רע"א 63848-04-26 — Google LLC נ. עמי זילברג

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 63848-04-26 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף המבקשת: Google LLC נגד המשיבים: 1. עמי זילברג 2. שירן זיקרי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 15.4.2026 בת"צ 44672-06-21 שניתנה על ידי כבוד השופט אבי פורג בשם המבקשת: עו"ד רועי ששון; עו"ד ערן כבירי פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט אבי פורג) מיום 15.4.2026 בת"צ 44672-06-21, בגדרה התקבלה בקשת המשיב 1 לעיין בתיק בית המשפט. ביום 20.6.2021 הגישה גב' שירן זיקרי, המשיבה 2, בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת דכאן, Google LLC (להלן: גוגל), שפרטיה אינם מענייננו. הליך זה הסתיים ביום 7.5.2025, אז אישר בית המשפט הסדר פשרה בין המשיבה 2 ובין גוגל (להלן: ההליך העיקרי). כשנה לאחר שנסגר ההליך העיקרי, ביום 24.3.2026, הגיש המשיב 1, עו"ד עמית זילברג, שלא היה צד להליך העיקרי (להלן: עו"ד זילברג), בקשת עיון בתיק בית המשפט (להלן: בקשת העיון). בתמצית, בבקשה ציין עו"ד זילברג כי הוא עורך דין העוסק בתחומי הליטיגציה האזרחית, וכי למשרדו הגיעו פניות מלקוחות שטענותיהם נגד גוגל נחזות להיות דומות, ואף זהות, לאלה שהועלו נגדה בהליך העיקרי. על רקע זה הבהיר עו"ד זילברג כי הוא מצוי בשלב מקדמי של הכנת האסטרטגיה המשפטית לנקיטת הליכים נגד גוגל, ובמסגרתה הוא מבקש לעיין בתיקים קודמים בהם נתבעה גוגל. לטענתו, בקשת העיון תאפשר לו לערוך בחינה מקצועית ויסודית של התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לצורך היערכות להגשת הליך נגד גוגל, בהתחשב בדמיון בין אופי אותו הליך ובין ההליך העיקרי, ובכך ששניהם עוסקים בנתבעת זהה. לצד האינטרס הפרטי שלו, גרס עו"ד זילברג כי נוכח העובדה שעניינה בהתנהלותו של תאגיד עולמי, לבקשתו ישנה גם תכלית ציבורית, וכי העיון מקדם שקיפות ומחזק את אמון הציבור במערכת המשפט. לבסוף ציין עו"ד זילברג, כבר בשלב זה, כי לפי הדין יש להיעתר לבקשות מסוג זה, אלא אם קיים טעם כבד משקל למניעת העיון, וכי דרישת ההנמקה המוטלת על מגיש בקשת עיון היא מצומצמת. ביום 14.4.2026 הגישה גוגל את תשובתה לבקשת העיון, בה נטען כי דין הבקשה להידחות, שכן לשיטתה היא מהווה מסע דיג פסול העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט בחוסר תום לב. לדבריה, עו"ד זילברג הגיש כ-20 בקשות עיון זהות בנוסחן בתיקים שונים, כאשר המכנה המשותף היחיד להן, לטענתה, הוא היותה של גוגל צד להליך. עוד נטען כי המבקש הסתיר עובדות מהותיות, ובהן ריבוי הבקשות הזהות שהגיש, וכי הוא נמנע מחשיפת זהות לקוחותיו, שהם מבקשי העיון בפועל. לצד טענות אלה הוסיפה גוגל כי בקשת העיון לוקה בהיעדר הנמקה מספקת ונוסחה באופן כוללני וגורף, בניגוד לתקנה 4(ג) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון), המחייבת הגשת בקשה מנומקת המפרטת את מטרת העיון; את הטעמים המצדיקים אותו; ואת זיקתו של המבקש להליך העיקרי. עוד הודגש כי בהליך העיקרי מצויים מסמכים הכוללים סודות מסחריים של גוגל, שאין להתיר עיון בהם. לחלופין, ביקשה גוגל כי בית המשפט יורה על עיון בתיק הפיזי בלבד, ללא גישה למערכת "נט המשפט" ובנוכחות בא-כוחה של גוגל. למחרת, ביום 15.4.2026, קיבל בית המשפט את בקשת העיון, וזאת מטעמי הבקשה ונוכח עיקרון פומביות הדיון. בהתאם, נקבע כי המשיב יוכל לעיין בתיק באמצעות מערכת "נט המשפט" למשך של 30 יום, בהתחשב בכך שהמסמכים החסויים אליהם התייחסה גוגל לא נסרקו לתיק (תוך שניתנה לגוגל ארכה להתייחס לסוגיה זו, על מנת למנוע מצב בו יתאפשר לעו"ד זילברג לעיין בשגגה במסמכים סודיים). מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשת רשות הערעור טוענת גוגל כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו להתיר את העיון בתיק העיקרי. לטענתה, מדובר במקרה חריג של שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן עו"ד זילברג מבצע "מסע דייג" פסול, שתכליתו איתור עילות תביעה נגד גוגל באמצעות עיון בתיקים שאינם קשורים לו או ללקוחותיו. גוגל מוסיפה כי פגם נוסף שנפל בבקשה נוגע להסתרת פרטים מהותיים – ובראשם זהות לקוחותיו של עו"ד זילברג וההימנעות (במרבית בקשות העיון שהוגשו) מציון העובדה כי עו"ד זילברג הגיש כ-20 בקשות עיון נוספות בהליכים נגד גוגל. כן נטען כי בקשת העיון אינה עונה על דרישת ההנמקה, מאחר שבבקשה אין שום הסבר באשר למטרה הפרטנית בגינה מבוקש עיון בהליך העיקרי, אלא רק התייחסות כללית לגוגל – התייחסות בה השתמש עו"ד זילברג בכל בקשות העיון האחרות במתכונת של "העתק-הדבק". כן נטען כי ההחלטה של בית משפט קמא היא לקונית ובלתי מנומקת, ושהיא נתקבלה מבלי להידרש לטענות שהועלו בתגובה לבקשה. לבסוף, ציינה גוגל כי בבקשות העיון שהגיש עו"ד זילברג ניתנו הכרעות סותרות, וכי ראוי ליתן רשות ערעור, במטרה להביא לאחידות בדין (ראו: ת"א (שלום ת"א) 3561-05-25 בר-און נ' Google LLC (5.4.2026), ת"צ (מחוזי ת"א) 14859-02-24 כהן נ' Google LLC (15.4.2026) (בקשות העיון נדחו לאור היותן כוללניות); והשוו: ת"א (שלום ת"א) 54336-07-25 קושלבסקי ואח' נ' Google LLC (9.4.2026) (נקבע כי יש להתיר את העיון נוכח כך שבקשת העיון מנומקת ומעלה עניין ממשי); ע"א (מחוזי ת"א) 56105-10-20 בר-נוי נ' Google Incorporated ואח' (21.4.2026) (הותר עיון פיזי בלבד)). לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להעניק במקרה זה רשות ערעור, וזאת על מנת להעמיד הלכה על מכונה, בהתחשב בקיומן של הכרעות סותרות בערכאות דלמטה (כפי שנלמד מהאמור בפסקאות 36-31 לבקשת רשות הערעור). לפיכך אתייחס לבקשה מעתה ואילך כערעור. דין הערעור להידחות. נקודת המוצא בענייננו מצויה בתקנה 4 לתקנות העיון, אשר מתווה את ברירת המחדל, לפיה ככלל יש להיעתר לבקשות עיון, נוכח עקרון פומביות הדיון (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 25 (8.10.2009) (להלן: עניין האגודה לזכויות האזרח); רע"א 1026/14 רובין נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.3.2014); עניין רבקה טכנולוגיות, בפסקה 12). לפי תקנה 4 לתקנות, הליך בחינתה של בקשת עיון יעשה בשלושה שלבים. בשלב הראשון נבדק אם ישנו איסור בדין על העיון בחומר המבוקש (תקנה 4(א) לתקנות). ככל וישנו איסור בדין – דין בקשת העיון להידחות. בשלב השני, וככל שנמצא כי אין מניעה שבדין, יש לברר האם מבקש העיון הציג הצדקה לבקשתו. נוכח עיקרון פומביות הדיון, הנטל על מבקש העיון בשלב זה הוא "קל ומצומצם", והוא רשאי להסתפק בהנמקה תמציתית שתבהיר את טעמי בקשתו (רע"א 52259-02-26‏ שילוח נ' מיראלי, פסקה 10 (26.4.2026) (עניין שילוח). כן ראו: ע"א 2840/20 מרכז מכרות היהלומים בע"מ נ' כפריס אן.די.סי. בע"מ, פסקה 7 (29.11.2020) (עניין מרכז מכרות היהלומים); רע"א 9237/23 רוגוזניצקי נ' מדינת ישראל, פסקאות 14-13 (4.3.2024)). בכל זאת, ישנם מקרים בהם עקרון פומביות הדיון ייסוג לטובת אינטרסים נוגדים אחרים, ובכללם ביטחון המדינה, זכותם של בעלי הדין לפרטיות, הגנה על סודות מסחריים וכיוצא באלה (ראו: תקנות 4(ד)-4(ה) לתקנות). הנטל המוטל על בעל הדין המבקש לשלול את העיון בגין אינטרס כזה הוא כבד, ועליו להצביע על טעם קונקרטי, ממשי וכבד משקל המצדיק את הגבלת העיון או את שלילתו. זאת, לאור החשיבות של פומביות הדיון ולנוכח כך שעל בעל דין המגיש מסמך לבית המשפט להיות מודע לאפשרות של הגשת בקשת עיון מטעם צד שלישי (רע"א 2213/23 שפיר תעשיות בע"מ נ' תעשיות אבן וסיד בע"מ, פסקה 17 (22.5.2023) (להלן: עניין שפיר תעשיות); בג"ץ 5761/22 איגוד מנהלי קרנות להשקעה בנאמנות (ע"ר) נ' רשות ניירות ערך, פסקה 7 (4.3.2024)). בשלב השלישי, ומשהוכח כי קמה הצדקה עקרונית להתיר את העיון, נדרש בית המשפט לבחון כיצד ניתן להגשים את תכלית העיון תוך פגיעה מידתית, ככל האפשר, באינטרסים של בעלי הדין, צדדים שלישיים ואינטרס הציבור בכללותו (תקנה 4(ו) לתקנות; עניין שפיר תעשיות, בפסקה 19; רע"א 79276-09-24 ג'יימס ריצ'רדסון פרופיאטרי לימיטד נ' Duty Free Americas, INC, פסקה 10 (12.11.2024); יעקב שקד סדר דין אזרחי 761-759 (2026)). בענייננו, בחינת אמות מידה אלה צריכה להיעשות לאור העובדה שבקשת העיון הוגשה בהליך של תובענה ייצוגית, תוך מתן משקל נכבד למאפיינים הייחודיים של הליכים אלה, ולהיבט הציבורי הכרוך בהם – שיקולים התומכים באופן מובהק בהרחבת זכות העיון בתיקי תובענות ייצוגיות אף מעבר לכלל הנהוג ביחס להליכים אזרחיים רגילים: ראשית, בשונה מתביעה אזרחית טיפוסית שבה בעלי העניין בהליך הם גם בעלי הדין בו, בתובענה ייצוגית ישנה שורה ארוכה של גורמים שאינם בעלי-דין ישירים בהליך, אך יש להם אינטרס כזה או אחר בתוצאות ההליך. בראש ובראשונה – לחברי הקבוצה המיוצגת, שהם, כידוע, "נוכחים נפקדים" בהליך, ישנו אינטרס מהותי וקונקרטי בנעשה בו (רע"א 7906/21 מצליח נ' מיטרני, פסקה 9 (13.1.2022) (להלן: עניין מצליח). להתייחסות לאופן הבחינה של בקשות עיון מטעם חברי הקבוצה המיוצגת, ראו: ת"צ (מחוזי ת"א) 48706-02-18 ויסולי נ' יוסטר (4.8.2019) (כב' השופט דורון חסדאי); ת"צ (מחוזי חי') 58915-03-17‏ מלניק נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (10.8.2020) (כב' השופט העמית יגאל גריל)). בנוסף, חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) מגדיר שורה ארוכה של גורמים אחרים שרשאים להשתתף בהליך, ושבהתאם, ישנה הצדקה מיוחדת להיעתר לבקשותיהם לעיון בהליך, בטרם יקבלו החלטה מושכלת בנוגע להשתתפות בו. כך לדוגמה, רשות ציבורית או ארגון רשאים להגיש בקשה להשתתף בדיונים בהליך (סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות); חבר קבוצה או עורך-דין רשאים לבקש להתמנות כמבקש מייצג או כבא-כוח מייצג במקום מייצגים קודמים שהסתלקו מבקשת האישור (סעיפים 16(ד)(2)-16(ד)(4) לחוק תובענות ייצוגיות); וחברי הקבוצה המיוצגת, מי שפועל לטובתם, ורשות ציבורית או ארגון העוסקים בנושא התובענה רשאים להגיש התנגדות להסדר פשרה (סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות). שנית, הליכים ייצוגיים עוסקים לא אחת בסוגיות ציבוריות, ומשכך גם לצדדים שלישיים שאין להם עניין ישיר בתוצאות ההליך, עשוי להיות עניין בכתבי הטענות שבו. כך, לדוגמה, הליכים נגד רשות אחת עשויים להיות רלוונטיים עבור באי-כוח מייצגים בהליך נגד רשות אחרת – וכך גם ביחס לתאגיד מסחרי, כפי שנעשה בענייננו ((ראו: עניין מצליח, בפסקה 9; רע"א 8410/21 עו"ד ברקוביץ' נ' מימון, פסקה 7 (16.3.2022) (להלן: עניין ברקוביץ')). שלישית, הן משיקולים מערכתיים של יעילות דיונית, והן משיקולי הגינות כלפי הנתבע, השאיפה להימנע מריבוי התדיינויות נפרדות באותו עניין בתחום התובענות הייצוגיות מקבלת משנה חשיבות. ביטוי מובהק לכך נמצא בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, היוצר מנגנון ייחודי שתכליתו מניעת כפל התדיינות באותן שאלות עובדתיות או משפטיות. גם הפסיקה נתנה דעתה לשיקול זה, והציבה מגבלות (גם אם לא מניעה מוחלטת) על האפשרות להגיש בקשות אישור נוספות באותו עניין בו התנהל הליך ייצוגי שהסתיים (ראו והשוו: רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, פסקאות כ'-כ"ה (6.9.2017) (להלן: עניין ש.א.מ.ג.ר.); רע"א 3474/24 ורקשטל נ' שופרסל בע"מ, פסקה 9 והאסמכתאות שם (12.11.2024); רע"א 42166-03-25 Meta Platform, Inc נ' אביבי, פסקאות 16-13 (17.8.2025); רע"א 64140-10-25 מ.א. אוטומטיים בע"מ נ' גנור, פסקאות 10-9 (5.2.2026)). השאיפה להימנע מכפל התדיינות מחייבת לאפשר לגורמים השוקלים הגשת תובענות ייצוגיות מידע על ההליכים המתנהלים, באופן שיאפשר להם לפעול באופן מושכל, ולהימנע מהגשת תביעות שאין בהן צורך. לבסוף, וכנגזרת של שלושת המאפיינים שצוינו לעיל, מלכתחילה קובע חוק תובענות ייצוגיות רמה גבוהה יותר של פומביות, בהשוואה להליכים אחרים. כך, בהליכים הייצוגיים חלה חובה לפרסם את בקשת האישור ואת הערעור, ככל שהוגש, בפנקס התובענות הייצוגית, וכן חלה חובה לפרסם בקשות לאישור הסדרי פשרה או הסתלקות שהושגו בין הצדדים (סעיפים 6, 25(א)(1) ו-(2) וסעיף 28 לחוק תובענות ייצוגיות; סעיף 17(ג) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010); לצד זאת, אין תקנה הקובעת חובת פרסום של התשובה לבקשת האישור או של כתבי טענות אחרים בהליך, ועל מנת לקבל תמונה מלאה של המתרחש בהליך – יש צורך להגיש בקשה לעיון בו (רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, פסקה 11 (29.8.2013)). התחשבות במאפיינים הייחודיים הללו של ההליך הייצוגי בעת יישום אמות המידה שנקבעו לבחינת בקשת עיון – אמות מידה שמלכתחילה הן מקלות למדי – מביאה למסקנה כי ההיתר לעיון בהליכים ייצוגיים צריך להינתן ברובם המוחלט של המקרים על נקלה וכעניין שבשגרה. אכן, נדרשים נימוקים פרטניים כבדי משקל על מנת להצדיק דחייתה, באופן מלא או חלקי, של בקשת עיון בהליך ייצוגי, אשר ככלל לא רק עצם קיומו, אלא גם אופן התנהלותו ותכניו, צרכים להיות חשופים לעיני כלל חברי הקבוצה, ובמקרה הרגיל, גם לעיני כלל הציבור. בראי התפיסה האמורה ביחס ליישום זכות העיון בתיק משפטי בהליך ייצוגי נעבור לבחון את טענותיה של גוגל ביחס למקרה דנן. אקדים ואציין כי, בנסיבות המקרה, לא היה מקום מלכתחילה להתנגדותה הכוללת של גוגל לבקשת העיון שהגיש עו"ד זילברג, וכי טוב הייתה עושה לו הייתה מתמקדת בהתייחסות להגבלות הדרושות להגנת המסמכים החסויים שהגישה, ככל שקיימים מסמכים כאלה (הגנה שניתנה במקרה דנן באמצעות דרך העיון שקבע בית המשפט קמא, שממילא מנעה חשיפתם של מסמכים אלה במסגרת הליך העיון). אם כך הייתה גוגל נוהגת ביחס לכלל בקשות העיון שהגיש עו"ד זילברג, יש להניח כי הייתה מפחיתה למינימום ההכרחי את העלויות המשפטיות של טיפול בבקשות מסוג זה על ידה – עלויות עליהן היא מלינה במפגיע בהליך הנוכחי (ראו פסקה 8 לבקשת רשות הערעור). כאמור, גוגל מעלה ארבע טענות עיקריות נגד בקשת העיון: בקשת העיון נוסחה באופן כללי ולקוני; הבקשה הסתירה מידע רלוונטי, שהיה על עו"ד זילברג לגלות; הלה מבצע נגדה "מסע דייג" פסול; והחלטת בית המשפט קמא, בה התקבלה הבקשה, לא עומדת בדרישת ההנמקה. אתייחס לטענות אלה כסדרן. באשר לטענה לעניין אופן ניסוח בקשת העיון, בפסיקה עקבית נקבע כי מבקש העיון יוכל להסתפק בהנמקה קצרה בלבד, שתבהיר מה עניינו בתיק – הא ותו לא (עניין שילוח, בפסקה 10). לפיכך, הנמקה קצרה מצד המבקש, לכשעצמה, ככלל אינה יכולה לשמש כבסיס לדחיית בקשת העיון (רע"א 3999/20 עו"ד ריפס-ברקוביץ' נ' איגוד העמותות לזקן בישראל, פסקאות 8-7 (24.12.2020) (להלן: ריפס-ברקוביץ'); ע"א 9612/11 שטרית נ' דבוש (22.2.2025)). כך עשה עו"ד זילברג, שציין בבקשתו כי הוא נערך להגשת הליך ייצוגי נגד גוגל, והסביר כיצד עיון בהליך העיקרי יסייע לו להיערך לכך. ואכן, בפסיקה התקבלו בקשות דומות לעיון. כך, לדוגמה, בעניין ברקוביץ' התקבלה בקשת רשות ערעור נגד החלטה שדחתה בקשת עיון שהגיש עורך דין העוסק בתחום התובענות הייצוגיות, ואשר נומקה בכך שהעיון "נדרש לצורכי בחינת האפשרות לאכיפה אזרחית בתחום [הבנקאות]" (שם, בפסקה 3 ו-8. כן ראו החלטה דומה בעניין ריפס-ברקוביץ', בפסקאות 3 ו-7; וראו: בג"ץ 5143/11 פינק נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (1.1.2015); ת"צ (מחוזי חי') 2955-04-21 זכות הציבור לדעת נ' דותן, פסקה 12 (10.6.2026) (סגן הנשיא, כב' השופט רון סוקול)). יש לדחות אף את הטענה כי היה על עו"ד זילברג לגלות מידע מהותי, אותו הסתיר בבקשת העיון. אמנם, בקשת העיון לא פירטה את המספר המדויק של ההליכים האחרים בהם הגיש עו"ד זילברג בקשות עיון, אך עולה ממנה בבירור כי הוא הגיש (או מתכוון להגיש) בקשות עיון נוספות, וכי העניין שלו בהליך העיקרי הוא חלק מבירור נרחב יותר של התנהלות גוגל בהליכים ייצוגיים: "כחלק בלתי נפרד מבחינה זו נדרש המבקש לעיין בהליכים קודמים שהתנהלו כנגד הנתבעת, ובפרט בתיקים הכוללים טענות דומות". לפיכך, ובהתאם להלכה הפסוקה, די בפירוט שהציג עו"ד זילברג כדי לדחות את הטענה לפיה היה עליו לחשוף בבקשת העיון את זהות לקוחותיו או לציין את ההליכים המדויקים שבגינם מבוקש העיון (ראו: בג"ץ 8621/12 טיב תשלובת טכסטיל (1969) בע"מ ואח' נ' שר האוצר, פסקה 10 (3.1.2013); בג"ץ 8137/16 רזניק נ' שר הכלכלה והתעשייה (30.1.2017), והשוו: עניין מצליח, בפס' 10). באשר לטענה כי בקשת העיון הנוכחית היא חלק ממסע דיג שמנהל עו"ד זילברג נגד גוגל, בפסיקה נקבע כי "רצונו של עורך דין לעיין בתיק הנוגע לתחום עיסוקו מהווה אינטרס לגיטימי" (עניין ש.א.מ.ג.ר. פסקה 7 (27.12.2016); ע"א 2167/16 מנצורי נ' אוניפארם בע"מ (3.7.2017)), וכי מבקש העיון אף אינו חייב להסביר כיצד העיון האמור צפוי להועיל לו במסגרת הליך אחר (רע"א 2957/17 קורי נ' שוורצמן, עמוד 3 (7.1.2020); עניין מרכז מכרות היהלומים, בפסקה 7). הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף כאשר מבקש העיון הוא עורך דין המעוניין לעיין בתיק לשם בחינת האפשרות לביצוע אכיפה אזרחית באמצעות הגשת תובענה ייצוגית, כבענייננו (עניין ברקוביץ', בפסקה 8; עניין ברקוביץ'-ריפס, בפסקה 7). כאמור בפסקה 8 לעיל, הדעת נותנת כי דווקא בשים לב לכך שתובענות ייצוגיות מעוררות לא אחת סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, שיתכן כי נדונו בהיבט זה או אחר בהליכים ייצוגים בעבר, יש להקל בעניינן בתנאים למתן היתר עיון. לפיכך, לא רק שאין כל מניעה להתיר עיון בהליכים ייצוגיים קודמים שהוגשו בסוגיה דומה או נגד אותו בעל דין על ידי גורמים השוקלים הגשת תובענות ייצוגיות עתידיות – אלא שראוי לעודד עיון שכזה. העיון בהליכים הקודמים הללו מאפשר לבא-כוח מייצג, או לעורך-דין המעוניין לפעול בכובע זה, למלא את תפקידו נאמנה ולייצג כדבעי את הקבוצה ואת האינטרס הציבורי (ראו: סעיף 17 לחוק תובענות ייצוגיות). הוא אף עשוי לחסוך מהמערכת ומהצדדים הגשת תובענות ייצוגיות מיותרות, ולמקד את הדיון באותו הליך ייצוגי שימצא לנכון לנהל (אם בכלל). משכך, מקום שבו המתנגד לעיון לא הצביע על טעם פרטני כבד משקל, הכלל הוא שיש להתיר את העיון (וראו לעיל בפסקאות 9-8). גוגל לא מעלה בבקשת רשות הערעור טעם מעין זה המצדיק את דחיית בקשת העיון – אפילו לא בקירוב. טעם ההתנגדות המוצדק היחיד שבפיה נוגע למקצת המסמכים שהוגשו בהליך הייצוגי דנן (המסמכים החסויים) – ולעניין זה ניתנה תשובה בהחלטת בית המשפט קמא. משכך, כפי שכבר ציינתי, מלכתחילה לא היה כל מקום להתנגדות כוללת מצד גוגל לבקשת העיון. לבסוף, דין הטענה לפיה החלטת בית משפט קמא איננה מנומקת כדבעי להידחות. אכן, בית משפט קמא הוציא תחת ידו החלטה קצרצרה בפתקית. ואולם, כידוע, היקף ההנמקה השיפוטית הדרוש משתנה בהתאם לסוג ההחלטה הניתנת ובהתאם לנסיבות המקרה לגופו (ראו רע"א 39/24 בלו מרבל בע"מ נ' רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ, פסקה 19 (25.3.2024); רע"א 8196/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 10 (8.4.2024); רע"א 2913/24 Renault S.A.S נ' שוורץ, פסקה 22 (26.8.2024). בהינתן אמות המידה המקלות והשיקולים שתוארו לעיל, סבורני כי בנסיבות המקרה דנן די היה בהנמקה התמציתית שנתן בית משפט קמא, ואף יש לשבחו על כך שלא הרחיב מקום בו רשאי היה לקצר. בית המשפט קמא הבהיר כי לעניין ההצדקה לבקשת העיון (השלב השני בבחינה שתוארה לעיל), הוא מבכר את הטענות של עו"ד זילברג על פני אלה של גוגל, והוא נתן את דעתו לטענה שהעלתה גוגל בתגובה בכל הנוגע לאופן העיון (השלב השלישי בבחינה זו). בנסיבות המקרה, ומשהתנגדותה הכוללת של גוגל לבקשת העיון הייתה חסרת כל בסיס – די בכך. סוף דבר: נוכח האמור לעיל, למרות שמצאתי לנכון לתת רשות ערעור על מנת להעמיד הלכה על מכונה, דין הערעור להידחות. יש לקוות כי הבהרת ההלכה תחסוך התדיינויות מיותרות בעתיד, ותביא לכך שכאשר בקשה לעיון בתיק תובענה ייצוגית חוצה את הרף המינימאלי של הצגת הצדקה לבקשה, תוגש התנגדות לבקשת העיון רק באותם מקרים (נדירים יחסית) בהם יש לכך טעם ענייני – דהיינו, כשעומד למתנגד נימוק פרטני כבד משקל לדחיית הבקשה, כולה או חלקה. בהתחשב בין השאר בכך שבעקבות הליך ערעור זה עוכב הליך מימוש זכות העיון על ידי עו"ד זילברג (ויתכן שגם הליכי עיון נוספים שהגיש), מצאתי לנכון לחייב את גוגל בתשלום הוצאותיו בגין הגשת הערעור בסכום של 5,000 ש"ח. בקביעת סכום זה על הצד המתון, הבאתי בחשבון את העובדה שבתיק זה לא התבקשה תשובה מעו"ד זילברג. ניתן היום, ג' אלול תשפ"ו (16 אוגוסט 2026). עופר גרוסקופף שופט