פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 56087-07-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט אלכס שטיין
העותר:
יוגב חלפון
נגד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
3. המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
בעצמו; עו"ד בתיה חלפון
פסק-דין
הנשיא יצחק עמית:
לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 22661-09-25 מיום 11.5.2026 (ממלא מקום הנשיא א' איתך, השופטים ר' פוליאק ו-א' סופר ונציגי הציבור מר א' מנור ומר י' רייף). בפסק הדין, נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב בב"ל 59548-12-22 מיום 10.8.2025 (השופטת ד' חסון זכריה ונציגי הציבור מר י' שעיה ומר א' מזרחי).
1. העותר, עורך דין עצמאי במקצועו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 14.12.2021 ברחוב בלוך 11, תל אביב, בזמן שרכב על קורקינט חשמלי (להלן: התאונה). בעקבות התאונה, הגיש העותר ביום 5.1.2022 למשיב 3, המוסד לביטוח לאומי, תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 שקובע כי בעובד עצמאי, "תאונת עבודה" היא תאונה שארעה "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". תביעה זו נדחתה בהחלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 11.4.2022.
לפיכך, הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי שבה נטען, בעיקרו של דבר, כי התאונה ארעה בשעה שרכב על קורקינט חשמלי אל עבר בית המשפט המחוזי בתל אביב, כאשר מטרת הנסיעה הייתה להגיש, באופן ידני, בקשה בהליך שמתנהל בפניו. לפי הנטען, בדרכו לבית המשפט, התכוון לעצור בחנות כלי כתיבה לצורך רכישת "לשוניות" כדי לסמן את נספחי הבקשה וכן לצורך שתיית קפה, אלא שאז ארעה התאונה. לפיכך, נטען כי יש לראות בתאונה כ"תאונת עבודה".
מנגד, המוסד לביטוח לאומי טען כי לא עלה בידי העותר להרים את הנטל המוגבר החל עליו כעובד עצמאי להוכיח שהתאונה ארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו; וכי אף אם יוכח כי היה בדרכו לבית המשפט כאמור, ממילא סטה העותר מהדרך המקובלת סטייה של ממש ותכלית סטייה זו, כפי שטען העותר עצמו, הייתה שתיית קפה. לפיכך, נטען כי אין הצדקה להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה".
2. ביום 10.8.2025 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי. בפסק הדין נקבע כי העותר, בהיותו עובד עצמאי, לא הרים את נטל ההוכחה המוגבר המוטל עליו להוכיח כי נסיעתו נועדה להגיע לבית המשפט במסגרת עיסוקו במשלח ידו. בית הדין ציין כי גרסת העותר לא נתמכה בראיה אובייקטיבית כלשהי, וכי העותר אף נמנע מצירוף העתק הבקשה שלטענתו התכוון להגיש ביום התאונה. עוד נקבע כי גרסת העותר נמצאה בלתי מהימנה ובלתי קוהרנטית, תוך הפניה לדוגמאות שעלו מעדותו. בנסיבות אלה, התייתר הצורך להכריע בשאלת אופי הסטייה מן הדרך המקובלת. למעלה מן הצורך נקבע כי גם אם היה מוכח שהעותר היה בדרכו לבית המשפט, לא הוכח כי מטרת הסטייה הייתה רכישת "לשוניות"; וכי מדובר ממילא בסטייה של ממש, שכן קיימות חנויות לכלי כתיבה הקרובות יותר הן לביתו של העותר והן לבית המשפט.
3. על רקע זה, הגיש העותר ערעור לבית הדין הארצי, במסגרתו חזר על טענותיו שפורטו לעיל והשיג על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. בנוסף, טען העותר כי לאחר שמיעת העדויות והגשת הסיכומים מונה נציג ציבור עובדים חדש, אשר לא שמע בעצמו את עדות המערער, ואשר חתם על פסק הדין כ"חותמת גומי". טענה זו נסמכה על השתלשלות העניינים הבאה: ביום 29.7.2025 ניתנה החלטת בית הדין האזורי, שלפיה בכוונתו להחליף את נציג ציבור העובדים, אשר סיים את כהונתו, בנציג ציבור חדש שייטול חלק בהליך מהשלב שבו הוא מצוי (קרי, לאחר שמיעת העדויות והגשת הסיכומים). במסגרת אותה החלטה ניתנה לצדדים אפשרות להגיש התנגדות עד ליום 6.8.2025. ביום 6.8.2025, בהיעדר התנגדות מטעם הצדדים, ניתנה החלטה נוספת, שבה נקבע כי נציג הציבור החדש ייקח חלק החל מאותו שלב וכי פסק הדין יינתן בהקדם (להלן: החלטת המינוי מיום 6.8.2025). מספר ימים לאחר מכן, ביום 10.8.2025 פורסם פסק הדין, כשהוא חתום בידי המותב בהרכבו החדש. אולם, העותר מצביע על כך שבגוף פסק הדין צוין מועד מוקדם יותר, יום 4.8.2025. לטענת העותר, בנסיבות אלה לא מוצתה זכותו להתנגד למינוי, שכן פסק הדין נחתם עוד לפני המועד האחרון שנקבע להגשת התנגדויות, ביום 6.8.2025. עוד נטען כי המותב החדש חתם על פסק הדין עוד בטרם מונה באופן פורמלי. לשיטת העותר, פגמים אלה מעוררים חשש ממשי לפגיעה בזכויותיו.
4. בית הדין הארצי דחה את הערעור. אשר לטענות המכוונות כלפי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, נקבע כי אלה מבוססות על התרשמותו הבלתי אמצעית מעדות העותר ועל היעדר ראיות אובייקטיביות. בית הדין הארצי עמד על כך שהעותר לא צירף את הבקשה שאותה, לטענתו, התכוון להגיש ביום התאונה, ואף לא צירף אסמכתה על הגשתה במועד מאוחר יותר. בנוגע לטענות בעניין המותב, נקבע כי לצדדים ניתנה האפשרות להודיע על התנגדותם, וכעולה מנתוני מערכת נט המשפט, לאחר שחלף המועד ובהיעדר התנגדות, ניתנה החלטת המינוי מיום 6.8.2025. בנוגע לטענה שנציג הציבור החדש חתם על פסק הדין ביום 4.8.2025, עוד לפני החלטת המינוי, נקבע כי אכן לא היה מקום לשתף את נציג הציבור החדש טרם מתן החלטת המינוי ואולם פגם זה לא מצדיק את בטלות פסק הדין שכן הפגם נרפא בהחלטת המינוי מיום 6.8.2025.
מכאן העתירה שלפנינו.
5. בעתירתו, מבקש העותר כי נוציא צו על תנאי שיורה למשיבים ליתן טעם "מדוע לא יבוטל פסק הדין שניתן בהרכב קטוע ולא תקין"; ומדוע לא יוחזר הדיון לבירור מחדש בפני המותב החדש בבית הדין האזורי. טענות העותר נסובות בעיקרן על פגמים במותב, כפי שפורטו לעיל ונטען לגביהם כי פגעו בזכות העותר למשפט צדק וכי הם מקימים חשש למשוא פנים ושרירות בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי.
6. לאחר שעיינתי בעתירה ובמסמכי ההליכים דלמטה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובת המשיבים.
כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו מצומצמת למקרים חריגים בלבד שבהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: טעות משפטית מהותית בפסיקת בית הדין הארצי, וקיומם של שיקולי צדק המחייבים התערבות זו (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-693 (1986); בג"ץ 7325-03-26 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 4 והאסמכתאות שם (17.3.2026)). לא מצאנו כי המקרה דנן בא בקהלם של אותם מקרים חריגים.
7. העותר מנסה לשוות לעתירתו נופך עקרוני וטוען כי המקרה דנן מעורר שאלה רחבה שעניינה החלפת נציג ציבור העובדים בשלב שלאחר דיון ההוכחות, תוך שנטען כי סוגיה זו מזה שנים טרם באה על פתרונה. בניגוד לנטען, סוגיה זו באה על פתרונה כבר בשנת 1998 בגדרי ההלכה שנקבעה בדב"ע (ארצי) נז/3-186 גורן – צעירי ז"ל, פ"ד ל"ג 118, 134-133 (1998) (להלן: עניין צעירי). בעניין צעירי נקבע כי כאשר מותב בבית הדין לעבודה הופך "מותב קטוע", יש למנות חבר מותב אחר במקום החבר שנבצר ממנו להמשיך בהליך; ולאחר מכן על המותב החדש להחליט, לאחר שמיעת עמדות הצדדים, האם להמשיך מהשלב שבו הופסק ההליך או לשמוע אותו מחדש. בענייננו, בית הדין האזורי נתן לצדדים הזדמנות להביע את התנגדותם להמשך ההליך מהשלב שבו הופסק ומשלא הוגשה התנגדות, ניתנה החלטת המינוי מיום 6.8.2025. טענתו של העותר שלפיה נשללה ממנו זכות הטיעון טרם החלטת המינוי אינה מתיישבת אפוא עם מהלך הדברים המתואר. בנוסף, התנגדותו של העותר להמשך קיום ההליך מהשלב שבו היה על ידי המותב החדש נטענה לראשונה רק בערעור בפני בית הדין הארצי, לאחר שניתן פסק דין שאינו לשביעות רצונו. התנהלות דיונית מסוג זה שוללת מניה וביה את הטענה כי התערבותנו נדרשת משיקולי צדק.
בנוסף לאמור, העותר הצביע בעתירתו על פגם שלפיו בשונה מתאריך פרסום פסק הדין (10.8.2025), התאריך המופיע על פסק הדין עצמו הינו 4.8.2025 (יומיים לפני החלטת המינוי) וטען כי הלכה למעשה נציג הציבור החדש חתם על המסמך עוד לפני שמונה למותב. אכן, כפי שקבע בית הדין הארצי, לא היה מקום לשתף את נציג הציבור החדש בהליך טרם החלטת המינוי מיום 6.8.2025, ואולם בנסיבות העניין, אין בפגם זה כדי להצדיק את השבת הדיון לבית הדין האזורי. זאת, בפרט משעה שהכרעת בית הדין האזורי ניתנה בפועל ביום 10.8.2025, הוא מועד פרסומה, ארבעה ימים לאחר החלטת המינוי מיום 6.8.2025, וממילא אין לראות בכך משום טעות משפטית מהותית.
8. בשולי הדברים ובבחינת למעלה מן הצורך, יצוין כי על פני הדברים בהתאם לפסיקה, החלטת המינוי מיום 6.8.2025 הייתה אמורה להינתן על ידי ההרכב החדש כולו ובמתכונת מנומקת (ראו: עניין צעירי, בפסקה 26; עב"ל (ארצי) 35603-03-23 כרמל – המוסד לביטוח לאומי, פסקאות 14-10 (30.8.2023)). משלא הועלו טענות בעניין זה ובהינתן המסקנה לעיל – אין מקום להידרש לכך, אך דומה שראוי כי הלקחים המתאימים יופקו.
9. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ז (05 אוקטובר 2026).
יצחק עמית
נשיא
דפנה ברק-ארז
שופטת
אלכס שטיין
שופט