מוחמד אגבאריה נ. רשות מקרקעי ישראל רשות הפיתוח

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 60828-06-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת רות רונן העותר: מוחמד אגבאריה נגד המשיבים: 1. רשות מקרקעי ישראל רשות הפיתוח 2. הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה 3. הועדה המקומית לתכנון ובניה עירון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד חוסין אבו חוסין; עו"ד אבו מוך מורסי פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. במסגרת העתירה שלפנינו תוקף העותר, בעיקרו של דבר, את החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 25.2.2026, שלפיה העותר יפונה ביום 30.6.2026, או פינוי גמיש בימים 30.6.2026-16.6.2026, ממבנה שהקים במעלה עירון (גוש 20301 חלקה 15) (להלן: המבנה ו-ההודעה, לפי העניין). ההודעה ניתנה בהתאם לסעיף 64 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ולבקשת המשיבה 1, רשות מקרקעי ישראל (רשות הפיתוח) (להלן: המשיבה), בעקבות פסק דין לפינוי מקרקעין שניתן לטובתה בת"א ‏(‏שלום חי'‏) 41313-09-14 מדינת ישראל – רשות הפיתוח נ' אבו שהב ‏(‏13.8.2016‏) (להלן: פסק הדין משנת 2016). 2. בתמצית, המבנה מצוי על מקרקעין בבעלות של מספר שותפים, לרבות המשיבה, ללא הסכם חלוקה ביניהם. בפסק הדין משנת 2016, ובפסקי דין נוספים שדנו במקרקעין האמורים (ראו, למשל ת"א (שלום חי') 11113-08-09 מינהל מקרקעי ישראל – רשות הפיתוח נ' אגבריה (16.4.2017), המוזכר העתירה), נקבע כי בניית מבנים על המקרקעין חורגת משימוש וניהול רגיל של מקרקעין, ועל כן טעונה הסכמה של כל השותפים במקרקעין (כאמור בסעיף 30(ג) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). עוד נקבע כי יצירת עובדות מוגמרות בשטח באמצעות הקמת מבנים, תוך התעלמות מזכויות המשיבה והשותפים האחרים במקרקעין, מציבה מכשול בפניהם בנוגע לחלוקת המקרקעין, בבוא היום כאשר תתברר תביעה לפירוק שיתוף. משלא ניתנה הסכמת כלל הבעלים במקרקעין לבנייה שביצע העותר (או שביצע מי שהעביר את זכויותיו במקרקעין לעותר, אשר העותר בא בנעליו), הורה בית המשפט על הפסקת הבנייה והריסת המבנה. 3. בעתירה נטען, בעיקרו של דבר, כי מאז פסק הדין משנת 2016 חל שינוי עובדתי מהותי ביחס למקרקעין, ובעיקרו – קידומה של תכנית איחוד וחלוקה באופן שיאפשר להקצות למשיבה שטחים פנויים ללא צורך בהריסת המבנה שהקים העותר. עוד נטען כי המשיבה השתהתה משלא פעלה למימוש פסק הדין משך שנים; וכי מקום בו קיימת חלופה תכנונית מעשית והשתנתה התשתית העובדתית, עמידה דווקנית על הריסת המבנה היא פעולה לא מידתית ולא סבירה, אשר אינה הולמת את חובת ההגינות בה חבה רשות מינהלית. עוד מציין העותר כי ננקטו הליכים משפטיים נוספים בין הצדדים (מבלי לפרט את תוכנם או את תוצאותיהם). 4. מתגובת המשיבה (שהוגשה מיוזמתה בסמוך להגשת העתירה), עולה תמונה רחבה בהרבה בדבר הרקע לעתירה וההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים. כך למשל, על קצה המזלג, מציינת המשיבה כי עוד בשנת 2019, בחלוף חודשים ספורים מהמועד שהיה נקוב בפסק הדין משנת 2016 לביצוע ההריסה של המבנה, פתחה תיק בהוצאה לפועל על מנת לפעול לביצוע פסק הדין. ההליכים בתיק זה עוכבו בעקבות תביעה שהגישו בני משפחתו של העותר, שנדחתה בסופו של דבר ביום 22.5.2021 (ה"פ 54419-02-20). בהמשך לכך, חודשו הליכי ההוצאה לפועל על ידי המשיבה, ובהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 7.12.2025 נקבע מועד גמיש לביצוע הפינוי בימים 20.1.2026-6.1.2026. העותר הוסיף לנקוט בהליכים משפטיים, מקבילים, שבמסגרתם ביקש לעכב את ביצוע הפינוי ולפרק את השיתוף במקרקעין (ת"א 70909-12-25, ראו החלטה מיום 8.1.2026; ת"א 5935-01-26, ראו החלטה מיום 7.1.2026; ת"א 26974-01-26, ראו החלטה מיום 28.1.2026). הליכים אלו הובילו לדחיית מועד הפינוי שהיה קבוע בהודעת רשם הוצאה לפועל מיום 7.12.2025. עוד צוין כי בהמשך לכך, ההודעה מושא העתירה נמסרה לעותר ביום 20.4.2026, וכי לאחר מסירתה הגיש העותר תביעה נוספת בצירוף בקשה למתן סעד זמני למניעת הפינוי (ת"א 43803-06-26), ובסופו של דבר, בהמלצת בית המשפט, חזר בו העותר מהבקשה. במקביל להגשת העתירה דנן, ניתן פסק הדין שבמסגרתו נמחקה תביעה אחרונה זו שהגיש העותר, וכן הוגשה על ידו בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הפינוי בתיק ההוצאה לפועל (תיק 514411-09-19) בעילה שעניינה באופן מסירת האזהרה. בקשה אחרונה זו אף היא נדחתה, בו ביום, על ידי רשם ההוצאה לפועל. לטענת המשיבה, העובדה שהעותר נמנע מלפרט בעתירתו על ההליכים המשפטיים הרבים שהתנהלו בעניינו, נקט בהליכים משפטיים במקביל בפני ערכאות שונות, והמשיך בבניית המבנה על המקרקעין חרף פסק הדין משנת 2016 שהורה על חדילת הבנייה – מובילה למסקנה כי העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים חמור ובשימוש לרעה בהליכי משפט. כך גם הדחיפות העולה מהעתירה, היא פרי יצירתו של העותר שהחל לנקוט בהליכים בסמוך לתחילת המועד הגמיש למימוש הפינוי. לגופם של דברים, מבהירה המשיבה כי טענות העותר בדבר שינוי נסיבות מהותי המחייב בחינה חוזרת של עניינו נדונו ונדחו בהליכים המשפטיים הקודמים בין הצדדים. נטען כי בכל מקרה, אין בהליך תכנוני ראשוני כדי להשפיע על החובה לבצע את פסק הדין משנת 2016, והגשת תוכניות איחוד וחלוקה אף היא לא מכשירה בדיעבד פלישה למקרקעין ובנייה ללא היתר. לבסוף צוין כי מתן צו ביניים יוביל לפגיעה של ממש באינטרס הציבורי שבמימוש פסק הדין משנת 2016 ובקופה הציבורית, בשים לב למשאבי הציבור הרבים שהושקעו לטובת ביצוע הפינוי. דיון והכרעה 5. דין העתירה להידחות על הסף. די בהתנהלות העותר, שעולה כדי חוסר ניקיון כפיים מובהק, וגובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט, כדי לדחות את העתירה על הסף. העותר לא פירט את השתלשלות האירועים שתוארה מעלה ולא צירף לעתירה את ההחלטות השיפוטיות הרלוונטיות שהוזכרו בהודעת המשיבה. כלל ידוע הוא, כי עותר אשר נמנע מגילוי מלא של הליכים קודמים והחלטות שיפוטיות רלוונטיות, לא יזכה לסעד מבית משפט זה, אפילו אם היו טעמים לדון בעתירתו לגופה (ראו, מני רבים: בג"ץ 8900-10-25 איובי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 5 (16.10.2025); בג"ץ 21748-06-25 קלר נ' שר האוצר, פס' 17 (19.8.2025)). בזהירות המתבקשת אציין, כי דומה שהעותר נוהג לפתוח בהליכים משפטיים מקבילים, בפני ערכאות שונות, ולא לגלות במסגרתם מידע רלוונטי מהליכים משפטיים אחרים, בניסיון להביא להימשכות עיכוב הליכי הפינוי. בנוסף, העותר עושה דין לעצמו ופועל במשך שנים בניגוד להוראות פסק דין חלוט – הוא פסק הדין משנת 2016 – לא רק בכך שנמנע מלהרוס את המבנה, אלא גם בהמשך הבנייה, בניגוד לצו המניעה שהוצא לו עת היה המבנה רק "שלד". 6. דין העתירה להידחות אף מחמת קיומו של סעד חלופי. כידוע, הדרך להשיג על החלטות רשם ההוצאה לפועל היא על-ידי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, לפי העניין, לבית משפט השלום (ראו: סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל; כן ראו, למשל: רע"א 206/18 שריג נ' שריג, פס' 6 (13.2.2018)). נראה שהעותר לא מיצה דרך השגה זו בטרם הקדים פנייתו לבית משפט זה, ומשכך אין מקום להידרש לעתירתו (ראו, למשל: בג"ץ 19994-04-26 בורנשטיין נ' רשות האכיפה והגבייה – מנהלת מחוז ירושלים והדרום ‏(‏14.4.2026‏)). יוער כי אף אם חלף המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על ההודעה, הרי שהעותר רשאי להגיש בקשה להארכת מועד ובית משפט השלום יכריע בה כחוכמתו. בכל מקרה, אין בהגשת עתירה לבית משפט זה כשבתו כבית משפט גבוה לצדק כדי לעקוף את דרכי ההשגה המקובלות או את כללי הסמכות והשיהוי שנקבעו בדין (ראו: בג"ץ 24141-04-26 אינטר-אפ מעליות בע"מ נ' הממונה על התחרות, פס' 5 ‏(‏27.4.2026‏)). עוד יובהר, אשר להליכים המשפטיים שיזם העותר שהיו תלויים ועומדים עת הגיש את העתירה דנן, כי פנייה לבית משפט זה אינה בבחינת "שיטת מצליח" להשגת מבוקשו של העותר, כי אם "מוצא אחרון", אשר שמור למקרים שבהם מוצו כל אפשרויות ההשגה האחרות (ראו, למשל: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני כרך ד 373 (2017)). 7. לבסוף, לא למותר לציין, כי העתירה הוגשה רק ביום 21.6.2026 – כחודשיים לאחר שהומצאה לעותר ההודעה ובתוך המועד לפינוי גמיש שנקבע בה; וזאת בלי שניתן הסבר כלשהו להגשת העתירה במועד מאוחר זה. משכך, דומה כי דין העתירה להידחות אף מחמת שיהוי. 8. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות בסכום של 4,000 ש"ח לטובת המשיבה. ניתן היום, ט' תמוז תשפ"ו (24 יוני 2026). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת רות רונן שופטת