פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 72834-07-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט חאלד כבוב
העותרת:
פלונית
נגד
המשיבים:
1. המוסד לביטוח לאומי
2. בית הדין הארצי לעבודה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
באמצעות אמה
פסק-דין
השופטת גילה כנפי-שטייניץ:
עניינה של העתירה בהחלטה של בית הדין הארצי לעבודה מיום 7.6.2026 בבר"ע 20133-06-26, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת, קטינה, באמצעות אמה, על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מיום 12.5.2026 בב"ל 13229-11-24 (להלן בהתאמה: בית הדין הארצי ו-בית הדין האזורי).
בהחלטה מיום 2.8.2024, דחתה הוועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) את עררה של העותרת וקבעה כי אין היא זכאית לגמלה בגין תלות בזולת בניידות ובאכילה לתקופה שמגיל 3 ועד גיל 5. החלטה זו ניתנה לאחר שעניינה של העותרת הוחזר לוועדה – זו הפעם הרביעית (!) – בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, תוך הנחייה להתייחס לשני מסמכים רפואיים מסוימים. העותרת ערערה גם על החלטה זו לפני בית הדין האזורי, בטענה כי הוועדה לא קיימה את ההנחיה האמורה; כי היא מגלה יחס עוין כלפי אמה; ו"נעולה" בדעתה. בית הדין האזורי קיבל את טענותיה של העותרת, והורה על החזרת עניינה לדיון לפני ועדה בהרכב חדש, תוך שחייב את המשיב בהוצאות העותרת בסכום של 2,000 ₪. העותרת הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, ובה ביקשה כי בית הדין הוא שיקבע את שיעור התלות, וכן כי יוגדל שיעור ההוצאות. בית הדין הארצי דחה את הבקשה. נקבע, כי קביעת שיעור התלות היא עניין רפואי המצוי במומחיותה של הוועדה, וכי אין מדובר במקרה חריג המצדיק תיקון טעות גלויה על פניה שנפלה בהחלטת הוועדה על-ידי בית הדין. כן צוין, כי לא נמצא להתערב בשיקול הדעת של בית הדין האזורי לעניין שיעור ההוצאות שנפסקו.
מכאן העתירה שלפנינו, בה שבה אמה של העותרת על בקשתה כי בית הדין לעבודה יקבע את שיעור התלות; וכן כי ייפסק סכום של 188,888 ₪ בגין הוצאות ועוגמת נפש שנגרמו לה, לטענתה, "כתוצאה מהגילגולים הרבים והיחס העוין שקיבלתי" בגדר "ההליך המשפטי שמתנהל שלא לצורך כ"כ הרבה שנים".
לאחר עיון, דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, והתערבותו בהחלטותיהם שמורה למקרים חריגים שבהם נפלה טעות משפטית מהותית – לרוב בעניינים עקרוניים בעלי השלכות רוחב – אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 4158/21 דהרי נ' המוסד לביטוח לאומי (14.6.2021); בג"ץ 7311/18 מושקין נ' בית הדין הארצי ירושלים, פסקה 3 (15.11.2018)). גדרי הלכה זו מצומצמים עוד יותר כשמדובר ב"גלגול רביעי", כלומר בעתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה הדוחה בקשת רשות ערעור (בג"ץ 1020/15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (27.4.2015); בג"ץ 2050/24 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (3.4.2024)). בענייננו, טענות העותרת תחומות לעניינה הקונקרטי, ואינן מגלות טעות משפטית אשר מצדיקה את התערבותנו בהתאם לאמות המידה שתוארו (השוו: בג"ץ 2848/20 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 4 (11.6.2020)).
אכן, אין לכחד כי השתלשלות ההליכים בעניינה של העותרת אינה משביעת רצון, לשון המעטה, שעה שעניינה שב ומובא לפני הוועדה הרפואית לעררים, מבלי שזו מקיימת את הוראות פסקי הדין (השוו שם, בפסקה 5). על רקע זה התקבל למעשה ערעורה של העותרת שהוגש לבית הדין האזורי, ונקבע כי ידון בעניינה הרכב ועדה חדש, אשר אינו "נעול" בדעתו; כאשר יש לקוות, כי בכך תבוא מסכת הליכים עגומה זו אל סיומה. עם זאת, אין באמור כדי להוביל להתערבות במסקנתו של בית הדין הארצי, שלפיה אין מקום לקביעת שיעור התלות על-ידי בית הדין עצמו. ההלכה עליה מבקשת העותרת להסתמך, מאפשרת לבית הדין לעבודה, במקרים חריגים, לתקן טעות גלויה על פניה שנפלה בהחלטת הוועדה הרפואית, אשר תיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי (ראו: עב"ל (ארצי) 637/09 המוסד לביטוח לאומי נ' דבורה וקנין, פסקה 13 (7.2.2010)). בית הדין הארצי קבע כי המקרה דנן אינו מקרה חריג מעין זה, וטענות העותרת בעניין זה הן טענות ערעוריות שאין מקום להידרש להן במסגרת הנתונה, ובפרט לנוכח מומחיותו המיוחדת של בית הדין בסוגיות אלה. כך הם פני הדברים גם באשר לטענות העותרת בעניין שיעור ההוצאות שנפסקו לה (וראו לעניין אי-ההתערבות, ככלל, בפסיקת הוצאות: בג"ץ 760/22 בן חמו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (27.4.2022)).
העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ח אלול תשפ"ו (31 אוגוסט 2026).
דוד מינץ
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
חאלד כבוב
שופט