עה"ס 60455-06-26 — יאיר חדד נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עה"ס 60455-06-26 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן המערער: יאיר חדד נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' גורדון), מיום 21.5.2026, בתה"ג 4968-03-26 תאריך ישיבה: כ"ז תשרי השתפ"ז (8.10.2026) בשם המערער: עו"ד רפאל דוכן בשם המשיבים: עו"ד שרון הורביץ פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' גורדון) בתה"ג 4968-03-26 מיום 21.5.2026, שבמסגרתה הוכרז המערער כבר-הסגרה לצרפת לפי חוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: החוק או חוק ההסגרה). תמצית הרקע לערעור 2. ביום 30.6.2025 ביקשה ממשלת צרפת, באמצעות שגרירותה בישראל, להסגיר לידיה את המערער (להלן: בקשת ההסגרה). למערער יוחסו עבירות מרמה בחבורה מאורגנת, הלבנת הון בחבורה מאורגנת ועיסוק שלא כדין במקצוע הרפואה. מבקשת ההסגרה עולה כי המערער ושמונה שותפים נוספים (אשר מצויים בהליך פלילי בפני שופטת חוקרת בצרפת), הקימו רשת מרפאות עיניים ובאמצעותה פעלו, החל משנת 2018 ועד יום 16.6.2024, להונות את קופות החולים הציבוריות בצרפת, בין היתר על-ידי חיובן בהליכים רפואיים פיקטיביים בסכום של למעלה מ-21.8 מיליון יורו (שמתוכם יוחסו למערער באופן ישיר כ-2.8 מיליון יורו). בתוך כך, עשו המערער ושותפיו שימוש פיקטיבי ברישיונות רופאים (שכלל לא טיפלו במטופלים ברשת המרפאות האמורה); סיפקו טיפולים רפואיים על-ידי גורמים שכלל לא היו מוסמכים לתיתם; וגייסו רופאים זרים שלא הוסמכו כנדרש ולא החזיקו באישורים לעיסוק במקצוע הרפואה בצרפת. בהמשך לכך, הקימו המערער ושותפיו חברות, שדרכן הלבינו את כספי המרמה שהפיקו מתפעול המרפאות. 3. ביום 3.3.2026 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי עתירה שבמסגרתה ביקשה להכריז על המערער כבר-הסגרה לצרפת. בעתירה פורטו הראיות המרכזיות העומדות נגד המערער אשר צורפו לבקשת ההסגרה, וצוין כי נגד המערער הוצאו צווי מעצר בגין העבירות המיוחסות לו; וכי בכוונת הרשויות בצרפת להביאו בפני שופטת חוקרת, שההליך בפניה מהווה שלב פרוצדוראלי מקדמי להגשת כתב אישום. עוד צוין בעתירה, באשר לנסיבות הגעתו של המערער לישראל במקביל לחקירת הפרשה מושא בקשת ההסגרה, כי ביום 20.6.2023, בעודו מרצה בצרפת עונש בגין הרשעה קודמת בעבירת מרמה, בתנאי פיקוח אלקטרוני, נמלט המערער לישראל תוך הפרת התנאים האמורים. במסגרת ההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי, המערער טען כי אין מקום להכריזו כבר-הסגרה לצרפת, שכן לא די בפתיחה של הליך בפני שופט חוקר או חקירה פלילית בעניינו לשם כך. זאת, שכן הוראת סעיף 2א(א)(2) לחוק מורה כי מותר להסגיר אדם ממדינת ישראל למדינה אחרת אם הוא "נאשם" במדינה המבקשת, ואילו כנגד המערער לא הוגש כתב אישום בצרפת בנוגע לפרשה מושא בקשת ההסגרה. למעט טענה זו, המערער לא חלק על כך שמתקיימים יתר התנאים הדרושים להסגרתו. 4. בהחלטתו הכריז בית המשפט המחוזי על המערער כבר-הסגרה לצרפת, תוך שדחה את טענתו שלפיה הוא אינו "נאשם" כנדרש לפי החוק. צוין כי טענה כאמור נדונה בפסיקתו של בית משפט זה ונדחתה מספר פעמים, בין היתר בעת האחרונה בפסק הדין בעה"ס 4315/21 טייב נ' היועץ המשפטי לממשלה (14.2.2022) (להלן: עניין טייב), שאף שם נדונה הסגרה לצרפת לצורך הליך מקדמי בפני שופט חוקר. עוד הוטעם, כי הפרשנות שאומצה בפסיקה למונח "נאשם" נועדה להתמודד עם מצבים כבענייננו, שבהם הימלטותו של חשוד מהדין מונעת את בירור אשמתו במדינה המבקשת. בהקשר זה צוין כי על-פי האמור במכתב של התובע בצרפת, שצורף לעתירה, הפרוצדורה בצרפת לא מאפשרת הגשת כתב אישום נגד המערער בלי התייצבותו קודם לכן בפני השופטת החוקרת. עוד ציין בית המשפט, כי אין בעובדה שההליך בפני שופטת חוקרת עשוי להסתיים ללא הגשת כתב אישום כדי לשנות ממסקנתו בדבר היותו "נאשם" כאמור סעיף 2א(א)(2) לחוק. מכאן הערעור שלפנינו. עיקר טענות הצדדים 5. המערער עומד על טענתו שלפיה אין הוא בא בגדר "נאשם" כאמור בסעיף 2א(א)(2) לחוק. הלכה למעשה, המערער לא חולק על כך שעל-פי הפסיקה די בהליכים שננקטים בעניינו כדי שיבוא בגדר "נאשם" כאמור, אלא מבקש כי נורה על שינוי ההלכה בנדון. לטענתו, פרשנות המונח "נאשם" בחוק אינה יכולה לכלול חשוד שהחקירה בעניינו רק בראשיתה, ולכל היותר ניתן לכלול בפרשנות זו חשוד שהחקירה בעניינו וההחלטה בדבר העמדתו לדין קרובות לסיומן. נטען כי הפרשנות המוצעת על-ידי המערער מתיישבת בצורה טובה יותר עם לשון החוק ועם העובדה שעסקינן בפגיעה בזכויות יסוד שמעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ביישום הדברים על עניינו טוען המערער, כי המשיבה לא הראתה שהחקירה הפלילית וההחלטה בדבר העמדתו לדין קרובות לסיומן, וזאת "בלא קשר לכך שהוא עצמו טרם נחקר בידי הרשויות הצרפתיות על החשדות נגדו" (פס' 9 לכתב הערעור, וראו גם: פס' 22 ו-25 לכתב הערעור); וכי לפיכך, לא ניתן להורות על הסגרתו לצרפת. 6. המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומדגישה כי בעניין טייב, כמו גם בפסקי דין אחרים של בית משפט זה, נקבע כי המונח "נאשם" מתייחס לנקיטת ההליכים הדרושים לשם העמדה לדין של אדם לפי החוק במדינה המבקשת, לרבות פתיחה בהליך פלילי, כאשר יש בהן כדי להעיד על כוונה להעמיד לדין. לטענת המשיבה, שינוי ההלכה הפסוקה באופן המבוקש על-ידי המערער חותר תחת תכליות החוק, שנועד לשמש מכשיר אפקטיבי לשיתוף פעולה בין-לאומי באכיפת החוק, ולמנוע מצב שבו חוטא יוצא נשכר. דיון והכרעה 7. אני סבורה כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי להורות. 8. הלכה מושרשת היא, כי על מנת שיבוא אדם בגדר "נאשם", כאמור בסעיף 2א(א)(2) לחוק, אין הכרח שיוגש נגדו כתב אישום, אלא "די בכך שננקטו ההליכים הדרושים לשם העמדתו לדין של המבוקש והם מתנהלים לפי דין הארץ המבקשת הסגרתו" (ע"פ 5275/01 ז'ורבלוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 324, 328 (2002) (להלן: עניין ז'ורבלוב); כן ראו: ע"פ 74/85 גולדשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 281, 285-284 (1985); ע"פ 507/74 מרגורין נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 701, 703 (1975); ע"פ 250/08 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' י"ט (12.3.2009‏)). נקבע בהמשך לכך, כי די בפתיחת הליך פלילי במדינה המבקשת, ובכך שממנו נלמדת הכוונה על העמדה לדין; וזאת גם אם תידרש השלמת חקירה לצורך קבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב האישום (ראו: עניין ז'ורבלוב, בעמ' 329-328; ע"פ 2542/19 טוויל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 13 (3.12.2019‏); עניין טייב, בפס' 13). 9. יודגש כי הלכה זו נשנתה בפסיקתו של בית משפט זה אך לא מכבר בעניין טייב, שנסיבותיו דומות עד מאד לנסיבות ענייננו. למערערים שם יוחסו עבירות דומות לעבירות שמיוחסות למערער, ואף שם התבקשה הסגרתם לצרפת לצורך הבאתם לחקירה בפני שופט חוקר (ראו: שם, בפס' 2; תה"ג (מחוזי י-ם) 34526-08-20 היועץ המשפטי לממשלה נ' טייב, פס' 18 (25.5.2021)). באותו עניין טענו המערערים כי הסגרתם דרושה לצורך חקירה ולא לצורך העמדתם לדין, וכי לפיכך אין הם "נאשמים" כמובנו של מונח זה בסעיף 2א(א)(2) לחוק. טענה זו נדחתה על-ידי בית המשפט לנוכח ההלכה הפסוקה שצוינה לעיל (ראו: עניין טייב, בפס' 13). המערער לא ציין במה נבדל עניינו מעניין טייב, ובכל מקרה, לא הצביע על טעם מבורר לשנות מהלכה מושרשת זו ולאמץ את הפרשנות המוצעת על-ידו. אדגיש כי אימוץ פרשנותו של המבקש, שלפיה יבוא בגדר "נאשם" בסעיף 2א(א)(2) לחוק רק מי שהוגש נגדו כתב אישום או מי שהחקירה בעניינו וההחלטה בדבר העמדתו לדין קרובות לסיומן – וזאת אף אם הימלטותו מהמדינה המבקשת לישראל מנעה את המשך החקירה בעניינו – יסכל הליכים פליליים שמתנהלים במדינות רבות, שבמסגרתן נדרשת השלמת חקירה או שמיעת החשוד לצורך הגשת כתב אישום, ויביא לכך שחוטא יצא נשכר. בכך יסוכלו אפוא גם מטרות חוק ההסגרה – מניעת מצב שבו ישראל משמשת מחסה עבור פורעי חוק, וכינון "שיתוף פעולה בינלאומי במלחמה בפשיעה ובהעמדתם של פושעים לדין" (ע"פ 8801/09 מאיו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 22 (21.9.2010)). עוד יובהר, כי הזכויות המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עליו נשען המערער, לא נועדו להקנות לעבריינים מקלט מן הדין בישראל (וכידוע, חרף הפגיעה בחירות, חוק ההסגרה הוא חוקתי וממילא גם הדין בדבר ההוראה הנדונה בסעיף 2א(א)(2) לחוק; וראו: ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3) 353 (2005); ע"פ 8304/17 למפל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 42-40 (8.5.2018‏); ע"פ 9203/18 גבר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 24 (14.7.2019)). 10. אם כן, על-פי ההלכה המושרשת שנשנתה לא מכבר, על מנת שאדם שהסגרתו מבוקשת יבוא בגדר "נאשם" כאמור בסעיף 2א(א)(2) לחוק, אין הכרח כי הוגש נגדו כתב אישום, ודי בכך שננקטים נגדו ההליכים פליליים וניתן ללמוד על כוונה להעמידו לדין. 11. בענייננו, כפי שפורט בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נפתח נגד המערער הליך פלילי בצרפת, כאשר מבחינה פרוצדוראלית לא ניתן להגיש כתב אישום נגדו בלא שיתייצב קודם לכן בפני שופטת חוקרת. אמנם ההליך בפני השופטת החוקרת עשוי להסתיים בהחלטה בדבר אי-העמדה לדין, אולם מבקשת ההסגרה עולה בבירור כוונת הרשויות בצרפת להעמיד את המערער לדין (בכפוף להחלטה כאמור). אם כן, המערער הוא בגדר "נאשם" כאמור בסעיף 2א(א)(2) לחוק, ולנוכח התקיימות יתר התנאים הנדרשים לצורך הסגרתו (שעליה המערער לא חולק), בדין הכריז בית המשפט המחוזי על המערער כבר-הסגרה לצרפת. 12. לנוכח האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור, ולהשאיר על כנה את קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה המערער הינו בר-הסגרה לצרפת בגין העבירות שיוחסו לו בבקשת ההסגרה. יעל וילנר שופטת השופט עופר גרוסקופף: אני מסכים. עופר גרוסקופף שופט השופטת רות רונן: אני מסכימה. רות רונן שופטת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום ג' חשוון התשפ"ז (14 אוקטובר 2026). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת