פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עע"מ 79611-06-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופטת רות רונן
המערער:
חאלד חוסין גבר עמור
נגד
המשיבים:
1. המפקד הצבאי האזור הגדה המערבית
2. ראש המינהל האזרחי באזור הגה המערבית
ערעור על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר אשר), ביום 26.5.2026, בעת"מ 60229-05-26
בשם המערער:
עו"ד נסראת דכוור
בשם המשיבים:
עו"ד עומר רוזנוקס
פסק-דין
השופטת יעל וילנר:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ת' בר-אשר) בעת"מ 60229-05-26 שניתן ביום 26.5.2026, שבמסגרתו נדחתה עתירת המערער נגד החלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי מיום 12.4.2026, שבגדרה נדחה הערר שהגיש המערער על החלטת ועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי מיום 16.1.2023, לדחות את בקשתו להיתר בנייה.
רקע
המערער הקים מבנה אבן ובטון בן שתי קומות ששטחו כ-250 מ"ר במקרקעין הממוקמים בכפר יטא שבנפת חברון, ללא היתר (להלן: המבנה ו-המקרקעין). ביום 7.2.2018 נמסר למערער צו הפסקת עבודה ביחס למבנה (במסגרת תיק בב"ח ח' 37/18). ביום 13.2.2018 הגיש המערער בקשה להיתר בנייה בדיעבד, זאת על מנת להכשיר את המבנה. הבקשה נדחתה בהחלטת ועדת המשנה לפיקוח מיום 16.1.2023, מטעמים תכנוניים, ובהם: זיקה חלקית בלבד של המערער לקרקע; בינוי ללא תוכנית מפורטת ומאושרת או תוכנית חלוקה; חריגה במספר הקומות ובשטח הבנייה בניגוד לתוכנית הרלוונטית החלה על המקרקעין; ובנייה מרוחקת מאזורי בינוי מוסדרים. ההחלטה האמורה נמסרה למערער ביום 17.1.2023, לצד צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה ביחס למבנה, שבמסגרתו ניתנה למערער הזדמנות לממש את הוראות הצו ולהשיב את המצב לקדמותו תוך שלושים ימים. ערר שהגיש המערער על החלטת ועדת המשנה לפיקוח נדחה, מטעמים תכנוניים דומים, בהחלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי מיום 12.4.2026 (שהומצאה למערער ביום 10.5.2026), תוך שניתנה למערער ארכה של ארבעה-עשר ימים לביצוע עצמי של הוראות הצו.
על החלטה זו, הגיש המערער עתירה לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה ביקש כי תאושר בקשתו להיתר בנייה וכי יבוטל צו ההריסה שהוצא ביחס למבנה. בפסק דינו, דחה בית המשפט את העתירה על הסף. נקבע כי אין כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי, שנשענת על שיקולים תכנוניים מובהקים ושבמסגרתה נבחנו כלל טענותיו של המערער. הודגש בהקשר זה, כי לא נטענה בעתירה כל טענה פרטנית בנוגע להחלטה מושא העתירה, או בנוגע למבנה ולבקשה להיתר הנדונים. עוד נקבע כי העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים, בהתחשב בכך שהמערער הקים את המבנה ללא היתר בנייה מלכתחילה; וכן המשיך את הבנייה לאחר שנמסר לו הצו להפסקת עבודה והרחיב אותה, כך שעתה מדובר במבנה בן שלוש קומות בשטח של 370 מ"ר.
על פסק דין זה הוגש ביום 25.6.2026 הערעור שלפנינו, ולצִדו בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי, שלפיו יעוכב ביצוע צו ההריסה עד ההכרעה בערעור.
ביום 25.6.2026 דחיתי את הבקשה למתן צו ארעי, מחמת השיהוי שנפל בהגשתה, והוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשה למתן צו ביניים.
טענות הצדדים
המערער טוען, בעיקרו של דבר, כי לא היה מקום לדחות את עתירתו על הסף וכי הריסת המבנה פוגעת בזכויותיו לקניין, לקורת גג ולדיור נאות, וכן מנוגדת לדין הבינלאומי. מטעם זה, לטענת המערער, החלטות המשיבים על הריסת המבנה אינן סבירות ולוקות בחוסר תום לב.
בתגובתם לבקשה למתן צו ביניים, שבגדרה התבקשה גם דחיית הערעור על הסף, טוענים המשיבים כי דין הערעור להידחות לנוכח חוסר ניקיון כפיו של המערער, אשר הקים את המבנה ללא היתר, ואף הרחיב את בנייתו לאחר שהוצא צו להפסקת עבודה בעניינו. לטענת המשיבים, הערעור אינו מגלה עילה להתערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובהחלטות של מוסדות התכנון. הודגש כי דחיית בקשתו של המערער להיתר מבוססת על טעמים תכנוניים, וכי המערער לא מעלה טענות רלוונטיות ביחס לטעמים האמורים. עוד נטען, כי אין בטענות המערער בנוגע לפגיעה בזכויותיו כדי להכשיר בנייה בלתי חוקית.
דיון והכרעה
לאחר שעיינו בערעור על נספחיו ובתגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, בהתאם לסמכותנו הקבועה בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך דנן מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
כידוע, בית משפט זה לא ימיר את שיקול דעתן המקצועי של רשויות התכנון בשיקול דעתו (ראו, מני רבים: עע"מ 10894-02-25 מוסטפה נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, פס' 15 (26.2.2025); עע"מ 56116-09-24 סולימאן נ' ועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי, פס' 10 (14.10.2024); עע"מ 1044/21 אבו פרג' נ' ועדת המשנה להתויות בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה, פס' 9 (1.8.2021)). לפיכך, ההתערבות בהחלטותיהן של רשויות התכנון נעשית במשורה ובמקרים חריגים, למשל, כאשר בהחלטות האמורות נפל פגם מהותי היורד לשורשן (ראו: עע"מ 5981/19 א. ברינג אירועים ואחזקות בע"מ נ' ועדת המשנה הנקודתית שליד הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פס' 27 (3.1.2022); בג"ץ 3384/13 זעאקיק נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש, פס' 10 (27.10.2014)). המקרה דנן אינו בא בגדר מקרים חריגים אלו – אף לא בקירוב. בקשת המערער להיתר בניה נדחתה מטעמים תכנוניים מובהקים, אשר פורטו לעיל. המערער לא הצביע על פגם כלשהו שנפל בהחלטות הנדונות, או על עילה מנהלית מבוררת אחרת, להתערבות בשיקול דעתם של המשיבים. ויובהר, כי אין בטענות המערער בדבר פגיעה בזכות לקניין ובזכות לדיור כדי להכשיר בנייה בלתי חוקית.
אשר על כן, הערעור נדחה. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.
המערער יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ז (02 נובמבר 2026).
דוד מינץ
שופט
יעל וילנר
שופטת
רות רונן
שופטת