פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
בר"מ 6936-11-25
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
המבקשים:
1. חבצלת פנחס
1. האנג ג'וגיאן
נגד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. רשות האוכלוסין וההגירה
3. מנהל אוכלוסין - סניף תל אביב
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ע' מאור), מיום 20.10.2025, בעמ"נ 14614-10-25 ובקשה לצו ביניים
בשם המבקשים:
עו"ד יוסף כרמלי
בשם המשיבים:
עו"ד מטר בן ישי
פסק-דין
השופטת יעל וילנר:
1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ע' מאור) מיום 20.10.2025 בעמ"נ 14614-10-25, שבגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (הדיין ש' ויזן), בערר 3237-25 מיום 25.9.2025. במסגרת החלטה זו, דחה בית הדין את הערר שהגישו המבקשים על החלטת המשיבה 2, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות), מיום 12.8.2025, שלא לטפל בבקשת המבקשים למתן מעמד בישראל למבקש 2 (להלן: המבקש) מכוח זוגיות עם המבקשת 1 (להלן: המבקשת), עד אשר יצא המבקש מישראל בהתאם לפסק דין קודם שהורה על יציאתו.
רקע והליכים קודמים
2. המבקשת היא אזרחית ישראל, ילידת 1964. המבקש הוא אזרח סין, יליד שנת 1975, שנכנס למדינת ישראל בשנת 2006, ושהה בה באשרת עבודה מסוג ב/1, אשר חודשה מעת לעת; ובהמשך, באשרת ביקור מסוג ב/2, שתוקפה פג ביום 13.4.2019. בשנת 2019 הגיש המבקש בקשה למקלט מדיני, אשר נדחתה בהחלטת הרשות בשנת 2020. ערר שהגיש המבקש על החלטה זו לבית הדין לעררים נדחה אף הוא. לאחר מכן, ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית הדין לעררים האמורה לבית משפט לעניינים מינהליים, נמחק בפסק דינו מיום 23.1.2022, לאחר שהמבקש חזר בו מהערעור (עמ"נ 20117-04-21). בהמשך לכך, בהחלטתו מיום 27.1.2022 במסגרת אותו הליך, הבהיר בית המשפט לעניינים מנהליים כי "משלא ניתן צו ביניים מובן שאין המערער [המבקש בהליך דנן – י"ו] רשאי היה לעשות דין לעצמו והיה עליו לעזוב את הארץ זה מכבר".
3. ביום 10.6.2025 הגישו המבקשים בקשה למתן מעמד לפי נוהל 5.2.0009 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: נוהל ידועים בציבור, ו-הבקשה למעמד, לפי העניין), שבמסגרתה נטען כי המבקשים מצויים בזוגיות ומתגוררים יחד החל מינואר 2025. הבקשה נדחתה בהחלטת הרשות מיום 7.7.2025, מהטעם שעל פי סעיף ג.1.ד(3) לנוהל 1.6.0001 "נוהל טיפול בבקשות ובעררים על החלטות לשכות ומטה רשות האוכלוסין וההגירה" (24.2.2022) (להלן: נוהל העררים), אין לטפל בבקשה למתן מעמד בישראל של מבקש שהגיש בעבר בקשה כאמור והתקבל בעניינו פסק דין המורה לו לצאת מישראל, עד אשר יצא אותו מבקש מישראל. ערר פנימי שהגישו המבקשים על ההחלטה הנ"ל נדחה בהחלטת הרשות מיום 12.8.2025, תוך שנקבע כי בנסיבות העניין לא קמה הצדקה לסטות מההוראה האמורה הקבועה בנוהל העררים [למען שלמות התמונה יצוין, כי טרם הגשת הבקשה למעמד מושא ההליך דנן, הגיש המבקש בקשה נוספת למעמד, מטעמים הומניטריים, שנדחתה גם כן לנוכח הוראות נוהל העררים].
4. ערר שהגישו המבקשים על החלטת הרשות מיום 12.8.2025 לבית הדין לעררים, נדחה, כאמור, בהחלטתו מיום 25.9.2025. זאת, תוך שנקבע כי בנסיבות העניין לא הונחה תשתית מספקת לזוגיות הנטענת בין המבקשים, אשר עשויה להצדיק בירור מקדים של בקשתם בטרם יצא המבקש מהארץ, לפי פסק הדין שהורה על יציאתו. בהמשך לכך, בפסק דינו מיום 20.10.2025, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשים על ההחלטה הנ"ל, וקבע, בעיקרו של דבר, כי בהינתן שהמבקש לא התייחס בערעורו לפסק הדין שהורה על יציאתו או לטעמים שבגינם הוא לא קיים אותו, ולא טען כי חל שינוי נסיבות המצדיק לברר את הבקשה למעמד למרות פסק הדין האמור – הרי שהחלטת הרשות סבירה ואין מקום להתערב בה.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מונחת הבקשה שלפניי.
5. יצוין כבר עתה, כי קיימת, לכאורה, סתירה בין שני נהלים שונים שחלים על נסיבות כבענייננו, שבהן הוגשה בקשה למעמד מכוח זוגיות עם אזרח ישראל לאחר שניתן פסק דין המורה על יציאתו של בן הזוג הזר, מבקש המעמד, מהארץ. כך, לפי סעיף ג.1.ד(3) לנוהל העררים, כאמור, יש לטפל בבקשה להסדר מעמד מכוח זוגיות עם אזרח או אזרחית ישראל רק לאחר שיצא בן הזוג הזר מישראל בהתאם לפסק הדין שהורה על יציאתו; ואילו, בנוהל ידועים בציבור לא הייתה (עד לאחרונה, כפי שיבואר בהמשך) התייחסות מפורשת וספציפית למצב שבו טרם הגשת הבקשה למעמד ניתן נגד מבקשָהּ פסק דין שמורה על יציאתו מהארץ, אולם לפי סעיף ה.2(7) לנוהל ידועים בציבור [ולנוהל 5.2.0008 "טיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: נוהל נשואים), שדומה עד מאד לנוהל ידועים בציבור, וחלק מהסעיפים בו זהים לסעיפים בנוהל ידועים בציבור], כאשר סורבה בקשה קודמת למתן מעמד של בן הזוג הזר והוא נדרש לעזוב את ישראל, או כאשר בן הזוג הזר שוהה בישראל שלא כדין, יש להעביר תחילה את בקשתו לבחינה ראשונית של ראש צוות אשרות בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה, שיחליט על המשך הטיפול בבקשה למתן מעמד מכוח זוגיות עם אזרח או אזרחית ישראל או על דחייתה, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות.
6. על סתירה זו עמדה השופטת ד' ברק-ארז, בהחלטה שניתנה על ידה בבר"מ 2433-12-24 רשות האוכלוסין וההגירה נ' קובו (23.6.2025) (להלן: עניין קובו) (להרחבה ראו: שם, בפס' 12-2), שבמסגרתה נדונה בקשת רשות ערעור, שהגישה הרשות, שעסקה בנסיבות דומות לענייננו. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה מהטעמים המפורטים שם (ראו: שם, בפס' 28). לצד זאת, בבחינת למעלה מן הצורך ועל רקע הסתירה המתוארת לעיל בין הנהלים, קראה השופטת ברק-ארז לרשות להבהיר את הנהלים "באופן שייתן מענה ברור, מפורש ומלא לשאלה מהו אופן הטיפול במקרים שבהם ניתן כנגד בן הזוג הזר פסק דין חלוט המורה לו לצאת מהארץ ולאחר מכן הוא מגיש בקשה למתן מעמד מכוח זוגיות עם אזרח ישראלי [...] כדי לסלק את הספק הפרשני העולה מהמצב הנוכחי" (ראו: שם, בפס' 29).
טענות הצדדים והשתלשלות ההליך
7. המבקשים טוענים כי הבקשה דנן מעוררת שאלה משפטית עקרונית בדבר היחס בין נוהל העררים לבין נוהל ידועים בציבור, בנסיבות שבהן הוגשה בקשה למעמד מכוח זוגיות עם אזרח ישראל לאחר שניתן פסק דין המורה על יציאתו של בן הזוג הזר מהארץ. זאת בשים לב לסתירה הלכאורית ביניהם, שתוארה כאמור. עוד מדגישים המבקשים כי הקשר הזוגי ביניהם הוא איתן וכֵּן, וטוענים כי הרשות לא ערכה בירור עובדתי, ולו ראשוני, בבקשתם ולא הביאה בחשבון את נסיבותיהם הפרטניות. לבסוף, מבוקש להורות לרשות לבחון את הבקשה למעמד לגופה, ולקבוע שאין להחיל את נוהל העררים על בקשות להסדרת מעמד בישראל מכוח זוגיות עם אזרח ישראל.
8. המשיבים טוענים כי הבקשה דנן לא מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. זאת שכן, שאלה זו הגיעה לפתחו של בית משפט זה עוד בעניין קובו, ושם נקבע שאין ליתן רשות ערעור בגינה. המשיבים מציינים כי הרשות ערכה "עיון ראשוני" בבקשה למעמד ומצאה כי לא הוצגה תשתית מינימלית לכנות הקשר בין המבקשים וכי לא קמה הצדקה להידרש לבקשה האמורה בטרם יצא המבקש מהארץ בהתאם לפסק הדין שהורה על כך. עוד נטען כי התנהלות המבקש, ששוהה באופן לא חוקי בישראל למעלה מחמש שנים, מעוררת חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט, ויש בה כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה. בנוסף, צוין כי על רקע קריאת בית משפט זה בעניין קובו, פועלים הגורמים הרלוונטיים לתיקון הנהלים, וכי מלאכה זו מצויה בעיצומה.
9. בשים לב להערת המשיבים בדבר תיקון הנהלים, ביום 26.11.2025 הוריתי למשיבים להגיש הודעה מעדכנת בנדון. בסופו של דבר, ביום 8.2.2026, עדכנו המשיבים כי ביום 5.2.2026 פורסם תיקון לנוהל נשואים, במסגרת סעיפים ג.1. ו-ג.11 לנוהל האמור (זאת באופן דומה לתיקון לנוהל ידועים בציבור, שיפורט להלן). בהמשך לכך, ביום 20.7.2026 הודיעו המשיבים כי פורסם תיקון לנוהל ידועים בציבור ביום 19.7.2026, כך שנכללות בו – בגדר סעיף ג.9 – ההוראות הבאות:
"מוזמן שניתן כנגדו פסק דין המורה לו לצאת מישראל אך לא עשה כן ובתוך המשך שהותו בארץ הגיש בקשה לקבלת מעמד מכוח זוגיות עם ישראלי, ככלל, בקשתו לא תטופל אלא לאחר יציאתו מישראל ועובד הלשכה יוציא למבקש מכתב המעדכן כי בקשתו לא תטופל אלא לאחר יציאתו. בכפוף להגשת בקשה מנומקת, בסמכות מנהל המרחב לאשר טיפול בבקשה בטרם יציאת המבקש מישראל בהתאם לפסק הדין שהורה על יציאתו, ויעשה כן במקרים חריגים מאוד ומטעמים מיוחדים שיתועדו המערכת הממוחשבת.
ככל שהוגשה בקשה לפי נוהל זה למעמד עבור מוזמן השוהה בישראל שלא כדין ואין בעניינו פסק דין הדורש יציאתו מישראל – ייערך למוזמן והמבקש ריאיון. ככל שעל פניו התרשם עובד הלשכה שמדובר בקשר שאינו כן (פיקטיבי) או כי המדובר בקשר שהחל לאחר פקיעת הרישיון, תידרש יציאת המוזמן מישראל. היה ולאחר הריאיון התרשם עובד הלשכה כי על פניו מדובר בקשר כן – לא תידרש יציאת המוזמן עד לקבלת החלטה בבקשה ובלבד שהבקשה הוגשה (לרבות הגשת כל המסמכים) בטרם ננקטו נגד המבקש הליכי אכיפה".
10. בהמשך להודעת המשיבים הנ"ל, הגישו המבקשים הודעה מטעמם, שבמסגרתה טענו כי אין בתיקון הנוהל כדי לרפא את הפגם שנפל בהחלטת הרשות בעניינם, או כדי לייתר את הצורך בבירור השאלה העקרונית שהציבו במסגרת הבקשה דנן. עוד נטען כי התיקון לנוהל אינו משביע רצון ואינו יכול לעמוד מטעמים שונים, וכי בכל מקרה, אין להחיל את הוראות הנוהל המתוקן על הבקשה למעמד, שהוגשה ונבחנה על ידי הרשות לפני שהתקבל ופורסם התיקון האמור.
11. חרף עמדת המבקשים, ביום 19.8.2026 הוריתי למשיבים לעדכן אם הם נכונים להחיל על בקשת המבקש למעמד מכוח זוגיות עם אזרחית ישראל, את הוראת סעיף ג.9 לנוהל ידועים בציבור, כפי שתוקן ביום 16.7.2026, כך שיוכל המבקש להגיש בקשה מנומקת למנהל המרחב, שיחליט אם לאשר טיפול בבקשתו האמורה למעמד בטרם יציאת המבקש מישראל, בהתאם לפסק הדין שהורה על יציאתו. ביום 25.8.2026 הודיעו המשיבים כי הם מסכימים להצעתי.
12. בנסיבות המתוארות, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, מכוח סמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה גם על בקשות רשות ערעור בעניינים מינהליים מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, ולקבל את הערעור במובן זה, שהוראת סעיף ג.9 לנוהל ידועים בציבור, כפי שתוקן ביום 16.7.2026, תחול על בקשת המבקשים למתן מעמד למבקש בישראל מכוח זוגיות עם המבקשת, כך שהמבקש רשאי להגיש בקשה מנומקת למנהל המרחב, שיחליט אם לאשר טיפול בבקשתו האמורה למעמד בטרם יציאתו מישראל, בהתאם לפסק הדין שהורה על כך. בידי המבקש להגיש בקשה כאמור למנהל המרחב תוך 30 ימים מיום פסק הדין.
13. יצוין כי קבלת הערעור כאמור, נעשתה אך לנוכח הסכמת המשיבים ולפנים משורת הדין. זאת, בשים לב לטעמים שבגינם דחו הערכאות הקודמות את טענות המבקשים; לנוכח טענות המשיבים בתשובה לבקשה, שלפיהן הרשות בחנה באופן ראשוני את הבקשה למעמד, ובמסגרת בחינה זו מצאה כי לא הוצגה תשתית מינימלית לכנות הקשר (עילה עצמאית לדחיית הבקשה למעמד, כאמור בראשית סעיף ה.2.(7) לנוהל ידועים בציבור; וראו גם: עניין קובו, בפס' 5 והאסמכתאות שם); ובהינתן אמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת בית הדין לעררים, שספק אם, לולא הסכמת המשיבים, היו המבקשים צולחים אותן (ראו, בנסיבות הדומות לענייננו: עניין קובו, בפס' 28; בר"מ 61508-10-25 חבה נ' שר הפנים, פס' 18-17 (26.5.2026)).
14. לנוכח האמור לעיל, המבקש רשאי להגיש בקשה מנומקת כאמור למנהל המרחב, תוך 30 ימים מיום פסק הדין.
על מנת לאפשר למבקש לנקוט בהליך האמור, אנו מורים כי לא תיאכף שהייתו הבלתי-חוקית בישראל עד שתינתן החלטה אחרת על-ידי מנהל המרחב או, אם המבקש לא יגיש בקשה כאמור במועד שנקבע לכך, עד שיחלפו 30 ימים מיום מתן פסק דין זה.
בנסיבות העניין, לא ראינו ליתן צו להוצאות.
ניתן היום, ה' תשרי תשפ"ז (16 ספטמבר 2026).
דוד מינץ
שופט
יעל וילנר
שופטת
גילה כנפי-שטייניץ שופטת