פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 57906-06-26
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המערער:
פלוני
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך; תשובת המשיבה מיום 25.8.2026
בשם המערער:
עו"ד מייסרים אבו סאלח
בשם המשיבה:
עו"ד יעל גליקמן
פסק-דין
1. לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 50003-10-17 (כב' השופטת י' קראי-גירון) מיום 2.11.2025 (להלן: פסק-הדין), בגדרו נדחתה תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב טיפול רשלני שקיבל, לטענתו, בעת שהיה נתון במעצר. בפסק-הדין נקבע כי המערער לא הוכיח רשלנות מצד המשיבה או קשר סיבתי בין המעצר לבין הנזק הנטען, ועל כן התביעה נדחתה והמערער חויב בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.
2. ביום 18.6.2026, בחלוף למעלה משבעה חודשים וחצי ממועד מתן פסק-הדין, הגיש המערער את בקשתו להארכת מועד להגשת הערעור, לצד הודעת ערעור ובקשה לפטור מתשלום האגרה ומהפקדת הערובה. המערער נימק את העיכוב הממושך בכך שרק לאחרונה נודע לו על פסק-הדין, שכן בא כוחו הקודם נעצר בחודש דצמבר 2025 ושוחרר כארבעה חודשים לאחר מכן, בתנאים מגבילים, שכללו איסור עיסוק בעריכת דין. נתון זה, כך נטען, ניתק לחלוטין את הקשר עם עורך-הדין. בנוסף, הצביע המערער על מצבו הרפואי כטעם למתן הארכה וכן נימק את האיחור בתקופת מצב החירום המיוחד שחלה במהלך מבצע "שאגת הארי".
3. המשיבה מתנגדת למתן הארכה המבוקשת. לטענתה, פסק-הדין הומצא לבא כוחו דאז של המערער עוד ביום שניתן (2.11.2025). הלה נעצר רק כחודש לאחר המצאת פסק-הדין, ומכל מקום, כך מדגישה המשיבה, בכתבי הטענות צוינו עורכי דין נוספים מאותו המשרד שהמשיכו לייצג את המערער. בנוסף מדגישה המשיבה, כי פניות מוקדמות שנעשו מטעמו של המערער בחודש ינואר 2026 לקבלת הסכמה להארכת מועד מוכיחות כי נסיבות המעצר ממילא לא מנעו את המשך הטיפול בתיק. כמו כן, נטען כי תקופת מצב החירום המיוחד אינה רלוונטית לענייננו שכן המועד להגשת הערעור חלף זמן רב לפני שזו החלה. לבסוף טוענת המשיבה, כי סיכויי הערעור נמוכים. אף טעם זה מצדיק, לשיטת המשיבה, את דחייתה של הבקשה.
4. נקודת המוצא לדיון הינה כי הארכת מועד להגשת הליך ערעורי מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים" לפי תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין). שאלת קיומם של טעמים אלו במקרה הנתון נבחנת לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בין היתר, תוך מתן משקל לטעם האיחור, למשכו, למהות ההליך, לסיכוייו הלכאוריים ולמידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד (ראו, מבין רבים, ע"ר 59841-08-25 גרינשפון נ' בן הרוש, פיסקה 9 (4.9.2025)). ככלל, "טעם מיוחד הוא, על פי רוב, נסיבות חיצוניות אובייקטיביות שגרמו לאיחור שאינן בשליטת בעל הדין" (ע"ר 5466-11-25 פלוני נ' המועצה האזורית לב השרון, פיסקה 8 (7.1.2026) (כב' השופט ד' מינץ)).
5. לאחר בחינת טענות הצדדים אינני סבור כי עלה בידיו של המערער להצביע על טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה שהתבקשה. ההליך אכן הוגש באיחור משמעותי. בהינתן שפסק-הדין ניתן ביום 2.11.2025 ונצפה על-ידי בא-כוח המערער באותו יום, דומה כי המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 1.1.2026. הבקשה דנא הוגשה אפוא באיחור של למעלה מחמישה חודשים. גם אם נכונה הטענה כי בא-כוח המערער דאז נעדר ממשרדו למשך תקופה ממושכת, בצדק ציינה המשיבה כי בכותרת כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט קמא מטעם המערער צוינו שמותיהם של עורכי-דין נוספים. כך או אחרת, הלכה היא כי טענה בדבר אי הבאת ההחלטה לידיעת המבקש אינה מקימה הצדקה אוטומטית למתן הארכת מועד (ראו, למשל: בש"א 6803/12 עמי נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (9.10.2012); בש"א 7161/18 שניצקי נ' חבר, פיסקה 4 (14.1.2019)). ויודגש: תקלות או אי-הבנות ביחסים שבין בעל-דין לבין בא-כוחו אינן מהוות, ברגיל, "טעם מיוחד" להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי (ראו למשל המנ"א 6955-02-26 חבש נ' בננסון ושות', פיסקה 4 (3.3.2026) והאסמכתאות שם). לא שוכנעתי כי קיים טעם מבורר, לא כל שכן טעם מיוחד, המצדיק סטייה מכלל זה במקרה דנן. זאת, בפרט בשים לב לכך שהמערער לא פירט את המועד המדויק בו נודע לו, לטענתו, על פסק-הדין והסתפק באמירה כללית לפיה נודע לו על פסק-הדין "רק בימים אלו" (סעיף 9 לתצהיר המערער). זאת, אף מבלי שהסביר הכיצד נודע לו על דבר מתן פסק-הדין ובאילו נסיבות. הותרת סוגיות אלו בעמימות עובדתית צריכה להיזקף לחובת המערער, בנסיבות אלה (השוו, בש"א 3534/21 יעקוב נ' ח'טיב (26.7.2021)).
6. אף אין במצב החירום המיוחד ששרר מתחילת חודש מארס 2026 ועד לחודש אפריל 2026 כדי לבסס טעם מיוחד, שכן כפי שציינה המשיבה, מצב החירום המיוחד החל פרק זמן לא מבוטל לאחר חלוף המועד האחרון להגשת הערעור. אף אין בטענותיו של המערער בעניין מצבו הרפואי כדי לבסס, כשלעצמם, טעם מיוחד. אכן, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מצב רפואי של בעל דין או של בא-כוחו עשוי, במקרים המתאימים, להוות "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה. ואולם, לצורך כך יש להוכיח את קיומו של המצב הרפואי בתקופה הרלוונטית, וכן להוכיח קשר סיבתי בין עצם המצב הרפואי לבין היעדר האפשרות להגיש את ההליך במועד, והמערער לא עמד בנטל זה במקרה דנן (ראו והשוו, בש"א 7163/19 שומרוני שמאים בע"מ נ' לפידות מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (9.12.2019); המנ"א 16574-07-25 סויקה נ' ואל-קאל תוכנות בע"מ (28.7.2025)).
7. הבקשה להארכת מועד נדחית אפוא, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי ההליך. משההליך הוגש באיחור, ובהיעדר הצדקה למתן ארכה (בדיעבד) להגשתו, הנני מורה על מחיקת הערעור בהתאם לתקנה 147(ב)(1) לתקנות סדר הדין.
בנסיבות העניין, נוכח פערי הכוחות ומהות ההליך, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ' אלול תשפ"ו (02 ספטמבר 2026).
רון גולדשטיין, שופט
רשם