פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 59012-06-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת רות רונן העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי ברחובות 3. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב 4. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יפה בן צור טנזר; עו"ד אורן סגל בשם משיבה 4: עו"ד מורן גוהר פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר, בעיקרו של דבר, כי נורה לבתי הדין הרבניים להימנע מלדון במזונות בנם המשותף שלו ושל המשיבה 4 (להלן: המשיבה), שנכרכו בתביעת הגירושין שהגישה המשיבה; וכי נורה על בטלותן של החלטות בתי הדין הרבניים שניתנו במסגרת התביעה האמורה. רקע וטענות הצדדים 2. העותר והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 2006 ולהם בן משותף (להלן: הקטין). שנים לאחר מכן, יחסיהם עלו על שרטון, וביום 16.11.2023 הגישה המשיבה תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, וכרכה אליה את ענייני מזונות הקטין. 3. ביום 19.2.2025 ניתן פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 5988/21 פלוני נ' פלונית (להלן: עניין פלוני), שבמסגרתו אושרה פעם נוספת ההלכה שנקבעה בבר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2) 171 (1969) (להלן: הלכת שרגאי), ונקבע כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים אגב כריכתם לתביעות גירושין. בהמשך לכך, הגיש העותר בקשה לבית הדין הרבני האזורי לסגור את ההליך הנוגע למזונות הקטין מחוסר סמכות. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 20.4.2025 (להלן: ההחלטה הראשונה). נקבע, כי לנוכח בקשות תלויות ועומדות לדיון נוסף בפסק הדין בעניין פלוני, והצעת החוק שקודמה, באותה עת, לתיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: החוק), שלפיה בתי הדין הרבניים יהיו מוסמכים לדון במזונות ילדים שנכרכו לתביעות גירושין – אין מקום לסגור את ההליך מחוסר סמכות. יומיים לאחר מכן, ביום 22.4.2025, נדחו הבקשות לדיון נוסף בעניין פלוני (דנג"ץ 15839-03-25 פלונית נ' פלוני (22.4.2025)). בעקבות זאת, ביום 24.4.2025 הגיש העותר תביעת מזונות ילדים לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (בגדרי תלה"מ 55392-04-25). 4. בהמשך להגשת התביעה האמורה לבית המשפט לענייני משפחה, הגיש העותר בקשה נוספת לבית הדין הרבני האזורי לסגור את הליך מזונות הקטין שמתנהל בפניו מפאת חוסר סמכות. בהחלטתו מיום 14.5.2025, דחה בית הדין הרבני האזורי את הבקשה (להלן: ההחלטה השנייה). בתוך כך צוין, כי ככל שהמבקש סבר שחל שינוי נסיבות בנוגע לנימוקי ההחלטה הראשונה המצדיק לבחון אותה מחדש, היה עליו להקדים בקשה לעיון נוסף בהחלטה האמורה, ולאחריה בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, בטרם הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. עוד קבע בית הדין הרבני האזורי במסגרת החלטה זו, כי על העותר לשלם לקטין מזונות זמניים בסכום שנקבע שם. במקביל, ההליך בבית המשפט לענייני משפחה הוסיף להתנהל, וביום 3.11.2025 קבע בית המשפט כי הסמכות לדון במזונות הקטין מסורה לו, בשים לב להלכה הפסוקה בעניין הסמכות לדון במזונות ילדים, וקבע אף הוא כי על העותר לשלם לקטין מזונות זמניים. 5. זמן לא רב לאחר מכן, ביום 18.11.2025, נכנס לתוקפו תיקון מס' 6 לחוק (חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו-2025, ס"ח 20) (להלן: תיקון מס' 6 או התיקון). במסגרתו נקבעה הוראה שלפיה מסורה לבית הדין הרבני סמכות לדון ב"מזונות לילדי הזוג", שנכרכו בתביעת גירושין, ובתוך כך ב"כלל ענייני צורכיהם הכלכליים של ילדי הזוג, ובכלל זה הוצאות למדורם, לחינוכם ולרפואתם, בעבר ועד הגיעם לגיל שבו ההורים אינם מחויבים במזונותיהם לפי כל דין לרבות הלכה פסוקה" (ראו: סעיף 3 לחוק; סעיף 1 לתיקון מס' 6). על פי סעיף 2 לתיקון, הוראה זו תחול גם על תביעה למזונות ילדים שנכרכה בתביעת גירושין, שהייתה תלויה ועומדת ביום תחילתו של התיקון. עוד נקבע בסעיף זה כי אם ניתנה, על ידי בית המשפט לענייני משפחה או על ידי בית הדין הרבני, החלטה הקובעת סמכות לדון במזונות ילדים או בעניין המזונות, ההוראה הנדונה תחול רק אם ההחלטה האמורה קובעת סמכות לבית הדין הרבני, או אם ההחלטה ניתנה על ידי בית הדין הרבני בעניין מזונות ילדים; וכי אם ניתנו החלטות שונות לעניין הסמכות, ההוראה הנדונה תחול אם ההחלטה הקובעת סמכות לבית הדין הרבני ניתנה לפי ההחלטה האחרת. 6. בשלב מסוים, ההליך בין העותר למשיבה שהתנהל, כזכור, בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, עבר לבית הדין הרבני האזורי ברחובות. בהמשך לכך, בית דין זה הורה לצדדים להגיש את עמדותיהם בשאלת הסמכות. ביום 29.4.2026 החליט בית הדין הרבני האזורי כי לנוכח הוראות תיקון מס' 6, ומשניתנו בבית הדין הרבני החלטה לעניין סמכותו והחלטה אשר קובעת חיוב במזונות, אשר קדמו להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בעניין הסמכות והמזונות – הסמכות לדון במזונות הקטין מסורה באופן בלעדי לבית הדין הרבני (להלן: ההחלטה השלישית). כפי שעולה מהעתירה, בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על החלטה זו, נדחתה על ידי בית הדין הרבני הגדול ביום 26.5.2026, בשל הגשתה באיחור. העותר הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה האמורה, וביום 29.5.2026 דחה בית הדין הרבני הגדול את בקשת רשות הערעור לגופה. מכאן העתירה שלפנינו. 7. העותר טוען כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון בענייני מזונות הקטין. נטען כי עוד בתחילת ההליך שהתנהל בפני בית הדין הרבני האזורי, העותר התנגד לסמכות בית הדין לדון במזונות הקטין; ובאותה עת, הדין החל היה הלכת שרגאי, ובהמשך, פסק הדין בעניין פלוני. משכך, לטענת העותר, כבר בהחלטה הראשונה, ובהמשך לכך – בהחלטה השנייה, פסק בית הדין הרבני האזורי בניגוד להלכה הפסוקה של בית משפט זה. נטען, כי בהינתן שלא הייתה לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות הקטין באותה עת, כל ההחלטות שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים, גם בהמשך ההליכים, ניתנו בחוסר סמכות, ולכן בטלות מעיקרן. אשר להחלטה השלישית, שניתנה, כזכור, לאחר כניסתו של תיקון מס' 6 לתוקף, העותר טוען כי בהינתן שמלכתחילה החלטות בית הדין הרבני ניתנו בחוסר סמכות ושבית המשפט לענייני משפחה קבע כי לו מסורה הסמכות לדון במזונות הקטין – אין מקום להחיל את הוראת סעיף 3 לחוק, לאחר התיקון, על ענייננו. 8. המשיבה טוענת, בעיקרו של דבר, כי העותר לא התנגד לכריכת המזונות לתביעת הגירושין בהזדמנות הראשונה, ובכל מקרה, לא הגיש ערעור על ההחלטה הראשונה, או על ההחלטה השנייה, אשר ניתנו זה מכבר והפכו לחלוטות. לטענתה, דין העתירה להידחות גם בהעדר עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים בנסיבות העניין. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינו בעתירה ובתשובה לה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות. 10. תיקון מס' 6 קובע באופן מפורש כי בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות ילדים שנכרכו בתביעת גירושין, שעודה תלויה ועומדת במועד תחילתו של החוק. עוד נקבע בתיקון באופן מפורש, כי במצב שבו ניתנו החלטות שונות בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני לעניין הסמכות לדון במזונות ילדים (שנכרכו בתביעת גירושין), וההחלטה הקובעת סמכות לבית הדין הרבני ניתנה לפני ההחלטה השונה של בית המשפט לענייני משפחה – סמכות זו תהא מסורה לבית הדין הרבני. בענייננו, במועד כניסת התיקון לתוקפו הייתה תביעת הגירושין שהגישה המשיבה, שאליה נכרכו, כאמור, מזונות הקטין, תלויה ועומדת בבית הדין הרבני. כמו כן, החלטת בית המשפט לענייני משפחה בעניין סמכותו לדון בתביעה, ניתנה רק לאחר החלטות בית הדין הרבני האזורי בנדון. לפיכך, כאמור בהחלטה השלישית, על פי המצב החוקי הנוכחי, בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות הקטין. 11. אמנם, על פי הדין ששרר בעת מתן ההחלטות הראשונה והשנייה, לבית הדין הרבני לא הייתה סמכות לדון במזונות הקטין, אולם, העותר לא מיצה את דרכי ההשגה הקבועות בדין שהיו פתוחות בפניו, ולא הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול על ההחלטות האמורות – אשר ניתנו לפני למעלה משנה והפכו זה מכבר לחלוטות. מעבר לנדרש, נציין כי אף בהתעלם מהיות ההחלטות חלוטות, הרי שככלל, לא יינתן סעד לעותר שלא מיצה את הסעד החלופי שעמד לרשותו (ראו מני רבים: בג"ץ 4496/10 יהל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 3 (2.8.2010); בג"ץ 1382/20 ויסמן נ' פקיד שומה תל אביב, פס' 17 (7.12.2020)); וזאת, אף אם המועד למיצוי הסעד החלופי האמור חלף. שכן, לא ניתן לעקוף את דרכי ההשגה המקובלות ואת המועדים להשגה כאמור באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 24141-04-26 אינטר-אפ מעליות בע"מ נ' הממונה על התחרות, פס' 5 (27.4.2026)). המקרה שלפנינו אינו מצדיק חריגה מכלל זה. 12. סוף דבר: בשים לב להוראות תיקון מס' 6 החלות בענייננו, אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין הרבני הגדול. 13. העתירה נדחית אפוא. העותר ישלם למשיבה הוצאות בסכום של 4,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ו (06 אוגוסט 2026). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת רות רונן שופטת