הרשות הפלסטינאית נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 62122-06-25 רע"א 49325-09-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המבקשת ברע"א 62122-06-25: המבקשים ברע"א 49325-09-25: הרשות הפלסטינאית 1. הארגון לשחרור פלסטין 2. הרשות הפלסטינית נגד המשיבה ברע"א 62122-06-25: המשיבים ברע"א 49325-09-25: ובעניין: פלונית 1. פלונית 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית 5. פלוני היועצת המשפטית לממשלה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 38062-08-25 מיום 6.4.2025 שניתנה על ידי כב' השופט אלעזר נחלון ובקשה לעיכוב ביצוע; בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 7976-10-24 מיום 31.8.2025 שניתנה על ידי כב' השופטת אורלי מור-אל בשם המבקשת ברע"א 62122-06-25 והמבקשים ברע"א 49325-09-25: בשם המשיבה ברע"א 62122-06-25: בשם המשיבים ברע"א 49325-09-25: בשם היועצת המשפטית לממשלה: עו"ד אריה כרמלי עו"ד מנשה יאדו עו"ד צביקה מצקין עו"ד נעמי זמרת פסק-דין הנשיא יצחק עמית: האם חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ד-2024 (להלן: החוק או חוק פיצויים לדוגמה) כולל הסדר להבאת ראיות לסתור נכות צמיתה שנקבעה בתביעת נזיקין או לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן: חוק התגמולים)? זו השאלה העומדת להכרעתנו. 1. ביום 1.6.2024 נכנס לתוקפו חוק פיצויים לדוגמה, המכיר בזכותם של נפגעי מעשי טרור לקבל פיצויים שאינם תלויים בנזק, ממבצע הטרור או מתגמלו, קרי, הרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ). עתירה שהוגשה נגד חוקתיותו של החוק נדחתה בבג"ץ 4395/24 הרשות הפלסטינית נ' הכנסת (13.1.2025‏)‏‏ (להלן: בג"ץ 4395/24), ומאז החוק מעורר שאלות עקרוניות באשר לאופן יישומו (ראו ע"א 4793/24 פלוני נ' הרשות הפלסטינית ‏(‏25.6.2026‏)‏‏; ע"א 15278-04-25 הרשות הפלסטינית נ' עיזבון פלוני ‏(8.3.2026‏)‏‏ (להלן: עניין הרשות)). כך, גם בקשות רשות הערעור שלפנינו מציפות שאלות יישומיות שטרם הוכרעו על ידי בית משפט זה. רע"א 62122-06-25 – רקע עובדתי וטענות הצדדים 2. בשנת 2018 המשיבה הייתה מעורבת בפיגוע טרור, כאשר אבנים שהושלכו לעבר הרכב שבו נסעה יחד עם בן זוגה ושניים מילדיהם ניפצו את שמשות הרכב ובנה התינוק נפגע בפניו מהרסיסים. המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 38062-08-24) שבה עתרה לקבל מהרש"פ כמתגמלת טרור פיצויים לדוגמה מכוח סעיף 2(ב) לחוק. לצורך הוכחת נכותה הצמיתה, ביקשה להסתמך על החלטות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) הפועלות מכוח חוק התגמולים, שבהן נקבעה למשיבה נכות נפשית צמיתה בשיעור 5%. 3. במסגרת ההליכים המקדמיים, הרש"פ ביקשה לקבל מהמשיבה מסמכים שונים על מנת "לשקול הגשת בקשה לסתור את קביעת המל"ל". ביום 6.4.2025 התקבלה בקשתה באופן חלקי. בית המשפט המחוזי (השופט א' נחלון) קבע כי הרש"פ זכאית לקבל את המסמכים העומדים ביסוד הנכות שנקבעה למשיבה במל"ל, והם בלבד, וזאת אך לשם וידוא כי הנכות אכן עולה מהם. לצד זאת, נקבע כי חוק פיצויים לדוגמה לא כולל הסדר של הבאת ראיות לסתור ולכן אין מקום להתיר לרש"פ לקבל את יתר המסמכים שביקשה. קביעה זו התבססה בעיקרה על לשון החוק; על ההיסטוריה החקיקתית שלו; ועל תכליתו לייצר הליך פשוט וקצר לקבלת פיצוי שאינו תרופתי. עוד צוין כי הגם שאין להקל ראש בכך שהרש"פ כפופה לקביעות בהליך שלא הייתה צד לו, מכיוון שהחוק דורש אך את עצם קיומה של נכות ולא שיעור נכות מסוים; ומכיוון שהנכות נקבעה על ידי גוף סטטוטורי שחזקה עליו כי פועל כנדרש לבירור המצב הרפואי של הנפגע – הפגיעה בזכות הטיעון של הרש"פ מתונה יותר. 4. על החלטה זו הגישה הרש"פ בקשת רשות ערעור, שבה נטען, בעיקרם של דברים, כי יש לפרש את חוק פיצויים לדוגמה בהתאם לעקרונות היסוד של השיטה ולקבוע כי הוא כולל גם הסדר להבאת ראיות לסתור. לשיטתה, החוק נועד להקל עם נפגעים כך שיתאפשר להם להוכיח את נכותם גם באמצעות קביעה של המל"ל, אולם אין לפרשו כך שתימנע מהרש"פ האפשרות להתגונן, שאם לא כן, השארת קביעת בית המשפט המחוזי על כנה תוביל לפגיעה בזכויות יסוד של הרש"פ. עוד נטען כי תוצאת החלטת בית המשפט המחוזי היא נטילת שיקול הדעת השיפוטי מבית המשפט והפיכת ההליך להליך מינהלי, למראית עין בלבד. 5. המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות. לעמדתה, יש להבחין בין חוק פיצויים לדוגמה, הדורש קיומה של נכות צמיתה, ללא קשר לשיעורה; ובין חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), שבו קיים הסדר של הבאת ראיות לסתור בשל העובדה שמדובר בתביעת נזיקין לפיצויים תרופתיים הדורשים הוכחת שיעור הנכות והשפעתה התפקודית. נטען כי עיון בישיבות ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מגלה שהעובדה שאין בחוק הסדר להבאת ראיות לסתור איננה אקראית וכוונת המחוקק הייתה לייצר הסדר שלילי. לשיטת המשיבה, התכליות שבבסיס החוק מחזקות קביעה זו – תכלית דיונית ליצירת מסלול מהיר ויעיל לקבלת פיצוי עבור נפגעי טרור; תכלית לאומית להרתעת הרש"פ מפני המשך מימון הטרור; ותכלית מערכתית ליצירת הסדר שיאפשר מימוש של החוק ללא הכבדה יתרה על מערכת המשפט נוכח ריבוי התיקים. המשיבה מדגישה כי קבלת עמדת הרש"פ תוביל לעיכובם של אלפי הליכים ולסיכול של החוק הלכה למעשה. 6. למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 22.2.2026 ניתן בהליך פסק דין שבו התקבלה התביעה והרש"פ חויבה בתשלום פיצויים לדוגמה בסך 5 מיליון ש"ח למשיבה. רע"א 49325-09-25 – רקע עובדתי וטענות הצדדים 7. במעשה טרור שאירע בשנת 2017 נרצח בעלה של המשיבה 1 ואביהם של המשיבים 5-2 (להלן ביחד: המשיבים). המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 7976-10-24) שבה עתרו לקבל מהרש"פ כמתגמלת טרור פיצויים לדוגמה מכוח סעיפים 2(א) ו-(ב) לחוק בסך כולל של 35 מיליון ש"ח – המשיבה 1 כיורשת המנוח וכלל המשיבים כניזוקים עקיפים. לצורך הוכחת נכותם הצמיתה של הניזוקים העקיפים ביקשו המשיבים להסתמך על פסק הדין שניתן בת"א ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 36541-12-21 פלונית נ' כמיל ‏(13.11.2022‏)‏‏, במסגרת תביעת נזיקין שהגישו נגד מבצעי פיגוע הטרור. פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה והתבסס על חוות דעת של מומחה בתחום הפסיכיאטריה שלפיה למשיבים נכות נפשית צמיתה בשיעור של 20% ומעלה. 8. בהחלטה מיום 31.8.2025 נדחתה בקשת הרש"פ לגילוי ועיון במסמכים נוספים הנוגעים למשיבים (השופטת א' מור-אל). נקבע כי הגם שהוראות חוק פיצויים לדוגמה חריגות בנוף החקיקה הישראלי בכלל, ובדיני הנזיקין הקלאסיים בפרט, החוק שריר וקיים והוא לא מבחין בין נכות שנקבעה בתביעת נזיקין לאחר שמיעת ראיות ובין נכות שנקבעה בהליך שבו בחרו הנתבעים שלא להתגונן; וכי אין לרש"פ רשות לסתור קביעות מחייבות מפסק הדין במסגרת ההליך הנוכחי. 9. על החלטה זו הגישה הרש"פ בקשת רשות ערעור, שבה נטען, בעיקרם של דברים, כי קביעת בית המשפט המחוזי מייצרת "מנגנון" שיאפשר לניזוקים להגיש בשלב הראשון תביעת נזיקין נגד מבצעי פיגוע הטרור, שלרוב לא מתגוננים בתביעות אזרחיות; לקבל פסק דין בהיעדר הגנה; ולהתבסס עליו בתביעה לפי חוק פיצויים לדוגמה נגד הרש"פ. ביתר פירוט, נטען כי יש לפרש את המילים "שנקבעה בתביעת נזיקין" בסעיף 2(ב) לחוק כמתייחסות לתביעת נזיקין שבה גם נדונה חבות "מתגמל הטרור" ולא לכל תביעת נזיקין באשר היא; וכי התבססות על פסק דין שניתן בהיעדר הגנה היא אף מרחיקת לכת יותר מאשר התבססות על קביעות המל"ל, שלפחות מבצע בירור של גובה הנכות. הרש"פ מוסיפה כי חוק הפלת"ד הוא החוק היחיד שבו נקבע שקביעת נכות מחייבת בעל דין שלא היה צד לאותה קביעה, וגם בו קיים הסדר להבאת ראיות לסתור. עוד נטען כי כאשר התובעים הם ניזוקים עקיפים אשר נדרשים לעמוד בתנאי הלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון דהאן, פ"ד מד‏(‏3‏)‏ 397 ‏(‏1990‏)‏), לגובה הנכות הצמיתה יש משמעות, ומשכך, על אחת כמה וכמה יש לאפשר לרש"פ להתגונן על ידי הבאת ראיות לסתור. ודאי במקרה דנן, שבו נקבעו למשיבים נכויות צמיתות בשיעור "גבולי" ביחס לנדרש לפי הלכת אלסוחה. 10. המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף משמדובר בהחלטת ביניים הנוגעת לגילוי מסמכים וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים וקיצוניים. לגופו של עניין, נטען, בין היתר, כי חוק פיצויים לדוגמה קובע פיצוי עונשי-סטטוטורי שאינו תלוי בנזק ומשכך המסמכים המבוקשים כלל לא רלוונטיים; כי פרשנות לשונית ותכליתית של סעיף 2(ב) לחוק מלמדת ששתיקת המחוקק מהווה הסדר שלילי לעניין האפשרות להביא ראיות לסתור; כי פרשנות הרש"פ מערבבת בין הוכחת יסוד החבות של "מתגמל הטרור" ובין הוכחת יסוד הנכות העומד בפני עצמו; כי גם הדין הכללי לא מבחין בין פסק דין שניתן לאחר בירור אדוורסרי מעמיק ובין פסק דין שניתן בהיעדר הגנה; כי בין הרש"פ ומבצעי מעשה הטרור מתקיימת זיקה מיוחדת בשל "קרבה משפטית"; וכי ההיקש לחוק הפלת"ד דווקא מוכיח שמדובר בהסדר שלילי מכוון. עמדת היועצת המשפטית לממשלה 11. בהחלטתי מיום 19.10.2025 נקבע כי בהתחשב בטיבן של השאלות העולות בבקשות, היועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועצת) תשקול את התייצבותה להליך. ביום 7.7.2026 הודיעה היועצת על התייצבותה להליך והגישה את עמדתה. 12. עמדת היועצת היא כי קביעת נכות, הן לפי חוק התגמולים הן לפי תביעת נזיקין, מחייבת את הרש"פ כאשר מדובר בסעד מכוח חוק פיצויים לדוגמה, ולכן, דין הבקשות להידחות. עמדה זו נסמכת על לשון החוק, משאין בהוראותיו הליך המאפשר הבאת ראיות לסתור; על תכלית החוק לייצר הליך פשוט וקצר לקבלת פיצוי לצד הרתעה של הרש"פ מהמשך תגמול מבצעי טרור; על דיוני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת; על קביעות בית משפט זה בבג"ץ 4395/24; ועל השוואה לחוק הפלת"ד, שם המחוקק קבע במפורש הסדר להבאת ראיות לסתור. היועצת מוסיפה כי מבלי להתעלם מהפגיעה הנטענת בזכויות הרש"פ, מכיוון שעסקינן בפיצוי עונשי ולא תרופתי, ממילא שיעור הנכות הצמיתה לא רלוונטי אלא רק עצם קיומה. אשר לקביעת נכות על ידי המל"ל, היועצת גורסת כי הוועדות הרפואיות הן גופים סטטוטוריים הממלאים תפקיד מעין-שיפוטי, ויש בכך כדי להפחית את החשש לעיוות דין. אשר לקביעת נכות בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה, היועצת מדגישה כי עדיין מדובר בפסק דין לכל דבר ועניין שבבסיסו שיקול דעת שיפוטי. דיון והכרעה 13. לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור, בתשובות להן ובעמדת היועצת, ומכוח סמכותי לפי תקנה 149(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אקדים מסקנה לדיון ואומר שקביעת בתי המשפט המחוזיים לפיה החוק לא כולל הסדר להבאת ראיות לסתור נכות צמיתה שנקבעה בתביעת נזיקין או לפי חוק התגמולים – בדין היא. משכך, דעתי היא כי דין הערעורים להידחות וכך אציע לחברותיי כי יעשה. 14. פרשנות סעיף 2(ב) לחוק: כאמור, הערעורים שלפניי מעלים שאלה עקרונית והיא האם חוק פיצויים לדוגמה כולל הסדר להבאת ראיות לסתור כך שהרש"פ יכולה להתגונן מפני קביעות נכות צמיתה שניתנו על ידי המל"ל או במסגרת תביעת נזיקין. על מנת לענות על שאלה זו עלינו לפרש את סעיף החוק בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה: "תחילה, יש לבחון את לשון החקיקה אשר תוחמת את גדר הפרשנויות שהחוק יכול לשאת. ככל שהלשון מאפשרת יותר מפירוש אחד, יש לבחור מבין החלופות הקיימות את האפשרות שמגשימה באופן מיטבי את תכלית החוק. תכלית החוק מורכבת הן מהתכלית הסובייקטיבית – המטרות, הערכים והמדיניות שהמחוקק ביקש להגשים באמצעות החקיקה, אשר משתקפים בהיסטוריה החקיקתית; הן מהתכלית האובייקטיבית – המטרות, המדיניות, הערכים והעקרונות שאותם נועד להגשים כל דבר חקיקה בחברה דמוקרטית מודרנית" (עניין הרשות, בפסקה 10 והאסמכתאות שם). 15. לשם בחינת לשון החוק בשלב הראשון, אביא את הוראת סעיף 2(ב) לחוק פיצויים לדוגמה, היא ההוראה הרלוונטית לענייננו: פיצויים לדוגמה 2. [...] (ב) נפגע אדם ממעשה טרור ונגרמה לו נכות צמיתה, בין שנקבעה לפי חוק התגמולים ובין שנקבעה בתביעת נזיקין, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי לדוגמה ממבצע מעשה הטרור, ממתגמל הטרור או ממי שחבותו נקבעה לפי סעיפים 12 עד 14 לפקודת הנזיקין, בסכום של חמישה מיליון שקלים חדשים, נוסף על כל פיצוי אחר שנפסק, אם נפסק לטובתו בתביעת נזיקין שהוגשה בשל אותו מעשה. מלשון החוק אנו למדים כי המבקש לקבל פיצוי לדוגמה נדרש להוכיח כי נגרמה לו נכות צמיתה ולפניו שתי חלופות להוכחת האמור: (1) להציג קביעת נכות צמיתה לפי חוק התגמולים; (2) להציג קביעת נכות צמיתה בתביעת נזיקין. לשון החוק ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. ככל שהוכח כי נגרמה לנפגע נכות צמיתה, בין אם נקבעה על ידי ועדות המל"ל לפי חוק התגמולים ובין אם נקבעה על ידי בית משפט בתביעת נזיקין, הנפגע "יהיה זכאי לפיצוי לדוגמה". העובדה שהחוק נוקט לשון עבר – "נכות צמיתה [...] שנקבעה" מעידה על כך שבמסגרת ההליך לפי חוק פיצויים לדוגמה לא נדרש לדון ולהוכיח מחדש קיומה של נכות ודי בקביעה קודמת שניתנה בעניין. אם כך, לטענת הרש"פ כי יש להתיר לה להביא ראיות על מנת לסתור את הנכות הצמיתה שנקבעה לנפגע, אין עיגון בלשון החוק. 16. הרש"פ טוענת כי יש ללמוד מההסדר שבסעיף 6ב לחוק הפלת"ד, הקובע כך: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים [...] תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". לשיטתה, חוק הפלת"ד וחוק פיצויים לדוגמה הם המקרים היחידים שבהם חוק מחייב בעל דין בנכות שנקבעה בהליך שהוא לא היה צד לו, ומשכך, יש לפרש את חוק פיצויים לדוגמה ברוח חוק הפלת"ד ולקבוע כי הוא כולל הסדר דומה להבאת ראיות לסתור. לטעמי, ההשוואה בין שני החוקים מובילה למסקנה שונה. העובדה שחוק פיצויים לדוגמה נחקק לאחר חוק הפלת"ד והוא לא כולל הוראה דומה מצביעה על הסדר שלילי ומכוון, ואין לקבוע כי החוק כולל הסדר מעין זה. [אף לא למותר לציין כי גם ביחס להסדר הקבוע בחוק הפלת"ד נשמעו ביקורות ביחס לקשיים הטמונים בו, וראו למשל, הערותיה של חברתי, השופטת י' וילנר, לעניין הכפפת בעל דין לקביעות שהתקבלו בהליכים שהוא לא היה צד להם (רע"א 7613/22 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 10 ‏(2.2.2023‏)‏). אולם, לצד זאת נקבע כי "כל עוד ההסדר הקבוע בסעיף 6ב עומד על כנו, הרי שלמרות הקשיים שהוא מעורר, 'זה רצון המחוקק ואין מקום שבתי המשפט יקבעו הלכות שתסכלנה את יישום הוראות החוק בנדון'" (שם, בפסקה 12; ראו גם רע"א 16620-10-24 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקאות 7-6 ‏(‏26.11.2024‏)‏), ודברים אלו נכונים גם לענייננו]. 17. על פניו, ניתן היה לסיים את דיוננו כאן, שעה שלשון החוק ברורה וקובעת באופן מפורש כי די בנכות צמיתה שנקבעה על ידי המל"ל לפי חוק התגמולים או על ידי בית משפט בתביעת נזיקין כדי להקים לנפגע זכות מכוח החוק. למעלה מן הצורך, יצוין שפרשנות זו מתיישבת אף עם תכליות החוק. 18. ניתן לייחס לחוק שתי תכליות מרכזיות – פיצוי ראוי לנפגעי מעשי טרור לצד הענשת הרש"פ והרתעתה מפני המשך תגמול מעשי טרור. שתי תכליות אלו מושגות באמצעות המנגנון שנקבע בחוק המעודד הגשת תביעות על ידי קבלת פיצויים משמעותיים לצד הקלה על נפגע מעשה הטרור בהגשת תביעה בהליך מהיר ויעיל (בג"ץ 4395/24, בפסקאות 20 ו-23; עניין הרשות, בפסקה 27; פרוטוקול ישיבה 158 של הכנסת ה-25, 127 (11.3.2024)). כוונת המחוקק ליצור הסדר יעיל ומהיר לקבלת הפיצויים מתיישבת עם פרשנות שלפיה נפגע הטרור יכול לבסס תביעתו מכוח חוק פיצויים לדוגמה, על נכות צמיתה שנקבעה לו זה מכבר על ידי המל"ל או בתביעת נזיקין קודמת. כל זאת, מבלי שיצטרך להוכיח מחדש את נכותו ולשם כך להידרש להיבדק שוב, להגיש חוות דעת רפואית, ולנהל הליך הוכחות ארוך הכרוך במשאבים, מה שאינו עולה בקנה אחד עם תכליות החוק. 19. גם בחינה של ההיסטוריה החקיקתית מעלה כי המחוקק לא התכוון לכלול בחוק הסדר להבאת ראיות לסתור, זאת בניגוד להסדר הקבוע בחוק הפלת"ד. לעניין זה ראו דבריה של נציגת הייעוץ המשפטי לממשלה במסגרת הדיונים בוועדת החוץ והביטחון: "אנחנו לא תומכים בהפיכת התביעה הנזיקית לתביעה לפי פלת"ד" (פרוטוקול 157 של ועדת החוץ והביטחון, הכנסת ה-25, 28 (5.3.2024)). "התשובה היא שלא ניתן לעשות מנגנון כזה בלי לאפשר לצדדים להביא ראיות לסתור את מה שיקבע המומחה, לשלוח שאלות הבהרה, לכל אחד מהצדדים פתאום יש אינטרס להשיג על מה שהמומחה יקבע, כי זה יהיה או נמוך מדי או יהיה גבוה מדי. ולדאבוני, הניסיון עם חוק הפיצויים מלמד שלא חוסכים הרבה זמן מהפרוצדורה הזאת" (שם, בעמ' 30). 20. במאמר מוסגר, אזכיר כי בבג"ץ 4935/24 עמדתי על ההשלכות הצפויות של החוק על העומס בבתי המשפט ועל כך שהחוק צפוי להגדיל משמעותית את מספר התביעות המוגשות על ידי נפגעי טרור (שם, בפסקה 21). אכן, הגידול במספר התביעות מורגש הן בבית משפט זה, הן בבתי המשפט המחוזיים. לקבלת עמדת הרש"פ – שלפיה יש לקרוא לחוק הסדר להבאת ראיות לסתור באופן שיפתח מחדש את הדיון בנכות הנפגע – יש השלכות רחבות היקף על העומס בבתי המשפט, ובתוך כך, גם על מתדיינים אחרים. הגם שלא מדובר בשיקול שיש לשקול במסגרת דיון בפרשנות חוק, משעה שלשון החוק לעניין זה ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים, אני סבור כי גם בטעם זה יש כדי לתמוך במסקנה שאין ליצוק לחוק פרשנות אחרת. 21. משעמדתי על לשון החוק ותכליותיו, המסקנה המתבקשת היא כי בדין קבעו בתי המשפט המחוזיים שחוק פיצויים לדוגמה לא כולל הליך להבאת ראיות לסתור נכות צמיתה שנקבעה על ידי המל"ל או במסגרת תביעת נזיקין. אין לכחד כי תוצאה זו מוקשית עבור הרש"פ, כאשר הלכה למעשה, "הזכאות לפיצויים לפי החוק היא כמעט אוטומטית" (בג"ץ 4395/24, בפסקה 21). לכן, אבקש להוסיף מספר טעמים נוספים התומכים בתוצאה שאליה הגעתי: 22. שיעור הנכות הצמיתה: כפי שכבר נקבע, סכום הפיצוי לדוגמה הקבוע בסעיף 2(ב) לחוק הוא סכום אחיד וקבוע שאינו תלוי בשיעור הנכות הצמיתה (עניין הרשות, בפסקה 26). משכך, בכדי להתגונן על הרש"פ להביא ראיות הסותרות לכאורה את עצם קיומה של הנכות. זאת בניגוד לחוק הפלת"ד, שם שיעור הנכות משחק רכיב חשוב בקביעת הפיצויים התרופתיים, ומשכך לצדדים אינטרס לטעון שהנכות גבוהה יותר או פחותה יותר. משעסקינן בשאלה בינארית, דהיינו – יש נכות או אין נכות, מקובלת עליי הטענה כי הפגיעה בזכות הטיעון של הרש"פ מתונה יותר (ולא נעלם מעיניי כי למשיבה ברע"א 62122-06-25 נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 5% בלבד). 23. עוד ראיתי להתייחס לניזוקים עקיפים המבקשים לקבל פיצוי מכוח החוק, כמו המשיבים ברע"א 49325-09-25. כפי שנקבע בעניין הרשות, החוק נועד 'להתלבש' על הדין הקיים ומשכך, הוכרה תחולת החוק גם ביחס לניזוקים עקיפים, אשר עודם נדרשים לעמוד בתנאי הלכת אלסוחה (שם, בפסקאות 25-24). במסגרת כך, התנאי הרביעי, שעניינו מהות הנזק, פורש בדווקנות רבה ונקבע כי על הניזוק העקיף להוכיח כי קיימת לו נכות נפשית צמיתה בשיעור של 15% ומעלה, גם כאשר הוא טוען לפיצויים עונשיים (ע"א 71/18 הרשות הפלסטינית נ' יורשי בן שלום, פסקה 118 ‏(10.3.2021‏)‏‏; ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב‏(‏3‏)‏ 806 861 ‏(‏2008‏)‏). משכך, איננו מצויים עוד באותה שאלה בינארית – יש נכות או אין נכות, אלא בשאלה מה שיעור הנכות. במובן זה, הפגיעה בזכות הטיעון של הרש"פ גדולה יותר. ברם, אין בכך כדי לשנות מבהירות לשון החוק שקובעת באופן מפורש שהסדר להבאת ראיות לסתור אין בנמצא. 24. בירור הנכות: ראוי להזכיר כי הן נכות צמיתה שנקבעה לפי חוק התגמולים, הן נכות צמיתה שנקבעה בתביעת נזיקין, נקבעו לאחר בירור מצבו הרפואי של הנפגע. ככל שמדובר בחוק התגמולים, הרי שנכות הנפגע נקבעת על ידי הוועדות הרפואיות של המל"ל, שבהן יושבים מומחים מתחומי רפואה שונים, ובהתבסס על חווֹת דעת ומסמכים רפואיים. לכך יש להוסיף כי הוועדות הרפואיות הן גופים סטטוטוריים מעין-שיפוטיים: "טעם ההבחנה נעוץ בכך שהוועדות הרפואיות, הגם שהן מופעלות על-ידי המוסד מן הבחינה הארגונית והתקציבית, אין הן בשר מבשרו ועצם מעצמיו של המוסד, אלא הן גופים סטטוטוריים המוחזקים כעצמאיים, שתפקידם לפסוק בזכויות המבוטחים לפי החוק ולהכריע במחלוקות רפואיות בין המבוטחים לבין המוסד. בכך ממלאות הוועדות תפקיד מעין-שיפוטי מובהק. חבריהן אינם כפופים למרותו של המוסד ואינם חבים לו חובת נאמנות. כפיפותם היא לחוק ולציבור, וחובתם, על-פי הדין, היא לפסוק בשאלות הרפואיות המובאות לפניהם, על-פי אמות מידה מקצועיות וענייניות" (בג"ץ 2874/93 כמאל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח‏(‏2‏)‏ 673, 682 ‏(‏1994‏)‏). 25. כך גם ביחס לנכות צמיתה שנקבעה בתביעת נזיקין, באשר הנפגע מחויב בצירוף חוות דעת של מומחה רפואי והנכות נקבעת לאחר הפעלת שיקול דעת שיפוטי. לעניין תחולתו של חוק פיצויים לדוגמה, איני סבור כי יש כל נפקות לשאלה אם פסק הדין שבו נקבעה הנכות הצמיתה ניתן לאחר הליך הוכחות או בהעדר הגנה (השוו לקביעות בית משפט זה ביחס לשאלה האם פסק דין שניתן בהעדר הגנה מקים השתק: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין, פסקה 20 לפסק דינה של השופטת מ' נאור ‏(‏8.3.2009‏)‏). חזקה על בית המשפט כי התרשם שיש די בתביעה שהוגשה בכדי לבסס את עילת התביעה, ובתוך כך, את נכותו הצמיתה של הנפגע (ראו גם תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שלפיה "נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך או שכתב ההגנה נמחק, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד"). 26. הרש"פ לא הייתה צד להליך: הרש"פ טוענת כי החוק חריג ביותר בכך שהוא מחייב בעל דין לנכות שנקבעה בהליך שהוא לא היה צד לו. בתוך כך, הרש"פ טוענת כי יש לקרוא את סעיף 2(ב) לחוק המפנה ל"תביעת נזיקין" כמתכוון לתביעת נזיקין שבה נקבעה גם חבותה של הרש"פ כ'מתגמלת טרור', קרי, תביעה שהרש"פ הייתה צד לה. לא מצאתי ממש בטענה זו שכן לשון החוק מלמדת שמדובר בכל תביעת נזיקין באשר היא. יתרה מכך, החוק מבחין בין הגדרתו של התובע ("נפגע אדם ממעשה טרור ונגרמה לו נכות צמיתה") ובין רכיב החבות של הנתבע ("ממבצע מעשה הטרור, ממתגמל הטרור או ממי שחבותו נקבעה לפי סעיפים 12 עד 14 לפקודת הנזיקין") – והתקיימותו של כל אחד מהרכיבים לא תלויה ברכיב השני. ודוק: קיימים מצבים נוספים שבהם צד להליך מחויב לקביעות שניתנו בהליך אחר שהוא לא היה צד לו, וראוי להזכיר בעניין זה את הכלל בדבר "קירבה בעניין" או "קירבה משפטית" (רע"א 8707/23 המוסד לביטוח לאומי נ' חודיס, פסקאות 12-11 ו-15 ‏והאסמכתאות שם (‏7.3.2024‏)‏‏; ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק, פ"ד לא‏(‏1‏)‏ 29, 33-32 ‏(‏1976‏)‏) [בהערת אגב אציין כי אף יכול הטוען לטעון ל"קירבה בעניין" בין מבצע מעשה טרור ובין הגוף שמעביר לו כספים בגין ביצוע מעשה הטרור, העברת כספים המקימה לו חבות ישירה כ"מתגמל טרור", במובן זה שמתגמל הטרור נכנס בנעליו של מבצע מעשה הטרור. טענה זו יכולה להקים הצדקה לחייב את הרש"פ בקביעות שניתנו ביחס למבצע מעשה הטרור]. 27. סופו של דבר, שאין לי אלא לחזור על דברים שהזדמן לי לכתוב זה מכבר – "הגם שמדובר בחוק חריג עד מאוד בנוף החקיקה הנזיקית, לשון החוק ברורה ומשרתת את תכליות החוק [...] במצב הדברים דהיום, חוק פיצויים לדוגמה הוא חלק מספר החוקים של מדינת ישראל, וקביעות בית משפט קמא – בדין הן" (עניין הרשות, בפסקה 27). הערעורים נדחים אפוא. נוכח השאלות העקרוניות שהערעורים העלו, אציע כי לא יעשה צו להוצאות. יצחק עמית נשיא השופטת יעל וילנר: אני מסכימה. יעל וילנר שופטת השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא י' עמית. ניתן היום, ח' אב תשפ"ו (22 יולי 2026). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת