פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 70743-05-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המבקשת:
עיריית טירת הכרמל
נגד
משיבים:
1. אחמד חסן תשתיות ופיתוח בע"מ
2. בטון הר-כרמי בע"מ
3. עו"ד רון חכים – נאמן
4. עו"ד רועי ספיבק – נאמן
5. חסן חסן
6. אחמד חסן
7. הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי – מחוז חיפה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט ע' טאהא) מיום 9.2.2026 בחדל"ת 25293-11-19
בשם המבקשת:
עו"ד רונן שקלרש
בשם משיבים 4-3:
עו"ד רון חכים; עו"ד רועי ספיבק
בשם משיב 7:
עו"ד אסף ברקוביץ'
פסק-דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט ע' טאהא) מיום 9.2.2026 בחדל"ת 25293-11-19 בה נדחתה בקשת המבקשת, עיריית טירת הכרמל (להלן: העירייה), לביטול פסק דין שניתן נגדה בהיעדר הגנה.
על קצה המזלג, במסגרת הליך חדלות פירעון שמתנהל נגד משיבה 1 (להלן: החברה) בבית המשפט המחוזי, הגישו משיבים 4-3 (להלן: הנאמנים) בקשה לחיוב העירייה בתשלום סך של כ-3.9 מיליון ש"ח לקופת ההליך, בגין עבודות שהחברה ביצעה עבורה. ביום 14.12.2025 קיבל בית המשפט את הבקשה במעמד צד אחד לאחר שהעירייה לא השיבה לה (להלן: פסק הדין). עקב כך, העירייה הגישה בקשה לביטול פסק הדין, אך זו נדחתה מהטעם שבקשת הנאמנים וההחלטה המורה לעירייה להשיב לה נמסרו לה כדין; שטענת העירייה לתקלה טכנית שבעטיה לא הועברה הבקשה לבאי-כוחה לא הובהרה כדבעי; שהתנהלותה לאורך כל ההליך מלמדת על זלזול בהחלטות בית המשפט; ושהטענה לסיכויי הגנה טובים נטענה בעלמא ואין בה כדי להצביע על סיכויי הגנה כלשהם.
מכאן הבקשה שלפנַי. העירייה מלינה בעיקרו של דבר על כך שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לסיכויי ההגנה שלה ולנזק העצום שייגרם לקופה הציבורית עקב הותרת פסק הדין על כנו. עוד נטען כי סיכויי ההגנה שלה טובים, זאת גם בשים לב לקביעה קודמת של בית המשפט עצמו שלפיה לא היו יחסים חוזיים בינה לבין החברה; וכי התנהלותה במסגרת ההליך לא נובעת מזלזול אלא מתוך קשיי תקשורת מתמשכים מול באי-כוחה.
מנגד, הנאמנים ומשיב 7, הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: הממונה), סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. עוד הוסיפו הנאמנים בין היתר כי סיכויי ההגנה של העירייה נמוכים שכן כל שנטען על ידה הוא שהיא שילמה את כל שהיה עליה לשלם, מבלי להציג ולוּ ראשית ראיה התומכת בכך; וכי לא ניתן לומר שבינה לבין החברה לא היו יחסים חוזיים. הממונה הוסיף כי מחדלה של העירייה אינו מחדל בודד, אלא הוא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של התעלמות מבקשות ומהחלטות של בית המשפט; וכי מעמדה כרשות ציבורית וטענתה לפגיעה בכספי ציבור אינן יכולות לעמוד לזכותה כי אם לחובתה, שהרי פסק הדין הינו תוצר של הפרת כללי מינהל תקין בהם היא מחויבת, ובכלל זה כיבוד החלטות שיפוטיות.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובות לה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, החלטתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה ולקבלו.
בבואו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה מתוקף שיקול דעתו, על בית המשפט לבחון שני שיקולים: האחד, סיכויי ההגנה של מבקש הביטול; והשני, סיבת המחדל הדיוני – האם הוא נבע כתוצאה מהתעלמות מדעת מההליך השיפוטי או בשל טעות בתום לב, אי-הבנה או רשלנות. בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר לשיקול בדבר סיכויי ההגנה נודעת חשיבות רבה יותר (רע"א 22114-10-25 חאג' נ' אוהילה, פסקה 17 (17.11.2025); רע"א 2875/22 עווד נ' רשות הפיתוח מחוז ת"א, פסקה 9 (21.9.2023); רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור, פסקה 3 (2.6.2015)). לצד שני שיקולים אלה, יש ליתן את הדעת גם לשיקול נוסף שעניינו בזכות הגישה לערכאות אשר נמנעת ממבקש הביטול (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקה 11 (22.5.2012); רע"א 7127/22 אלחי נ' מנסור, פסקה 15 (29.1.2023) (להלן: עניין אלחי)). נוכח מעמדה ומשקלה הרב של זכות זו, בתי המשפט נוהגים לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה (רע"א 49013-10-25 מועצה אזורית חוף הכרמל נ' אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ, פסקה 4 (29.12.2025); רע"א 7173/11 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ (בפירוק) נ' United Kingsway Ltd, פסקה 6 (31.1.2012); עניין אלחי, פסקה 16).
בענייננו, אין חולק כי התנהלות העירייה לאורך ההליך, כפי שפורטה בהרחבה בהחלטת בית המשפט המחוזי ובתשובות לבקשה שלפנַי, אינה נוחה בלשון המעטה. גם טענתה כי התנהלות זו נובעת מקשיי תקשורת מתמשכים מול באי-כוחה מוקשית, שהרי ביכולתה לשנות מצב זה. אכן, בקשת העירייה לביטול פסק הדין גם הייתה חסרת פירוט במידת מה על אודות סיכויי ההגנה שלה. ברם, מבלי שנעלמו מעיניי מחדליה הדיוניים של העירייה, על פני הדברים טענות ההגנה שלה כפי שפורטו גם בבקשה שלפנַי, ובהן כי אין בינה לבין החברה כל יריבות משפטית, אינן משוללות כל יסוד. זאת, גם בשים לב לקביעתו של בית המשפט המחוזי מיום 25.6.2023 כי יש ממש בטענת העירייה שלפיה "אין בינה ובין הנאמנים [החברה] הסכם ישיר". אם כן, שעה שיש בטענות העירייה כדי להצביע על קיומה של הגנה לכאורית, יש מקום לברר את הטענות לגופן (עניין אלחי, פסקה 14; רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ, פסקה 8 (10.8.2010)).
הדיון מוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בבקשת הנאמנים לגופה ובתוך כך בטענות העירייה, ובית המשפט יחליט בעניין לפי שיקול דעתו וחכמתו. עם זאת, בנסיבות העניין כפי שפורטו, מצאתי לחייב את העירייה בהוצאות משמעותיות אשר יש בהן כדי לרפא במידה מסוימת את המחדלים שבהתנהלותה (ע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה, פסקה 12 (27.11.2014); ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פסקה 8 (18.12.2011)). העירייה תישא אפוא בהוצאות הנאמנים יחדיו בסך של 40,000 ש"ח ובהוצאות הממונה בסך של 20,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ז (05 נובמבר 2026).
דוד מינץ
שופט