בע"מ 785-03-26 — פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בע"מ 785-03-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין המבקש: פלוני נגד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים (סגנית הנשיא ת' בזק-רפפורט והשופטים ש' רנר וא' סלע), ביום 16.2.2026, בעמ"ש 48793-12-25 בשם המבקש: עו"ד שי שפירא בשם המשיב: עו"ד איתן לויט פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. האם לפי כללי הירושה על-פי דין שבחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה או החוק), חלוקת עיזבון המוריש בין אֶחָיו משני ההורים לבין אֶחָיו מהורה אחד בהכרח שוויונית? זו השאלה שמעוררת בקשת רשות הערעור שלפנינו, אשר נסובה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגנית הנשיא ת' בזק רפפורט, והשופטים ש' רנר ו-א' סלע) מיום 16.2.2026 בעמ"ש 48793-12-25, שבגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופטת ר' לב אוחיון) מיום 24.11.2025 (שתוקן ביום 4.12.2025) בת"ע 38517-04-24. 2. אקדים ואומר כי לנוכח השאלה העקרונית שמעוררת כאמור הבקשה דנן, ראינו לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה, מכוח סמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. בהתאם, המבקש יכונה להלן המערער. רקע עובדתי 3. המערער, המשיב ו-ר' ז"ל (להלן: המנוח) הם אחים. המערער הוא אָחִיו של המנוח מאִמו (להלן: האם) בלבד, והמשיב הוא אָחִיו של המנוח מאִמו ומאביו (להלן: האב). 4. בשלהי שנת 2023 נפטר המנוח, כשהוא רווק וללא ילדים, בלי שהשאיר אחריו צוואה. הוריו של המנוח נפטרו אף הם, שנים רבות לפני פטירתו. 5. מספר חודשים לאחר מותו של המנוח, הגיש המשיב בקשה למתן צו ירושה על-פי דין, שבגדרה ביקש, בסופו של דבר, כי עיזבונו של המנוח יחולק בינו לבין המערער, כך שהמשיב יירש שלושה רבעים מהעיזבון והמערער יירש רבע מהעיזבון. המערער, מצִדו, הגיש התנגדות למתן צו הירושה. פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה 6. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשת המשיב למתן צו ירושה ודחה את התנגדות המערער. נקבע, כי בהתאם לרשימת היורשים על-פי דין וסדר העדיפות ביניהם, אשר קבועים בסעיפים 10 ו-12 לחוק הירושה, משהמנוח נפטר רווק וללא ילדים – הוריו היו צריכים לרשת אותו. בהמשך לכך נקבע כי משעה שהורי המנוח נפטרו לפניו, המערער והמשיב באים בנעליהם, זאת מכוח עקרון הנציגות הקבוע בסעיף 14 לחוק, שלפיו כאשר יורשי המוריש מתו לפניו, ילדיהם באים בנעליהם. 7. בהמשך לכך, בית המשפט נדרש לשאלת אופן חלוקת עיזבון המנוח בין המערער – בהיותו "אח למחצה" של המנוח, לבין המשיב – בהיותו "אח מלא" של המנוח. נקבע כי יש לבצע תחילה "חלוקה רעיונית" של עיזבון המנוח בין הוריו, כדלקמן: הורי המנוח חולקים את עיזבונו באופן שווה – מחצית לכל הורה. בהמשך לכך, משההורים נפטרו כאמור לפני המנוח, הרי שלפי עקרון הנציגות הקבוע בחוק, בנעלי כל הורה באים ילדיו, וחלקו של ההורה בעיזבון המנוח מתחלק ביניהם בחלוקה שווה. ביישום לענייננו, נקבע כי המשיב נוטל את מלוא החלק של האב בעיזבון המנוח, ואת מחצית החלק של האם בעיזבון כאמור, וסך הכל – שלושה רבעים מעיזבון המנוח; ואילו המערער נוטל רק את מחצית החלק של האם, היינו, רבע מעיזבון המנוח. יוער כבר עתה, כי דרך הילוכו זו של בית המשפט התבססה על פסק הדין בתע"ז (מחוזי ת"א) 3861/77 חבשה נ' חקק, פ"מ התשל"ט(2) 115 (1979) (להלן: עניין חבשה). לשם המחשה ופישוט, אציג להלן בתרשים את אופן חלוקת עיזבון המנוח בין המערער למשיב, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (היחסים המספריים מייצגים כאמור חלקים מעיזבון המנוח): 8. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת המערער, כי אין מקום להבחין בהקשר הנדון בין סוגי אַחָאִים, וכי לפיכך, כלל אֶחָיו של מוריש – אלו משני ההורים ואלו מהורה אחד בלבד – צריכים לרשת חלקים שווים מעיזבונו. בית המשפט ציין כי טענה זו של המערער מבוססת על פסק הדין בת"ע (משפחה ת"א) 44229-11-17 פלונים נ' פלונים (1.4.2019) (להלן: ת"ע 44229-11-17), שבגדרו אומצה עמדה כאמור; והדגיש כי שם היה הסכם לחלוקה שווה של העיזבון בין הצדדים, בעוד שבענייננו אין הסכם דומה. עוד ציין בית המשפט כי ערעור על פסק דין זה נמחק לאחר שהמערערים שם חזרו בהם מהערעור בהמלצת בית המשפט המחוזי, לנוכח קיומו של ההסכם האמור, ותוך שהובהר כי הצעת בית המשפט "אין משמעה הסכמה להכרעה המשפטית שבאה לידי ביטוי בפסק הדין, בכל הנוגע לחלוקת הירושה בסיטואציה שנדונה במסגרתו. [...] סוגיית החלוקה, מבחינה משפטית, בסיטואציה מושא פסק הדין תישאר להכרעה לעת מצוא" (עמ"ש (מחוזי ת"א) 52390-05-19 פלונים נ' פלונים (12.3.2020)). משכך, נקבע כי אין מקום להקיש מת"ע 44229-11-17 לענייננו. 9. עוד צוין, כי אמנם לאחר פטירת האם, המשיב חתם על מסמך, שנחזה להיות הודעת הסתלקות מעיזבונה של האם לטובת המערער; וכי המשיב אף לא חלק על כך. עם זאת, נקבע כי משלא הוגש לבית המשפט צו ירושה של האם, שבגדרו באה לידי ביטוי ההסתלקות האמורה, נקודת המוצא היא שהמשיב לא הסתלק מעיזבונה לטובת המערער. עוד נקבע, כי "ככל שבעתיד יינתן צו ירושה לפיו הנתבע [המערער – י"ו] יורש את חלקו של התובע [המשיב – י"ו] בעיזבון אם המנוח (בשל הסתלקות התובע), אולי יהיה בכך להשפיע על צו הירושה שניתן כעת לעיזבון המנוח". על פסק דין זה הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 10. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הערעור. נקבע כי החוק לא מקנה זכאות ירושה ל"אחים" מכוח היותם כאלה, אלא מכוח היותם צאצאיהם של הורי המוריש וחלפיהם. הודגש, כי כאשר הורי המוריש יורשים אותו על-פי דין, עיזבונו מחולק ביניהם בחלקים שווים, ואם הם אינם בחיים בעת פטירתו, באים חליפיהם – ילדיהם – בנעליהם; וחלקו של כל הורה בעיזבון המוריש מחולק באופן שווה בין ילדיו שלו, כפי שנפסק בעניין חבשה. הודגש כי על כן, אֲחֵי המוריש משני הורים זכאים לחלק גדול יותר מעיזבונו, בהשוואה לחלקם של אֶחָיו מהורה אחד. עוד נקבע, כי בהינתן שאֲחֵי המוריש יורשים את עיזבונו מכוח מעמדם כחליפי הוריהם, ולא מכוח ירושתם את עיזבון הוריהם, אין נפקות לשאלה מיהם יורשי ההורים; וממילא, אין נפקות לשאלה אם המשיב הסתלק מעיזבונה של האם. על פסק דין זה מונח הערעור שלפנינו. עיקר טענות הצדדים 11. המערער טוען כי אין מקום לבצע הבחנה בין סוגי אַחָאִים, כך שאין להגיע לתוצאה שלפיה אח משני הורים יירש חלק גדול יותר מעיזבון אָחִיו-המוריש, בהשוואה לאָחִיו של המוריש מהורה אחד. לטענתו, אין עיגון להבחנה מעין זו בחוק הירושה והיא עומדת בניגוד לשיקולי מדיניות משפטית, המבקשים להבטיח יחס שוויוני בין יורשים באותה דרגת קרבה למוריש. אדרבא, לטענת המערער, סעיף 14(ב) לחוק קובע כי ילדים, שיורשים במקום הוריהם שנפטרו לפני המוריש, חולקים ביניהם את עיזבון המוריש בחלוקה שווה. עוד טוען המערער בהקשר זה, כי הערכאות הקודמות שגו ביישום הדין, ובכך שאימצו את פסק הדין בעניין חבשה חרף פסק הדין בת"ע 44229-11-17. לבסוף, המערער טוען כי המשיב הסתלק מירושת האם; ולפיכך, הוא לא יכול להיות חליף שלה בירושת עיזבון המנוח. 12. מנגד, המשיב סומך ידיו על פסיקת הערכאות הקודמות ועל שיטת החלוקה שנקבעה בעניין חבשה. אשר להסתלקותו הנטענת מעיזבון האם, המשיב מציין כי ההסתלקות לא עומדת בתנאים הנדרשים לפי תקנות הירושה, התשנ"ח-1998. דיון והכרעה 13. אומר כבר עתה כי אני סבורה שלפי כללי הירושה על-פי דין שבחוק הירושה, עיזבון המוריש אינו בהכרח מתחלק באופן שווה בין אֶחָיו מהורה אחד לבין אֶחָיו משני ההורים; וכי לנוכח האמור, דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי להורות. אפנה אם כן לבחינת כללים אלה, ולמענה שהם נותנים לשאלה שלפנינו. הסדר הירושה על-פי דין א. זהות היורשים על-פי דין 14. סעיף 2 לחוק הירושה קובע כי כאשר מוריש הלך לבית עולמו בלי שערך צוואה, יורשים אותו יורשיו על-פי דין. בהמשך לכך, הפרק השני לחוק הירושה, שכותרתו "ירושה על פי דין", מגדיר מיהם אותם "יורשים על פי דין" של המוריש ואת חלקם בירושה, בתרחישים שונים אפשריים. פרק זה קובע, אפוא, את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית בענייננו. 15. סעיף 10 לחוק קובע את זהותם של היורשים על-פי דין, במישור העקרוני. לפי סעיף זה, יורשי המוריש הם בן-זוגו, וכן מי שמכונים בחוק "קרובי המוריש", שהם ילדי המוריש וצאצאיהם; הורי המוריש וצאצאיהם; והורי הוריו של המוריש (סבים וסבתות) וצאצאיהם (להלן: קרובי המוריש או הקרובים). 16. סדר העדיפות בין הקרובים מוסדר בסעיף 12 לחוק הקובע כי: "ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו". סעיף זה מונה אפוא שלושה מעגלי קרבה משפחתית למוריש, המכונים "פרנטלות" (Parentéle), כאשר פרנטלה קרובה דוחה את זו שאחריה (ראו, למשל: בג"ץ 5132/22 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים, פס' 8 (30.6.2024) (להלן: עניין פלוני); שמואל שילה פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 כרך ראשון 143 (1995) (להלן: שילה)). אם כן, עם הפרנטלה הראשונה נמנים ילדי המוריש; עם הפרנטלה השנייה נמנים הורי המוריש; ועם השלישית – הורי הוריו של המוריש. אם השאיר המוריש קרובים מהפרנטלה הראשונה, אין לקרובים אחרים זכות לרשת אותו; אם לא נותרו למוריש קרובים מהפרנטלה הראשונה, יירשו אותו הקרובים מהפרנטלה השנייה, ולא תהא זכות ירושה ליורשים מהפרנטלה השלישית; ואם לא הותיר אחריו המוריש קרובים מהפרנטלות הראשונה והשנייה – יירשו אותו קרוביו מהפרנטלה השלישית. 17. סעיף 14(א) לחוק הירושה משלים את סעיפים 10 ו-12 לחוק ואת ההסדר הנוגע לזהות היורשים על-פי דין, וקובע את עקרון הייצוג (או עקרון החליפות), כדלקמן: חליפיו של יורש 14. (א) ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו [...]. על-פי עקרון זה, כאשר מי מקרובי המוריש אינו בחיים בעת פטירתו, באים ילדיו בנעליו, כך שהם יורשים את החלק בירושת המוריש שההורה שלהם היה זכאי לו אילו היה בחיים. מכוח העיקרון האמור נשמר, אפוא, סדר העדיפויות בין הפרנטלות (אשר קבוע בסעיף 12 לחוק), גם כאשר המשתייכים לפרנטלה מסוימת נפטרו לפני המוריש (אז, כאמור, ילדי הקרוב שנפטר באים בנעליו; וראו: שילה, בעמ' 143; שאול שוחט, נחום פינברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועיזבון 69-68 (מהדורה שביעית מורחבת ומעודכנת 2014) (להלן: שוחט, פינברג ופלומין); מיכאל קורינאלדי דיני ירושה – צוואות, ירושות ועזבונות 72-64 (מהדורה שנייה מורחבת 2012) (להלן: קורינאלדי); עניין פלוני, בפס' 8). כך למשל, אם בנו של המוריש (אשר משתייך לפרנטלה הראשונה) נפטר לפני המוריש, ילדו של הבן (שהוא נכדו של המוריש) בא במקומו, ולכן הוא קודם בסדר העדיפויות להורה של המוריש (אשר משתייך לפרנטלה השנייה). [במאמר מוסגר יצוין, כי עקרון הייצוג האמור לא חל באותו אופן, כאשר המוריש מותיר אחריו בן-זוג וכן הורים או הורי הורים (ראו: סעיפים 11(א) ו-14(א) סיפא לחוק הירושה); אולם, משאין זה המקרה בענייננו, לא ראיתי להרחיב בנדון (להרחבה ראו, למשל: עניין פלוני, בפס' 13-9; שילה, בעמ' 154-153; דברי ההסבר להצעת חוק הירושה (תיקון מס' 7), התשמ"ד-1983, ה"ח הממשלה 90, 93; מנשה שאוה "הזכאי האח לרשת עם בן-זוג והורה של המוריש? הפרקליט לז 486 (התשמ"ז))]. 18. מהאמור לעיל נובעת המסקנה, שלפיה זכאות אֲחֵי המוריש לרשת אותו תלויה באופן בלעדי במעמדם כצאצאי הוריהם וכחליפיהם (ראו: שוחט, פינברג ופלומין, בעמ' 69). כמפורט לעיל, לאֲחֵי המוריש אין מעמד עצמאי כיורשים במסגרת אחת משלוש הפרנטלות המנויות בחוק; מעמדם קיים רק כחליפים של הורי המוריש – היינו, כמי שבאים בנעליהם – כאשר הם נפטרו לפני המוריש. 19. בענייננו, כזכור, המנוח נפטר מבלי שהותיר אחריו בת-זוג, וכן מבלי שהותיר אחריו ילדים, ומשכך, למנוח אין יורשים בפרנטלה הראשונה. במצב דברים זה, כאמור, בהתאם לסעיפים 10(ב) ו-12 לחוק הירושה, אמורים היו לרשת אותו קרוביו מהפרנטלה השנייה – הם הוריו. כיוון שהורי המנוח נפטרו לפניו, הרי שבהתאם לסעיף 14(א) לחוק הירושה, ילדיהם באים בנעליהם –אֶחָיו של המנוח, הם המערער והמשיב. אם כן, לאחר שביררנו את זהות היורשים על-פי החוק, אעבור לבחינת אופן חלוקת הירושה ביניהם. ב. חלוקת הירושה בין יורשים על-פי דין 20. סעיף 13 לחוק הירושה קובע כי: ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי הוריו ביניהם. כלומר, עיזבון המוריש יחולק בצורה שווה בין מי שנמצאים בכל פרנטלה, היינו, בין ילדי המוריש – בפרנטלה הראשונה; בין הוריו – בפרנטלה השנייה; ובין הורי הוריו – בפרנטלה השלישית. לפיכך, כאשר למוריש אין בן-זוג או ילדים (וצאצאיהם, הבאים בנעליהם), עיזבונו יחולק שווה בשווה בין הוריו (המצויים, כאמור, בפרנטלה השנייה). 21. כפי שהוסבר לעיל, כאשר קרובי המוריש נפטרו לפניו, חל כאמור סעיף 14(א) לחוק, מכוחו הילדים של קרובי המוריש באים בנעליהם כחלפיהם. אופן החלוקה של עיזבון המוריש בין אותם חליפים קבוע בסעיף 14(ב) לחוק, העומד במרכזו של הדיון שלפנינו, שלשונו היא כדלקמן: ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו. אם כן, ילדיו של המוריש "חולקים ביניהם בשווה" את ירושתו (סעיף 13 לחוק). לעומת זאת, ילדים שיורשים את המוריש כחליפי הוריהם, חולקים ביניהם באופן שווה – זאת יש לזכור – רק את "מה שירשו בדרך זו", כלשון סעיף 14(ב) לחוק. העולה מכך הוא שניים אלה; ראשית, חליף של אדם לפי סעיף 14(א) האמור, יכול להיות רק "ילדו". ממילא, אדם לא יכול להיות חליף של מי שאינו הוֹרֵהוּ. שנית, חלקו של החליף של הוֹרֵהוּ בעיזבון המוריש, נגזר רק מחלקו של הוֹרֵהוּ בעיזבון המוריש, אילו היה הוֹרֵהוּ בחיים בעת פטירתו של המוריש. אם כן, החלוקה השווה שקבועה בסעיף 14(ב) לחוק בין ילדים שיורשים כחליפים של הוריהם, מתייחסת לשוויון בין כל קבוצת אחים חליפים ביחס לחלקו של ההורה המשותף שלהם בעיזבון המוריש. בכך, אימץ חוק הירושה עיקרון של חלוקה לפי "גזעים" (per stirpes). 22. על מנת לפשט את החלוקה לפי שיטה זו, ולהקל על הבנתה לצורך יישומה על נסיבות ענייננו – אדגים להלן את אופן פועלה של החלוקה האמורה בסיטואציות טיפוסיות, שאינן שנויות במחלוקת. אם, למשל, מוריש מותיר אחריו חמישה ילדים, אלו חולקים בצורה שווה את הירושה (בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק), כך שכל ילד יורש חמישית מעיזבון המוריש. במקרה שבו אחד מילדי המוריש נפטר לפניו, ומותיר אחריו, למשל, שני ילדים (הם נכדי המוריש), ארבעת ילדי המוריש שנותרו בחיים יורשים חמישית כל אחד, ושני ילדיו של הילד של המוריש שנפטר לפניו (שני נכדיו של המוריש), חולקים ביניהם בצורה שווה (מכוח סעיף 14(ב) לחוק), את החלק מירושת המוריש שהיה צריך לרשת אביהם (חמישית), כך שכל אחד מהם יורש עשירית מעיזבון המוריש (ראו, למשל: קורינאלדי, בעמ' 97-95). זה הדין גם במקרה שבו נותרו למוריש נכדים בלבד. לדוגמא, אם היו למוריש שני בנים שנפטרו לפניו, כאשר לבן הראשון יש שני ילדים ולבן השני שלושה ילדים; שני הנכדים שהם ילדיו של הבן הראשון יחלקו ביניהם, בצורה שווה, את מחצית עיזבון המוריש שאביהם היה זכאי לה, ולכן כל אחד יירש רבע מהעיזבון (חצי ממחצית העיזבון); ושלושת הנכדים שהם ילדיו של הבן השני, יחלקו ביניהם, באופן שווה, את מחצית עיזבון המוריש שאביהם היה זכאי לה, ולכן כל אחד מהם יירש שישית מהעיזבון (שליש ממחצית העיזבון). 23. אם כן, בדוגמא האחרונה, חרף דרגת הקרבה הזהה של היורשים בפועל – הנכדים – למוריש (סבם), התוצאה היא שיהיו נכדים שיירשו נתח גדול יותר מעיזבון הסב לעומת הנכדים האחרים. זאת, שכן לפי סעיף 14(ב) לחוק, והחלוקה לפי "גזעים" שאומצה במסגרתו, כל אחד מהנכדים – שיורש את סבו-המוריש כחליף של הוֹרֵהוּ – יורש רק מתוך החלק שהורהו שלו היה זכאי לו מעיזבונו של הסב. חשוב לציין כי עיקרון חלוקה זה לפי "גזעים", מובחן מעיקרון חלוקה לפי "גולגולת" (per capita), שאילו היה החוק מאמצו, אזי בדוגמא האחרונה, משילדיו של המוריש כולם נפטרו לפניו, ונותרו לו חמישה נכדים – כולם באותה דרגה של קרבה משפחתית למוריש – עיזבון המוריש היה מחולק בצורה שווה בין חמישתם, כך שכל נכד היה יורש חמישית מעיזבון המוריש (ראו: שילה, בעמ' 155-154; קורינאלדי, בעמ' 85-81, 97-95). ג. חלוקת ירושה בין אחים של המוריש משני הורים לבין אֶחָיו מהורה אחד 24. הפועל היוצא מכל האמור לעיל, הוא כי עיזבון המוריש אינו בהכרח מתחלק באופן שווה בין אֶחָיו מהורה אחד לבין אֶחָיו משני ההורים. אסביר. כזכור, לפי סעיף 13 לחוק, הורי המוריש חולקים ביניהם את עיזבונו בחלקים שווים. במקרה שהורה או שניהם נפטרו לפני המוריש, אזי, לפי סעיף 14 לחוק, ילדי ההורים (אֶחָיו של המוריש) חולקים ביניהם שווה בשווה את החלק בעיזבון המוריש שההורה שלהם היה יורש, אילו היה בחיים בעת פטירתו של המוריש. בהינתן, כאמור, שבמקרה כזה אֲחֵי המוריש חולקים ביניהם בצורה שווה רק את "מה שירשו בדרך זו" (כלשון סעיף 14(ב) לחוק), ממילא, אח של המוריש מהורה אחד, לא יירש חלק מעיזבונו של המוריש, שלא היה מגיע להוֹרֵהוּ של אותו אח. יוזכר כי מסקנה זו נובעת מהוראת סעיף 14(א) לחוק שלפיה, כאמור לעיל, חליף יכול להיות רק "ילדו" של הקרוב של המוריש שנפטר לפני פטירת המוריש; כך שממילא, אדם לא יכול להיות חליף של מי שאינו הוֹרֵהוּ. התוצאה היא שמקום שבו נפטרו שני הורי המוריש לפניו, חלקם של אחים משני ההורים בעיזבון המוריש, יהיה גדול יותר מחלקם של אחים רק מההורה האחד. 25. המסקנה מכל האמור עד כה היא, כי לפי ההסדרים הקבועים בחוק הירושה חלוקת עיזבון המוריש בין אֶחָיו מאותם הורים לבין אֶחָיו מהורה אחד בלבד, אינה בהכרח שוויונית. 26. אף שמסקנה זו מתיישבת היטב עם לשון החוק והגיונו, אבחן להלן את תכלית החוק, זאת לנוכח הביקורת שהושמעה בספרות המשפטית על הפרשנות שלעיל (שכאמור, אומצה בעניין חבשה, ובהמשך לכך, דומה כי אומצה גם בפסיקותיהן של הערכאות הדיוניות, וראו למשל: ת"ע ‏(‏משפחה נצ'‏)‏ 38434-12-20 מ.א נ' עזבון המנוחה ס.ש, פס' 6, 8, 15-13 ‏(9.5.2022‏); ת' (הרשם לענייני ירושה ב"ש) 65747 צ' נ' י', פס' 4, 10-6 (16.8.2022); כן ראו: קורינאלדי, בעמ' 105). כך, למשל, הובעה הדעה כי ראוי לאמץ פרשנות שלפיה ירושת מוריש תחולק בין אֶחָיו באופן שווה, ללא הבחנה בין אֲחֵי המוריש מאותם הורים לבין אֲחֵי המוריש מהורה אחד. נטען כי הפרשנות המוצעת שלפיה חלוקת עיזבון המוריש בין אֶחָיו מאותם הורים לבין אֶחָיו מהורה אחד אינה בהכרח שוויונית, אינה עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון שקבוע בחוק הירושה; עם הנטייה המודרנית במדינות רבות לשוויון בין אֲחֵי המוריש מהורה אחד לבין אֶחָיו משני ההורים (ראו: שילה, בעמ' 152-149; קורינאלדי, בעמ' 105-103); ועם כוונת המחוקק כפי שזו באה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק הירושה משנת 1952 (משרד המשפטים הצעת חוק הירושה (1952) (להלן: הצעת החוק משנת 1952 או ההצעה משנת 1952)). אעיר כי ביקורת זו אומצה גם על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בת"ע 44229-11-17, אשר עליו מתבסס כאמור המערער. 27. אני סבורה כי לא רק שהמסקנה שאליה הגעתי מתיישבת היטב עם לשון החוק, אלא היא גם עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ועם עקרון השוויון, כפי שזה מעוגן בחוק הירושה. עוד אראה כי פרשנות זו מתיישבת עם הסדרים מקובלים בשיטות משפט שונות מעבר לים. כוונת המחוקק 28. הסדר הירושה על-פי דין, שקבוע בסעיפים 10, 12, 13 ו-14 לחוק, נקבע עוד בגרסתו המקורית של החוק שנחקק בשנת 1965 (ראו: הנוסח המקורי של סעיפים 10, 12, 13, 14 ו-15 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ס"ח 63). דברי ההסבר להצעת החוק שהובילה לחקיקתו כאמור בשנת 1965, מפנים לדברי ההסבר להצעת החוק משנת 1952, תוך שמצוין שם כי "אין בין ההצעה ההיא לבין ההצעה המוגשת בזה אלא הבדלים מעטים. לכן יכולים דברי ההסבר ההם, הנתונים לכל סעיף וסעיף של אותה הצעה, לשמש, בדרך כלל, גם להסברת ההוראות המוצעות עתה" (דברי הסבר להצעת חוק הירושה, התשי"ח-1958 ה"ח הממשלה 212, 236). לפיכך, דברי ההסבר של הצעת החוק משנת 1952 רלוונטיים לצורך התחקות אחר כוונת המחוקק בענייננו. 29. אמנם, בדברי ההסבר להצעה משנת 1952 צוין, ביחס לסעיף 16(א) לחוק המוצע (המקביל לסעיף 13 לחוק שלפיו כאמור "ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי הוריו ביניהם"), כדלקמן: "ישנם חוקים לא מעטים [...] המבדילים בין אחים ואחיות של המוריש 'מאב ומאם' (of the whole blood [...]) לבין אחים ואחיות 'מאם או מאב בלבד' (of the half blood [...]) ונותנים לראשונים חלק גדול יותר בעזבון או אפילו את כל העזבון. [...] המשפט העברי שולל הבחנה זו: 'ואחד אחיו שהוא מאביו בלבד או אחיו מאביו ומאמו' (רמב"ם הלכות נחלות, פרק ראשון, הלכה ו'), וכן רוב החוקים היבשתיים, ואף הצעתנו" (בעמ' 55). אין לכחד, לכאורה, דברים אלו מחזקים את העמדה שהוצגה לעיל, שלפיה, אין מקום להבחין בין אֲחֵי המוריש מאותם הורים לבין אֶחָיו מהורה אחד בלבד [יוער כי עיון בהלכת הרמב"ם המצוטטת לעיל בהקשרה המלא, מעלה כי זו אינה מכוונת לשוויון בירושה בין אֲחֵי המוריש מהורה אחד לבין אֶחָיו משני ההורים, כפי שעשוי להשתמע מדברי ההסבר; אלא לשוויון בירושה רק בין אֲחֵי המוריש מאביו. זאת משום שלפי ההלכה האמורה, אין מעמד למשפחת אִמו של המוריש, וממילא אֲחֵי המוריש מאִמו בלבד לא יירשו אותו כלל (ראו הציטוט המלא: "משפחת האם אינה קרויה משפחה ואין ירושה אלא למשפחת האב, לפיכך האחים מן האם אין יורשין זה את זה ואחין מן האב יורשין זה את זה, ואחד אחיו שהוא מאביו בלבד או אחיו מאביו ומאמו"). אם כן, ברי כי לא ניתן להסיק מהלכה זו כי המשפט העברי שולל את ההבחנה לענייננו בין אֲחֵי המוריש מהורה אחד לבין אֶחָיו משני ההורים. וראו עוד לעניין הדין לפי המשפט העברי: שולחן ערוך, חושן משפט, רע"ו, ד'). מכל מקום, כפי שאסביר להלן, דברי ההסבר לעיל, אינם עומדים לבדם, ומשכך, ספק רב אם ניתן להסיק מהם כי כוונתו של המחוקק הייתה שאֲחֵי המוריש – משני ההורים ומהורה אחד – יירשו בהכרח חלקים שווים מעיזבונו. אבהיר: 30. ראשית, משמעות העמדה שעומדת בבסיס הביקורת, הלכה למעשה, היא כי במסגרת סעיף 14 לחוק הירושה המחוקק התכוון לקבוע שני הסדרי חלוקה שונים; כך שבשונה מחליפים אחרים של קרובי המוריש שיורשים אותו ועיזבונו מחולק ביניהם לפי שיטת ה"גזעים" (שלפיה, כאמור, קרובי המוריש באותה דרגת קרבה אליו עשויים לרשת חלקים שאינם שווים מעיזבונו, כמו, למשל, הדוגמא בעניין הנכדים המפורטת לעיל בפס' 23-22), דווקא בעניינם של אֲחֵי המוריש התכוון המחוקק לקבוע חלוקה לפי שיטת "הגולגולת", כך שאֲחֵי המוריש כולם, לרבות אלו שחולקים עִמו הורה אחד בלבד, בהכרח יירשו חלקים שווים מעיזבונו. אולם, להבחנה זו אין כל בסיס, שכן, כפי שראינו לעיל, סעיף 14 לחוק מאמץ חלוקה לפי שיטת "הגזעים" ביחס לכל אחת מהפרנטלות. ממילא, לעמדה שלפיה המחוקק התכוון להחיל דווקא בעניינם של אֲחֵי המוריש, חלוקה לפי שיטת "הגולגולת", ואילו ביחס לכל יתר החליפים המנויים בסעיף 14, חלוקה לפי שיטת "הגזעים" – אין כל בסיס בלשון החוק. ולא למותר לציין כי לשון החוק מהווה מקור מרכזי להתחקות אחר כוונת המחוקק (ראו: בג"ץ 9632/17 עמותת הזכיינים – למען זכייני הפיס והטוטו בישראל נ' שר האוצר, פס' 23 ‏(‏20.2.2019‏)). 31. שנית, כפי שאראה להלן, כוונת המחוקק, כפי שמשתקפת מאותה הצעת החוק משנת 1952, היא להחיל את שיטת "הגזעים" בכל מקרה שבו יורשים את המוריש חליפים של קרוביו, לרבות כאשר חליפים אלו הם אֶחָיו של המוריש. כך הוסבר שם ביחס לסעיף 16(ב) לחוק המוצע, המקביל לסעיף 14(ב) לחוק (אשר קובע כזכור כי "ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו"): "החלוקה השווה בין ילדים של אדם נעשית לא רק כשהם ילדי המוריש אלא גם כשהם ילדים של אחד מבני המוריש או של אחד מהוריו, מהורי הוריו, מאחיו, מדודיו וכו' שמתו לפני המוריש [...] (חלוקה לפי 'גזעים' stirpes, stem, souch). אחת התוצאות של שיטה זו היא שאם היו למוריש שני ילדים ושניהם מתו לפניו והאחד השאיר שמונה ילדים והשני השאיר רק ילד אחד, מחלקים שמונת הנכדים מן הבן האחד את מחצית העזבון ביניהם, והנכד מן הבן השני מקבל את כל המחצית השניה. השיטות המשפטיות הנוקטות, כמו הצעתנו, בדרך הייצוג תוך דרגות של אבות וצאצאיהם, מביאות רובן לידי תוצאה זו, אולם יש ובספרות נמתחה עליה בקורת. במקרה שהנכדים מבן אחד יורשים יחד עם בן אחר שעדיין בחיים, כלומר במקרה שהיורשים הם מדרגת קרבה שונה מהמוריש, אין אמנם ספיקות לגבי צדקת החלוקה האמורה, אך במקרה כגון הדוגמה הנ"ל ששם כל היורשים הם בדרגת קרבה שווה למוריש, יש טוענים שמוטב היה לחלק לפי הגולגולת [...]. אנו בחרנו בדרך הנהוגה בחוק העותומני ובחוקים רבים אחרים, והיא גם דרכו של המשפט העברי [...]" (בעמ' 57). 32. עינינו הרואות אם כן, כי כוונתו הברורה של המחוקק היא שחלוקת העיזבון בין ילדים של קרוב של המוריש בכל אחת מהפרנטלות, אשר באים בנעליו כיורשי המוריש לפי סעיף 14 לחוק, נעשית לפי שיטת "הגזעים" – באופן גורף – לרבות כאשר מדובר בילדים של "אחד מהוריו" (אֶחָיו של המוריש). ויודגש, כי חרף העובדה שהמחוקק היה ער לכך שכתוצאה מחלוקה בשיטה זו, יורשים בעלי אותה דרגת קרבה למוריש עשויים לרשת מעיזבונו חלקים שאינם שווים, נדחתה העמדה שלפיה במקרה כאמור יש לחלק את עיזבון המוריש ביניהם בצורה שווה – לפי שיטת "הגולגולת". [בשולי הדברים, מעניין לציין כי בדברי ההסבר להצעת חוק הירושה (תיקון מס' 23), התשפ"ו-2026, שהונחה לפני מספר חודשים על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה, חזרו מציעי ההצעה על שיטת "הגזעים" (שלגישתם משקפת את המצב החוקי כיום), והסבירו כי אָחִיו של המוריש מהורה אחד יירש פחות מאָחִיו של המוריש משני הורים; זאת, כך לדבריהם, שכן האח מההורה האחד בא רק בנעלי ההורה המשותף לו ולמוריש (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק הירושה (תיקון מס' 23), התשפ"ו-2026, ה"ח הממשלה 1150, 1160)]. על עיקרון השוויון 33. כזכור, המערער טוען עוד כי חוק הירושה מבקש להבטיח יחס שוויוני בין יורשים באותה דרגת קרבה למוריש; ומכאן שגישה המבחינה בין סוגי אַחָאִים אינה עולה בקנה אחד עם מטרה זו. גם בביקורת שהובעה בספרות, נטען, כאמור, כי ההבחנה האמורה אינה תואמת את עיקרון השוויון בין יורשים, הקבוע בסעיף 13 לחוק, ו"מפלה" את אֲחֵי המוריש מהורה אחד לעומת אֶחָיו משני ההורים (ראו: שילה, בעמ' 151-150; קורינאלדי, בעמ' 103). 34. אכן, כפי שראינו לעיל, הן סעיף 13 לחוק הן סעיף 14, מעגנים את עיקרון השוויון. כך, חלוקה שוויונית מובטחת בין מי שנמצא בכל פרנטלה (בין ילדי המוריש, בין הוריו ובין הורי הוריו, כאמור בסעיף 13 לחוק), כמו גם בין חליפים שבאים בנעלי הוריהם, החולקים ביניהם בצורה שוויונית את החלק של הוריהם בעיזבון המוריש (סעיף 14(ב) לחוק). ברם, כפי שהובהר לעיל, השוויון האמור בחלוקה שקבוע בסעיף 14(ב) לחוק (מכוחו כזכור יורשים אחי המוריש את המוריש) הוא שוויון בין ילדים ביחס להורה שלהם כחליפים, לא שוויון בין יורשים ביחס למוריש (כאמור בסעיף 13 לחוק). 35. ויודגש, כי חוק הירושה אינו מבחין בין אֲחֵי המוריש משני ההורים לבין אֶחָיו מהורה אחד ככאלה, וממילא לא מייחס נחיתות ערכית או רגשית לקרבה בין אחים שחולקים רק הורה אחד. כפי שעשויה להיות חלוקה לא שוויונית של עיזבון המוריש בין נכדיו, מבלי שהדבר נובע מהנחה מובלעת בחוק הירושה בדבר קרבה פחותה של מי מהנכדים האמורים לסבם-המוריש, כך גם חלוקה שאינה שוויונית בין אֶחָיו של מוריש אינה מגלמת עמדה הממעיטה בקרבה של מוריש לאָחִיו מהורה אחד לעומת הקרבה שלו לאָחִיו משני הוריו. סיכום ביניים 36. חלוקת עיזבון המוריש בין אֶחָיו משני ההורים לבין אֶחָיו מהורה אחד אינה בהכרח שוויונית. כמבואר לעיל, במסגרת סעיף 14 לחוק הירושה אומץ באופן גורף עיקרון חלוקת הירושה בשיטת "הגזעים", להבדיל משיטת "הגולגולת"; כתוצאה מכך, קרובים של המוריש באותה דרגת קרבה אליו – לרבות אֶחָיו – עשויים לרשת מעיזבונו חלקים שאינם שווים. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון החוק; עם כוונת המחוקק, כפי שזו באה לידי ביטוי בהצעה משנת 1952 בכללותה; ועם עיקרון השוויון המעוגן בחוק הירושה. עיון במשפט המשווה 37. בביקורת שהובעה בספרות נטען כי הסדר שעשוי להביא לחלוקה לא שוויונית של עיזבון המוריש בין אֶחָיו מהורה אחד לבין אֶחָיו משני ההורים, לא מתיישב עם הנטייה במדינות מודרניות רבות לשוויון בחלוקה ביניהם (ראו: שילה, בעמ' 149). אולם, כפי שיפורט להלן, מבט אל המשפט המשווה מעלה מגוון הסדרים בשאלת אופן החלוקה של עיזבון המוריש בין אֶחָיו מהורה אחד לבין אֶחָיו משני הוריו, לרבות הסדרים מהסוג שנקבע בחוק הירושה. 38. הסדר מסוג ראשון קובע במפורש כי אֶחָיו של המוריש מאותם הורים ואֶחָיו מהורה אחד יירשו אותו בהכרח בחלקים שווים. כך קבע חוק הירושה האחיד האמריקאי, לפני תיקונו בשנת 2019, כפי שיובהר להלן (Unif. Probate Code § 2-107 (amended 2019) (להלן: UPC)). הסדר מסוג זה אף אומץ על ידי מדינות רבות בארצות הברית (למשל, מדינות אריזונה, קליפורניה ויוטה, ראו בהתאמה: Ariz. Rev. Stat. Ann. § 14-2107 (2026); Cal. Prob. Code § 6406 (2026); Utah Code Ann. § 75-2-107 (2026); כן ראו: Ralph C. Brashier, Half-Bloods, Inheritance, and Family, 37 U. Mem. L. Rev. 215, 232, 238-240 (2007) (להלן: Brashier)); וכן: שילה, בעמ' 149); והסדר דומה נקבע גם בקנדה (ראו: The Intestate Succession Act, 2019, SS 2019, c I-13.2, §11(b)). בתיקון חוק הירושה האחיד האמריקאי בשנת 2019, תוקן ההסדר האמור בקביעה כי אח המוריש יורש אותו ללא קשר למספר ההורים שהם חולקים. אם כן, הנוסח הנוכחי מתמקד בזכות העקרונית של אֲחֵי המוריש לרשת אותו, וזונח את ההתייחסות לחלק שאָחִיו של המוריש מהורה אחד יורש לעומת אח משני הורים [עם זאת, יצוין כי בתיקון האמור הובהר, כי הנוסח הקודם תוקן מכיוון שההתייחסות ל"דם" היא מיושנת, בשים לב לכך שיחסי הורות נוצרים בדרכים מגוונות ("to remove the references to blood, which are outdated given that parent-child relationships are formed in many ways […]"; ראו: UPC). לפיכך, ייתכן כי עמדתו העדכנית של החוק האמור בדבר החלוקה השוויונית בין אֲחֵי המוריש מהורה אחד לבין אֲחֵי המוריש משני הוריו לא השתנתה]. יוער, כי החוק האוסטרלי מורה אף הוא, כי בקביעת היחסים למוריש, אין חשיבות לשאלה אם הקשר למוריש הוא קשר דם מלא או למחצה (Administration and Probate Act 1969 (pt III div 4) § 61(2)(b) (Austl.)), מבלי להתייחס למשמעויות הנובעות מקביעה זו, אם בכלל, לעניין אופן החלוקה. 39. לפי הסדר מסוג שני, אֲחִי המוריש מהורה אחד בהכרח לא יורש את המוריש, אם המוריש הותיר אחריו אח משני ההורים. הסדר זה קבוע בדין האנגלי (ראו: Administration of Estates Act 1925, 15 & 16 Geo. 5, c. 23, § 46(1)(v) (U.K.)) ובמדינת מיסיסיפי שבארצות הברית (ראו: Miss. Code Ann. § 91-1-5 (LexisNexis, Lexis through the 2025 Reg. Sess.); וראו עוד: Brashier, בעמ' 246-245). 40. הסדר מסוג שלישי קובע כי אחים של המוריש שחולקים עִמו הורה אחד בהכרח יירשו חלק קטן יותר מעיזבונו של המוריש שקבוע בחוק (כמו מחצית או שליש), לעומת אֶחָיו שחולקים עִמו שני הורים. הסדר זה אומץ על-ידי מדינות אחרות בארצות הברית (למשל במדינות מיזורי, וירג'יניה ופלורידה, ראו, בהתאמה: Mo. Rev. Stat. § 474.040 (2026); Va. Code Ann. § 64.2-202(B) (2026); Fla. Stat. Ann. § 732.105 (2026); וכן ראו: Brashier, בעמ' 252-251). 41. הסדר מסוג רביעי הוא הסדר ניטרלי באופיו, שבגדרו אם המוריש הותיר אחריו אחים משני הוריו ואחים מהורה אחד, אזי מחצית עיזבונו מחולקת לאֶחָיו מאִמו ומחצית לאֶחָיו מאביו, כך שאֶחָיו משני ההורים עשויים לרשת חלק גדול יותר לעומת אֶחָיו מהורה אחד. בנסיבות אלו, היחס בין החלק שיורשים אֲחֵי המוריש מהורה אחד לחלק שיורשים אֲחֵיו משני הוריו אינו קבוע, אלא תלוי במבנה המשפחתי. הסדר זה אומץ במדינות אחרות בארצות הברית (למשל במדינות איווה, קנזס ולואיזיאנה, ראו, בהתאמה: Iowa Code § 633.219(3) (2026); Kan. Stat. Ann. § 59-508 (2026); La. Civ. Code Ann. art. 893 (2026); כן ראו: Brashier, ה"ש 133 בעמ' 252, ובעמ' 254-253). 42. אם כן, דומה כי ההסדרים הראשון, השני והשלישי מגלמים עמדות של אותן מדינות ביחס לטיב הקרבה של המוריש לאָחִיו מהורה אחד, או ביחס לרצון המשוער שלו בדבר החלק שיירש מעיזבונו אָחִיו מהורה אחד (וראו, בקשר להסדרים השני והשלישי: Brashier, בעמ' 251-250). עמדות אלה מביאות לאימוץ עיקרון קשיח כלשהו ביחס לאופן חלוקת עיזבון המוריש לאָחִיו מהורה אחד: חלוקה שווה לפי שיטת "גולגולת", בהסדר הראשון; הדרה כאשר המוריש הותיר אח משני הוריו, בהסדר השני; וירושת חלק קטן יותר באופן קבוע וקשיח לעומת אֲחִי המוריש משני הוריו, בהסדר השלישי. לעומת זאת, ההסדר הרביעי ניטרלי באופיו, ולא נובע מהנחה כלשהי בנוגע לטיב הקרבה בין המוריש לבין אֶחָיו מהורה אחד. ניטרליות זו באה לידי ביטוי בעיקרון הייצוג, שכתוצאה מיישומו החלק שיירש אֲחִי המוריש מהורה אחד עשוי להיות קטן מהחלק שיורש אֲחִי המוריש משני הוריו. 43. הנה כי כן, הסדר מהסוג הרביעי אומץ בחוק הירושה שלנו. אמנם, הסדר זה עשוי להוביל לחלוקה שאינה שוויונית בין אֲחֵי המוריש מהורה אחד לעומת אֶחָיו משני הוריו; אך תוצאה זו אינה נובעת מעקרון קשיח, או מעמדה נורמטיבית ביחס לטיב הקרבה של המוריש לאָחִיו מהורה אחד, כי אם מעיקרון הייצוג באמצעותו מובטח שוויון בין היורשים הישירים של המוריש – הם הוריו, ובין ילדים, אֲחֵי המוריש, ביחס להורה שלהם. יישום כל האמור על ענייננו 44. המערער – אֲחִי המנוח מהאם – יורש בחלקים שווים עם אָחִיו, המשיב, את חלקה של האם בעיזבון המנוח, שעומד על מחצית מכלל העיזבון; כלומר המערער יורש רבע מעיזבון המנוח; ואילו המשיב – אֲחִי המנוח משני הוריו – יורש כאמור מחצית מהחלק של האם בעיזבון המנוח (היינו רבע מהעיזבון), וכן יורש את מלוא החלק של האב בעיזבון המנוח, שעומד אף הוא על מחצית. כך, המשיב יורש שלושה רבעים מעיזבון המנוח, והמערער יורש, כאמור, רבע בלבד. הסתלקות – חליף שהסתלק מירושת הוֹרֵהוּ 45. כזכור, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לאחר פטירת האם, חתם המשיב על מסמך שנחזה להיות הודעות הסתלקות מעיזבונה לטובת המערער. בהמשך לכך, נקבע כי אם המשיב אכן הסתלק כדין מעיזבון האֵם לטובת המערער, "אולי" תהיה לכך השפעה על האופן שבו יירשו הצדדים את עיזבון המנוח. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי מכיוון שהצדדים יורשים את המנוח מכוח מעמדם כחליפי הוריהם, אין משמעות להסתלקות המשיב מעיזבונה של האם. בערעור שלפנינו, המערער שב וטוען כי בהינתן שהמשיב הסתלק מעיזבון האם, הוא אינו זכאי לבוא בנעליה ולרשת במקומה את המנוח. כפי שאסביר להלן, אני סבורה כי הצדק הוא עם בית המשפט המחוזי. אבהיר: 46. סעיף 6(ב) לחוק הירושה קובע אמנם כי "מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה". ואכן, כפי שנקבע זה מכבר, הסתלקות של אדם מעיזבון מוריש מבטלת את מעמדו כיורש של אותו מוריש (ראו: ע"א 532/74 דקלו נ' מוניץ, פ"ד כט(1) 464, 467 (1974); ד"נ 43/74 מוניץ נ' דקלו, פ"ד ל(1) 242, 244-243 (1975); ע"א 1393/92 הבל נ' קזצ'קוב, פ"ד מח(4) 353, 359 (1994); שילה, בעמ' 81-80). אולם, אין בכך כדי לקבוע כי כאשר אדם מסתלק מחלקו בעיזבון הוֹרֵהוּ, הוא לא יוכל לבוא בנעליוּ כחליפו, כאמור בסעיף 14(א) לחוק. ויודגש: סעיף זה אינו קובע כי יורשו של אדם בא בנעליו, כי אם "ילדו" של אדם. אם כן, לא נדרש כי החליף יהיה יורשו של הוֹרֵהוּ, על מנת לבוא בנעליו לצורך ירושת עיזבון המוריש, לפי סעיף 14 לחוק (ראו: אילנית שבת (חלפון) הסתלקות בחוק הירושה 129-128 (2020) (להלן: שבת); ת"ע (משפחה ראשל"צ) 32878-11-09 פלונית נ' פלוני (3.10.2010); וכן ראו לעניין חליפים של זוכה על-פי צוואה, לפי סעיף 49 לחוק הירושה: שבת, בעמ' 128-127; ת"ע (משפחה חי') 17293-03-12 ע.ז. נ' ג.ר. (9.7.2014); תמ"ש ‏(‏משפחה נצ'‏)‏ 6905-04-20 י.פ נ' י.פ ‏, פס' 33 (‏5.10.2020‏)). מכאן, שאף אם בן הסתלק מירושת אִמו, אין לכך כל השלכה על היותו של אותו בן חליף של אִמו בעיזבונו של אָחִיו, להבדיל מהיותו יורש של אִמו בעיזבונה היא. סיכום 47. לפי כללי הירושה על-פי דין, ובפרט לפי עקרון הייצוג שנקבע בסעיף 14 לחוק הירושה, אחים של מוריש אינם יורשים אותו אלא כחליפי הוריהם, אשר נפטרו טרם פטירת המוריש. הסעיף האמור אימץ באופן גורף את עיקרון חלוקת הירושה בשיטת "הגזעים" ולא בשיטת "הגולגולת". לפי שיטת "הגזעים", האחים באים בנעלי הוריהם, ויורשים מתוך החלק בעיזבון המוריש (אֲחִיהֶם) שההורה שלהם היה זכאי לו, והחלק האמור מתחלק באופן שוויוני בין ילדיו-חליפיו של אותו הורה. הפועל היוצא הוא שאח של מוריש מהורה אחד, בא בנעלי הורה אחד כיורש, ואילו אח משני הורים – בא בנעליהם של שני הורים כיורש, כך שחלוקת עיזבון המוריש בין אֶחָיו משני ההורים לבין אֶחָיו מהורה אחד אינה בהכרח שוויונית. בנוסף, אדם יבוא בנעלי הוֹרֵהוּ כחליפו, כאמור בסעיף 14(א) לחוק הירושה, גם אם אותו אדם הסתלק מחלקו בעיזבון של אותו הורה. 48. מכל האמור לעיל עולה כי המשיב זכאי לרשת, כחליף של שני הורי המנוח, את מלוא החלק של האב בעיזבון המנוח, שעומד על מחצית העיזבון; וכן מחצית החלק של האם בעיזבון המנוח, שעומד אף הוא על מחצית העיזבון (ולפיכך מחצית מחלקה הוא רבע); כך שסך הכל זכאי המשיב לרשת שלושה רבעים מעיזבון המנוח. לעומת זאת, המערער זכאי לרשת כחליף של האם בלבד, רק את מחצית חלקה, שהיא רבע מעיזבון המנוח. בתוך כך, אף אם המשיב הסתלק מעיזבונה של האם לאחר פטירתה, אין בכך כדי לשנות מזכאותו לרשת את המנוח כחליפה של האם. התוצאה היא, אפוא, כי יש לדחות את הערעור, וכך אמליץ לחבריי להורות. 49. לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור, תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב בסכום של 10,000 ש"ח. יעל וילנר שופטת השופט דוד מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט השופט אלכס שטיין: אני מסכים. אלכס שטיין שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ל' תשרי תשפ"ז (11 אוקטובר 2026). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט