בג"ץ 64891-02-26 — יוסף נדב לוי נ. משטרת ישראל/ מחוז ירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 64891-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ העותר: יוסף נדב לוי נגד המשיבים: 1. משטרת ישראל ירושלים תחנת לב ציון 2. פרקליטות המדינה 3. רכבת ישראל בע"מ 4. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם משיבות 2-1: עו"ד סיון דגן פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו עתירה שעניינה בבקשת העותר כי נורה למשיבה 1, משטרת ירושלים תחנת לב ציון (להלן: משיבה 1 או המשטרה), להעביר לו את כלל חומרי החקירה מתיק החקירה בעניינו (פל"א 411512/2024 (להלן: תיק החקירה)) ולמצער לאפשר לו עיון בהם וכן העתקה שלהם. לחלופין התבקש כי אם בית המשפט יסבור שיש חומרים שאין למסור אותם במלואם, נורה למשיבה 1 לפרט מהם אותם החומרים החסויים ומה הבסיס הנורמטיבי לסיווגם, וכן לבחון את אפשרות מסירתם תוך השחרת פרטים. בתמצית שבתמצית, לפי הנטען בעתירה, ביום 26.9.2024 העותר הגיע לתחנת רכבת ישראל בירושלים ובמהלך הבידוק הביטחוני התגלע ויכוח בינו לבין מאבטחי הרכבת בשל תרסיס גז פלפל שהוא נשא בכיסו. בהמשך לכך נטען כי חרף הסכמת העותר לוותר על התרסיס, הוא הותקף על ידי מאבטחי הרכבת. בעקבות התקיפה הזעיק העותר כוחות משטרה למקום. אלא שחלף טיפול במאבטחים, הכוחות שהגיעו למקום עצרו דווקא את העותר, וזאת בגין חשד לעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במהלך שהותו בתחנה הוא גם הגיש תלונה מטעמו. עוד באותו היום העותר שוחרר מהמעצר ונסגר תיק החקירה בעניינו לאחר שהוחלט כי נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדתו לדין, מהטעם שמדובר באירוע שההליך הפלילי אינו מסגרת מתאימה לבירורו. בה בעת הודע לעותר כי מטעם דומה הוחלט שלא להמשיך לחקור או להעמיד לדין בעקבות תלונתו שלו (להלן: ההחלטה לסגור את התיק). בהמשך לאמור, העותר פנה בחודש אוקטובר 2024 לגורמים שונים במשטרה בבקשה לעיין בחומרי החקירה, וזאת לצורך שקילת הגשת השגה על העילה בשלה נסגר תיק החקירה וכן על עצם ההחלטה לסגור אותו. לפניות אלו הצטרפו פניות נוספות רבות לגורמים שונים במשיבה 1 וכן בפרקליטות המדינה (משיבה 2) (להלן יחד: המשיבות), לרבות הגשת פנייה ליחידת תלונות הציבור במשטרת ישראל. בתחילה אושר לעותר עיון רק בעדויות ובתמלולי החקירות, ולאחר פניות נוספות, ביום 1.4.2025 אושר לו עיון גם בתמונות מתיק החקירה. לפי טענת המשיבות ביום 2.4.2025 עודכן העותר בהחלטה בעניין אך הוא סירב להגיע לקבלן. העותר ביקש לקבל הודעה בכתב במענה לפניותיו שתכלול התייחסות לחומרים הקיימים בתיק החקירה ולחומרים שהבקשה לעיון בהם סורבה. לפי הנטען בעתירה, ביום 20.7.2025 התקשרו גורמים מטעם משיבה 1 לעותר והודיעו לו שיש מענה בכתב לפנייתו ממנו עולה כי בתיק החקירה לא קיימים סרטוני וידאו אך יש חומרים פנימיים, דוגמת טופס הגשת תלונה, בהם לא אושר לו עיון. ביום 21.7.2025 העותר הגיע לתחנת המשטרה לקבל חומרי חקירה נוספים, ובהם תמונות שהיו בתיק החקירה. במסגרת ביקורו גם נמסר לו המענה בכתב לפנייה שהגיש ליחידת תלונות הציבור במשטרת ישראל, אשר נשא את התאריך 27.4.2025. העותר לא התרצה מהעיון שהותר לו ועמד על רצונו כי יימסר לו מענה בכתב תוך התייחסות לחומרים שלא ניתנה לו רשות לעיין בהם. לפיכך, לטענתו הוא הוסיף לפנות ולקיים פגישות עם גורמים שונים במטרה לקדם את עניינו ולאשר את העיון במסמכים המבוקשים, אך ללא הצלחה. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 8.11.2025 העותר הגיש בקשה לשינוי עילת סגירת תיק החקירה למשיבה 1 וביום 19.7.2026 נדחתה בקשתו. פי העותר מלא טענות כרימון נגד התנהלות המשיבות. נטען כי היה על משיבה 1 להתיר לו עיון בכלל חומרי החקירה ולהשיב לו בכתב תוך נימוק ההחלטה. נטען כי שלילת זכותו לעיון פוגעת בזכויותיו להליך הוגן, לשם טוב ובזכות הטיעון שלו; כי משיבה 1 לא עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה; כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות ועומדת בסתירה לכללים שנקבעו לעניין מימוש זכות העיון ולרבות הנחיית פרקליט המדינה מס' 14.8 בעניין "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק החקירה" (להלן: הנחיית הפרקליט); כי היא פוגעת בזכות הגישה של העותר לערכאות; כי הוא בעל אינטרס מובהק לעיון בחומרי החקירה; כי החקירה הסתיימה והתיק נסגר כך שלא צפוי להיגרם נזק לחקירה כתוצאה מעיון בחומרי החקירה; כי היעתרות לבקשה לא תגרום לפגיעה בפרטיות; כי העותר נפגע עבירה וגם מטעם זה יש להתיר לו עיון; וכי נפלו פגמים שונים בהתנהלות משיבה 1 משלא השיבה למרבית פניות העותר והמענה שניתן לבסוף היה חלקי ולקוי. ביום 29.7.2026 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבות. בתגובתן הן ציינו כי בהחלטה מיום 1.4.2025 בה אושר לעותר לקבל את התמונות מתיק החקירה, גם צוין כי בתיק אין סרטונים או חומר חקירה נוסף. עוד צוין כי התמונות שהעברתן אושרה במסגרת ההחלטה האמורה הן למעשה שתי תמונות מתוך שלוש תמונות המצויות בתיק החקירה. האחת מתעדת את החבלה בידו של העותר והשנייה מתעדת את החבלה בידו של המאבטח. העברתה של התמונה השלישית לא אושרה. תמונה זו מתעדת את אותה החבלה של המאבטח אך בה פניו גלויים והוחלט כי אין מקום להעבירה מטעמים של הגנה על זהות המאבטח, אשר עובד ברכבת ישראל ועשוי להיתקל בעותר במסגרת עבודתו. כן צוין כי המידע הרלוונטי בנוגע לחבלה מצוי גם בתמונה שכן אושר להעביר לעותר וגם לכך ניתן משקל במסגרת ההחלטה. עוד עולה מהתגובה כי ביום 21.7.2025 כשהגיע העותר לתחנה הוא קיבל את המענה לפניית הציבור שהגיש; את ההעתק של כתב הערובה; את ההעתק של האישור בדבר הגשת תלונה; את התמונות; ואת ההעתק מדו"ח המעצר. עוד הבהירו המשיבות כי בתיק החקירה ישנן תרשומות פנימיות וחומרים שהעברתם אסורה על פי דין, דוגמת תדפיסי מרשם פלילי, ומשום כך הם לא הועברו לידי העותר. כמו כן, יש בתיק החקירה דו"ח על נטילת אמצעי זיהוי של העותר שהוא מסמך טכני, ואם העותר יהיה מעוניין בכך אין כל מניעה למסור לו אותו. אשר לתמונה שלא אושרה העברתה לעותר, נמסר כי במסגרת הטיפול בעתירה הוחלט כי גם היא תועבר לידי העותר לאחר טשטוש פני המאבטח וכך תובטח הגנה על זהותו מבלי למנוע את העברת התמונה. מעבר לכך אין בתיק החקירה חומרי חקירה נוספים שניתן למסור לידי העותר. לאור כל האמור, נטען כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. לשלמות התמונה יצוין, כי העותר גם הגיש מטעמו תגובה לתגובת המשיבות מבלי שקיבל רשות לעשות כן. במסגרתה הבהיר שהעתירה לא התייתרה שעה שתגובת המשיבות לא כללה התייחסות להודעת המתלונן נגדו וזאת חרף בקשתו המפורשת לעיין בה. לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה ובתגובה המקדמית הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות. החלטה בעניין אישור עיון בתיק חקירה כאשר זכות העיון אינה מוקנית לפי הוראות סטטוטוריות, מתקבלת תוך איזון בין מכלול השיקולים הנצרכים בעניין (סעיף 6 להנחיית הפרקליט; וראו גם: בג"ץ 4069/13 בן שבת נ' מדינת ישראל (משטרת נהריה), פסקה 5 (30.10.2013); בג"ץ 9022/07 בן שבת נ' מדינת ישראל – משטרת נהריה, פסקה 9 (11.8.2008); בג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל – מחוז ירושלים, פ"ד סב(1) 106, 126-125 (2006-2007); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 340-336 (2021); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 607 (2010)). ואכן, הנחיית הפרקליט פורטת את השיקולים הרלוונטיים שעל הרשות לשקול בבואה לקבל החלטה בבקשה לעיון המצוי בתיק חקירה שלא במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. מתגובת המשיבות אף עלה כי לעותר אושרה העברת התמונה השלישית וכן העברת דו"ח נטילת אמצעי זיהוי, וכי מעבר לאלו ולחומרים שכבר קיבל לידיו אין בנמצא חומרים נוספים שניתן להעביר לו, ויתר החומרים הם חומרים שהעברתם אסורה על פי דין (סעיף 20 להנחיית הפרקליט) או תרשומות פנימיות שלפי הנחיית הפרקליט יש להימנע ממסירתן (סעיף 15ד להנחיית הפרקליט). נראה אפוא כי המשיבה 1 נתנה דעתה לשיקולים הרלוונטיים בשים לב להנחיית הפרקליט והציגה התייחסות לחומרים הקיימים בתיק החקירה ולאלו שנמסרו ושעתידים להימסר לידי העותר. בנסיבות אלה לא נמצא כי יש עילה להתערבות בהחלטתה. העתירה נדחית אפוא. נוכח העובדה שהעתירה הביאה לקידום עניינו של העותר, המשיבות יישאו בהוצאות העותר בסך של 2,000 ש"ח. ניתן היום, ד' אלול תשפ"ו (17 אוגוסט 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט