פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 53362-11-25
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
המערער:
פלוני
נגד
המשיבה:
הפניקס חברה לביטוח בעמ
ערעור על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ע' קצבוי), ביום 30.7.2025, בת"א 74430-12-20
תאריך ישיבה:
ט"ז אייר, תשפ"ו (3.5.2026)
בשם המערער:
עו"ד איריס אגסי מימון
בשם המשיבה:
עו"ד גיל סבן
פסק-דין
השופטת יעל וילנר:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ע' קצבוי) בת"א 74430-12-20 מיום 30.7.2025 (פסק הדין תוקן בשל טעות סופר ביום 17.9.2025), בתביעה שהגיש המערער לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: התביעה). הערעור דנן נסֹב על גובה הפיצוי שנפסק למערער, וממוקד בקביעות בעניין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות; גיל הפרישה הצפוי; וגובה הפיצוי בגין עזרת הזולת.
רקע עובדתי
2. המערער, יליד 1978 ורופא מנתח במקצועו, הגיש את התביעה בעקבות נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.6.2017 (להלן: התאונה). בתקופה שקדמה לתאונה, ועד חודש יולי 2017, עבד המערער כמתמחה בבית חולים בישראל. לאחר התאונה, בחודש אוגוסט 2017, עבר המערער עם משפחתו להתגורר בארצות הברית ועבד במסגרת תת-התמחות בניו-יורק כעוזר מנתח. החל מאוגוסט 2019 משמש המערער כרופא בכיר מומחה בתחום הכירורגיה המיקרו-וסקולרית בראש ובצוואר, ועובד בשני בתי חולים בניו יורק. בחודש דצמבר 2020 הגיש המערער את תביעתו הנדונה.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
3. לצורך קביעת נכותו הרפואית הצמיתה של המערער, אימץ בית המשפט המחוזי את חוות דעתה של המומחית מטעמו בתחום האורתופדיה, עם תת-התמחות בכירורגיית כף יד (להלן: המומחית); ונכותו הרפואית כאמור הועמדה על נכות משוקללת של 19.25% – 15% בגין הגבלה בתנועה של מפרק הכתף השמאלית; ו-5% בגין פגיעה בשורש כף היד השמאלית.
4. בית המשפט דחה את טענת המערער, כי יש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור גבוה באופן משמעותי מנכותו הרפואית; וכי הוא מבצע פחות ניתוחים עקב התאונה, בהשוואה לכמות הניתוחים שהיה מבצע אלמלא התאונה. בית המשפט ציין, כי מאז מועד התאונה, נצפית עלייה מתמדת בשכרו של המערער; וכי המערער אינו חולק על כך. נקבע, כי יש להתחשב בנתון זה במסגרת קביעת שיעור נכותו התפקודית, הגם שהעלייה בשכר נובעת מהשינוי במעמדו של המערער במסגרת הכשרתו כרופא מנתח. בית המשפט הדגיש, כי העובדה שהמערער המשיך בהכשרתו הרפואית לאחר התאונה, סיים תת-התמחות יוקרתית בניו יורק והחל לעבוד שם בבתי חולים שונים כמנתח, מעידה שיכולותיו של המערער נשמרו לאחר התאונה, ושזו לא פגעה בהתפתחותו המקצועית, ובהתאם – אף שכרו לא נפגע. בתוך כך, הודגש כי העובדה שהמערער ביצע פחות ניתוחים כמנתח ראשי בשנים 2021-2019 מאשר הניתוחים שביצע כעוזר מנתח בשנים 2019-2017, אינה מעידה, כשלעצמה, על פגיעה ביכולותיו עקב התאונה. כמו כן, נקבע כי המערער אינו יכול להיבנות בהקשר הנדון מחוות דעת שהגיש בעניין פערי השתכרות בינו לבין מומחים רפואיים אחרים. זאת, בין היתר, משום שחוות הדעת מתייחסת לרופאים בעלי תחום מומחיות שונה מהמערער.
יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי אין לקבל את טענת המשיבה שלפיה אין לנכותו הרפואית של המערער השפעה תפקודית. הודגש, כי במסגרת תת-ההתמחות הייחודית של המערער, הוא נדרש לבצע ניתוחים עדינים, ביד מיומנת ויציבה, וכי הניתוחים בתחום זה עשויים להיות מורכבים וארוכים ולהימשך אף למעלה מ-12 שעות. כמו כן, בית המשפט אימץ את קביעת המומחית, שלפיה הכאבים שמהם סובל המערער עקב התאונה עלולים להשפיע על יכולותיו במסגרת עבודתו הייחודית. הודגש, כי גם אם לא ניתן לקבוע כי נכותו הרפואית של המערער משפיעה כיום על ביצועיו ועל השתכרותו, ייתכן כי הכאבים שמהם הוא סובל כאמור ישפיעו בעתיד על תפקודו המקצועי.
לנוכח האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של המערער על 20%, בדומה לנכותו הרפואית.
5. בהמשך לאמור, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער, שלפיה בכל הנוגע לקביעת הפסדי השתכרות בעבר, יש לערוך חישוב המבוסס על נכות תפקודית בשיעור 40% משילוש השכר הממוצע במשק. אשר להפסדי השתכרות לעתיד, בית המשפט קבע כי יש לפסוק למערער פיצוי על בסיס הנחה כי כאביו בשל התאונה ישפיעו בעתיד על יכולתו לבצע ניתוחים בהיקף מלא. בית המשפט קבע כי יש להניח שהמערער יפרוש בגיל 70, לנוכח חזקת גיל הפרישה לעצמאים. בהקשר זה, הודגש כי חלק ניכר מעבודתו של המערער מבוצע כ"יחידה עצמאית", אשר תלויה בביצועיו ובהיקף הניתוחים שהוא בוחר לבצע. לנוכח האמור; באין חולק כי גובה שכרו של המערער עומד על שילוש השכר הממוצע במשק; ובהינתן הקביעה כי המערער לא הוכיח הפסדי השתכרות לעבר או ירידה בהיקף הניתוחים המבוצעים על-ידו – נקבע כי יש לפסוק למערער פיצוי גלובלי בגין פגיעה עתידית בכושר השתכרות, בסך 820,829 ש"ח, שהם 60% מחישוב אקטוארי של הפסדי השתכרותו של המערער, בהתאם לנתונים דלעיל.
6. בסופו של דבר, גובה הפיצוי למערער בראשי הנזק השונים הועמד על הסכומים הבאים: הפסד הכנסות בעבר – 33,165 ש"ח; גריעה מכושר ההשתכרות – 820,829 ש"ח; עזרת הזולת – 10,000 ש"ח; הוצאות שונות – 15,000 ש"ח; כאב וסבל – 40,537 ש"ח. [יצוין כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.9.2025 תוקנו טעויות סופר בפסק הדין, כך שנקבעו בו סכומי הפיצוי הנ"ל].
מכאן הערעור שלפנינו.
טענות הצדדים
7. המערער טוען, כי יש מקום לפסוק לו פיצוי גבוה יותר באופן משמעותי, בכל הנוגע לראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד; וכי לא היה מקום להעמיד את גובה הפיצוי בהקשר זה על 60% בלבד מחישוב אקטוארי של הפסדי השתכרותו. לחילופין, טוען המערער, כי היה מקום לקבוע בעניינו נכות תפקודית גבוהה יותר. לטענתו, קביעתו של בית המשפט המחוזי בסוגיה מתעלמת מסוג הפגיעה שנגרמה לו, מהשלכותיה בעתיד על תפקידו הייחודי, ומכך שהסיבות העיקריות לעלייה הנצפית בשכרו מאז התאונה הן התקדמותו המקצועית ומאמציו להמשיך לעסוק במקצועו. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מנתוני השתכרותו הפוטנציאלית, כפי שהובאו בחוות הדעת שהגיש מטעמו. כמו כן, המערער טוען כי הפיצוי שנפסק לו בגין עזרת הזולת נמוך יתר על המידה, בשים לב לעזרה שהוא נזקק לה בפעולות יומיומיות לאחר התאונה. לבסוף, המערער טוען כי עלה בידו לסתור את תחולתה של חזקת גיל הפרישה לעצמאים; וכי בהתאם, היה מקום להעמיד את גיל הפרישה בעניינו על 75 לפחות. זאת, לטענתו, בהתחשב בתחום עבודתו הייחודי ובגיל הפרישה המקובל לרופאים מומחים בתחומו, כפי שאף נלמד מחוות הדעת שהגיש מטעמו.
8. מנגד, המשיבה טוענת כי לא נפל פגם בפסק הדין. בנוגע לקביעות בעניין הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות, המשיבה מדגישה כי המערער לא הוכיח הפסדי השתכרות או פגיעה בהיקף הניתוחים המבוצעים על ידו, בעוד שהנתונים הרלוונטיים מראים ששכרו נמצא בעלייה מתמדת מאז התאונה. כמו כן, המשיבה טוענת, בין היתר, כי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי ביחס לגיל הפרישה הצפוי של המערער; וכי מדובר בקביעה מנומקת שאף נתמכת בהלכה הפסוקה.
דיון והכרעה
9. לאחר עיון בערעור ובתשובה לו, החלטנו להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפנינו, בהתאם לתקנה 138(א)(3) ו-(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. נקדים ונאמר, כי דין הערעור להידחות בעיקרו.
10. כידוע, כאשר מדובר בשומת פיצויי נזיקין, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק, והתערבותה תיעשה במשורה, תוך בחינת הסכום הכולל שנפסק "ממעוף הציפור" (ראו, מני רבים: בע"א 26433-04-25 ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' פלונית, פס' 9 (5.3.2026); ע"א 8583/22 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, פס' 8 (16.4.2023)). בענייננו, איננו סבורים כי נפלה טעות בסכום שפסק בית המשפט המחוזי, לא כל שכן טעות מהותית המצדיקה את התערבותנו.
11. ראשית, לא מצאנו להתערב בגובה הפיצוי שנפסק למערער בגין שיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. כמפורט לעיל, קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות ואופן חישובו מבוססת על מערכת שיקולים רחבה, ועל בחינה דקדקנית של חומר הראיות שהונח לפניו. בתוך כך, בית המשפט המחוזי נתן דעתו, בין היתר, לעלייה הנחזית בשכרו של המערער מאז מועד התאונה, ולטעמים שהציג המערער בהקשר זה; למקצועו הייחודי של המערער; להשפעת הכאבים על איכות ביצועיו בעתיד, בשים לב, בין היתר, לאמור בחוות דעתה של המומחית; ולחוות הדעת שהגיש המערער מטעמו, בעניין פערי השתכרות נטענים בינו לבין מומחים רפואיים אחרים. קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהקשר הנדון מנומקות כדבעי, ואיננו מוצאים עילה להתערב בהן.
אשר לשיעור הנכות התפקודית שנקבעה למערער, קביעות הערכאה הדיונית בסוגיה זו מצויות בליבת שיקול דעתה, וממילא התערבות ערכאת הערעור בקביעות כגון דא נעשית במשורה (ראו, מני רבים: ע"א 72782-02-25 פלונית נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פס' 9 (29.9.2025); ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פס' 6 (11.1.2015)). בענייננו, כמפורט לעיל, בית המשפט המחוזי דחה באופן מנומק את טענת המערער, שלפיה יש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור גבוה באופן משמעותי מנכותו הרפואית; ולא מצאנו עילה להתערבות בקביעתו זו.
12. באשר לגיל הפרישה הצפוי, קביעתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על חזקת גיל הפרישה לעצמאים. הלכה עימנו, כי במקרים בהם קביעת גיל הפרישה מבוססת על חזקה רלוונטית, בית משפט זה לא יטה להתערב בקביעה כאמור אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 55027-01-25 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פס' 8 (3.8.2025); ע"א 8918/14 פלונית נ' פלוני, פס' 6 (27.7.2015)). איננו סבורים כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים חריגים. בית המשפט המחוזי נדרש בהקשר זה לחוות הדעת שהוגשה מטעם המערער, וקבע כי אין בה כדי לבסס את טענתו שלפיה גיל הפרישה הצפוי בעניינו גבוה מ-70. מדובר בקביעה עובדתית מובהקת, שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה.
13. לבסוף, בנוגע לרכיב הפיצוי בגין עזרת הזולת, ובהסכמת המשיבה, מצאנו להעמיד את סכום הפיצוי על סך של 25,000 ש"ח, חלף הסכום של 10,000 ש"ח שנפסק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
14. אשר על כן, וכפוף לשינוי סכום הפיצוי בגין עזרת הזולת כאמור, הערעור נדחה.
בנסיבות, ובשים לב לאמור בפסקה 13, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ו' אב תשפ"ו (20 יולי 2026).
יצחק עמית
נשיא
יעל וילנר
שופטת
גילה כנפי-שטייניץ שופטת