פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עמ"ת 70393-08-26
לפני:
כבוד השופט יחיאל כשר
העורר:
פלוני
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז – לוד, בשבתו כבית משפט לנוער (השופט ר' סולקין), מיום 24.8.2026, ב-מ"ת 31121-01-26.
תאריך ישיבה:
י"ד אלול תשפ"ו (27 אוגוסט 2026)
בשם העורר:
עו"ד חיים יהודה סבן
בשם המשיבה:
עו"ד גל הרניק בלום
פסק-דין
השופט יחיאל כשר:
בפניי ערר (לפי כותרתו) על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז – לוד, בשבתו כבית משפט לנוער (השופט ר' סולקין), מיום 24.8.2026, ב-מ"ת 31121-01-26, במסגרתה קיבל בית המשפט את בקשת הממונה על הפיקוח האלקטרוני להפסקת מעצרו באיזוק אלקטרוני של קטין, והעברתו למעצר מאחורי סורג ובריח, עד למתן החלטה אחרת.
הערה מקדימה: ההליך דנן סווג בפניי כ-"ערר", אך כפי שיבואר להלן, סיווגו הנכון הוא כ-"בקשת רשות ערעור". לשם נוחות הקריאה, העורר בהליך דנן יכונה להלן "הקטין".
רקע הדברים
על פי הנטען בכתב האישום שהוגש כנגד הקטין, ביום 22.4.2025, עת הקטין היה בן 14 שנים, נפגש הקטין עם שלושה אחרים (להלן: האחרים), וביחד הם קשרו קשר לביצוע שוד באופן של חטיפת תיק. לשם קידום וביצוע תכניתם ועל מנת להקשות על זיהוים, הצטיידו הקטין והאחרים בקסדות ובכובעים. באותו היום, ישבו א.א, קשישה ילידת 1939, ו-ב.ב, המטפלת שלה, על ספסל בפארק. ב.ב החזיקה בתיק ובו טלפון נייד, ארנק, חמישים ש"ח במזומן ועוד חפצים אישיים (להלן: התיק). לאחר זמן קצר, קמו השתיים מהספסל והחלו בהליכה, ואילו הקטין והאחרים החלו לעקוב אחריהן.
בשלב מסוים, שניים מן האחרים החלו בנסיעה על קורקינט לעבר א.א ו-ב.ב, בעוד הקטין צועד לצידם בהליכה מהירה. כעבור מספר שניות, הדביקו הקטין ושני האחרים את השתיים, שצעדו באיטיות, ובהתאם לתכנית הקשר אחד האחרים קפץ מהקורקינט וניסה ליטול במשיכה את התיק מידיה של ב.ב., אשר התנגדה לכך ואחזה בתיק. אז, ניגשו הקטין והאחר הנוסף אל השתיים, ומי מבין הקטין ושני האחרים התיז עליהן גז מדמיע. כמו כן, הקטין ושני האחרים דחפו ומשכו את א.א ו-ב.ב על מנת ליטול את התיק. כתוצאה ממעשים אלו, נפלו א.א ו-ב.ב על הכביש. מיד לאחר מכן, בעוד השתיים מוטלות על הכביש, נטל אחד מבין מהקטין ושני האחרים את התיק, ושלושתם ברחו מהמקום. בעקבות אירועים אלו, נגרם ל-א.א שבר באגן, והיא אושפזה למשך חמישה ימים בבית חולים ונזקקה לניתוח ולאחריו לשיקום מוסדי בו הייתה מצויה נכון למועד הגשת כתב האישום. כמו כן, נגרם ל-ב.ב שפשוף בברך שמאל ועיניה צרבו.
באותו יום (23.4.2025) נתפס הקטין ונעצר. ביום 8.5.2025, לאחר מספר הארכות מעצר, ניתנה החלטת בית משפט השלום בראשון לציון בשבתו כבית משפט לנוער (השופטת ד' להב), המורה על שחרורו של הקטין למעצר בית מלא בפיקוח, בתנאים שנקבעו שם (מ"י 50704-04-25).
בהמשך, ביום 5.6.2025, הוגש כנגד הקטין כתב אישום המייחס לו, בגין האירוע המתואר, עבירה של שוד בחבורה, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); וכן עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 368ו(ב) לחוק (ת"פ 10931-06-25).
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה להארכת תנאי השחרור בערובה שהוטלו על הקטין עד לתום ההליכים נגדו (בשה"ת 10974-06-25). באותו היום (5.6.2025), ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי מרכז – לוד, בשבתו כבית משפט לנוער (השופט ע' דרויאן-גמליאל), המורה, בין היתר, על כך שהקטין ימשיך לשהות במעצר בית מלא, בפיקוח, בבית הוריו או בבית דודתו. במועד מאוחר יותר ניתנה לקטין אפשרות לצאת לעבודה וללימודים בליווי ובפיקוח, בזמנים שנקבעו (ראו החלטות מיום 21.7.2025 ומיום 14.9.2025).
ביום 1.1.2026, עת הקטין היה משוחרר בערובה כאמור לעיל, הגיע שליח על מנת למסור חבילה לקטין (בעת הזו הקטין היה בן כ-14 ו-10 חודשים). על פי פרטי המשלוח, על הקטין היה לשלם לשליח 530 ש"ח במזומן על מנת לקבל בתמורה את החבילה שהזמין. הקטין ניגש לחלון רכבו של השליח וביקש ממנו לפתוח את החבילה, באומרו כי הוא מעונין לראות אם זאת אכן ההזמנה שלו, והשליח נענה לכך. הקטין נטל את החבילה, הניח אותה על הקרקע בצמוד לחלון הנהג והתכופף לעבר החבילה למשך מספר שניות. באותו הזמן, הפנה השליח את מבטו לעבר החלון למקום בו עמד הקטין. מיד בהמשך, אחז הקטין בידו מיכל גז פלפל, ריסס גז פלפל על פניו של השליח, נטל את החבילה ונמלט מהמקום בריצה. זאת, מבלי ששילם לשליח עבור החבילה. בהמשך אותו יום, הקטין אותר על-ידי המשטרה בביתו, ונעצר.
ביום 12.1.2026, בגין האירוע דלעיל, הוגש כנגד הקטין כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק; וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק (ת"פ 31077-01-26). בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של הקטין עד לתום ההליכים נגדו, ומעצרו של הקטין הוארך עד למתן החלטה אחרת (מ"ת 31121-01-26).
ביום 18.1.2026 נערך תסקיר מטעם שירות המבחן לנוער בעניינו של הקטין, במסגרתו המליץ שירות המבחן על הפניית הקטין למסגרת חוץ ביתית לשם אבחון והערכה מקיפים, אך צוין כי "לנוכח התנגדות הנער והוריו, לא ניתן לקדם אפשרות זו".
ביום 9.3.2026 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת א' דניאלי) בה הורה על מעצרו של הקטין עד לתום ההליכים נגדו. ברם, ערר שהוגש על החלטה זו לבית משפט זה התקבל, כך שבוטלה ההחלטה על מעצרו של הקטין עד לתום ההליכים נגדו, וכן נקבע כי יוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן לנוער אשר יתייחס גם לשאלה האם קיימת אפשרות מעשית להעברת הקטין לחלופת מעצר מוסדית חוץ-ביתית (השופט ע' גרוסקופף; עמ"ת 33648-03-26). עוד נקבע בהחלטה בערר כי: "בהינתן גילו הצעיר של העורר, והעובדה שהוא מצוי במעצר מזה כחודשיים וחצי, יש לשקול בחיוב גם את אפשרות העברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני, ככל שתוצע חלופה המאפשרת זאת".
בהמשך לאמור, ביום 26.3.2026, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת א' דניאלי), המורה על שחרורו של הקטין למעצר בית בפיקוח אלקטרוני, בפיקוח לסירוגין של דודתו וכן של שני מפקחים נוספים, בתנאים שנקבעו.
ביום 26.7.2026, בעת הגעת צוות מטעם הממונה על הפיקוח האלקטרוני (להלן: הממונה) לביקור תקופתי, אותר הקטין, במקום מעצר הבית, אולם ללא מפקח. כך קרה פעם נוספת גם ביום 4.8.2026. בעקבות אירועים אלו התקיים שימוע לקטין, ובסופו הממונה החליט שלא להורות על הפסקת מעצרו בפיקוח אלקטרוני, וניתנה לו הזדמנות נוספת לעמוד בכללי הפיקוח.
ביום 16.8.2026 בשעה 07:52 התקבל חיווי חיישן מרצועת האזיק האלקטרוני של הקטין, ונערכה שיחה עם הקטין שטען שהאזיק על רגלו ובמצב תקין. בהמשך היום, הגיע למקום טכנאי שבדק את האזיק ומצא ש-"יש חבלה ואין קליפסים לאזיק". יום לאחר מכן (17.8.2026), עת הגיע צוות מטעם הממונה לבירור חיווי החיישן מהאזיק, הקטין נמנע מלפתוח את הדלת, ורק כשהגיעה דודתו (שכזכור היא אחת ממפקחיו) הדלת נפתחה, והקטין נמצא שוב ללא מפקח.
בעקבות כך, ביום 17.8.2026 נערך שימוע לקטין אשר הכחיש את הפרות כללי הפיקוח שיוחסו לו. יצוין כי שימוע זה נערך בלא נוכחות עורך דין מטעם הקטין, וזאת בהסכמתו של הקטין. כמו כן, במסגרת השימוע צוין כי "לדברי הטכנאי שבדק את האזיק, נמצאו עליו סימנים של מברג והאזיק הוחלף". לאור הפרותיו של הקטין את כללי הפיקוח, קבע הממונה כי "על אף גילו הצעיר של המפוקח, נראה כי אין טעם לשוב ולתת בו אמון, קל וחומר שעה שגם מנגנון הפיקוח של הערבים המפקחים אינו מבוצע כמתחייב". על כן, הורה הממונה על הפסקת הפיקוח של הקטין ועל העברתו למעצר מאחורי סורג ובריח.
ביום 19.8.2026 התקיים דיון בבקשת הממונה להחזיר את הקטין למעצר עד לתום ההליכים נגדו, מאחורי סורג ובריח. במסגרת הדיון טען בא-כוח הקטין כי ההפרה לגבי היעדר מפקח התרחשה עת הקטין ישן, ואילו בהתייחס להפרה הנוגעת לחבלה באזיק האלקטרוני נטען כי מדובר באזיק שנמצא על רגלו של הקטין מזה חמישה חודשים, וייתכן שהנזק אירע בשעה שהקטין התקלח, שיחק עם חברים בבית או ביצע פעולות אחרות. מנגד, בא-כוח המשיבה עמד על מעצרו של הקטין עד לתום ההליכים נגדו, והסתמך על עמדת הממונה.
בתום הדיון, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברק נבו), המורה על מעצרו של הקטין, מאחורי סורג ובריח, עד להחלטה אחרת, וכן על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן לנוער, בדחיפות יתירה, בעניינו של הקטין, עד ליום 23.8.2026.
ביום 20.8.2026 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן לנוער בעניינו של הקטין. במסגרת התסקיר צוין, בין היתר, כי הוריו של הקטין עדיין מתנגדים לשילובו במסגרת חוץ ביתית, והצעתם היא כי הקטין ישוב לביתם והם יהיו מפקחיו. כמו כן, הוצע כי ארוסה של אחותו של הקטין ישמש גם הוא כמפקח. שירות המבחן הדגיש כי הקטין משתף פעולה עמו; מגיע לפגישות אליהן זומן; וכן הביע מוטיבציה ורצון לחזור ולהשתלב בלימודים בתחילת שנת הלימודים הקרובה. על כן, שירות המבחן המליץ, תוך שציין כי הדבר אינו מבלי התלבטות, כי: "ניתן לשקול מתן הזדמנות נוספת לנער והוריו לעמוד בכל התנאים שיושתו עליהם על ידי בית המשפט".
ביום 24.8.2026 התקיים בפני בית המשפט המחוזי דיון נוסף בעניינו של הקטין, ובסופו ניתנה החלטת בית המשפט (השופט ר' סולקין), בה נקבע כי הקטין ייוותר במעצר עד להחלטה אחרת, וכי יוגש בעניינו תסקיר נוסף, עד לדיון הבא בעניינו של הקטין שיתקיים ביום 14.9.2026.
במסגרת ההחלטה ציין בית המשפט כי התרשם מהארוס של אחותו של הקטין כבעל רצון טוב וכמי שמבין את האחריות שתוטל עליו כמפקח, ולעומת זאת התרשמותו מהורי הקטין הייתה "שלילית ביותר". בית המשפט קבע כי משניתנו לקטין שתי הזדמנויות, נדרש היה להקפיד על כללי הפיקוח ולשתף פעולה באופן מלא עם מערך הפיקוח ולא כך אירע. בית המשפט הדגיש כי "המציאות מוכיחה, פעם אחר פעם, כי בית הוריו של המשיב [הקטין – י' כ'] אינו המסגרת המתאימה לפיקוח עליו". על כן, קבע בית המשפט כי היה מקום להורות על מעצרו של הקטין, מאחורי סורג ובריח, עד לתום ההליכים נגדו כבר בעת מתן ההחלטה, ואולם, לנוכח היותו קטין, יש מקום לבחון חלופת מעצר נוספת, "אך זו הפעם – המדובר יהיה בחלופה מוסדית סגורה בלבד".
ההליך שבפניי
על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.8.2026 הוגש הערר (לפי כותרתו) שבפניי. במסגרתו, נטען כי ההחלטה שניתנה הינה , מבחינה מהותית, החלטה סופית המורה על מעצרו של הקטין, מאחורי סורג ובריח, עד לתום ההליכים נגדו, וזאת מאחר שחלופה חוץ ביתית נבחנה ונשללה מספר פעמים על-ידי הקטין ומשפחתו. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי, בין היתר, בכך שלא נתן משקל משמעותי לגילו הצעיר של הקטין (כיום בן כ-15 ו-5 חודשים); לכך שהפרת כללי הפיקוח לא הייתה של הקטין (לעניין נוכחות המפקחים); ולכך שלא נכח עורך דין בשימוע בפני הממונה. עוד נטען כי לאורך זמן ניתנו תסקירים "חיוביים" בעניינו של הקטין, בלא הפרה עד להפרות האחרונות.
יצוין כי באותו יום (25.8.2026), הגישה המשיבה בקשה לשינוי סיווגו של ההליך מערר לבקשת רשות לערור, וזאת בשים לב להוראת סעיף 22ח(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), הקובעת כי: "עצור, מפוקח ותובע רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ג) לפני בית משפט שלערעור, שידון בה בשופט יחיד". באותו יום ניתנה החלטה על-ידי בה קבעתי כי הבקשה הנ"ל תידון בדיון הקבוע בהליך.
ביום 27.8.2026 התקיים, בפניי, דיון בהליך. בא-כוח הקטין חזר על הטיעונים שנטענו בכתב, תוך שהדגיש כי לגישתו שגה בית המשפט המחוזי עת שלל, באופן מוחלט, כל אפשרות של מעצר בית מכל סוג שהוא, והותיר אך את האפשרות לחלופת מעצר במסגרת חוץ ביתית בלבד. מנגד, באת-כוח המשיבה סמכה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהדגישה, בין היתר, את ריבוי ההפרות של כללי הפיקוח על-ידי הקטין, לרבות על דרך ביצוען של "הפרות מהותיות" בהתאם לכללי הפיקוח. כמו כן, ציינה באת-כוח המשיבה את ההזדמנויות החוזרות והנשנות שניתנו לקטין, וכן כי אין מקום ליתן לקטין הזדמנות נוספת בהינתן הסיכון בביצוע עבירות על-ידו בעודו משוחרר בתנאים, כפי שמיוחס לו בכתב האישום המאוחר מבין השניים.
דיון והכרעה
אקדים ואציין, כי על פני הדברים הבקשה דנן הוגשה בהתאם לסעיף 22ח(ד) לחוק המעצרים, ועל כן, כטענת המשיבהה, בפניי בקשת רשות ערעור, ולא ערר. בנסיבות העניין, אינני סבור כי יש למחוק את ההליך מהטעם האמור, ואדון בו כבקשת רשות ערעור (וראו: בש"פ 3235/23 אקוע נ' פרקליטות המדינה, פסקה 8 (4.5.2023) (להלן: עניין אקוע)).
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל, וכן כי דין הערעור לגופו להידחות בעיקרו, בכפוף לתיקון מסוים בהחלטתו של בית המשפט קמא, כמפורט להלן.
באשר לאמת המידה להכרעה בבקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה של הממונה להפסקת מעצר בפיקוח אלקטרוני, נקבע בפסיקתנו כי היא דומה לבקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", כך שהיא תתקבל רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות המצדיקות זאת (ראו: עניין אקוע, פסקה 9; בש"פ 302/22 הלסי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (19.1.2022); בש"פ 1375/18 גבאי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (28.2.2018)).
אינני סבור כי המקרה דנן מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטני של הקטין, ואף לא נטען בפניי אחרת. ואולם, בשים לב לנסיבותיו החריגות של המקרה שבפניי, ובייחוד בהתחשב בגילו הצעיר במיוחד של הקטין, מצאתי לדון בבקשת רשות הערעור כערעור, ולבחון את עניינו של הקטין לגופו של עניין.
כמפורט לעיל, כנגד הקטין הוגש כתב אישום המייחס לו שוד של קשישה בת כ-86 ושל המטפלת שלה, בצוותא עם אחרים. לאחר שהוגש כתב אישום, הוחלט שלא להותיר את הקטין במעצר מאחורי סורג ובריח בתיק זה, אלא לשחררו בתנאים מגבילים. עם זאת, מיוחס לקטין, בכתב אישום שהוגש מאוחר יותר, כי בעודו מצוי בתנאים מגבילים ביצע עבירת שוד נוספת, הפעם בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי החליט על מעצרו של הקטין עד לתום ההליכים נגדו, אך במסגרת ערר לבית משפט זה ניתנה לקטין הזדמנות נוספת, לחלופת מעצר בית בפיקוח אלקטרוני. חרף הזדמנות זו, הקטין הפר פעמיים את כללי הפיקוח, וחרף הזדמנות נוספת שניתנה לו על-ידי הממונה, הוא ביצע שתי הפרות נוספות של כללי הפיקוח. על כן, קבע הממונה שיש להפסיק את מעצרו של הקטין בפיקוח אלקטרוני ולהורות על מעצרו מאחורי סורג ובריח. בנסיבות אלו, סבר בית המשפט המחוזי שהדין מחייב את מעצרו של הקטין, מאחורי סורג ובריח, עד לתום ההליכים נגדו, אך בשל גילו הצעיר, ביקש לבחון, באמצעות שירות המבחן, חלופת מעצר, אולם זאת אך ורק לגבי חלופה חוץ-ביתית סגורה.
סבורני כי ההחלטות שניתנו בעניינו של הקטין גילו התחשבות מרחיקת לכת בו. ביצוע עבירת שוד, שעה שמי שנאשם בביצועה היה מצוי, בעת ביצועה, בשחרור בתנאים מגבילים כנאשם בביצוע שוד קודם (של קשישה בת כ-86 שנים והמטפלת שלה), יש בו כדי להצדיק מעצר מאחורי סורג ובריח (בהתקיים התנאים הקבועים בדין ובפסיקה). דומה כי הטעם לכך שגם בנסיבות אלו הקטין שוחרר לחלופת מעצר בית באיזוק אלקטרוני, תחת מעצרו מאחורי סורג ובריח, נעוץ בגילו הצעיר במיוחד של הקטין, כטעם מרכזי ואולי בלעדי.
מסקנתו של בית המשפט קמא, נוכח ההפרות שבוצעו על-ידי הקטין, כי מנגנון הפיקוח שנקבע כשל, מבוססת היטב ואינני רואה כל מקום להתערב בה. כך גם קביעתו של בית המשפט קמא לעניין בחינתה החוזרת של האפשרות לחלופת מעצר חוץ ביתית במעון נעול.
עם זאת, וחרף כל האמור, הנני רואה לתקן את החלטתו של בית המשפט המחוזי בנקודה אחת: הואיל ובהחלטתו מצא בית המשפט המחוזי לקבוע כי ייערך תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן לנוער בטרם תתקבל החלטה סופית לעניין הבקשה לעצור את הקטין עד לתום ההליכים נגדו, אינני סבור שיש מקום לקבוע, מראש, שכל חלופת מעצר ביתית שתוצע מטעם הקטין ומשפחתו, יהיו פרטיה אשר יהיו, ואשר עמדת שירות המבחן לנוער לגביה תהא חיובית ככל שתהא, תידחה על הסף.
סבורני כי יש מקום לאפשר לקטין ולמשפחתו הזדמנות להציע הצעות משופרות לחלופות מעצר ביתיות בפיקוח אלקטרוני, אשר יכול וישכנעו את בית המשפט קמא כמספקות בנסיבות העניין. זאת, הן בשל גילו הצעיר במיוחד של הקטין והן משום שההפרות המיוחסות לו, מאז הגשת כתב האישום השני בזמן, לא כללו יציאה ממקום מעצרו, ובעיקרן מגלמות הפרות מצדם של המפקחים יותר מהפרה מצדו של הקטין.
על כן, מצאתי כי יש להורות על תיקון החלטתו של בית המשפט המחוזי כך שבמקום שבמסגרת תסקיר שירות המבחן תיבחן "חלופה מוסדית סגורה בלבד", תיבחן במסגרתו גם כל הצעה משופרת לחלופת מעצר ביתית, ככל שתוצע כזו על-ידי הקטין ומשפחתו. למען הסר ספק, מובהר כי לאחר שיוגש תסקיר כאמור מטעם שירות המבחן, ואם וכאשר יוצעו חלופות מעצר כלשהן על-ידי הקטין, הן תיבחנה לגופן על-ידי בית המשפט קמא, אשר יכריע בהן לפי שיקול דעתו.
בהקשר זה אבקש להבהיר כי בנסיבות העניין המשוכה העומדת בפני הקטין ומשפחתו, להציע הצעה לחלופת מעצר ביתית בפיקוח אלקטרוני שתימצא מספקת, הינה גבוהה, ואין ללמוד מהחלטתי זו, בשום אופן, מסר לבית המשפט קמא לפיו יש מקום לגישה מקלה בעניין זה.
בטרם סיום, אבקש להוסיף ולהבהיר כי אין בהחלטתי כדי לגרוע, ולו במעט, מעמדתו של בית המשפט המחוזי כי חלופה חוץ-ביתית סגורה היא החלופה המתאימה בנסיבות העניין. ההיפך הוא הנכון. סבורני כי טוב יעשו הקטין והוריו אם ישקלו בשנית את התנגדותם הנחרצת לחלופה זו, וזאת במיוחד ככל שלא יעלה בידם להציע חלופת מעצר מספקת במסגרת ביתית, בנסיבות המאתגרות שבענייננו.
סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להתקבל, ודין הערעור בעיקרו, להידחות, בכפוף לאמור בפסקאות 20-19 לעיל.
ניתן היום, י"ח אלול תשפ"ו (31 אוגוסט 2026).
יחיאל כשר
שופט