פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 56519-06-25
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט עופר גרוסקופף
העותר:
סלמאן מוחמד חסן כרשאן
נגד
המשיבים:
1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
2. לשכת התכנון המרכזית איו"ש
3. המועצה העליונה לתכנון ובניה ביו"ש
4. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה
5. היחידה המרכזית לפיקוח
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
עו"ד סאיד קאסם
בשם המשיבים:
עו"ד אסתי אוחנה
פסק-דין
השופטת דפנה ברק-ארז:
1. העתירה שבפנינו מכוונת כנגד החלטתו של המפקד הצבאי, המשיב 1, לדחות את בקשת העותר לקבל אישור ביטחוני לקידום הליך רישוי עבור מקרקעין שנמצאים בתחומו של הצו בדבר איסור בנייה והפסקתה (מכשול התפר) מס' 7/11/אב, התשע"ב-2011 (להלן בהתאמה: המקרקעין ו-צו איסור הבנייה).
2. הבינוי שבמוקד העתירה, מושא תיק בב"ח ע' 69/23, כולל גדר בטון המקיפה שטח המקרקעין המצוי במרחק של 278 מטרים מגדר הביטחון. בשלב זה, המקרקעין אינם מאוכלסים ולא נבנה במקום כל בינוי נוסף. יצוין כבר עתה כי הבינוי נמצא בתחומו של צו איסור הבניה אשר אוסר על בנייה בסמוך לגדר הביטחון. לטענת העותר, הבינוי מושא העתירה הוא גדר בלבד, ועל כן הוא לא היה מודע לכך שנדרש לו היתר.
3. בתמצית, ביום 5.3.2023 הומצא לעותר צו הפסקת עבודה שבו הוא נדרש להפסיק את עבודות הבניה בדרך של הדבקת הצו על הבינוי, וכן זומן להופיע בפני ועדת המשנה לפיקוח על הבניה של מועצת התכנון העליונה, המשיבה 4 (להלן: ועדת המשנה לפיקוח). ביום 22.3.2023, לאחר דיון, ועדת המשנה לפיקוח החליטה להוציא צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה בשל כך שהבינוי הוקם ללא היתר בניה כדין.
4. בהמשך לכך, ביום 24.6.2024 העותר הגיש בקשה להיתר בניה לצורך הסדרת הבינוי. מבלי לפרט שלא לצורך, יצוין כי תחילה, לשכת התכנון המרכזית באיו"ש, המשיבה 2, דחתה את בקשתו של העותר על הסף מבלי שזו נקלטה. אולם, בגדרה של עתירה מינהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, הסכימו המשיבים לעכב את הליכי האכיפה עד להכרעה של המפקד הצבאי בבקשה לאישור קידומו של הליך הרישוי, וזו נמחקה בהסכמה ביום 9.10.2024 (עת"ם 2449-09-24, השופט נ' פלקס).
5. ביום 8.6.2025 המפקד הצבאי דחה את בקשתו של העותר. המפקד הצבאי נימק את החלטתו בכך שהקמת הבינוי בסמוך לגדר הביטחון "פוגעת באופן ממשי באפקטיביות הביטחונית של המכשול" באופן המסכן חיי אזרחים וכוחות ביטחון.
6. על החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו ובצדה בקשה למתן צו ביניים. לטענת העותר, הבינוי נמצא בסמוך לאזור של כפר ענאתא, שלו אושרה תכנית מתאר. העותר טוען עוד כי בנה את הגדר מסביב למגרש שבבעלותו כדי לשמור עליו מפני פולשים. העותר מוסיף וטוען כי הוא מחזיק בשטח מספר שנים ולא נודע לו כי חלות הגבלות בניה על הקרקע. העותר אף טען כי לא ידע שעליו לקבל היתר בניה לצורך הקמת הגדר ועל כן לא פעל להגיש בקשה מתאימה מראש, וכי בפועל עבודות הבניה נעשו תחת עיניהם של גורמי המנהל האזרחי שלא יידעו אותו בדבר הצורך בקבלת היתר בניה. לטענת העותר, צו ההריסה הומצא לו רק בחודש יוני 2024, ולאחר מכן הוא פנה לקבלת ההיתר. בנוסף, העותר טוען לגוף החלטתו של המפקד הצבאי כי זו לוקה בחוסר סבירות קיצוני ובשיקולים זרים, בהתחשב בכך שמדובר רק בגדר מבטון שנועדה לשמירה על רכושו הפרטי של העותר.
7. בבקשת ארכה להגשתה של תגובה מקדמית מיום 25.6.2026 ציינו המשיבים כי עד למועד הכרעת בית המשפט בעתירה לא יבוצעו הליכי אכיפה. בהמשך לכך, בו ביום ניתן צו ארעי המונע הליכי אכיפה בעניין הבינוי מושא העתירה אלא אם יש בכך צורך עקב מצב הלחימה.
8. ביום 21.1.2026, לאחר שניתנו מספר אורכות לצורך כך, הוגשה תגובה מקדמית וכן תגובה לבקשה למתן צו ביניים מטעם המשיבים, ובה צוין כי דין העתירה להידחות על הסף. תחילה צוין כי המשיבים הציעו לעותר להרוס את גדר הבטון ולהציב במקומה גדר רשת, שיכולה למנוע פלישה למקרקעין, וכן לעמוד בתנאי צו איסור הבנייה. אולם, המשיבים ציינו כי העותר סרב להצעה זו. לגוף הדברים, עמדו המשיבים על כך שהעותר הקים את המבנה מושא העתירה באופן בלתי-חוקי מלכתחילה. כן נטען כי צו הפסקת העבודה לבינוי הומצא לעותר עוד ביום 5.3.2023 וכי הוא זומן לדיון בפני ועדת המשנה לפיקוח שנקבע ליום 22.3.2023, שבו הוא נכח וקיבל את צו ההריסה שהוצא ביחס לבינוי כבר באותו יום. באשר להחלטתו של המפקד הצבאי, המשיבים הדגישו את הצורך הביטחוני העומד במניעת בניה בסמוך לגדר הביטחון ובתוקף המשפטי שניתן לו על-ידי בית משפט זה. בהמשך לכך נטען כי המלחמה שפרצה ביום ה-7 באוקטובר 2023 יצרה נסיבות ביטחוניות חריגות ומעלה את החשש לפריצה של גדר הביטחון. על כן, כך נטען, לאחר שהצורך הביטחוני נבחן על-ידי המפקד הצבאי אין מקום להתערב בהחלטה שהתקבלה.
9. לאחר שבחנו את העתירה והתגובה המקדמית על נספחיהן, מצאנו כי דינה להידחות.
10. תחילה יצוין כי הבינוי מושא העתירה נבנה בהיעדר היתר בניה כדין מטעם רשויות התכנון של המינהל האזרחי, בניגוד להוראות סעיף 34(1) לחוק התכנון הירדני. מכל מקום, אין עילה להתערב במקרה זה. תכליתו של צו איסור הבנייה היא שמירה על האפקטיביות הביטחונית של גדר הביטחון (ראו והשוו: בג"ץ 8220/23 מנצארה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 8 (27.11.2024)). לשם מימוש תכלית זו, נקבע בצו איסור הבנייה כי לא תבוצע בנייה במקרקעין המצויים בסמיכות לגדר הביטחון. ואולם, מי שמבקש לבנות במקרקעין יכול להגיש בקשה למפקד הצבאי לצורך קבלת היתר.
11. בענייננו, הבינוי נבנה מלכתחילה ללא בקשה מתאימה. הבקשה להיתר הוגשה רק בדיעבד, לאחר שכבר הוצא צו הריסה. כמו כן, הבקשה נבחנה על-ידי המפקד הצבאי שהתחשב במאפייני הבינוי, לרבות מיקומו בסמוך לגדר הביטחון והערכת המצב הביטחונית העדכנית, וקבע כי בהתחשב במכלול השיקולים אין מקום להחריג את הבינוי מהאיסור הקבוע בצו איסור הבנייה.
12. אין מחלוקת כי הבינוי שנגדו הוצא צו ההריסה אינו משמש למגורים, והעותר אף לא הצביע על כל שימוש ספציפי שנעשה במקרקעין. על כן, הפגיעה בזכויותיו, על אף שאין להקל בה ראש, אינה בעוצמה הגבוהה ביותר ואינה מכריעה את הכף כנגד השיקול הביטחוני העומד בבסיסו של צו איסור הבנייה. לכך יש להוסיף כי העותר סירב לחלופה שהוצעה על-ידי המשיבים, לפיה הוא יהרוס את גדר הבטון ויקים במקומה גדר מרשת. זאת, הגם שבדרך זו ניתן היה לעמוד בתנאיו של צו איסור הבנייה, מחד גיסא, ולקיים את תכלית בנייתה של הגדר מנקודת מבטו של העותר, מאידך גיסא.
13. סוף דבר: העתירה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. במכלול הנסיבות שתוארו, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ב אב תשפ"ו (26 יולי 2026).
יצחק עמית
נשיא
דפנה ברק-ארז
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט