ע"א 55486-11-25 — מ. א. ר. בע"מ נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 55486-11-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערת: מ. א. ר. בע"מ נגד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת צ' גרדשטיין-פפקין), ביום 21.10.2025, בת.א. 28357-02-22 בשם המערערת: עו"ד ליאור פרי בשם המשיב: עו"ד אורין בביץ' הירש; עו"ד יהונתן הרוש פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת צ' גרדשטיין פפקין) בת"א 28357-02-22 מיום 21.10.2025, בתביעת נזיקין שהגיש המשיב נגד המערערת. הערעור דנן נסֹב רק על גובה הפיצוי שנפסק, וממוקד בקביעות בעניין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות וגיל הפרישה הצפוי. רקע עובדתי 2. המשיב הגיש תביעת נזיקין נגד המערערת בגין טענתו להתרשלות בטיפול רפואי שביצעה בו המערערת, שהיא חברה העוסקת במתן שירותי בדיקות דימות. בתביעתו טען המשיב, כי בדיקת CT שנערכה לו על-ידי המערערת ביום 2.4.2019 העלתה ממצאים ברורים של כרסום בעצמות עמוד השדרה, המצביעים על גידול ממאיר שפשט בריאותיו ובחוליות עמוד השדרה שלו, אך ממצאים אלו לא תוארו בפענוח הבדיקה. נטען כי כתוצאה מכך, חל איחור של כ-9 חודשים באבחון הגידול, באופן שהוביל לביצוע ניתוח דחוף וקשה בעמוד השדרה אשר כתוצאה ממנו נגרמו למשיב נזקים נוירולוגיים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 3. בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המשיב, שלפיה בדיקת ה-CT הנדונה העלתה ממצאים בולטים וחריגים המעידים על גידול כאמור, וכי המערערת התרשלה בכך שלא זיהתה אותם בפענוח הבדיקה. 4. במישור הנזק, המשיב הגיש חוות דעת מומחה בתחום הנוירו-כירורגי, בעוד שלא הוגשה על-ידי המערערת חוות דעת נגדית בנוגע לנזקיו הנוירולוגיים של המשיב. לצורך קביעת נכותו הרפואית של המשיב, בית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעתו של המומחה הנ"ל, והעמידהּ על נכות משוקללת של 82.72%: 50% בשל פרפרזיס ברמה בינונית; 20% בגין שליטה חלקית במתן שתן; 40% בגין שליטה חלקית על השוער; 20% בגין צלקת נרחבת בגב העליון עם סיכון להתרופפות העור; 10% בשל קיבוע ארוך של החוליות הגביות עד לחוליות הצוואר. 5. בשאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק, המערערת טענה כי גם אם הממצאים אשר מעידים על גידול כאמור היו מתוארים בפענוח בדיקת ה-CT הנדונה, עדיין הייתה נגרמת למשיב נכות נוירולוגית. בית המשפט קבע כי אף בהנחה שיש לקבל טענה זו, הרי שהיה מדובר בנכות "זניחה ונמוכה" ביחס לזו שנגרמה בפועל למשיב כתוצאה מהתרשלות המערערת. 6. בכל הנוגע לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של המשיב, בית המשפט המחוזי קבע כי יש להעמידו על 50%. נקבע כי מצד אחד, נכותו הרפואית המשמעותית של המשיב מקשה עליו לבצע את התפקיד שמילא עובר לגילוי מחלתו – מנהל חברה קבלנית משפחתית לביצוע עבודות חשמל (להלן: החברה). מצד שני, נקבע כי אין לקבל את הטענה כי כושר השתכרותו של המשיב נגרע במלואו. בהקשר זה צוין, בין היתר, כי המשיב מסוגל לנהוג באופן עצמאי ומוסיף להגיע "מפעם לפעם" למקום עבודתו, ואף משוחח עם ספקים. עוד צוין כי מניות החברה, שהמשיב מחזיק בכולן כבעל מניות יחיד, לא הועברו לבנו, אף על פי שעברו מספר שנים ממועד הניתוח שעבר המשיב בעקבות גילוי מחלתו; כי המשיב לא התפטר מתפקידו כדירקטור בחברה, והוא עודנו מורשה חתימה בה; וכי לא הובאו עדים מטעם המשיב לתמיכה בטענתו כי הוא כבר לא עובד כלל בחברה. כמו כן, הודגש כי לפי פנקס הקבלנים, עדיין יש לחברה סיווגים קבלניים על-שם המשיב; כי בשנת 2023 – מספר שנים לאחר הניתוח שעבר – אף התווסף לחברה סיווג קבלני נוסף על-שמו; וכי המשיב לא הסביר כיצד האמור מתיישב עם טענתו, שלפיה הוא אינו עובד בחברה כבר מספר שנים. בית המשפט הדגיש, כי יש ליתן משמעות לרישום האמור בפנקס הקבלנים, אשר כרוך בהצהרות מטעם המשיב לרשויות, וטומן בחובו תועלת כלכלית למשיב. 7. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי גיל הפרישה הצפוי של המשיב – שהיה בן 72.5 במועד מתן פסק הדין – הוא 73. זאת, בהתחשב במצבו הבריאותי של המשיב; בשים לב להוספת הסיווג הקבלני על-שמו לאחר גילוי מחלתו, שמעידה על יכולתו להשתכר; ולנוכח הערכה – שצוינה בחוות דעת מומחה מטעם המערערת בתחום רפואה פנימית וקרדיולוגיה – כי תוחלת חייו של המשיב היא גיל 75. 8. בסופו של דבר, ולנוכח האמור, גובה הפיצוי למשיב, בראשי הנזק השונים, הועמד על הסכומים הבאים: הפסד הכנסות לעבר ולעתיד – 1,170,000 ש"ח; הוצאות רפואיות, פרא-רפואיות ושיקומיות – 75,000 ש"ח; עזרת הזולת – 201,000 ש"ח; הוצאות ניידות וחניה – 100,000 ש"ח; כאב וסבל – 500,000 ש"ח. בתוך כך, נקבע כי יש לנכות מסכום הפיצוי האמור סך של 881,000 ש"ח בגין תשלומי המוסד לביטוח לאומי. מכאן הערעור שלפנינו. עיקרי טענות הצדדים 9. כאמור, המערערת מתמקדת בקביעות בית המשפט המחוזי בעניין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות וגיל הפרישה הצפוי של המשיב. לטענתה, היה מקום להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על 13%, חלף השיעור של 50% שנקבע. בעיקרו של דבר, המערערת מדגישה, כי לחברה רשומים בפנקס הקבלנים שלושה סיווגים קבלניים על-שם המשיב, כך שלפי הדין, הוא מחויב לפקח על עבודות שמבצעת החברה בהיקף של לפחות 40 שעות שבועיות, שהן כ-87% ממשרה מלאה. עוד נטען, כי רישום הסיווגים הקבלניים כאמור מסב למשיב ערך כלכלי כבעלי החברה, שכן הוא חוסך צורך לשכור עובד רלוונטי; וכי היה מקום להתחשב בפער שבין טענת המשיב, שלפיה הוא הפסיק לעבוד בחברה, לבין המצב בפועל. אשר לגיל הפרישה הצפוי, נטען כי היה מקום להעמידו על 70, בהתאם לחזקת גיל הפרישה לעצמאים, ולא על 73. המערערת טוענת כי קביעת בית המשפט המחוזי בהקשר זה ניתנה ללא הנמקה; וכי לא הוכחו בענייננו התנאים לחריגה מהחזקה האמורה. 10. מנגד, לטענת המשיב, אין להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. המשיב טוען, כי אין ללמוד מהצהרותיו לרשם הקבלנים על היקף עבודתו בפועל; כי הסיווגים הקבלניים הם בגדר רישום "פורמלי" ו"טכני"; וכי בפועל, הוא מגיע לעבודה בחברה רק מדי פעם, ואינו מסוגל לתפקד כבעבר עקב מצבו הרפואי. המשיב מדגיש, כי קביעות בית המשפט המחוזי בנוגע לאובדן כושר השתכרותו מצויות בליבת שיקול הדעת המסור לו, ונכונות לגופן. כמו כן, נטען כי אין מקום להתערב בקביעה בעניין גיל הפרישה הצפוי, משזו מעוגנת כראוי בראיות ובנסיבות המקרה. דיון והכרעה 11. לאחר עיון בערעור ובתשובה לו, החלטנו להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפנינו, בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. נקדים ונאמר, כי דין הערעור להידחות. 12. כידוע, הקביעה בעניין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות מצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית; ממילא, התערבות ערכאת הערעור בקביעות כגון דא נעשית במשורה (ראו, מני רבים: ע"א 2197/23 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול", פס' 9 ‏(‏25.6.2023‏); ע"א 8730/11 אלמור פיברגלאס בע"מ נ' בהאא, פס' 4 ‏(‏3.4.2012‏)). בענייננו, לא ראינו להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בסוגיה האמורה. כמפורט לעיל, בדונו בסוגיה זו, התחשב בית המשפט המחוזי במכלול שיקולים רלוונטיים, תוך מתן משקל לסיווגים הקבלניים שרשומים על-שם המשיב בפנקס הקבלנים, ולפער בין הרישום בפנקס כאמור לגרסת המשיב בדבר הפסקת עבודתו בחברה בעקבות גילוי מחלתו. למעשה, טענת המערערת בהקשר הנדון היא שיש לראות ברישום בפנקס הקבלנים ראייה יחידה ובלעדית לצורך קביעת שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של המשיב, ושאין להתחשב בהקשר זה בשיקולים ובנתונים נוספים. ברם, אין מקום לקבל טענה זו. כאמור לעיל, הקביעה האמורה מצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית; במסגרת הכרעה כגון דא, על בית המשפט להתחשב במכלול הנתונים והנסיבות שיש בהם כדי להשפיע על התפקוד ועל כושר ההשתכרות של הניזוק (ראו, למשל: ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פס' 6 (11.1.2015)). 13. באשר לקביעה בעניין גיל הפרישה הצפוי של המשיב, העמדתו על 73 אכן חורגת מהחזקה הנהוגה בפסיקה לגבי עצמאים; אך כידוע, הערכאה הדיונית רשאית לסטות מהחזקות הנוגעות לגיל הפרישה בהתאם להתרשמותה ולראיות שהובאו בפניה (ראו, מני רבים: ע"א 8602/11 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' גדרון, פס' 5 ‏(‏3.4.2012)). בניגוד לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי נימק את קביעתו בסוגיה האמורה, ואיננו סבורים כי קמה עילה להתערב בה [ויוער, כי יש מתח בין טענת המערערת, שלפיה יש להעמיד על 70 את גיל פרישתו של המשיב – שהיה, כאמור, בן 72.5 שנים במועד מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי – לבין טענתה כי המשיב עודנו עובד בחברה בהיקף נרחב, בשים לב לרישום בפנקס הקבלנים]. 14. בשים לב לכל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח. ניתנה היום, ח' חשוון תשפ"ז (19 אוקטובר 2026). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת