פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 58308-08-26
לפני:
כבוד השופטת רות רונן
המבקשת:
מועצה מקומית אעבלין
נגד
המשיבה:
נחלה - אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.8.2026 בת"א 39690-09-25, שניתנה על ידי כב' השופטת ע' אטיאס
בשם המבקשת:
עו"ד רונן שקלרש
בשם המשיבה:
עו"ד האני חדאד
פסק-דין
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' אטיאס) מיום 2.8.2026 בת"א 39690-09-25 בה נדחתה בקשת המבקשת לתיקון כתב הגנה.
הרקע הרלוונטי
החל משנת 2014 העניקה המשיבה – חברה העוסקת באדריכלות ותכנון ערים למבקשת (להלן: המועצה) שירותי תכנון, ניהול ובקרה בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים לאורך השנים. יצוין כי משרד הבינוי והשיכון (להלן: משהב"ש) הוא הגורם המממן והמתקצב של השירותים שניתנו על ידי המשיבה. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם שנערך ביניהם בשנת 2015 נפסל על ידי משהב"ש משום שהתמורה עליה הסכימו הצדדים במסגרתו הייתה גבוהה מדי.
בהמשך לכך, ביום 29.3.2018 נחתם הסכם נוסף לפיו המועצה תשלם למשיבה סך של 3,520,000 ש"ח עבור שירותיה (להלן: ההסכם המקורי). גם הסכם זה מומן על ידי משהב"ש. ביום 10.5.2023 נחתם "נספח להסכם" שלפי תוכנו "מהווה הגדלה לחוזה ההתקשרות המקורי" על סך של 3,430,000 ש"ח (להלן: הסכם ההגדלה; ולהלן ביחד עם ההסכם המקורי: ההסכמים). עוד יצוין כי ביום 27.2.2024 התחלף ראש המועצה בראש מועצה חדש.
חרף העובדה שהמשיבה השלימה את מתן השירותים שנדרשו ממנה בהתאם להסכמים שנחתמו, המועצה לא העבירה לה את יתרת התשלום המוסכם. נוכח האמור הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי על סך של 4,054,154 ש"ח.
בכתב ההגנה המקורי שהוגש ביום 15.12.2025 (קרי לאחר חילופי הגברי במועצה), טענה המועצה באמצעות בא כוחה דאז, כי סברה שהסכם ההגדלה בא להחליף את ההסכם המקורי ולא להוסיף עליו. לראיה – שווי השירותים שניתנו בפועל תואם את שווי ההתקשרות בהסכם המקורי ולא את הסכום הכולל שנקבע בשני ההסכמים.
עוד הוסיפה המועצה כי הגדלת סכום ההתקשרות נוגדת את הוראות הדין ממספר טעמים: ראשית, הראיות אותן הציגה המשיבה לתמיכה בטענותיה ולפיהן שווי ההתקשרות גדל אינן נושאות את חתימת הגורמים המוסמכים במועצה; שנית, לא ניתן להגדיל שווי של חוזה קיים בשיעור העולה על 25%; שלישית, במקרה של הגדלה כאמור – חלה חובה לערוך הליך מכרזי חדש או לחלופין לקבל החלטה בנוגע לפטור ממכרז.
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה המקורי, הגישה המועצה תביעה שכנגד בה טענה לרשלנות מקצועית של המשיבה אשר גרמה לה לנזקים משמעותיים. לפיכך, עתרה להשבת כספים ששולמו ביתר ולפיצוי בגין נזקים אלה.
ביום 21.1.2026 הוגשה לבית משפט קמא הודעה ולפיה מונה יועץ משפטי חדש למועצה. בהמשך לכך, ביום 19.4.2026 הוגשה בקשה מטעם היועץ המשפטי החדש לארכה להגשת תגובה לרשימת הבקשות ולדחיית ישיבת קדם המשפט הראשונה (להלן: ישיבת קדם המשפט), בקשה שבית המשפט נעתר לה במלואה. חודשיים לאחר מכן, ביום 23.6.2026 הוגשה הודעה לפיה המועצה החליפה ייצוג פעם נוספת, ומונה לה בא כוחה הנוכחי. לפיכך, התבקש בית המשפט פעם נוספת לדחות את ישיבת קדם המשפט ולתת ארכה נוספת. בית המשפט נעתר לבקשת הארכה, אולם דחה את הבקשה לדחיית מועד הדיון.
ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור
בא כוחה הנוכחי של המועצה הגיש ביום 6.7.2026, יום לפני ישיבת קדם המשפט, בקשה לתיקון כתב הגנה (להלן: הבקשה לתיקון). בבקשה נטען שהטיפול בתיק הועבר לידיו שבוע עובר להגשתה, וכי למיטב הבנתו הסכם ההגדלה הוא הסכם למראית עין בלבד, שנועד להונות את משהב"ש – שלא היה מאשר את הגדלת התשלום שסוכם עליו כבר בהסכם המקורי. על כן, במקום בקשה לאשר תשלום נוסף על התמורה החוזית של ההסכם המקורי, נערכה התקשרות "חדשה" כביכול למתן שירותים נוספים, למרות ששירותים אלה ניתנו כבר במסגרת ההסכם המקורי. הסכם ההגדלה נועד אפוא על פי הטענה להעניק למשיבה תוספת תשלום עבור עבודות שכבר בוצעו והסתיימו, במסווה של עבודות תכנון נוספות שמעולם לא הוזמנו. בנוסף טענה המועצה כי גם התאריכים הרשומים על הסכם ההגדלה הם פיקטיביים – באופן שנועד להראות כאילו הסכם ההגדלה נערך ונחתם חצי שנה לפני המועד בו הוא נחתם בפועל.
לפיכך, טענה המועצה כי כתב ההגנה שהוגש אינו משקף את האירועים כפי שאירעו, ועל כן היא מבקשת לתקנו. נטען כי ההליך אינו מצוי בשלב מתקדם וכי ניתן לרפא את הפגמים בהתנהלות המועצה באמצעות חיובה בהוצאות. לאחר שבית המשפט ציין כי הבקשה נעדרת תצהיר תומך, המועצה צירפה תצהיר של מנכ"ל המועצה לתמיכה בבקשה לתיקון (להלן: התצהיר הראשון).
המשיבה התנגדה לבקשה לתיקון בטענה שהיא הוגשה באיחור ניכר, ובפרט כאשר היועץ המשפטי החדש של המועצה הודיע כבר בינואר 2026 כי נכנס לתפקידו. המשיבה הצביעה על פגמים פרוצדורליים נוספים שנפלו לשיטתה בבקשה לתיקון. עוד נטען כי התצהיר הראשון אינו מבוסס על ידיעה אישית אלא על עדות שמיעה, וכי המועצה מודה כי אינה יודעת מה הוביל למעשה לחתימה על הסכם ההגדלה. לפיכך, התצהיר הראשון אינו מפרט את העובדות הטעונות תיקון אלא הוא נסמך על פרשנויות של גורמים שלא נטלו חלק באירועים.
עוד נטען כי רשות ציבורית אינה יכולה להתנער מכתבי הטענות שהוגשו מטעמה עקב חילופי גברי או חילופי ייצוג; כי התיקון מהווה שינוי חזית מצדה של המועצה ויצירת מחלוקת חדשה בדיעבד; כי יש בהתנהלות המועצה חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט; וכי היא שינתה את גרסתה העובדתית באופן העומד בסתירה חזיתית לגרסה שנטענה בכתב ההגנה המקורי.
בתשובת המועצה לתגובה היא הוסיפה כי הבקשה הוגשה פחות משנה לאחר פתיחת ההליך ולפני שהתקיימה ישיבת קדם המשפט. על כן, ובהתאם לגישת הפסיקה ביחס לתיקון כתבי טענות, יש להיעתר לה. לתשובת המועצה צורף תצהיר נוסף של מנכ"ל המועצה (להלן: התצהיר השני), אשר בו מפורטים מועדים ספציפיים וראיות ישירות על זיוף ומרמה כלפי משהב"ש שבוצעו לכאורה.
ביום 2.8.2026 דחה בית משפט קמא את הבקשה לתיקון כתב ההגנה. ראשית צוין כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, ללא בקשה להארכת מועד. לצד זאת, הבקשה נדחתה גם לגופה. נקבע כי הטענות שהמועצה ביקשה להעלות בכתב ההגנה המתוקן סותרות חזיתית את הטענות שהועלו על ידיה בכתב ההגנה המקורי. כך, בבקשה לתיקון כתב ההגנה טענה המועצה כי הסכם ההגדלה הוא חוזה למראית עין, טענה שאינה מתיישבת עם הטענה הקודמת של המועצה – לפיה היא סברה בטעות שהסכם ההגדלה מחליף את ההסכם המקורי.
בית המשפט הבהיר כי הגישה הליברלית לתיקון כתבי טענות אינה מאפשרת לבעל דין לבצע "מקצה שיפורים" ולשנות לחלוטין את קו ההגנה המרכזי שלו על ידי העלאת טענות עובדתיות הסותרות את כתב ההגנה המקורי, בלא שניתן הסבר מתאים להשמטת טענות אלה מכתב ההגנה המקורי. עוד צוין כי התצהיר הראשון נשען על השערות ומסקנות של בא כוחה החדש של המועצה, וכי מנכ"ל המועצה הודה במפורש בתצהירו כי המועצה אינה יודעת מה הוביל לחתימה על הסכם ההגדלה.
בית משפט קמא הוסיף כי התצהיר השני שהגישה המועצה שונה לחלוטין מהתצהיר הראשון – בכך שהוא מפורט, קונקרטי ומגובה בראיות ובמסמכים בכתב; בעוד שהתצהיר הראשון לאקוני וחסר. התנהלות זו של המועצה מהווה מקצה שיפורים אסור, כאשר תשובה לתגובה אינה אכסניה מתאימה להעלאת טענות עובדתיות או משפטיות חדשות. התנהלותה של המועצה והמעבר שלה מגרסה של חוסר ידיעה וטעות לגרסה של מרמה וזיוף, תוך ניסיון לבצע מקצה שיפורים בטענותיה – מנוגדת לחובת תום הלב הדיונית. לאור זאת דחה בית המשפט את בקשת התיקון.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.
בקשת רשות הערעור
בבקשת רשות הערעור חוזרת המועצה על מרבית טענותיה בבקשה לתיקון שהוגשה לבית משפט קמא. המועצה מוסיפה כי כתב ההגנה המקורי הוגש על ידי היועץ המשפטי הקודם שלה, שנמנע מלטעון שהסכם ההגדלה הוא חוזה למראית עין – וחלף זאת טען שהמועצה סברה בטעות שהסכם ההגדלה בא להחליף את ההסכם המקורי ולא להוסיף עליו. לגישת המועצה, זוהי טענה אבסורדית לאור העובדה שבכותרת הסכם ההגדלה צוין מפורשות שהוא "מגדיל" את שווי ההתקשרות של ההסכם המקורי.
לעניין מועד הגשת הבקשה לתיקון, טוענת המועצה כי עקב חילופי הייצוג במועצה, הגיע התיק לבא כוחה הנוכחי רק כשבועיים לפני מועד ישיבת קדם המשפט, מועד שבית המשפט סירב לדחות חרף בקשותיה. לכן, בלית ברירה, הגישה המועצה את הבקשה לתיקון יום לפני הדיון.
לגופה של ההחלטה, טוענת המועצה כי בית משפט קמא לא ערך איזון בין אינטרס המועצה להעלות טענה אמיתית לבין הנזק שייגרם למשיבה כתוצאה מהעלאת טענה זו – נזק שלשיטתה מתבטא רק בהגשת כתב תשובה מתוקן בן שלושה עמודים לכל היותר, וניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות.
המועצה מוסיפה כי בשים לב לשלב המקדמי של ההליך בו הוגשה בקשת התיקון, לא יהיה בתיקון המבוקש כדי לסרבל או להאריך את ההליך בצורה משמעותית – ואף להיפך. עוד נטען כי קו ההגנה שנקט בא כוחה הקודם של המועצה הוא קו רשלני שסיכוייו להתקבל קלושים. לכן אם המועצה תחויב לדבוק בקו זה, ההליך המשפטי בין הצדדים יהיה במידה רבה הליך סרק שסופו ידוע מראש.
המועצה אף טוענת כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי היא מבקשת להעלות טענות עובדתיות סותרות. לגישתה, היא מעוניינת לזנוח את קו ההגנה הרשלני הקודם ולהחליפו בקו הגנה חדש – לפיו הסכם ההגדלה הוא חוזה למראית עין. לאחר התיקון, היא לא תוסיף עוד לטעון את הטענה שנטענה קודם לכן, לפיה הסכם ההגדלה נועד להחליף את ההסכם המקורי. לטענתה, החלת דוקטרינת ההשתק במקרה דנן עלולה להביא לתוצאה לפיה בעל דין יהיה כבול לצמיתות לאמור בכתבי טענותיו המקוריים ולעולם לא יוכל לזנוח כתב טענות קודם לטובת טיעון חדש – ללא התחשבות בנסיבות.
המשיבה טוענת מנגד כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לגישתה, החלטתו של בית משפט קמא היא החלטה דיונית ומנומקת, בה נדחתה בקשת המועצה לתיקון כתב הגנתה, ואין מקום להתערב בה.
המשיבה מצביעה על שורה של פגמים דיוניים, וביניהם הגשת הבקשה לתיקון בשיהוי ניכר ואיחור משמעותי – ערב ישיבת קדם המשפט, ללא בקשה נלווית להארכת מועד. בנוסף, המועצה לא צירפה טיוטה של כתב הגנה מתוקן ולא פירטה את גבולות התיקון המבוקש או תחמה אותם, ואף לא הבהירה מה השפעת התיקון על גדר המחלוקת.
עוד נטען כי התיקון המבוקש מהווה ניסיון פסול לשינוי חזית מהותי, תוך החלפת הגרסה העובדתית המקורית ויצירת מחלוקת חדשה וסותרת בחוסר תום לב. בעוד שבכתב ההגנה המקורי טענה המועצה כי סברה שהסכם ההגדלה נועד להחליף את ההסכם הקודם, בבקשת התיקון היא מבקשת לטעון טענה הפוכה – לפיה מדובר בחוזה פיקטיבי ולמראית עין שנועד להונות את משהב"ש. המשיבה מדגישה כי העלאת גרסאות עובדתיות סותרות פוגעת בטוהר ההליך השיפוטי ואסורה מכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי, החלה ביתר שאת על רשות ציבורית.
לטענת המשיבה, בקשת התיקון נעדרת תשתית עובדתית מוצקה ונתמכת בתצהיר הראשון – שהוא תצהיר לאקוני וסתמי מטעם מנכ"ל המועצה. תצהיר זה מבוסס בעיקרו על עדות שמיעה ועל השערות של בא כוחה החדש של המועצה. המשיבה מוסיפה כי מנכ"ל המועצה אף הודה במפורש בתצהיר הראשון כי המועצה אינה יודעת מה הוביל לחתימה על ההסכם המוגדל – הודאה אשר שומטת את הקרקע מתחת לבקשה כולה. המשיבה טוענת כי אין להתיר שימוש בהליך של תיקון כתבי טענות כדי להעלות האשמות חמורות של מרמה והונאה, ורק לאחר מכן לצאת ל"מסע בירור" עובדתי כדי לבחון אם יש בהן ממש. עוד מוסיפה המשיבה כי ניסיון המועצה לערוך "מקצה שיפורים" במסגרת התשובה לתגובה על ידי הגשת התצהיר השני – הוא התנהלות פסולה המובילה לפגיעה דיונית קשה במשיבה שלא זכתה להתייחס לטענות אלו בתגובתה.
המשיבה מבהירה כי חילופי הייצוג המשפטי במועצה (שהוחלף שלוש פעמים) או חילופי הגברי עם כניסת ראש המועצה החדש לתפקידו בפברואר 2024 – אינם מצדיקים את התיקון המאוחר. למועצה עמד פרק זמן ממושך של לפחות כ-11 חודשים ממועד כניסת ראש המועצה החדש וקבלת מכתב ההתראה ועד להגשת כתב ההגנה המקורי כדי לברר את העובדות, לעיין במסמכים ולגבש קו הגנה מסודר. המועצה, כאישיות משפטית בעלת רציפות סטטוטורית, אינה רשאית להתנער מהתחייבויותיה ומכתבי טענותיה בשל חילופי בעלי תפקידים או עורכי דין.
לבסוף, המשיבה טוענת גם טענות לגופה של הבקשה לתיקון. לשיטתה, אין לתיקון המבוקש כל סיכוי הצלחה, שכן הסכם ההגדלה הוא הסכם תקף שנכרת כדין, נוסח על ידי המועצה עצמה ואושר על ידי הגזבר המכהן בה עד היום. המשיבה טוענת כי המועצה אף הסתמכה על הסכם זה ועל החשבונות שהוגשו מכוחו לצורך קבלת תקציבי פיתוח ממשהב"ש, ומשקיבלה את הכספים הללו אך נמנעה מלהעבירם למשיבה, היא מנועה מלהתכחש לתוקפו של ההסכם מכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי. לטענת המשיבה, קבלת הבקשה בשלב זה תסרבל ותעכב את ההליך שלא לצורך, ותגרום לה פגיעה דיונית קשה ועיוות דין שאינם ניתנים לריפוי בפסיקת הוצאות.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה על נספחיהן, מצאתי לנכון לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין).
כידוע, החלטות בעניין תיקון כתבי טענות הן החלטות המצויות בלב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. משכך, ערכאת הערעור תטה בדרך כלל שלא להתערב בהחלטות מסוג זה. זאת למעט במקרים חריגים בהם יימצא שההחלטה מנוגדת לדין, חורגת ממתחם הסבירות או גורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 22839-04-26 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 14 (6.8.2026) (להלן: עניין פלוני); רע"א 54905-03-26 אדליס נ' קרן גאולת קרקע ליד מדרשת א"י קדומים (אלון מורה), פסקה 12 (26.5.2026) (להלן: עניין אדליס); רע"א 31891-11-24 רוטשילד נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית תשתיות תחבורה בע"מ, פסקה 9 (19.11.2024) (להלן: עניין רוטשילד); רע"א 29175-10-24 בודסקי נ' קואליטי קרדיט פאנד 2 שותפות מוגבלת, פסקה 12 (17.11.2024); רע"א 4051/24 פיירבלוקס בע"מ נ'StakeHound SA , פסקה 14 (6.8.2024) (להלן: עניין פיירבלוקס)). מהטעמים שיובהרו להלן, אני סבורה כי המקרה דנן הוא מהמקרים החריגים המצדיקים התערבות, ועל כן יש לקבל את הערעור ולהתיר למועצה לתקן את כתב ההגנה.
תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין מעגנת את האפשרות לבקש תיקון כתב טענות, ואת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון בקשה כזו. המטרה העיקרית שבית המשפט צריך לראות לנגד עיניו בהקשר זה היא המטרה של קיום הליך שיפוטי "ראוי והוגן" וזאת בעיקר לאור התרומה האפשרית של התיקון לבירור המחלוקת בין הצדדים. כך, ככל שמדובר בתיקון קריטי ומהותי לבירור המחלוקת, יידרשו טעמים כבדי משקל כדי לשלול ממבקש התיקון את האפשרות לעשות כן; ומנגד – אם השפעת התיקון על בירור המחלוקת אינה רבה, די יהיה בטעמים בעלי משקל נמוך יותר כדי להצדיק את דחיית בקשת התיקון (עניין פלוני, בפסקה 19; עניין אדליס, בפסקה 13).
בה בעת, על בית המשפט לבחון ולהתחשב גם בשיקולים נוספים. בהקשר זה יינתן משקל רב לשאלת תום הלב של מבקש התיקון ולמחיר שהתיקון יגרום להתארכות ההליך ולהכבדה על מערכת המשפט ועל הצד שכנגד.
בכלל זה תיבחן התנהלות מבקש התיקון (כאשר התנהלות אסטרטגית עלולה להטות את הכף נגד קבלת בקשת התיקון); השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה; שיהוי אפשרי מצדו של המבקש וההסבר שניתן לו; וכן השפעת התיקון על הימשכות ההליכים, בשים לב לאינטרס בעל הדין שכנגד שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך ולאינטרס הציבורי ביעילות ההליכים (ראו: תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין; עניין פלוני, בפסקה 15; עניין אדליס, בפסקה 13; עניין פיירבלוקס, בפסקה 14; רע"א 3923/24 גוברין נ' תאגיד השידור הציבורי כאן, פסקה 9 (5.8.2024)). כל השיקולים הללו על משקלם הכולל עשויים בנסיבות מתאימות להביא למסקנה לפיה אין מקום לאפשר תיקון של כתב טענות.
כמו כן, מאז כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין, נקבע כי "הגישה הליברלית" שהייתה נהוגה ביחס לבקשה לתיקון כתב טענות צומצמה, וכי על בית המשפט להקפיד יותר בכל הנוגע לבקשות כאלו (ראו: עניין פלוני, פס' 14; רע"א 9440-05-25 ארפל אלומאיר בע"מ נ' יעקבי יוניברסל ייזום והשקעות בע"מ, פסקה 10 (11.9.2025)). במילים אחרות – השיקולים הנוגעים ליעילות הדיון מקבלים היום, לאחר שתקנות סדר הדין נכנסו לתוקף, משקל רב יותר בהכרעה בין מגוון השיקולים.
אולם, גם בהתאם לגישה הקפדנית יותר הקיימת היום ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, המטרה של קיום הליך שיפוטי "ראוי והוגן" נותרה בעינה כמטרת העל שעל בית המשפט לשים לנגד עיניו (ראו: תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין).
לאור האמור לעיל, נבחן עתה את טענות הצדדים.
התרומה של התיקון לבירור המחלוקת – כפי שהובהר, בהתייחס לכל בקשת תיקון, נדרשת בחינה של משקלו של התיקון המבוקש ונחיצותו לצורך מתן הכרעה הוגנת וראויה במחלוקת. במקרה דנן עוסק התיקון המבוקש בטענת המועצה לפיה הסכם ההגדלה הוא הסכם למראית עין. על פי הטענה, המועצה התחייבה לשלם למשיבה בגין עבודות התכנון שהמשיבה כבר סיימה לבצע; וזאת – רק במטרה להונות את משהב"ש שמימן את העבודות. המועצה צירפה לבקשתה ראיות במטרה לבסס טענה זו, והיא טוענת שבלא שיתאפשר לה לטעון זאת – היא תנהל הליך סרק אשר בסופו תאלץ לשלם למשיבה מיליוני שקלים, שאינם מגיעים לה בדין. זאת שכן המועצה שילמה למשיבה עבור כלל העבודות שהיא ביצעה, והמשיבה לא ביצעה עבודות נוספות המזכות אותה בתשלום נוסף.
הטענה העובדתית נושא הבקשה לתיקון עומדת בליבת המחלוקת בין הצדדים, בשאלה האם הסכם ההגדלה מזכה את המשיבה בסכום הכסף אותו היא תובעת. אם אכן מדובר בהסכם פיקטיבי שנועד רק כדי להונות את משהב"ש, יש בכך להשליך באופן מהותי על בירור המחלוקת ועל ההכרעה בה. זאת מאחר שמהתיקון המבוקש עולה כי המשיבה קיבלה תגמול מלא על העבודות שביצעה; וכי היא לא ביצעה כל עבודה נוספת המזכה אותה בתשלום נוסף.
מבלי להידרש לגופן של הטענות ומבלי לחוות דעה בדבר סיכויי הצלחתן – נראה כי טענה זו דורשת בירור מקיף, וכי היא עשויה לשפוך אור על מוקד המחלוקת בין הצדדים. משכך, וכפי שהובהר לעיל, נדרשים טעמים כבדי משקל כדי לשלול מהמועצה את האפשרות להביא טענה זו לבירור. הדגש בהקשר זה יינתן לתום לבה של המועצה, לטעמים שהביאו להגשת בקשת התיקון במועד בו היא הוגשה ולמחיר הדיוני שיוטל על המערכת ועל המשיבה כתוצאה ממנו.
התנהלות המועצה ותום ליבה – אכן וכפי שהמשיבה הדגישה בטענותיה, התנהלות המועצה לאורך ההליך מעוררת קשיים. זאת כאשר גרסתה העובדתית בבקשת התיקון סותרת את גרסתה בכתב ההגנה המקורי. במקרים מסוימים, שינוי גרסאות עובדתי משמעותי של בעל דין עשוי לעלות כדי חוסר תום לב דיוני. כך, כאשר לא ניתן הסבר לשינוי – ודאי שינוי קוטבי – מתעורר חשד להתנהלות אסטרטגית ולהסתרה אפשרית של הגרסה המתוקנת ו"שליפתה" במועד שנוח למבקש.
ואולם במקרה דנן סיפקה המועצה הסבר לשינוי גרסתה, הנובע מחילופי הגברי בהנהלה ובייעוץ המשפטי. המועצה, ככל תאגיד, היא פיקציה משפטית המורכבת מאנשים "בשר ודם" שעשויים להתחלף. שינוי בכוח אדם עשוי להביא לשינוי בגרסה העובדתית. זאת למשל כאשר ה"דור הקודם" של חברי המועצה פעלו באופן בלתי חוקי. מטבע הדברים – פעולות כאלה נעשות ככלל "במחשכים", ולכן מי שלא היה במועצה במועד הרלוונטי אינו יודע על כך. בנסיבות כאלה, יתכן שה"דור החדש" אינו מודע מלכתחילה לטעמים בשלהם פעל הדור הקודם כפי שפעל, והדברים מתגלים לו רק בדיעבד.
אלה הם פני הדברים בהתאם לגרסתה הנוכחית של המועצה לגבי הנסיבות שאפפו את החתימה על הסכם ההגדלה. לשיטתה של המועצה בבקשת התיקון, ה"דור הקודם" פעל באופן בלתי חוקי שלא היה ידוע לנושאי המשרה שנכנסו לתפקידם לאחר מכן. התיקון נדרש כפועל יוצא מהאופן בו רואים את הדברים נושאי המשרה החדשים שברובם לא היו בתפקיד עת נחתם הסכם ההגדלה, ומהמידע והראיות שאותרו על ידיהם במהלך הזמן. אם אלה הם פני הדברים, הרי שהגשת הבקשה אינה מהלך אסטרטגי של המועצה ואין מדובר בבקשה "אופורטוניסטית" שנועדה לזכות את המועצה ביתרון בלתי הוגן.
מובן כי בשלב זה איני מחווה כל דעה ביחס לכלל טענות המועצה לגופן – טענות שיהיה על המועצה להוכיח בשלב הבא של הדיון, הגם שמרבית נושאי המשרה הנוכחיים בה לא היו בתפקיד כאשר הסכם ההגדלה נכרת. אולם אין מקום למנוע ממנה מלכתחילה להעלות טענה זו, שכן לא ניתן לומר – ודאי לא בשלב זה – כי מדובר בהתנהלות שעולה כדי חוסר תום לב.
לעניין התצהיר – אכן, התצהיר הראשון שהוגש עם הבקשה לתיקון היה לאקוני וחסר, ויש בכך כדי להכביד על המועצה בבקשתה. יחד עם זאת, התצהיר השני שהוגש לאחר מכן הוא מפורט די הצורך כדי לתמוך בבקשת התיקון, וככל שנגרם נזק מסוים למשיבה בשל הצורך בהגשתו – ניתן לפתור אותו באמצעות פסיקת הוצאות לחובת המועצה. על כן העובדה שהתצהיר הראשון היה חסר אינה מצדיקה את דחיית הבקשה (ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד(2) 309, 316 (1979); ע"א 389/74 שפילברג נ' בן-ברוך, פ"ד כט(1) 235, 240-239 (1974)).
עיתוי ושיהוי בהגשת הבקשה והשפעת התיקון על התמשכות ההליכים – בקשת התיקון הוגשה – כפי שטענה המשיבה – למעלה מחצי שנה לאחר הגשת כתב התביעה. ואולם, כפי שנקבע בעבר, הדגש בהקשר זה אינו על פרק הזמן שחלף ממועד הגשת התביעה, אלא על השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה לתיקון והשלכתו (רע"א 49756-05-26 פלוני נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 14 (19.7.2026); עניין אדליס, בפסקה 15). זאת מאחר שפרק הזמן שחלף מהגשת התביעה איננו רלוונטי בהכרח לבחינת ההכבדה הדיונית שתיגרם מההיעתרות לבקשה. בהתאם לכך, התקבלו בעבר גם בקשות לתיקון כתבי טענות שהוגשו בשיהוי – כל עוד עיתוי הגשתן היה בשלב מוקדם של ההתדיינות ובטרם הושלמו ההליכים המקדמיים (עניין פלוני, בפסקה 19; רע"א 6192/22 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 12 (4.1.2023); רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ, פסקה 18 (13.9.2022) (להלן: עניין ריץ' אנד רויאל)).
מנגד, ככל שהשלב הדיוני מתקדם יותר, כך גובר החשש ששינוי כתב הטענות יגרום לסרבול ההליך; יפגע ביעילות ניהולו; יביא לבזבוז משאבים של בית המשפט ושל הצד שכנגד; ולעיתים אף לפגיעה בבעלי הדין האחרים – שניהלו את ההליך עד לאותה עת בהסתמך על כתבי בית הדין כפי שהם הוגשו. בקשה המוגשת בשלב דיוני מאוחר, לאחר שנעשו צעדים משמעותיים במסגרת ההליך, היא ככלל מכבידה יותר מאשר בקשה המוגשת בשלב דיוני מוקדם, ולכן יש קושי רב יותר לקבלה ונדרשים טעמים כבדי משקל כדי לאפשר זאת.
בענייננו, הבקשה הוגשה עוד בטרם התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה, חמישה חודשים בלבד לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון ופחות משנה לאחר שהוגש כתב התביעה (ראו והשוו: רע"א 2915/23 לוי נ' רדלר, פסקה 13 (31.7.2023)). אמנם עד מועד זה נוהלו הליכים מקדמיים, לרבות הליכי גילוי מסמכים, הגשת שאלונים ודיון מקדמי בין הצדדים, ואף התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה. אולם פרט לכך ההליך לא התקדם באופן משמעותי. על כן, היעתרות לבקשה לתיקון כתב ההגנה לא תכביד באופן מהותי על ניהול ההליך ולא תאריך אותו במידה ניכרת. העובדה שנגרמה הכבדה מסוימת – ניתנת לפתרון באמצעות פסיקת הוצאות.
המשיבה טענה כזכור כי בהתנהלות המועצה נפל שיהוי. כאמור, הבקשה אכן הוגשה כחמישה חודשים לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון, הגם שהעובדות העומדות בבסיסה היו ידועות למועצה כבר במועד הגשת כתב ההגנה; או למצער – היה עליה לגלותן זמן רב לפני שהגישה את הבקשה בפועל. לא נעלמה מעיני גם העובדה שהייעוץ המשפטי של המועצה התחלף כבר בחודש ינואר 2026; וייצוגה התחלף כבר בחודש יוני; וחרף זאת המועצה הגישה את בקשתה רק בחודש יולי.
אף על פי כן, לאור כלל האמור לעיל ובהתחשב בשלב המקדמי שבו מצוי ההליך, איני סבורה כי מדובר בשיהוי מאיין שיש בו כשלעצמו כדי להצדיק את דחיית הבקשה לתיקון (עניין פיירבלוקס, בפסקה 21, עניין ריץ' אנד רויאל, בפסקה 18).
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. כתב הגנה מתוקן יוגש בתוך 20 ימים כקבוע בתקנה 46(ב) לתקנות סדר הדין. לאור התוצאה אליה הגעתי ומחדליה של המועצה כפי שפורטו בהחלטה זו לעיל, המבקשת תישא בהוצאות לטובת המשיבה בסך של 15,000 ש"ח בנוסף להוצאות שנפסקו לחובתה בבית משפט קמא.
ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"ז (01 נובמבר 2026).
רות רונן
שופטת