בג"ץ 6279-09-26 — סנאא חסון נ. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6279-09-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר העותרת: סנאא חסון נגד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית 2. שר הביטחון עתירה למתן צו על תנאי תאריך ישיבה: כ"ה אלול, התשפ"ו (07 ספטמבר, 2026) בשם העותרת: עו"ד נביל אזחימאן בשם המשיבים: עו"ד מטר בן ישי פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בצו החרמה והריסה שהוציא המשיב 1 (להלן: המפקד הצבאי או המשיב) מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945, ביחס לשתי קומות במבנה שבו התגורר דואס תופיק מחמוד חסון (להלן בהתאמה: הצו, תקנה 119 או התקנה ו-המפגע), אשר מואשם בגרימת מותו בכוונה של יהודה שרמן ז"ל (להלן: המנוח) ובניסיון לגרימת מותם בכוונה של שניים נוספים. הרקע לעתירה 2. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 21.3.2026 ביצע המפגע פיגוע דריסה בסמוך לכפר בית אמרין, כאשר התנגש עם רכבו בעוצמה ברכב ריינג'ר – רכב שטח ללא דפנות פח או חלונות, החשוף מכל כיווניו – שבו נסעו המנוח ושני אזרחים נוספים, אותם זיהה המפגע, לפי חזותם החיצונית, כיהודים. כתוצאה מהתנגשות זו, רכב השטח האמור התגלגל במורד צוק שהיה באזור, עד שנעצר, תוך שהמנוח ושני הנוסעים הנוספים ששהו בו נזרקו ממנו. המנוח הובהל לקבלת טיפול רפואי, ונפטר מפצעיו עם הגעתו לבית החולים; ואדם נוסף נפצע. 3. המפגע התגורר בדירה אשר נמצאת בקומה ק1- של מבנה בן שלוש קומות בבית אמרין (להלן: הדירה ו-המבנה, בהתאמה), יחד עם העותרת, רעייתו, בתם בת ה-20 ובנם בן ה-21. קומה ק2- במבנה משמשת את כל דיירי המבנה כמחסנים וכדיר עבור הצאן, אשר נרכש על-ידי המפגע ובניו (להלן: קומת הדיר). המפגע נהג לשהות בקומה זו במרבית שעות היום, לנהל משם את דיר הצאן לבדו, לארח בקומה האמורה את מכריו וכן אחסן בה גם אמצעי לחימה (שנתפסו לאחר מעצרו). יצוין כי בקומת הקרקע של המבנה, קומה ק, מתגוררים בנו של המפגע ומשפחתו הגרעינית, וקומה זו אינה מיועדת להריסה. 4. ביום 5.8.2026 הודיע המשיב על כוונתו להחרים ולהרוס את קומות ק1- ו-ק2- במבנה מכוח תקנה 119, בשל הפיגוע שביצע המפגע (להלן: ההודעה). בהודעה פורטו הנימוקים להפעלת התקנה במקרה הנדון, וניתנה אפשרות להגיש השגה עד יום 8.8.2026. להודעה צורפה חוות-דעת הנדסית, שבה צוין, בין היתר, כי הריסת הדירה צפויה להתבצע באמצעות "חבלה חמה משולבת אמצעים מכאניים"; כי קיימת היתכנות לנזק לשאר המבנה ול"רכיבי מבנה לא קונסטרוקטיביים" במבנים סמוכים, אך כי יינקטו צעדים קפדניים בתכנון והביצוע של ההריסה על מנת שהסבירות לנזק תהיה נמוכה; וכי יינקטו פעולות לצורך מניעת פגיעה בתשתיות או בזגוגיות סמוכות. 5. ביום 13.8.2023 הגישה העותרת ובני משפחה נוספים של המפגע השגה על ההודעה, שבמסגרתה טענו, בין היתר, כי ההודעה נמסרה בהיעדר תשתית ראייתית מספקת, שכן האירועים שניצבים במרכזה מקורם בתאונת דרכים שבה היה מעורב המפגע, ולא בפיגוע על רקע לאומני; כי העותרת היא הבעלים היחידה של המבנה; וכי אין זיקה של המפגע לקומת הדיר, אשר משמשת להפעלת העסק שמפרנס את העותרת ומשפחתה. בהשגה נטענו גם טענות עקרוניות נגד השימוש בתקנה 119. ביום 25.8.2026 נדחתה ההשגה האמורה במענה מנומק מטעם המשיב. במענה צוין, בין היתר, כי צו ההריסה לא ימומש בפועל עד יום 30.8.2026. בהמשך לכך, פנתה העותרת למשיב בבקשה כי יעוכב צו ההריסה, על מנת שיתאפשר לה לפנות לבית משפט זה, והמשיב הודיע לעותרת כי צו ההריסה ימומש החל מיום 2.9.2026 בשעה 17:00 (לאחר שהוגשה העתירה ונקבעה לדיון, הודיעו המשיבים כי לא יבצעו פעולות אכיפה ביחס למבנה עד להכרעה בעתירה). תמצית טענות הצדדים 6. העותרת טוענת כי התשתית הראייתית הקיימת נגד המפגע אינה מספקת לשם הפעלת תקנה 119 בעניינו, שכן, ישנן ראיות המלמדות על כך שהאירועים שבגינם הוצא הצו הם למעשה תאונת דרכים, וכי למפגע לא היה מניע לאומני. כמו כן, לטענתה, לא הוכחה זיקת המפגע לקומת הדיר, אשר משמשת את כל בני המשפחה ולהפעלת העסק שהוא מקור פרנסתם. בהקשר זה, נטען עוד כי הצו אינו מידתי, בפרט בנוגע להריסת קומת הדיר, נוכח העדר מעורבותם של בני משפחתו של המפגע בביצוע המעשים המיוחסים לו. בעתירתה מעלה העותרת טענות עקרוניות שונות באשר לחוקיות הפעלתה של סמכות המפקד הצבאי להחרים ולהרוס מבנים מכוח תקנה 119. בתוך כך, נטען כי הריסת בתים מכוח תקנה 119 היא בבחינת ענישה קולקטיבית של חפים מפשע; כי יש לפרש את התקנה בצמצום, ברוח המשפט הבינלאומי וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; וכי הריסת בתי מגורים של משפחות מפגעים אינה משרתת את מטרתה ההרתעתית. לבסוף ביקשה העותרת, כי אם לא נבטל את צו ההריסה, נורה על צמצומו לקומת המגורים בלבד. 7. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת המשיב להפעיל את סמכותו בתקנה 119 ולהוציא את הצו. המשיב מציין, כי טענותיה העקרוניות של העותרת נגד השימוש בתקנה 119 נדונו ונדחו פעמים רבות בפסיקתו של בית משפט זה; ומדגיש, כי הפעלת התקנה מבוססת על הערכה מקצועית של גורמי הביטחון כי שימוש בה מרתיע מפגעים פוטנציאליים מלבצע פיגועים, וכי החרפת המצב הביטחוני בשנים האחרונות, בפרט מאז אירועי השביעי באוקטובר 2023, מחדדת את הצורך בהרתעה כאמור. המשיב מוסיף כי הוצאת הצו על ידי המשיב התבססה על ראיות מנהליות "ברורות, חד משמעיות ומשכנעות" שלפיהן המפגע ביצע פיגוע דריסה ממניעים לאומניים. בתוך כך הודגש, כי על אף שבתחילת חקירתו טען המפגע כי מדובר בתאונת דרכים, בהמשך הודה כי יצא עם רכבו מביתו לאחר שבנו התקשר אליו וסיפר לו כי ישנם מתיישבים שנוסעים לכיוון כפר מגוריו, וכי התכוונן לדרוס אותם כדי להביא למותם או לפציעתם. עוד צוין, כי לפי המידע שבידי גורמי הביטחון, המפגע בנה את המבנה בכספו, ובסיוע בניו, ובשלב מאוחר יותר נרשם המבנה על שמה של העותרת; וכן כי המפגע עשה שימוש יומיומי בדירה ובקומת הדיר ולצרכי מגורים, כפי שעולה גם מהתחקורים שבוצעו לבני המשפחה ומחקירתו של המפגע עצמו. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הן בכתובים הן בדיון שהתקיים לפנינו ביום 7.9.2026, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, וכך אציע לחבריי להורות. 9. טענותיה העקרוניות של העותרת ביחס לחוקיות השימוש בתקנה 119 דינן דחייה. טענות אלו נדונו ונדחו בפסקי דין חוזרים ונשנים של בית משפט זה (ראו, מני רבים: בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט נ' שר הביטחון (31.12.2014); בג"ץ 7040/15 חמאד נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית (12.11.2015)), וכפי שנפסק לא אחת, אין מקום לשוב ולהידרש לטענות עקרוניות אלו בכל עתירה פרטנית שעניינה שימוש בתקנה 119 (ראו, למשל: בג"ץ 6905/18 נאג'י נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פס' 19 והאסמכתאות שם (2.12.2018) (להלן: עניין נאג'י)). 10. זאת יש לזכור: פיגועי הטרור הפוקדים את מדינת ישראל מזה שנים רבות –ולאחרונה, על רקע המצב הביטחוני המורכב עמו מתמודדת מדינת ישראל מאז אירועי השביעי באוקטובר 2023 – מחייבים הרתעה יעילה ומשמעותית מפני ביצועם של פיגועים נוספים בעתיד. בנסיבות אלו, הפעלת המפקד הצבאי את הסמכות המסורה לו בתקנה 119 לשם הרתעת מפגעים פוטנציאליים, היא בבחינת הכרח בל יגונה, על אף הפגיעה ברכושם ובקניינם של בני משפחתו של המפגע שלא היו מעורבים בפיגוע (ראו, למשל: בג"ץ 3231/23 דארחואגא נ' אלוף פיקוד מרכז, פס' 10 (9.5.2023) (להלן: עניין דארחואגא)). בהקשר זה, לא למותר לשוב ולציין את שהזדמן לי לקבוע בעניין נאג'י: "אמנם נכון הדבר כי ההגנה על זכויות אדם ואזרח היא מחובותיה הבסיסיות של מדינה דמוקרטית. ברם, באופן בסיסי אף יותר, נדרשת הדמוקרטיה להגן על קיומה של תשתית מדינית וביטחונית אשר תאפשר לאזרחיה ליהנות מזכויותיהם אלה. מכאן נובעת החשיבות שבשמירה על ביטחון המדינה, וזאת אף במחיר של פגיעה בזכויות אדם ואזרח [...] יתר על כן, יובהר כי נקיטה באמצעים פוגעניים, הדרושים לשם שמירה על ביטחון המדינה, אינה משום 'פגיעה הכרחית' בדמוקרטיה, אלא היא-היא חלק בלתי נפרד מן השיטה הדמוקרטית, אשר נדרשת לעתים להגן על המשך קיומה" (שם, בפס' 22). 11. לצד האמור, כידוע, המפקד הצבאי נדרש להפעיל סמכותו בתקנה 119 באופן סביר ומידתי, בשים לב למכלול נסיבות העניין, לרבות חומרת המעשים המיוחסים למפגע; עוצמת התשתית הראייתית נגדו; מידת מעורבותם, אם בכלל, של יתר דיירי הבית המיועד להריסה; ומספר האנשים ומאפייניהם, אשר צפויים להיפגע מהפעלת הסמכות האמורה (ראו, מני רבים: עניין דארחואגא, בפס' 12; בג"ץ 5290/14 קואסמה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פס' 22 (11.8.2014); בג"ץ 6420/19 אלעצאפרה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פס' 9 (12.11.2019) (להלן: עניין אלעצאפרה)). 12. בענייננו, כפי שאבהיר להלן, הצו שהוציא המשיב ביחס לדירה הוא סביר ומידתי, ואין מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב. 13. אין צורך להכביר מילים על חומרת מעשיו של המפגע, שחיכה לשעת כושר כדי לבצע את מעשיו הנפשעים, התנגש בעוצמה עם רכבו ברכבם של שלושה אנשים, וגרם בכך, למרבה הצער, למותו של המנוח בדמי ימיו ולפציעתו של אדם נוסף. 14. אשר לתשתית הראייתית נגד המפגע; כידוע, די בקיומן של ראיות מינהליות לצורך הפעלת תקנה 119, ואין צורך שיוגש כתב אישום נגד המפגע או כי הוא יורשע (ראו, מני רבים: בג"ץ 5942/17 פלוני נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פס' 8 (3.8.2017)). בענייננו, בנוסף לראיות המינהליות, קיימות אף ראיות לכאורה שמהן עולה סיכוי סביר להרשעת המפגע במעשים המיוחסים לו, זאת משעה שהוגש כבר כתב אישום נגד המפגע. ממילא, אין בסיס לטענות העותרת כי התשתית הראייתית נגד המפגע אינה מגבשת אף לא ראיות מינהליות הדרושות לצורך הפעלת התקנה. זאת ועוד, עיון בחומר החסוי שהוגש לעיונינו, כמו גם בתיעוד חקירתו של המפגע שצורף לעתירה, מעלה – למצער ברמה של ראיות מינהליות כנדרש – כי לא היה מדובר בתאונה, כי אם בפיגוע ממניע לאומני. 15. העותרת טוענת, כזכור, כי היעדר מעורבותם של בני המשפחה של המפגע במעשיו, אשר מתגוררים במבנה ומשתמשים אף הם בקומות המיועדות להריסה, מחליש למעשה את זיקת המפגע למבנה ומביא למסקנה בדבר העדר מידתיות הצו. אמנם המשיבים אינם טוענים כי מי מבני משפחתו של המפגע היו מעורבים כאמור במעשיו, ומובן כי בנסיבות אלו, הריסת ביתם וקומת הדיר היא תוצאה קשה. אולם, אף שהעדר מעורבות כאמור, הוא שיקול רלוונטי להחלטה אם להפעיל את הסמכות שבתקנה 119, אין בו, כשלעצמו, כדי לשלול שימוש באמצעי האמור לצורך הגשמת תכליתו ההרתעתית (ראו, מני רבים: עניין אלעצאפרה, בפס' 14; עניין דארחואגא, בפס' 16). 16. יש לדחות אף את טענת העותרת שלפיה אין למפגע זיקה לקומת הדיר, וכי בכל מקרה המבנה מצוי בבעלותה, ומטעמים אלו אין להפעיל ביחס למבנה את תקנה 119. ראשית, אין בכך שהמבנה בבעלות העותרת כדי לשלול את השימוש בתקנה 119 בנסיבות ענייננו. שכן, לצורך הפעלתה, לא נדרש כי יוכחו זכויות בעלות של המפגע בבית, אלא די בכך שהמפגע הוא "תושב הבית" (ראו, למשל: בג"ץ 8886/18 ג'ברין נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פס' 9 (10.1.2019); בג"ץ 8567/15 חלבי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פס' ט' (28.12.2015)). בענייננו, אין חולק כי למפגע קיימת זיקה לדירה בה התגורר. שנית, אשר לזיקת המפגע לקומת הדיר, יש לדחות את טענת העותרת כי העובדה שקומה זו משמשת להפעלת העסק של המשפחה ומשותפת לכלל דיירי הבניין, שוללת את זיקתו של המפגע אליה. נקבע לא אחת, כי אין מניעה עקרונית מלקבוע כי מתקיימת זיקת המגורים הנדרשת לצורך הפעלת תקנה 119 ביחס לחלק ממבנה, שהמפגע אמנם אינו מתגורר בו אך עושה בו שימוש תדיר, כבענייננו (ראו: בג"ץ 1490/20 שבלי נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פס' 19 (30.3.2020) (להלן: עניין שבלי)). מהמידע שמצוי בידי גורמי הביטחון ומהתחקורים שנערכו לבני משפחתו של המפגע, עולה כי המפגע שהה בקומת הדיר יום ביומו, עשה בה שימוש נרחב לצרכי אירוח מכרים ואף ללינה, וכי הוא היה אחראי על ניהול הדיר והצאן לבדו. יתרה מכך, קומת הדיר שימשה את המפגע לפעילות בלתי חוקית, בדמות אחסון אמצעי לחימה שהיו ברשותו. במכלול נסיבות אלו, אני סבורה כי החלטת המשיב להפעיל את תקנה 119 ביחס לדיר היא סבירה ומידתית (ראו והשוו: עניין שבלי, בפס' 27-26). 17. לסיכום, לנוכח חומרת מעשיו של המפגע ותוצאתם הקשה והקטלנית; התשתית הראייתית נגד המפגע; זיקתו המובהקת לדירה ולקומת הדיר; תחימת הצו לקומת הדירה ולקומת הדיר, תוך נקיטת צעדים למזעור הנזק לשאר המבנה ולמבנים סמוכים – הגעתי למסקנה כי הצו שהוצא ביחס לדירה ולקומת הדיר עומד בדרישת המידתיות, ונחוץ להרתעת מפגעים פוטנציאליים. 18. סוף דבר: אציע לחבריי כי נדחה את העתירה. יעל וילנר שופטת הנשיא יצחק עמית: אני מסכים. יצחק עמית נשיא השופט דוד מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ז (14 ספטמבר 2026). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת