מטרתן הן שיבושו או השהייתו של ההליך עשויות לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט (ראו: רע"א 4625/22 נענה נ' כץ, פסקאות 42-41 ‏(10.1.2023‏) (להלן: עניין נענה)). יוער, לצד זאת, כי בהקשר זה הוצעה הבחנה שלפיה פעולות שנועדו להשגת הישגים לא ראויים בתוך ההליך עצמו יוגדרו כחוסר תום לב דיוני, בעוד שפעולות שמטרתן להשיג מטרות אשר זרות להליך יאופיינו כשימוש לרעה בהליכי משפט (ראו: רע"א 8921/20 SKS Holding LLC נ' אורן, פסקאות 29-27 (13.5.2021); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 45 (מהדורה שלישית 2025)). 13. לצד חובות אלו, ולשם הגשמתן הלכה למעשה, מוקנית לבית המשפט סמכות טבועה ליתן סעד בגין התנהלות שלא בתום לב או שימוש לרעה בהליכי משפט (ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן, פסקה 32 והאסמכתאות שם (17.11.2020) (להלן: עניין אורן); עניין אלי ראובן, בפסקה 22; רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה‏(‏1‏)‏ 199, 265-263 ‏(‏1999‏)). סמכות זו מהווה חלק אינהרנטי מאופיו של בית המשפט, והיא מגלמת את "אותה סמכות מינימאלית בענייני נוהל, יעילות המשפט וצדקתו הדרושה לבית המשפט כדי שיוכל למלא את התפקיד שלמענו הוא קיים: עשיית משפט צדק" (ד"נ 22/73 בן שחר נ' מחלב, פ"ד כח(2) 89, 96 (1974)). מכוח סמכות טבועה זו הוענקו לאורך השנים מגוון סעדים, וביניהם מחיקת כתבי טענות, הטלת הוצאות אישיות על עורכי דין, וחסימת גישתו של בעל דין לערכאות (ראו: עניין אורן, בפסקה 32 ובאסמכתאות שם; עניין שנפ, בפסקה 7 ובאסמכתאות שם; ע"א 1062/20 מדינת ישראל נ' סימון, פסקאות 35-24 ‏(‏11.11.2021‏)‏). באשר לאופן הפעלתה של סמכות זו, על בית המשפט לשקול את היקף וטיב הפגיעה בהגינות ההליך ובתקינותו; את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות וזכותו של בעל הדין לייצוג; את ההתנהגות הנדונה של בעל הדין; ואת היסוד הנפשי של בעל הדין ובא כוחו, כלומר האם ההתנהלות נבעה למשל מתוך רשלנות או כוונה (עניין נענה, בפסקה 44; עניין שנפ, בפסקה 8). 14. עקרונות אלו מניחים את התשתית להכרעה בערעור דנן. אימוץ עמדת המערער – שלפיה נטילת ייצוג מאוחרת, המקימה עילת פסלות "יש מאין", מחייבת מניה וביה את פסילת המותב – עלול לעודד שימוש מניפולטיבי בכללי הפסלות ולפגוע באינטרס הציבורי ובצד שכנגד. משכך, בנסיבות ייחודיות וחריגות מעין אלו, רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הטבועה ולקבוע, חלף פסילת המותב, כי בא-הכוח לא יוכל להופיע בפני המותב כל עוד המניעות עומדת בעינה. סמכות חריגה זו תופעל במשורה בלבד, על יסוד "מאזן נזקים", קרי: בחינת הפגיעה האפשרית בזכותו של בעל הדין לייצוג, אל מול הנזק הציבורי והדיוני שייגרם מפסילת השופט בעיצומו של ההליך (לרבות שיקולים הקשורים בתום לב דיוני), כפי שיפורט להלן. 15. מכאן, שכאשר עילת הפסלות נעוצה בזהות בא-הכוח, להבדיל מעילה הנעוצה בבעל הדין עצמו, הדבר לא מביא בהכרח לפסילת המותב. פתרון זה כבר הוכר בפסיקתו של בית משפט זה. כך, למשל, בע"א 133/99 סמיר נ' מוסטפה בע"מ (20.4.1999) ציין הנשיא א' ברק כי "במצב בו קיימת עילת פסלות לעורך דין – להבדיל מלקוחו – אין לפסול מלכתחילה את השופט היושב בדין אלא הסעד הינו, בשחרור עורך הדין מן הייצוג". הגם שבאותו עניין הותיר בית המשפט את ההכרעה בצריך עיון נוכח נסיבותיו הפרטניות של המקרה, האפשרות העקרונית כי הסעד הראוי במצבים מסוג זה עשוי להיות דווקא בפסילת עורך הדין, שבה והוזכרה בפסיקת בית משפט זה – גם לאחר חקיקתו של תיקון מס' 30 לחוק לשכת עורכי הדין (ע"א 6014/15 רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' איצקין, פסקה 18 ‏(‏16.12.2015‏)‏; ע"א 2147/08 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי – טפחות בע"מ, פסקה 13 (16.4.2008); ע"א 3257/01 עלואן נ' מועצה מקומית כסרא סמיע, פסקה 8 (2.7.2001); ע"א 107/01 נרקיס נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 7 (22.2.2001); ע"א 4687/00 רוזנטל נ' רוזנטל, פסקה 5 (28.8.2000)). 16. לשם המחשה, בתמ"ש (משפחה טב') 6912-01-10 נדון מקרה שבו בעל דין החליף את בא-כוחו תוך כדי ניהול ההליך, בעורכת דין שהקימה עילת פסלות כלפי המותב. באותו עניין, עורכת הדין הציבה עובדה מוגמרת עת הגישה "הודעה" על ייצוג, חלף הגשת בקשה לקבלת היתר. בית המשפט קבע כי מדובר במניפולציה בוטה ופסל את עורכת הדין מהמשך הייצוג. לצד האמור, הדגיש בית המשפט כי אף אם היה מדובר במצב דברים שבו החלפת הייצוג לא הייתה מניפולציה מכוונת, עדיין לא היה מקום להתיר את הייצוג. זאת, בהתבסס על "מבחן משולב" שהתווה בית המשפט, שכלל היקש מנוסחת האיזון שקבועה בסעיף 77א(ב1) לחוק בתי המשפט, והחלה של עקרון תום הלב. לפי סעיף זה, מקום שבו מתן היתר הייצוג יקים עילת פסלות, רשאי בית המשפט להתירו אם הנזק שייגרם לבעל הדין מאי-התרת הייצוג עולה על הנזק שייגרם לצד שכנגד ולאינטרס הציבורי כתוצאה מהחלפת המותב. בנוסף, כך נקבע, יש לבחון את פסילת עורך הדין חלף פסילת המותב בראי חובת תום הלב וכן בראי חובותיו של עורך הדין כקצין בית משפט. בית המשפט הדגיש בהקשר זה את הסמכות הטבועה ליתן סעד דיוני של פסילת הייצוג, לשם ניהול יעיל והוגן של ההליך השיפוטי. 17. האפשרות שלפיה במקרים המתאימים יש לפסול את עורך הדין חלף פסילת המותב, זכתה לתמיכה גם בספרות. כך, בספרו של יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006), סוגיה זו נדונה בהרחבה. המחבר מונה מספר שיקולים שתומכים במסקנה שלפיה עדיף לפסול את עורך הדין תחת המותב: חיסכון במשאבים של מערכת השפיטה ושל הציבור, בייחוד במצבים שבהם ההליך מצוי בשלב מתקדם; מניעת הטלת כתם במותב הדן בתיק; וכן החשש מפני תופעה של "בחירת שופט" ("Judge Shopping") באמצעות מינוי עורך דין המקים עילת פסלות (שם, בעמ' 371-370). נוכח האמור, מציע מרזל כי מקום שבו מתעוררת עילת פסלות בשל יחסי עורך דין-שופט, יש להכריע בדבר תוצאתה בהתאם לנסיבות המקרה (שם, בעמ' 372). לגישתו של מרזל, השיקול המרכזי בבחינה זו הוא "מאזן הנזקים" – קרי, האם הנזק שייגרם לבעל הדין מהחלפת בא-כוחו קטן מן הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי ולצד שכנגד מפסילת השופט. מעבר לכך, מרזל מונה מספר שיקולים נוספים שיש להביא בחשבון: האם עילת הפסילה מקורה במעשה של השופט שיש בו אשם; האם הייצוג ניטל במטרה להביא לפסילת המותב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט או חוסר תום לב דיוני; וכן השלב שבו מצוי המשפט – שכן, ככל שהמשפט נמצא בשלב מתקדם יותר, כך תיטה הכף נגד החלפת השופט (שם, בעמ' 373-372). 18. ניתן למצוא תמיכה נוספת לגישה זו במשפט ההשוואתי. כך, בפסיקה הפדרלית בארצות הברית נדונה שאלת האיזון הנדרש כאשר צירוף בא-כוח מוביל לפסילת מותב. בעניין Robinson v. Boeing Co., 79 F.3d 1053 (11th Cir. 1996), אישר בית המשפט הפדרלי לערעורים החלטה של הערכאה הדיונית שבגדרה נדחתה בקשה לצירוף בא-כוח, אשר צירופו היה מחייב את פסילתו של המותב. בית המשפט קבע כי גם ללא הוכחה שהוספת הייצוג נעשתה במטרה לפסול את המותב, עדיין יש לאזן בין זכותו היסודית של בעל דין לייצוג ובין אינטרסים ציבוריים. נקבע כי במסגרת שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בעת התנגשות שכזו, עליה לשקול, בין היתר, את העומס על יומנו של בית המשפט, העיכוב הצפוי בהכרעה, הזמן השיפוטי שכבר הושקע בתיק, הפגיעה והעלויות שייגרמו לצד שכנגד, וכן את החשש מפני התנהלות מניפולטיבית של בעל הדין ("The factors […] include the fundamental right to counsel, the court's docket, the injury to the plaintiff, the delay in reaching decision, the judicial time invested, the expense to the parties objecting, and the potential for manipulation or impropriety"; עם זאת, בית המשפט הבהיר כי צורך מכריע עשוי לגבור על השיקולים האמורים, אם היעדרו של עורך הדין יפגע בזכותו של בעל הדין להליך הוגן). יושם אל לב, כי אמות מידה אלו דומות למאזן הנזקים שהציע מרזל וכן ל"מבחן המשולב" שיושם בערכאה הדיונית. 19. ועתה, לענייננו. בחינת "מאזן הנזקים" ותום לבם הדיוני של באת-כוח המערער והמערער עצמו, מוליכה למסקנה כי בצבר הנסיבות החריג שנוצר, הפתרון הראוי הוא קביעה כי באת-כוח המערער לא תוכל להופיע בפני המותב כל עוד המניעות עומדת בעינה. משמעות הדבר היא הותרת הברירה בידי באת-כוח המערער לחדול מייצוג בהליך דנן או מייצוג הגיס, חלף פסילת המותב. כמפורט לעיל, בהחלטות מושא הערעור שבפניי קבע המותב כי מתקיימים בענייננו היסודות לתחולת סעיף 53ב(א) לחוק לשכת עורכי הדין. במילים אחרות, וכפי שפירט המותב בהרחבה בהתייחסותו שהועברה לאחר הגשת הערעור – החלטות המותב נסמכו על המסקנה שלעו"ד גייזלר היה "יסוד להניח" שקבלת הייצוג של הגיס תוביל לפסילת המותב (כלשון סעיף 53ב(א) לחוק לשכת עורכי הדין). זאת, בין נוכח פרטי הסכסוך הממושך בעניינם של הגיס ושל בני המשפחה (שבעטיים קשה להלום כי עו"ד גייזלר גילתה על הקשר המשפחתי רק לאחר קבלת הייצוג), ובין נוכח אי-קיום חובתה של עו"ד גייזלר לברר על אודות מניעויות אפשריות טרם נטילת הייצוג. הגם שעל פני הדברים עמדת המותב בנושא מקובלת עליי, איני רואה צורך לקבוע מסמרות בשאלה אם בעת קבלת ייצוג הגיס אכן היה לעו"ד גייזלר יסוד להניח את קיומו של קשר למותב. זאת, שכן די באירועים שלאחר קבלת הייצוג כדי להשפיע השפעה מכרעת על מבחן "מאזן הנזקים" שעליו עמדתי לעיל. 20. נשוב ונפרט את השתלשלות העניינים: על פי גרסתה של עו"ד גייזלר עצמה, כחודשיים לפני הדיון מיום 14.1.2026 – קרי באזור מחצית נובמבר 2025 – היא התקשרה עם הגיס ונטלה על עצמה את ייצוגו. ההליך בעניינו של הגיס הוסיף להתנהל בינתיים, ורק כחודשיים לאחר נטילת הייצוג היא גילתה במפתיע על הקשר המשפחתי למותב. כזכור, ההודעה על כך נמסרה למותב ביום 12.1.2026, יומיים בלבד טרם דיון ההוכחות שנקבע מבעוד מועד. אך למעשה, גם באותו שלב הסתפקה עו"ד גייזלר תחילה בהודעה לאקונית, שבה ציינה "למען הסדר הטוב" כי היא "קיבלה על עצמה לייצג את [הגיס – י"ע] [...] נוכח קשר משפחתי של ביהמ"ש הנכבד עם הנ"ל וככל וקיימת מניעות למותב הדן [בהליך דנן – י"ע] לדון בתיק זה ובתיקים נוספים בהם מייצגת הח"מ, מבוקש ליתן החלטה מתאימה [...]". רק בעקבות החלטת המותב, אשר הורה לעו"ד גייזלר להבהיר כיצד התנהלותה עולה בקנה אחד עם סעיף 53ב(א) לחוק לשכת עורכי הדין, ציינה האחרונה כי גילתה על הקשר המשפחתי "רק לאחר קבלת והסדרת הייצוג" בעניינו של הגיס. גם בשלב זה נמנעה עו"ד גייזלר מלהתייחס לחודשיים שחלפו מאז קבלת הייצוג, ולשאלה כיצד אירע שגילתה על הקשר המשפחתי באיחור כה מהותי. [בשולי הדברים, יצוין כי בבקשה שהוגשה בהמשך לנשיאה אור-אליאס הוצגה תמונה עובדתית מעט שונה באשר לנסיבות שהובילו לגילוי הקשר, ונטען שהקשר התגלה "במסגרת פעולות שהתבצעה בתיקו של [הגיס – י"ע] במסגרתן נחשפה הח"מ [עו"ד גייזלר – י"ע] למסמך שבכותרתו הופיע [שמו של המותב – י"ע]" (פסקה 6 שם; כך במקור).] 21. השתלשלות עניינים זו, שהובילה לכך שההודעה על עילת הפסלות נמסרה למותב "בדקה התשעים" – כחודשיים לאחר נטילת הייצוג, ויומיים לפני דיון ההוכחות שנקבע – מעלה לכל הפחות חשד לניסיון לעשות שימוש דיוני אסטרטגי בטענת הפסלות. חשד זה נותר בעינו גם לאחר הגשת הערעור שלפניי – שבו חזר המערער על השתלשלות העניינים כפי שתוארה בפני המותב, אך צירף לערעורו רק תצהיר החתום על ידו, וזאת למרות שעיקר הערעור עוסק בהתרחשויות עובדתיות שמצויות בידיעתה של עו"ד גייזלר (אשר לא הגישה בעצמה תצהיר תומך, לא לבית משפט קמא ולא בערעור שלפניי). 22. החשש לחוסר תום לב דיוני מתגבר נוכח המשך ההתנהלות של עו"ד גייזלר, אשר – חרף החלטות שיפוטיות מפורשות שהבהירו כי אין באפשרותה להמשיך לייצג בהליכי הגיס ובהליך דנן במקביל – הוסיפה להתייצב לדיונים בפני המותב והגישה ייפוי כוח לייצוג המערער. התנהלות זו עולה כדי ניסיון בוטה להציב עובדות בשטח ולהתעלם מהוראות בית המשפט, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החובה לנהוג בתום לב דיוני. 23. בנסיבות העניין די בכך כדי להוביל לדחיית הערעור, אך אוסיף כי הקושי שתואר לעיל אך מועצם נוכח פועלו של המערער עצמו, שיצר במו ידיו "משבר ייצוג". בניגוד לנטען, הסרת הייצוג של עו"ד גייזלר בהליך דנן לא הותירה את המערער בפני שוקת שבורה, שכן הוא הוסיף להיות מיוצג משך מספר חודשים על ידי בא-כוחו הנוסף, עו"ד גריידי. והנה, ביום 26.4.2026, ארבעה ימים בלבד לפני דיון הוכחות נוסף, בחר המערער לפטר את עו"ד גריידי במפתיע. התנהלות זו – בגדרה בעל דין משחרר את עורך דינו ערב דיון הוכחות, ואז מלין על כך שנותר בלתי מיוצג – מעוררת קושי. אף אם מכלול פעולות אלו לא נעשו תוך מניפולציה מכוונת להביא להחלפת המותב, הן מעלות לכאורה חשד כי נעשו לכל הפחות באופן שעלול היה להביא לשיבוש ולהשהיית בירור ההליך (ונזכיר כי בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, "פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו [...]" נכללת בגדר האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט). 24. אל מול התנהלות זו, ניצב משקלם הכבד של אינטרס המשיבה והאינטרס הציבורי. ההליך דנן מתנהל משנת 2023 ומצוי בעיצומו של שלב ההוכחות. אל מול טענות המערער על זכותו לייצוג, למשיבה זכות לניהול הליך יעיל והוגן ולסיומו ללא עיכובים מיותרים. ברי, כי העברת התיק למותב אחר בשלב כה מתקדם תפגע פגיעה בלתי מוצדקת בזכותה זו. לא פחות מכך, הדבר יסב נזק של ממש לאינטרס הציבורי, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בהליכי משפחה, שבהם נוהג הכלל של "משפחה אחת – שופט אחד" (עפ"ס 74242-05-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 ‏(17.9.2025‏); עפ"ס 71951-02-25 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 ‏(28.5.2025‏)). ‏‏כל זאת, שעה שעילת הפסלות אינה טמונה במעשיו או במחדליו של המותב, אלא הובאה אל ההליך מבחוץ. ובהקשר זה ראוי לחזור על הכלל הידוע שלפיו הזכות לשבת בדין היא גם חובה (ראו והשוו: עפ"ס 31230-03-25 פורום המשפחות השכולות נ' שר החינוך, פסקה 10 (22.5.2025)). 25. הנה כי כן, שקלול מאזן הנזקים, כמו גם בחינת תום הלב של באת-כוח המערער והמערער עצמו, מובילים למסקנה כי בנסיבותיו החריגות של ענייננו – המניעות רובצת לפתחה של באת-כוח המערער. משכך, וחרף הזהירות המתבקשת, בדין קבע בית משפט קמא כי לא היה מקום להורות על פסילת המותב. למען הסר ספק יובהר כי מסקנתי זו יפה גם באשר לתיק הנוסף (תמ"ש 27326-12-23). טרם חתימה: ההליך דנן מעורר שאלות שונות בנוגע לחובות החלות על עורכי דין כאשר התקשרות עם לקוח אחד עלולה להשליך על הליכים בעניינו של לקוח אחר. מטבע הדברים, ליבון סוגיות אלו במלואן חורג מגדרי הערעור דנן, ואולם טוב תעשה לשכת עורכי הדין אם תשקול להידרש במבט רוחבי לכללים ולחובות של עורכי דין בהקשר זה. 26. הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח. ההליך יושב לבית משפט קמא לשם המשך בירורו. ניתן היום, י"ג אב תשפ"ו (27 יולי 2026). יצחק עמית נשיא