פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 70886-08-26
לפני:
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופט יחיאל כשר
כבוד השופטת רות רונן
העותר:
ברק זהבי
נגד
המשיב:
הייעוץ המשפטי לממשלה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט יחיאל כשר:
במסגרת העתירה דנן, מבקש העותר, המייצג לטענתו עמותה בשם "לשכת הגזית", כי בית משפט זה יוציא צווים המורים על השהיית "הנחיות היועמ"ש לרשויות המדינה סביב מדיניות הגיוס לצה"ל" (כהגדרת העותר). זאת, בטענה לקיומם של פגמים שונים בהנחיות הנטענות.
רקע
העתירה דנן היא ההליך השלישי בו העותר לוקח חלק, בניסיונו לתקוף את הפעולות המקודמות לאכיפת חובת הגיוס על בני הציבור החרדי. לשם שלמות התמונה, אפרט בקצרה את הרקע לטענות העותר, וההליכים הקודמים בהם נקט.
הרקע לעתירה שלפנינו מצוי בהליכים רבים אשר התנהלו בפני בית משפט זה לאורך השנים, שעניינם בשאלת גיוס בני ישיבות לפי חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות ביטחון או החוק). בפסק הדין שניתן ביום 25.6.2024, בהליך שנידון בהרכב מורחב של בית משפט זה, במסגרתו עתרו העותרים, בין השאר, לאכיפת חובת הגיוס על בני ישיבות, קבע בית המשפט כי: "משלא מעוגן פטור במסגרת חקיקה, על המדינה לפעול לאכיפת החוק" (בג"ץ 6198/23).
בעקבות עתירות שהוגשו בדרישה ליישומו של פסק דין זה, ניתן ביום 19.11.2025 פסק דין נוסף, גם הוא בידי הרכב מורחב של בית משפט זה (בג"ץ 5819/24). במסגרת זו, קבע בית המשפט כי על המדינה לנקוט "צעדי אכיפה אישיים אפקטיביים כלפי מי שהוצאו להם צווי גיוס ולא התייצבו בהתאם".
ביום 26.4.2026, בהחלטה שניתנה במסגרת אותו הליך (בג"ץ 5819/24), ומשלא ננקטו צעדים של ממש ליישום פסק הדין, הוציא בית המשפט שורת צווים מפורשים, הנוגעים לאכיפת חובת הגיוס על בני הציבור החרדי, הן בהיבטים כלכליים-אזרחיים, הן בהיבטים פליליים (להלן: הצווים).
העותר ביקש לתקוף את חוקיותם של הצווים האמורים, ובהתאם הגיש, ביום 20.7.2026, עתירה לביטולם או צמצומם (בג"ץ 56793-07-26). בעתירתו זו, הראשונה מבין שלושת ההליכים בהם לקח חלק בהקשר זה, טען העותר כי החלטת בית המשפט, מיום 26.4.2026, להוציא את הצווים, ניתנה בחוסר סבירות קיצוני, וכי הצווים אינם מידתיים, פוגעים בזכויות יסוד ובהיותה של המדינה "יהודית", ומובילים לפגיעה בשוויון ולאכיפה בררנית. עתירה זו נדחתה, על הסף, ביום 22.7.2026 (הנשיא י' עמית והשופטים א' שטיין ו-ג' כנפי-שטייניץ), מהטעם שבית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות שיצאו מלפניו.
מספר ימים לאחר מכן, ביום 26.7.2026, הגיש העותר בקשה להצטרף כ-"ידיד בית המשפט" לעתירה אחרת (בג"ץ 41953-07-26), שעניינה בקשה לביטולו של תיקון מס' 28 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, המורה על הקפאת הליכי מעצר, חקירה ואכיפה, כלפי מיועדים לשירות ביטחון שהם תלמידי ישיבות שתורתם אומנותם. במסגרת דיון שהתקיים ביום 28.7.2026, הותר לעותר לטעון בעל-פה בפני ההרכב. במסגרת זו, טען העותר כי הייעוץ המשפטי לממשלה עשה דין לעצמו מכוח הצווים שהוצאו בבג"ץ 5819/24, וכי התנהלות הייעוץ המשפטי לממשלה אינה מידתית, בלתי סבירה, ופוגעת בזכויות יסוד. בשבועות שלאחר הדיון הגיש העותר שבע בקשות, בטענות מטענות שונות, במסגרת אותו ההליך. ביום 19.8.2026, ניתנה החלטה על-ידי המשנה לנשיא נ' סולברג כי בקשות העותר אינן רלוונטיות להליך שם, והוא התבקש לחדול מהגשתן.
ביום 3.9.2026 ניתן פסק דין במסגרת אותו הליך, במסגרתו נקבע כי תיקון מס' 28 לחוק שירות בטחון – בטל.
העתירה דנן
ביום 25.8.2026, הוגשה העתירה דנן, היא ההליך השלישי בו נקט העותר בקשר לצווים שהוצאו ביום 26.4.2026 בעניין בג"ץ 5819/24.
במסגרת העתירה דנן, מבקש העותר לתקוף לא את חוקיות הצווים שהוצאו ב-בג"ץ 5819/24 (משמסלול זה נחסם במסגרת העתירה הראשונה אותה הגיש העותר), אלא את יישומם בפועל על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה, בטענה לקיומם של פגמים שונים, ביניהם: העדר סמכות, העדר סבירות, העדר מידתיות, והעדר עבודת מטה מתאימה במערכת הייעוץ המשפטי לממשלה. כמו כן, טוען העותר כי הנחיות שונות אשר הוצאו, לשיטתו, על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה בהקשר מושא עתירתו, מהוות אכיפה בררנית כלפי הציבור החרדי.
לעמדת העותר, כפי שהוצגה בעתירתו, "הנחיות היועמ"ש" הן רצף הנחיות, אשר ניתנו לטענתו על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה לרשויות המדינה השונות, "באופן ספורדי, מעכשיו לעכשיו", וזאת בניסיון להפעיל לחץ על הקהילה החרדית ולהביא לגיוס תלמידי ישיבה. העותר לא פירט מה הן ההנחיות עליהן הוא מלין, מלבד דוגמה בודדת, הנוגעת לביטול ההכרה במוסדות לימוד תורניים כמוסדות ציבור שתרומה להם מקנה זיכוי במס לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה); וכן שתי טענות אותן העלה בעלמא: "הכתבה" נטענת על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה של מסמך שהוגש מטעם קצין משטרה לבית משפט זה במסגרת הליך שפרטיו לא צוינו; וטענה להמלצה שניתנה על-פי הנטען מטעם הייעוץ המשפטי לממשלה במסגרת ניסיון חקיקת הליך לתגמול משרתי מילואים, שגם פרטיו לא צוינו.
העותר הדגיש, כי לשיטתו, טענותיו טרם נדונו "לגופו של ענין" על-ידי בית משפט זה, ועל כן הגיש עתירתו דנן, "מתוך צפיה לקבל עליהן מענה". טענות העותר לגופן הן כי "הנחיות היועמ"ש" גורמות להפרת זכויות חמורה ומתמשכת, של מאות אלפי אזרחים, המשויכים לחברה החרדית בכללותה, על-ידי רשויות החוק, בהנחיית הייעוץ המשפטי לממשלה, וזאת על מנת להביא אלפים ספורים לכדי גיוס. לעמדתו, מדובר ב-"ניסוי סוציולוגי" שמטרתו "לחנך את הציבור החרדי לערכים שאינו חולק". לטענת העותר, הייעוץ המשפטי לממשלה אינו נדרש לעמוד "בשום סטנדרטים", והחלטותיו אינן עומדות "לשום ביקורת". כן מציין העותר כי כפיפות הייעוץ המשפטי לממשלה לרשות השופטת "אינה מהווה תחליף לביקורת כזו". העותר הרחיב וטען כי לשיטתו, אין להחיל את "אידיאל השוויון [...] דווקא" על הציבור החרדי, שאינו מאמין בו; כי התנהלות הייעוץ המשפטי לממשלה מבכרת את הדמוקרטיה על חשבון היהדות, ועולה כדי "מאבק עם התורה עצמה".
משכך, מבקש העותר כי נורה על השהיית "הנחיות היועמ"ש", עד לבירור תוקפן החוקי, ולחלופין, כי בית משפט זה "יוודא" כי ההנחיות לא מכוונות לציבור החרדי בלבד, וכי אותם כלים מיושמים באופן שווה גם כלפי מי שאינו חרדי.
דיון והכרעה
לאחר עיון בעתירה, מצאתי כי דינה להידחות על הסף, וכך אציע לחברותיי כי נפסוק.
על פניה, העתירה מבקשת לתקוף את הפעולות אשר ננקטו וננקטות על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה לשם ביצוע הצווים שהוצאו ביום 26.4.2026 ב-בג"ץ 5819/24 על-ידי בית משפט זה. שלושה פגמים מונעים את ההתייחסות לטענות העותר לגופן, ומחייבים את דחיית עתירתו על הסף:
ראשית, העותר אינו מצביע על כל הנחייה קונקרטית אשר ניתנה על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה, אשר מהווה לשיטתו יישום פגום של הצווים שהוצאו תחת ידו של בית משפט זה. שעה שהעתירה אינה תוקפת החלטה מנהלית ספציפית, אלא "רצף" נטען של הנחיות שלא פורט ולא הוברר, הרי שמדובר בעתירה כוללנית, והדבר מונע כל אפשרות ממשית לבירורה (ראו: בג"ץ 69611-03-26 רייטר נ' ממשלת ישראל, פסקה 2 (9.4.2026) (להלן: עניין רייטר); בג"ץ 50085-05-25 התאחדות הקבלנים בוני הארץ נ' ראש הממשלה, פסקה 3 (24.7.2025)).
שנית, העתירה נעדרת תשתית עובדתית מינימלית לביסוס הנטען בה, כמו גם תשתית נורמטיבית התומכת בטענות המשפטיות, וגם בכך יש כדי להצדיק את דחייתה על הסף (עניין רייטר, בפסקה 2; בג"ץ 263/24 שליחויות הבירה בע"מ נ' משרד החוץ, פסקה 6 (1.2.2024); בג"ץ 5375/22 אוריה עטיה נ' המנהל האזרחי, פסקה 2 (10.8.2022)).
שלישית, עולה מהעתירה כי העותר לא פעל לשם מיצוי ההליכים טרם הגשת עתירתו, ובפרט, לא פנה לגורמים המוזכרים בעתירתו בייעוץ המשפטי לממשלה ופירט בפניהם את טענותיו. מיצוי הליכים מהווה תנאי סף להגשת עתירה לבית משפט זה, ודי בהעדרו כדי להצדיק את דחייתה על הסף (בג"ץ 5988-01-26 הוכהאוזר נ' שר המשפטים (12.1.2026); בג"ץ 89472-12-25 רגבי נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (4.1.2026)).
הפגמים עליהם עמדתי לעיל יורדים לשורשו של עניין: כך, בהעדר מיצוי הליכים, לא ניתן לדון לגופן בטענות בדבר "העדר עבודת מטה מתאימה" מטעם הייעוץ המשפטי לממשלה; כך, בהעדר הפניה להחלטה מנהלית קונקרטית, לא ניתן לדון בטיעון בדבר העדר סמכות למתן אותה החלטה; וכך, בהעדר תשתית עובדתית כלשהי לביסוס הטענה לנזקים הנגרמים לשיטת העותר מ-"הנחיות היועמ"ש", לא ניתן לדון בשאלת המידתיות או בשאלת האכיפה הבררנית.
למען שלמות התמונה בלבד, יודגש כי גם הדוגמה שהציג העותר, במילים ספורות, הנוגעת לביטול ההכרה במוסדות הלימוד התורניים כמוסדות ציבור שתרומה להם מקנה זיכוי במס לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, אין בה ממש. הטענה נטענה ללא פירוט, ללא תשתית עובדתית וראייתית המאפשרת לדון בה באופן ענייני, וללא הפניה להנחיה קונקרטית מטעם הייעוץ המשפטי לממשלה. על כן, גם דינה של טענה זו דחייה על הסף, בשל כלליותה, בהעדר מסד ראייתי ומשפטי רלוונטי, וכן בשל העדר מיצוי הליכים בגינה. בשולי הדברים אעיר כי בית משפט זה עסק אך לאחרונה בסוגיה זו ממש, בעתירה במסגרתה נטען כי המדינה אינה מקדמת את ביטול ההכרה במוסדות הלימוד התורניים לצורך הסדר המיסוי האמור (בג"ץ 27430-07-25). עתירה זו נמחקה ביום 16.7.2026 (השופטות ד' ברק-ארז, ג' כנפי-שטייניץ, ו-ר' רונן), בעקבות הודעת המדינה בדבר צעדים בהם נקטה לקידום הדבר.
סיכומו של דבר: מהטעמים המפורטים לעיל, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף, וכך אציע לחברותיי כי נפסוק. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ז (04 אוקטובר 2026).
יעל וילנר
שופטת
יחיאל כשר
שופט
רות רונן
שופטת