פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 78273-11-25
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המערערת:
קרין ספיר ביטון
נגד
המשיב:
טל ארביב
בשם המערערת:
עו"ד איתי ברדה
בשם המשיב:
בעצמו
פסק-דין
1. הליך ערעורי זה הוגש לפני קרוב לעשרה חודשים. הוא מופנה כלפי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה) מיום 7.8.2025 בת"א 53532-02-23. בד בבד עם הגשת ההליך עתרה המערערת לפטור מהפקדת הערובה ומתשלום האגרה. ביום 14.12.2025 התקבלה בקשת המערערת לפטור מתשלום האגרה. ברם, בקשת המערערת לפטור מהפקדת הערובה לא התקבלה ותחת זאת נקבע כי סכום הערובה בהליך יעמוד על 20,000 ש"ח. המערערת חויבה להפקיד את הערובה עד ליום 28.12.2025.
2. חלפו כתשעה חודשים מאז ניתנה החלטה זו - והערובה טרם הופקדה במלואה.
בית המשפט נעתר תחילה לשורה ארוכה של בקשות ארכה להפקדת הערובה (ראו החלטה מיום 25.12.2025 בבקשת ארכה מוסכמת; החלטה מיום 20.1.2026 בבקשת ארכה מוסכמת; החלטה מיום 9.2.2026 ביוזמת בית המשפט; החלטה מיום 2.3.2026 בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 14.12.2025).
בהמשך, ביום 18.3.2026 נקבע, בהסכמת המשיב, כי המבקשת תוכל להפקיד את הערובה בשלושה תשלומים תוך קביעת מועדים להפקדה. אלא שגם לאחר מתן החלטה זו, לא שולמו התשלומים במועד וניתנו למערערת ארכות חוזרות ונשנות (ראו, החלטה מיום 30.4.2026 ביוזמת בית המשפט; החלטה מיום 18.5.2026 בבקשה שנקבע כי ספק אם מוסכמת; החלטה מיום 19.7.2026 בבקשה שלא הוגשה לגביה התנגדות; והחלטה מיום 10.8.2026 ביוזמת בית המשפט).
3. ביום 8.9.2026, ומשהתשלום השלישי והאחרון של הערובה לא הופקד, עתר המשיב למחיקת הערעור. בתשובתה מיום 8.9.2026 עתרה המערערת לארכה קצרה נוספת להפקדת התשלום השלישי, עד לאחר החגים. בתשובת המשיב מיום 15.9.2026 הובעה התנגדות למתן ארכה נוספת.
4. לאחר עיון בחומר איני רואה מנוס אלא מלהורות על מחיקת ההליך עקב אי הפקדת הערובה במועד, וזאת בהתאם לתקנה 135(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין), לפיה: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערובה, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת הערעור או על דחיית המועד להפקדתה."
5. בית משפט זה נתן עד כה ארכות רבות להפקדת הערובה, בהתחשב בנסיבותיה של המערערת כמו גם נסיבותיו האישיות של בא-כוחה. מבלי שנעלם מעיניי כי שני התשלומים הראשונים (מבין השלושה) של הערובה הופקדו, ומבלי שנעלם מעיניי האמור בסעיפים 6 ו-7 לבקשה מיום 8.9.2026 (ויובהר, בהקשר זה, כי נסיבות מצערות אלה נזכרו כבר בבקשה מיום 30.6.2026, ולכן ספק, עם כל ההבנה המתבקשת, אם יש בהן כדי להצדיק בעיתוי הנוכחי מתן ארכה נוספת, בהתחשב בהיקף הארכות שניתנו עד כה), איני סבור כי מתקיימת הצדקה למתן ארכה נוספת תוך עיכוב נוסף בבירור ההליך. בהקשר זה הלכה פסוקה היא, כי "הארכת מועד להפקדת ערבון אינה ניתנת כדבר שבשיגרה. הפגם הדבק בערעור, עקב אי הפקדת ערבון במועד, אינו עניין של מה בכך" (בש"א 2005/97 יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 3 (16.4.1997); ראו גם, רע"א 2971/23 אבו ערער נ' עותניאל – אגודה שיתופית חקלאית, פיסקה 12 (21.6.2023)).
6. למערערת ניתנו די והותר הזדמנויות להפקיד את הערובה ומצב דברים בו טרם הופקדה הערובה במלואה בערעור שהוגש עוד בשלהי חודש נובמבר 2025, הינו בלתי סביר בעליל ואינו עולה בקנה אחד עם האמור בתקנה 2 לתקנות סדר הדין. יש במצב דברים זה כדי להוביל לפגיעה דיונית ממשית במשיב, שאיני מוצא לה כל הצדקה.
7. בנסיבות אלה באתי לכלל מסקנה כי אין מנוס ממחיקת ההליך משלא קוימו בהליך זה ההוראות בדבר הפקדת הערובה. הערעור נמחק אפוא. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. משכך, אין מניעה כי שני התשלומים הראשונים של הערובה שהופקדו בקופת בית המשפט, יושבו למערערת, בכפוף לבדיקה עדכנית של המזכירות בדבר היעדר מניעה שבדין לכך.
ניתן היום, י"א תשרי תשפ"ז (22 ספטמבר 2026).
רון גולדשטיין, שופט
רשם