פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עע"מ 57862-06-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג
כבוד השופט דוד מינץ
המערערת:
ג. גידור שחר בע"מ
נגד
המשיבים:
1. מועצה אזורית שדות נגב
2. נעוס ברק הנדסה בע"מ
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 23.4.2026, בעת"מ 72539-03-26, שניתן על-ידי סגן הנשיא י' עדן
בשם המערערת:
עו"ד עדי אלמוזלינו
פסק-דין
המשנה לנשיא נעם סולברג:
ערעור על הוצאות המשפט שנפסקו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 23.4.2026, בעת"מ 72539-03-26 (סגן הנשיא י' עדן). בפסק הדין, נדחתה עתירת המערערת.
רקע
בחודש אוקטובר 2025, פרסמה המשיבה 1, המועצה האזורית שדות נגב (להלן: המועצה), מכרז פומבי להקמת גדר ביטחון היקפית סביב קיבוץ עלומים. במכרז התמודדו, בין היתר, המערערת, ג. גידור בע"מ, והמשיבה 2, נעוס ברק הנדסה בע"מ (להלן: נעוס). ביום 17.12.2025, החליטה ועדת המכרזים על זכייתה של נעוס במכרז. הודעה על הזכיה נמסרה לנעוס ביום 31.12.2025, אולם המערערת עודכנה בתוצאות המכרז רק ביום 4.2.2026, ורק בעקבות פניה יזומה מצִדה.
ביום 18.2.2026, לאחר עיון בתיק המכרז, הגישה המערערת השגה על זכייתה של נעוס. במסגרת ההשגה נטען, כי ההצעה הזוכה לא עמדה בתנאי הסף של המכרז, שכן לא צורפו אליה – כנדרש בתנאי המכרז – 3 המלצות מאת גורמים שעבורם בוצעו בשנים האחרונות עבודות גידור בהיקף של 1,000 מטרים ומעלה. ביום 25.2.2026, השיבה המועצה להשגה, והבהירה כי אף שהצעת נעוס לא כללה במקור את ההמלצות הנדרשות, מסמכים אלו הושלמו על-ידה לבקשת המועצה עוד בטרם נבחרה כזוכה. המועצה הוסיפה וציינה, כי עמדה בקשר ישיר עם הגורמים הממליצים, ואף צירפה לתשובתה את העתקי ההתכתבויות בדבר השלמת המסמכים, וכן 2 מתוך 3 ההמלצות; "גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה" (במדבר כב, כד).
ביום 26.2.2026, הגישה המערערת השלמת טיעון להשגתה, תוך שעמדה על כך שבמכרז נדרשו 3 המלצות, ועל כך שאחת מן ההמלצות שנשלחו לא כללה פירוט של היקף העבודות שבוצעו, כפי שנדרש היה לעשות. ביום 23.3.2026, השיבה המועצה להשלמת הטיעון, תוך שהבהירה כי לא מצאה בה "מאומה השונה מהשגת[ה] הקודמת" של המערערת. לצד זאת, צירפה המועצה לתשובתה את צילום ההמלצה השלישית, כמו גם מכתב מטעם מנהל פרויקט הגידור, בו הצהיר כי וידא מול הגורמים הממליצים שהעבודות שאליהן התייחסו ההמלצות אכן עלו על היקף של 1,000 מ"ר.
ביום 29.3.2026, הגישה המערערת את העתירה מושא הערעור. בעתירתה חזרה המערערת, בעיקרו של דבר, על טענותיה בדבר אי-עמידתה של הצעת נעוס בתנאי הסף של המכרז, והדגישה כי יש בזכייתה של האחרונה משום פגיעה בשוויון כלפי שאר המתמודדות. לצד זאת, העלתה המערערת טענות נגד התנהלות המועצה, אשר לגישתה פעלה שלא כדין על מנת "להכשיר בכוח ובדיעבד את זכייתה של נעוס", תוך הסתרת העתקי ההמלצות מהמערערת, ותיעוד קלוקל של הליך המכרז. לשלמות התמונה יצוין, כי המועצה טענה אמנם שההמלצות תויקו בתיק המכרז בו עיינה המערערת, אך גם הכירה בכך שראוי היה לתעד את הבירור הטלפוני שנעשה מול הגורמים הממליצים באורח קפדני יותר.
ביום 23.4.2026, ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים; העתירה – נדחתה. נקבע, כי הגם שנעוס לא צירפה במקור את ההמלצות כנדרש, וכי אחת ההמלצות שהוגשו במסגרת השלמת המסמכים לא כללה את מלוא הפרטים הדרושים – הרי שהבירור שערכה המועצה הספיק כדי לגבש תשתית עובדתית נאותה לקבלת ההחלטה. בשולי פסק הדין, נפסקו הוצאות משפט לטובת העירייה בלבד, בסך של 10,000 ₪; לזכות נעוס, לעומת זאת, לא נפסקו הוצאות, בעקבות ביקורת שמתח בית המשפט על התנהלותה עובר להגשת העתירה.
המערערת לא השלימה עם ההוצאות שנפסקו לחובתה, ומכאן הערעור שלפנינו.
בערעור נטען, כי נסיבות העניין מצדיקות התערבות בהוצאות שנפסקו בשל "עצם הסתירה בהטלתן". כך, לשיטת המערערת, התנהלותן של המשיבות היא שהובילה להגשת העתירה, ומכאן מוצדק לבטל, ולמצער להפחית, את סכום ההוצאות בו חויבה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בכתב הערעור, על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת איזו מן המשיבות. כך אציע אפוא לחברַי כי נורה, בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
דברים ידועים הם, כי "רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות [...] הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך, והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות" (ע"א 9535/04 סיעת 'ביאליק 10' נ' סיעת 'יש עתיד לביאליק', פ"ד ס(1) 391, 395 (2006)). סטיה מכלל אי-ההתערבות האמור, תתבצע רק "במקרים נדירים וקיצוניים", שבהם "נפלה טעות משפטית או נתגלה פגם או פסול בשיקול הדעת בעת שקילת שאלת ההוצאות" (עע"מ 1369/06 הלביץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חדרה, פ"ד סב(4) 634, 673 (2008)); ראו גם: עע"מ 63194-08-25 כהן נ' עיריית רמת גן, פסקה 15 (22.3.2026)).
1לא מצאתי כי המקרה שלפנַי נכנס בגדרה של אמת מידה מצומצמת זו. בית המשפט לעניינים מינהליים נתן דעתו על התנהלותה של נעוס, ובשל כך נמנע מלפסוק הוצאות לזכותה, חרף דחיית העתירה. בכל הנוגע למועצה, אף אם נפל פגם בהתנהלותה בכל הנוגע לאופן תיעוד ההליך ולזכות העיון של המערערת – ואיני מביע עמדה לעניין זה – הרי שבית המשפט לעניינים מינהליים מצא, כי המידע שהועבר לידי המערערת לאורך הדרך יכול וצריך היה להניח את דעתה. כך, כפי שתואר לעיל, המועצה העבירה לידי המערערת את כלל המסמכים הרלבנטיים, לרבות העתקי ההמלצות, התכתבויות מזמן אמת, והצהרת מנהל פרויקט הגידור, אשר כולן תמכו בקביעה שנעוס אכן עמדה בתנאי המכרז. המערערת בחרה לעתור בכל זאת נגד המשיבות, חרף הראיות שעמדו לפניה, ולא מצאתי פגם בכך שדחיית העתירה הובילה לחיובה בהוצאות המועצה. אף לא התרשמתי כי שיעור ההוצאות שנקבע, 10,000 ש"ח, היה מופרז בנסיבות העניין.
על כן, אציע לחברַי כי נורה על דחיית הערעור. עוד אציע, כי בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובה, תחויב המערערת בהוצאות לטובת אוצר המדינה, על הצד הנמוך, בסך של 2,000 ₪.
ניתן היום, י"א תשרי תשפ"ז (22 ספטמבר 2026).
יצחק עמית
נשיא
נעם סולברג
משנה לנשיא
דוד מינץ
שופט