פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עפס"פ 52349-02-25
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:
פיוטר חומנקו
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה צפת בת"ד 7787-07-23 מיום 17.2.2025 שניתנה על ידי כב' השופט יוסף יעקובי
בשם המערער:
עו"ד שני אלקובי
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בצפת (כב' השופט י' יעקבי) מיום 17.02.2025 בת"ד 7787-07-23 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
1. נגד המערער הוגש ביום 19.7.2023 כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, עקיפה כשהדרך לא פנויה והתנהגות הגורמת נזק (עבירות לפי פקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנות התעבורה התשכ"א-1961), וזאת בגין תאונת דרכים שבה היה מעורב מיום 7.11.2022. בימים 16.1.2024 ו-3.4.2024 התקיימו דיונים בהליך (כב' השופטת ג' עספור שאהין), כשבדיון מיום 3.4.2024 נרשם מפי המערער לפרוטוקול, בין היתר, כי "אני מבין כי אני אשם ואני מקבל את העונש". הדיון לצורך הקראה נוספת של כתב האישום נדחה מספר פעמים, בין היתר בשל בקשת המערער להחליף ייצוג, בשל אי סיום ההליכים המקדמיים ועל רקע המצב הביטחוני. בדיון שהתקיים ביום 27.1.2025 הסכים המערער באמצעות באת כוחו לעובדות מסוימות בכתב האישום אך כפר באחריותו לתאונה. לבקשת המערער, התיק נקבע להוכחות.
ביום 6.2.2025 ביקשה ב"כ המערער לבטל את ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 24.2.2025 ולקבוע תחתיה ישיבת תזכורת, וזאת על מנת שניתן יהיה לשכתב חלק מחומרי החקירה שאינם קריאים ולהעבירם להגנה. הבקשה נדחתה ביום 9.2.202.
2. לאחר כל זאת, הגיש המערער בקשה "להחלפת המותב" לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), בגדרה נטען כי במהלך הדיון מיום 27.1.2025 ובהחלטה מיום 9.2.2025 הביע המותב עמדה לפיה אשמתו של המערער נחרצה עוד בטרם החל בירור העובדות. המערער הפנה לדברי בית המשפט כפי שצוטטו בפרוטוקול הדיון ולפיהם "בית המשפט מסביר לסנגורית כי לאור כפירתה שבה היא מודה כי הנאשם אכן עקף את הרכב המוזכר בכתב האישום וכי התרחשה תאונה עם הרכב שהגיע ממול, יש בכך די כדי להרשיעו בעקיפה בדרך לא פנויה ובגרימת התאונה"; לקביעות בית המשפט במסגרת ההחלטה מיום 9.2.2025 לפיהן "נראה לי כי אין לנאשם הגנה של ממש וכי זו סיבת הבקשה" ו"הנאשם וב"כ יתייצבו לדיון שאם לא כן יורשע הנאשם ויוטלו הוצאות"; לדרישת בית המשפט לנמק את הרלוונטיות של חלק מעדי התביעה; ולהתייחסותו לאפשרות שיוטלו הוצאות אם יתגלה כי אלה זומנו לצורך "קנטור".
3. בית משפט קמא דחה את הבקשה בציינו, בין היתר, כי התנהלות המערער לכל אורך הדרך הייתה כמי שהוא מבין שהוא אשם בתאונה וכל רצונו בשיפור הענישה שהוצעה לו; כי המערער נכון לעשות כל שניתן על מנת לדחות את הקץ; וכי אין בדברים שאמר "משום גיבוש דעה שאיננו מתאים לטענות שנטענו מפי הנאשם בפרוטוקולים השונים ואינם מצדיקים פסילת מותב זה".
4. על רקע זה הוגש הערעור שלפניי, בגדרו שב וטוען המערער כי פרשנותו של בית המשפט לדבריו ולדברי באת כוחו שגויה ומלמדת על נעילת עמדתו של המותב ביחס למערער. עוד הוסיף המערער כי אמירות בית המשפט עלולות ליצור רושם של "גישה שאינה עניינית" כלפי באת כוחו ופוגעות במראית פני הצדק; וכי הבקשה לפסול את המותב הועלתה בהזדמנות הראשונה וללא שיהוי.
5. דין הערעור להידחות. כפי שנפסק בעבר, "אין פגם בכך שמותב יביע עמדה – בזהירות ובמתינות המתבקשת – בנוגע לסיכויי ההליך ולתמונת הראיות שהוגשו, כך שהתבטאויות מסוג זה לא יקימו עילת פסלות באופן אוטומטי" (ע"פ 4986/23 מעוז נ' מדינת ישראל, פסקה 10 והאסמכתאות שם (17.7.2023); ע"פ 205/21 חאלד נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (22.2.2021)). אמנם ההליך בענייננו נמצא בראשיתו, אולם אמירות המותב התבססו על דברי המערער עצמו ובאת כוחו, שבמסגרת המענה לכתב האישום הסכימה לעובדות המצוינות בכתב האישום לפיהן המערער עקף את הרכב שהיה לפניו והתרחשה תאונה עם הרכב שהגיע ממול. בית המשפט שיקף למערער במעמד הדיון את המשמעות המשפטית של תשובתו, אך לנוכח טענתו כי הרכב הנעקף הוא שאחראי לתאונה התיק נקבע להוכחות. כל טענות המערער לעניין היסוד הנפשי ולנפקויות העובדות עליהן הסכים ידונו בשלב ההוכחות והסיכומים, וחזקה על המותב כי ישמע את הראיות ויכריע במקצועיות כנדרש. לא מצאתי כי אמירות המותב כלפי המערער או באת כוחו, מעידות על "גישה לא עניינית" כנטען או מקימות חשש ממשי למשוא פנים באופן המצדיק את פסילת המותב.
6. אי לכך, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ה (23 פברואר 2025).
יצחק עמית
נשיא