פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"פ 80302-07-26
לפני:
כבוד השופט חאלד כבוב
המבקש:
בכור קנדינוב
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט עמית אחיקם סטולר) בעפ"ת 54342-02-26 מיום 01.07.2026; תגובת המשיבה לבקשת רשות ערעור
בשם המבקש:
עו"ד אליאס סיילס
בשם המשיבה:
עו"ד נועה גפן
פסק-דין
השופט חאלד כבוב:
בקשת רשות הערעור שבכותרת נסובה על אודות פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט העמית א' סטולר) בעפ"ת 54342-02-26 מיום 01.07.2026, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז (כבוד השופטת ש' שפר) בתת"ע 11660-04-25, וכן נדחה ערעור על ההחלטה מיום 13.02.2026 שבגדרה נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין הנ"ל.
בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, בתמצית, כי המבקש, המחזיק ברישיון נהיגה מדרגה B עובר לשנת 2007, אינו רשאי לנהוג ברכב מסחרי גם אם משקלו הכולל לא עולה על 4,000 ק"ג, מאחר שרישיונו מאפשר לו לנהוג אך ורק ברכב שייעודו הוא הסעת נוסעים.
בהחלטתי מיום 09.08.2026 הוריתי למשיבה להשיב לבקשת הרשות לערער. בתוך כך, התבקשה התייחסות המשיבה להוראת תקנה 7(2)(ג) לתקנות התעבורה (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005 (תיקון), התשס"ז-2007, המתירה לאוחז ברישיון נהיגה מדרגה B, עובר לשנת 2007, לנהוג ב"רכב מנועי מסחרי" שמשקלו הכולל המותר לא עולה על 4,000 ק"ג. כן התבקשה עמדת המשיבה ביחס לקביעת בית משפט קמא, שלפיה, כעניין עקרוני, בעל רישיון נהיגה מדרגה B רשאי לנהוג אך ורק ברכב שייעודו הסעת נוסעים. זאת, בין היתר, בשים לב לאמור בתקנה 180(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 על כלל סעיפי המשנה שלה, ובשים לב לכך שעל פני הדברים בעל רישיון נהיגה מדרגה B רשאי לנהוג ברכב מסוג N1.
בפתח תשובתה הבהירה המשיבה כי לאחר שבחנה את הדברים היא מסכימה שתינתן למבקש הרשות לערער וכי הערעור יתקבל לגופו, כך שהמבקש יזוכה מהעבירה שבה הורשע.
במסגרת תשובתה הבהירה המשיבה, כי על-מנת לגבש את עמדתה, היא ערכה בירורים אל מול מדור ייעוץ וחקיקה של אגף התנועה במשטרת ישראל; ראש יחידת תביעות תעבורה במחוז מרכז; והייעוץ המשפטי של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, וצוין כי עמדתה היא על דעתם.
לגופם של דברים, עמדת המשיבה היא כי מאחר שהמבקש אוחז ברישיון נהיגה עובר לשנת 2007, הוא היה רשאי לנהוג ברכב מסחרי שמשקלו הכולל לא עולה על 4,000 ק"ג. בהקשר זה צוין כי "נפלה שגיאה בהליכים בערכאות דלמטה כאשר נטען ונקבע כי בעל רישיון נהיגה מדרגה B רשאי לנהוג אך ורק ברכב שייעודו הסעת נוסעים".
יש לברך על עמדתה העדכנית של המשיבה, אשר ערכה את הבירורים הנדרשים והסכימה לזיכויו של המבקש (אשר יכונה להלן: המערער). בהתאם להסכמה שניתנה, אני מקבל את הבקשה לרשות ערעור וכן את הערעור לגופו. כתוצאה מכך, אני מורה על זיכויו של המערער מעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], שבה הורשע בבית המשפט לתעבורה.
הדיון הקבוע ליום 11.10.2026 – מבוטל.
בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם. בתחילת הדרך, המערער הורשע בהתאם להודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון (ראו: פרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה מיום 07.01.2026). סמוך לאחר מכן, המערער החליף את ייצוגו וביקש לבטל את פסק הדין בטענה שהעובדות שיוחסו לו בכתב האישום – אשר בהן הודה – כלל לא מגבשות עבירה. בקשה זו נדחתה, בין היתר, מאחר שנמצא כי לא התקיימו התנאים לחזרה מהודאה (החלטה מיום 13.02.2026). ואולם, כאשר נאשם טוען כי העובדות שבהן הודה לא מגבשות עבירה, דומה כי יש לבחון את הטענה באמת מידה אחרת מזו של חזרה מהודאה בעובדות כתב האישום. שכן, במצב כזה הנאשם לא מבקש לחזור בו מעובדה שבה הודה. טענתו היא כי מעשיו, שבהם הודה, לא מהווים עבירה, ועל כן לא היה ניתן להרשיעו. לא למותר לציין, כי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אשר מסדיר את הכללים ביחס לחזרה מהודאה, עוסק בנאשם שמבקש לחזור בו מ"עובדה" שבה הודה; ולא בנאשם שעומד על הודייתו אך טוען כי העובדה שבה הודה לא מגבשת עבירה. כאמור, במקרה דנן, המדינה הסכימה לזיכויו של המערער, ולכן אין צורך להרחיב בסוגיה זו.
ניתן היום, כ"ו תשרי תשפ"ז (07 אוקטובר 2026).
חאלד כבוב
שופט