פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 70227-09-26
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט חאלד כבוב
העותרים:
1. גד ורקשטל
2. עדינה גילרמן
נגד
המשיבים:
1. היועצת המשפטית לממשלה
2. פרקליטות המדינה, מחלקת עררים
3. משטרת ישראל, ראש אגף חקירות ומודיעין
4. בנק לאומי לישראל בע"מ
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד אייל כהן
פסק-דין
השופט עופר גרוסקופף:
העתירה דנן עוסקת בהחלטת מחלקת העררים של הפרקליטות, שדחתה ערר על החלטת המשטרה לסגור חקירה שנפתחה עקב תלונת העותר 1 (ערר 26/0002234/24 על סגירת תיק פל"א 554367/2023. להלן, בהתאמה: הערר, התלונה ו-העותר).
הרקע לעתירה פורט בהרחבה בשורת הליכים קודמים שבהם נקט העותר (ראו, לדוגמה: בג"ץ 1762/08 ורקשטל נ' ראש אגף חקירות ומודיעין (4.6.2008) (להלן: העתירה הראשונה); בג"ץ 1516/18 ורקשטל נ' היועץ המשפטי לממשלה (26.6.2018) (להלן: העתירה השנייה)). בקליפת אגוז, העותר טוען כי עובדי בנק לאומי (המשיב 4. להלן: הבנק) רימו אותו ואת אימו בקשר לחתימת האם על כתב ערבות, שמומש בהמשך. מחלוקת זו הולידה מספר הליכים אזרחיים בין הצדדים ושורת תלונות פליליות מצד העותר (ת"א (מרכז) 6123-08-07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ורקשטל (13.7.2012) (להלן: ההליך האזרחי הראשון. ערעור העותר על פסק הדין נדחה במסגרת ע"א 8101/17); ת"א (מחוזי ת"א) 6148-12-16 ורקשטל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (26.11.2020) (להלן: ההליך האזרחי השני. ערעור על פסק הדין נדחה בע"א 642/21)).
ביום 18.12.2023 הגיש העותר את התלונה שביסוד ההליך דנן, ובה טען כי מאז נסגרו תיקי החקירה הקודמים, הצטברו "ראיות זהב" חדשות המחייבות את המשטרה לבחון מבראשית את הנושא, וביניהן: מסמכים חדשים שאסף העותר, ועדויות למעשי מרמה נוספים במהלך הדיון בהליכים האזרחיים. לאחר שנמסר לו כי הוחלט לסגור את תיק החקירה בעניין, הגיש העותר ערר למחלקת העררים בפרקליטות המדינה.
הערר נדחה ביום 11.6.2025. בהחלטה בערר צוין כי הסכסוך בין העותר לבנק לאומי נדון בהליכים האזרחיים, שבסופם נדחה חלק הארי של טענות העותר. הודגש כי, הלכה למעשה, תלונת העותר כוללת טענות ערעוריות נגד פסקי הדין האלה, שהליך פלילי אינו המסגרת המתאימה לבררן. ממילא, לא נמצא בסיס לחשד כי בוצעו עבירות פליליות, אף לא בחומרים שהעותר טען כי צורפו רק לתלונתו האחרונה.
בעתירה גורס העותר כי המשטרה נמנעה מלבחון כדבעי את התלונות שלו, וכי הוא הציג ראיות למכביר לביצועם של מעשים פליליים, לרבות ראיות שלא הוצגו בתלונות קודמות, וראיות המעידות על פגמים בהתנהלות המשטרה. באשר להיבט זה נסמך העותר על תכתובת דוא"ל פנימית של המשטרה (משנת 2020 – כשלוש שנים לפני הגשת התלונה הנוכחית), בה הפנתה קצינה במשטרה את עמיתיה לסיכום שערך קצין אחר בנוגע להשתלשלות העניינים ביחס לתלונות העותר, וציינה כי ניתן "לגזור ולשמור" סיכום זה (נספח 5 לעתירה). לשיטת העותר, תכתובת זו מעידה כי המשטרה החליטה שלא לחקור את תלונותיו, ולסגור אותן ללא בדיקה ראויה. לשיטתו הפגמים האמורים מקימים עילה למתן צו המורה על פתיחה בחקירה פלילית מלאה, או על ביצוע בחינה מחודשת של הראיות, וכן צווים נלווים. בצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים, לפיו על המשיבים לשמר את כל חומרי החקירה הרלוונטיים עד להכרעה בעתירה.
לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, מצאנו כי דינה להידחות. כידוע, בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתן של רשויות החקירה והתביעה, למעט במקרים חריגים (בג"ץ 166/20 חברוני נ' היועמ"ש, פסקה 18 (17.8.2020); בג"ץ 3194/20 הליכוד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 (29.12.2020)). הלכה זו חלה מקל וחומר בהחלטות שעניינן הערכת ראיות (בג"ץ 3126/19 טראובמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (6.11.2019); בג"ץ 502/22 פרנק נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 12 (6.4.2022)). המקרה דנן אינו מצדיק חריגה מכלל זה.
חלק מטענותיו של העותר הועלו כבר בהליכים קודמים, ואין הצדקה לבחון אותן פעם נוספת. כך, לדוגמה, הוא מתייחס פעם נוספת למכתבו של רפ"ק יוני פולינגר מיום 4.12.2006 (סעיפים 97-92 לעתירה), אף שטענות אלו הועלו כבר בעתירתו הראשונה, שנדחתה עוד בשנת 2008 מחמת שיהוי (שם, בפסקה 7). טענות אחרות מבוססות על ראיות שהוצגו גם בהליכים האזרחיים, אך באותם הליכים לא נמצא בסיס למרבית טענותיו של המערער (ראו, לדוגמה: פסקאות 73-70 לפסק הדין בהליך האזרחי הראשון וכן בסיפא לפסקה 8 לפסק הדין מיום 29.6.2022 בערעור על ההליך האזרחי השני). לבסוף, טענותיו הנותרות של העותר אינן מגלות עילה להתערב בהחלטה בערר. בניגוד לטענתו, תלונותיו באשר לפרשה נבחנו מספר פעמים על ידי שורה ארוכה של גורמים במשטרה ובפרקליטות, ונמצא כי הן אינן מצדיקות את פתיחת תיק החקירה מחדש (ראו: העתירה הראשונה, בפסקה 8; העתירה השנייה, בפסקה 14). נוכח האמור, אף לא מצאנו ממש בטענות העותר באשר לטיפול הלקוי של המשטרה בתלונותיו (ממילא, ההתכתבות בה תולה העותר את יהבו קודמת לתלונתו בשלוש שנים, ואינה מעידה דבר ביחס אליה).
נוכח האמור לעיל – דין העתירה להידחות, ועימה גם הבקשה למתן צו ביניים. לפנים משורת הדין, ואך מהטעם שלא התבקשו תגובות המשיבים, לא יעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י' חשוון תשפ"ז (21 אוקטובר 2026).
דפנה ברק-ארז
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט
חאלד כבוב
שופט