פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 63684-09-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
המערערת:
חני אלקובי
נגד
המשיבים:
1. כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון
2. עו"ד מוטי בן ארצי - נאמן
3. רעות חברה לניהול קופת גמל בע"מ
ערעור על החלטה מיום 26.6.2026 ועל פסיקתא מיום 4.8.2026 של בית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת (כב' השופטת ג' ג'ברין כליפה) בפש"ר 33383-01-16; בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה והפסיקתא; תגובת המשיב 2
בשם המערערת:
עו"ד אביאל יצחק עאנא
בשם המשיב 2:
עו"ד ספיר פבל
פסק-דין
הנשיא יצחק עמית:
ערעור על החלטה מיום 26.6.2026 ועל פסיקתא מיום 4.8.2026 של בית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת (השופטת ג' ג'ברין כליפה) בפש"ר 33383-01-16, שבמסגרתן אושר מימוש קרן ההשתלמות של המערערת.
1. בתמצית, נגד המערערת התנהלו בבית המשפט המחוזי הליכי פשיטת רגל. ביום 2.2.2016 ניתן צו כינוס לנכסי המערערת, לבקשתה, בגין חובות מוצהרים בסך של למעלה מ-2 מיליון ש"ח ל-31 נושים. נוכח התנהלות המערערת לאורך ההליך ובגין מחדליה, נדחו בקשות המערערת להכרזתה כפושטת רגל וכן בוטל צו הכינוס (ראו החלטות מימים 12.2.2017 ו-5.8.2020). לבסוף, ביום 2.6.2021 ניתן פסק דין שהכריז על המערערת כפושטת רגל ואושרה תכנית פירעון מוסכמת מיום 2.11.2020, שלפיה המערערת תוסיף לקופת פשיטת הרגל 100,000 ש"ח בתשלומים חודשיים על סך 1,500 ש"ח (להלן: הקופה ו-פסק הדין בהתאמה). ביום 5.4.2026 אישר הנאמן כי המערערת עמדה בתכנית הפירעון ושילמה את מלוא הכספים.
2. ביום 7.5.2026 ניתנה החלטת בית משפט קמא שבה הורה על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המערערת וכן על מימוש קרן ההשתלמות של המערערת לטובת הקופה במועד הנזילות שחל ביום 30.9.2026. בקשה לעיון חוזר שהגישה המערערת נדחתה בהחלטה מיום 26.6.2026, ונקבע כי קרן ההשתלמות היא נכס הוני רגיל שאינו חוסה תחת הגנות ומוקנה לקופת פשיטת הרגל בהתאם להוראת סעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה); וכי סעיף 3(ד) לפסק הדין קבע במפורש כי כל הזכויות והנכסים שיש למערערת יועברו לקופת פשיטת הרגל. עוד הובהר כי הסכומים ששילמה המערערת במסגרת תכנית הפירעון רחוקים מחלוקת דיבידנד מלאה; וכי התנהלותה לאורך ההליך הייתה רצופה מחדלים רבים, וגם בכך יש כדי לדחות את בקשתה לעיון חוזר. ביום 4.8.2026 נחתמה פסיקתא שבמסגרתה ניתן צו הפטר למערערת וכן ניתנה הוראה למימוש קרן ההשתלמות.
3. מכאן הערעור שלפניי, שהוגש ביום 24.9.2026. בפתח הדברים, טוענת המערערת כי האופן להשיג על החלטות בית משפט קמא הוא ערעור בזכות מכיוון שמדובר בהחלטות אופרטיביות המכריעות באופן סופי במחלוקת נפרדת ומובחנת, ומורות לצד שלישי להעביר כספים לידי הנאמן. בעיקרם של דברים, המערערת טוענת כי בית משפט קמא הורה על מימוש קרן ההשתלמות מבלי שניתנה לה זכות טיעון, וזאת בניגוד להוראת סעיף 85(1ג) לפקודה; כי סעיף 3(ד) לפסק הדין הורה על הקניית נכסים בלתי מדווחים לקופה, ואולם קרן ההשתלמות איננה נכס בלתי מדווח והייתה גלויה וידועה לכל; כי פסק הדין מהווה הסדר פרטני, ספציפי וממצה, ולא נקבע בו במפורש כי קרן ההשתלמות מוקנה לקופת פשיטת הרגל; וכי יש לפרש את פסק הדין כך שיקבע כי כספי קרן ההשתלמות הם חלק מתוספת הפירעון בסך 100,000 ש"ח שהמערערת התחייבה לשלם. עוד נטען, כי המועד לקביעת היקף מימוש קרן ההשתלמות הוא מועד השלמת תוכנית הפירעון ולא מועד נזילות הקרן.
4. לצד הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית משפט קמא. ביום 24.9.2026 ניתנה החלטתי המורה על עיכוב ביצוע ההחלטות עד למתן החלטה אחרת. למען שלמות התמונה, וכעולה מהודעת המערערת שהוגשה ביום 2.10.2026, קרן ההשתלמות אכן מומשה ביום 30.9.2026 וכספים בסך של כ-120,000 ש"ח נמשכו ממנה.
5. המשיב 2 (להלן: הנאמן) הגיש תשובתו לבקשה לעיכוב ביצוע וביקש לראות בה כתשובתו לערעור לגופו. תחילה, הנאמן טוען כי המערערת מבקשת להשיג על החלטות ביניים אשר ניתנו בעקבות החלטה מהותית ולכן האופן להשיג עליהן הוא באמצעות בקשת רשות ערעור. לגבי הבקשה לעיכוב ביצוע, נטען כי המערערת לא הראתה שמימוש קרן ההשתלמות יסב לה נזק בלתי הפיך וממילא העברת הכספים לקופה אין משמעה בהכרח חלוקתם לנושים. לגופו של ערעור, נטען כי סיכויי הערעור קלושים שכן קרן השתלמות מוקנית לקופת פשיטת הרגל בהתאם לסעיף 85(1) לפקודה והיעדר אזכור מפורש בפסק הדין לא שולל את תחולת ההקניה הסטטוטורית; כי הפסיקה מבחינה בין כספים המיועדים לקצבה, עליהם מגן סעיף 85(1א) לפקודה, ובין כספים בעלי אופי הוני או חסכוני, כמו קרן השתלמות; וכי טענות המערערת ביחס לזכות הטיעון נטענו לראשונה בערעור ואינן רלוונטיות משום שמימוש הכספים נדרש רק במועד פרעונם.
6. בפתח הדיון, אדרש בקצרה לטענות הצדדים ביחס לסיווג ההליך. על פני הדברים, דומה כי הנאמן צודק בטענתו כי מדובר בהחלטות שהשגה עליהן תעשה באמצעות בקשת רשות ערעור – זאת מכיוון שההחלטה מיום 26.6.2026 דוחה בקשה לעיון חוזר והיא בגדר "החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור (ראו, למשל, ע"א 3502/16 הללי נ' סיקרסקי, פסקה 8 והאסמכתאות שם (2.1.2017)); והפסיקתא מיום 4.8.2026 שבה בית משפט קמא הורה על מימוש קרן ההשתלמות היא החלטה שנלווית להכרעה העקרונית שניתנה בהחלטה מיום 7.5.2026 ומורה על ביצועה, ולכן גם אותה יש לראות כ"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור (רע"א 6731/22 פיליבה נ' ביסטרי, פסקה 8 והאסמכתאות שם (7.3.2023)). ואולם, איני רואה לקבוע מסמרות בשאלת סיווג ההליך מכיוון שממילא תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) מקנה לבית המשפט סמכות לדון בערעור בזכות כבקשת רשות ערעור, ולהפך.
7. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובת הנאמן, החלטתי להכריע בערעור על יסוד החומר הכתוב שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי.
8. סעיף 42 לפקודה קובע כי מרגע שחייב הוכרז כפושט רגל, נכסיו "ניתנים לחלוקה בין נושיו ויוקנו לנאמן". נכסי החייב מוגדרים בסעיף 85(1) לפקודה כך: "כל נכס השייך לפושט הרגל, או המוקנה לו, בתחילת פשיטת הרגל, וכל נכס שירכוש, או שיוקנה לו, לפני הפטרו", וזאת למעט חריגים שנקבעו בסעיפים 86-85 לפקודה. כפי שהובהר בפסיקה לא אחת, קרן השתלמות היא נכס המוקנה באופן מובהק לקופת פשיטת הרגל, וכספי הקרן נחשבים לנכס הוני שאינו חוסה תחת ההגנות המוענקות לכספי קצבה בסעיף 85(1א) לפקודה (ראו, מיני רבים: פש"ר (מחוזי ב"ש) 41039-01-17 בן זקן נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום (14.5.2025); פש"ר (מחוזי חי') 45923-09-14 ראניה נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה, פסקאות 10-8 (22.8.2022); פש"ר (מחוזי חי') 5130-03-17 סמדר נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה, פסקה 8 (3.2.2022)). די באמור כדי לקבוע כי בית משפט קמא הורה על מימוש כספי קרן ההשתלמות כדין.
ואם נותר ספק כלשהו לגבי הציפייה שהייתה למערערת, לא למותר להזכיר החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי (השופט י' בן-חמו) מיום 12.1.2021, שניתנה עוד לפני פסק הדין, שבה הובהר למערערת כי כספי קרן ההשתלמות הם כספים שאינם מוגנים ומוקנים לקופת פשיטת הרגל, ואף הוסף כי לא ניתן להסתמך עליהם לצורך תשלום חלק מתכנית הפירעון.
9. למעלה מן הצורך, יצוין כי סעיף 3(ד) לפסק הדין קובע במפורש כי "כל נכס, כספים וזכויות השייכים [למערערת] מכל מקור שהוא (לרבות כספים בחב' בטוח, זכויות להחזרי מס וכדומה) ולא דווחו על ידי [המערערת] במהלך הליכי פשיטת הרגל, יועברו לקופת פשיטת הרגל במלואם [...]". לעניין זה, לא מצאתי כל נפקא מינה לטענת המערערת כי היא מעולם לא הסתירה את קיומה של הקרן ולכן לא מדובר בנכס לא מדווח. אדרבה, מקל וחומר שכספים מדווחים מוקנים גם הם לקופת פשיטת הרגל. כאמור, דברים אלו נאמרו בבחינת למעלה מן הצורך, משעה שבין כה וכה, כספי קרן ההשתלמות מוקנים לקופה מכוח הוראות סטטוטוריות.
עתה לטענותיה הנוספות של המערערת.
10. אשר לזכות הטיעון. כאמור, קרן השתלמות היא נכס הוני ולא נכס המיועד לקצבה, ולכן אינה מצויה תחת ההגנה המנויה בסעיף 85(1א) (ראו, למשל: פש"ר (מחוזי נצ') 13885-12-15 יונטייב נ' הכונס הרשמי, פסקה יט (14.8.2022)). לכאורה, מתעוררת השאלה אם החובה לתת לחייב לטעון טענותיו, הקבועה בסעיף 85(1ג) לפקודה, חלה ביחס למימוש נכסים המוקנים מכוח סעיף 85(1א) לפקודה בכללותו, או רק באשר למימוש נכסים הנכללים בסיפא של הסעיף, קרי, כספים המיועדים לקצבה. מבלי להכריע בשאלה זו, גם אם ראוי היה לאפשר למערערת לטעון טענותיה טרם ההחלטה, ממילא המערערת שטחה טענותיה בפני בית משפט קמא בבקשתה לעיון חוזר ובערעור שלפניי, ודי בכך כדי לקבוע כי טענותיה נשמעו. אף לא מצאתי ממש בטענת המערערת כי כספי קרן ההשתלמות חופפים לתוספת הפירעון בסך 100,000 ש"ח ששילמה, ולא מצטברים לה. טענה זו לא משתמעת מלשון פסק הדין, וככלל, עם ההכרזה על המערערת כפושטת רגל, הוקנו הכספים הלא מוגנים לנאמן מבלי שיזקפו על חשבון תכנית הפירעון (השוו: ע"א 4069/24 בנאי נ' עו"ד אוגינץ, נאמנת לנכסי החייב, פסקה 21 (23.6.2024)).
11. לבסוף, לעניין מועד קביעת היקף המימוש של קרן ההשתלמות. ככלל, המועד הקובע הוא מועד מתן צו ההפטר, שלאחריו ההפרשות לקרן ההשתלמות ייראו כשייכות לחייב ולא לקופת פשיטת הרגל (פש"ר (מחוזי ב"ש) 65088-01-17 אלמלך נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום (4.2.2025)). לצד האמור, לבית המשפט שיקול דעת להורות על מימוש קרן ההשתלמות אך במועד נזילותה וזאת מטעמים של כדאיות כלכלית. בנסיבות העניין אין בידי לקבל את טענת המערערת כי המועד הקובע הוא מועד סיום התשלומים החודשיים, שכן כאמור בהודעת הנאמן מיום 5.4.2026 שהוגשה לבית משפט קמא, באותו שלב טרם בשלה העת ליתן צו הפטר משהמערערת לא המציאה דו"ח מסלקה פנסיונית מלא ועדכני כנדרש (השוו גם לפש"ר (מחוזי חי') 43403-07-17 ממן נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה, פסקה 13 (19.6.2022)).
12. בשולי הדברים ראיתי לציין כי הערעור דנן הוגש אמנם במסגרת המועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, ואולם דומה כי נפל שיהוי ניכר בהגשתו. זאת מכיוון שהערעור הוגש כמעט חמישה חודשים לאחר שנודע למערערת על כוונת הנאמן לממש את קרן ההשתלמות במועד נזילותה (החלטתו הראשונה של בית משפט קמא המאשרת את מימוש הקרן ניתנה כבר ביום 7.5.2026); ושישה ימים בלבד לפני מועד מימוש הקרן בפועל.
13. סוף דבר, שהערעור נדחה. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע והחלטתי מיום 24.9.2026 – מבוטלת. המערערת תישא בהוצאות מופחתות לטובת הנאמן בסך של 2,000 ש"ח.
ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ז (15 אוקטובר 2026).
יצחק עמית
נשיא
דוד מינץ
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת