פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 50598-10-24
לפני:
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט אלכס שטיין
המערערים:
1. פלונית
2. פלוני
נגד
המשיבים:
1. עמותת ידידי המרכז הרפואי מעייני הישועה
2. שירות בריאות כללית בע"מ
ערעור על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' שחם), ביום 16.9.2024, בת"א 7099-09-16
תאריך ישיבה:
י"ד בתמוז התשפ"ו (29.6.2026)
בשם המערערים:
עו"ד יוסי טולדנו; עו"ד עידו שטובל
בשם המשיב 1:
עו"ד פאדי מטאנס
פסק-דין
השופטת יעל וילנר:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' שחם) בת"א 7099-09-16 מיום 16.9.2024, שבמסגרתו נדחתה מחמת התיישנות תביעת המערערת 1 והמערער 2 (להלן: האם, האב וההורים, לפי העניין), הוריה של המערערת 3 (להלן: הקטינה), נגד המשיבה 1 (להלן: בית החולים), לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב לידת הקטינה. זאת, בטענה כי לו ההורים היו יודעים בעת הריון האם על המום ממנו סובלת הקטינה, היו פונים לוועדה להפסקת הריון בבקשה להפסיקו, וזו הייתה נעתרת לבקשתם.
[למען שלמות התמונה, יצוין כי תביעת המערערים הוגשה תחילה גם נגד המשיבה 2, שירותי בריאות כללית בע"מ (להלן: קופת החולים), שאצלה הייתה האם במעקב הריון כאשר הייתה הרה עם הקטינה. אולם בהמשך ההליך, קופת החולים והמערערים הגיעו ביניהם להסכם פשרה, וביום 27.12.2023 ניתן לו תוקף של פסק דין].
תמצית הרקע הרלוונטי
2. בשבוע ה-37 להריונה, בעקבות ממצאים של בדיקת אולטרסאונד שבוצעה בקופת החולים, הופנתה האם לבית החולים. למחרת, ביום 20.5.2009, נערך לאם ניתוח קיסרי והקטינה באה לעולם.
3 למחרת לידתה, ביום 21.5.2009, בוצעה לקטינה בדיקת אולטרסאונד מוח בבית החולים, שבמסגרתה נמצא ממצא היפואקוגני בגודל 10*15 מ"מ, והומלץ לשקול מעקב אולטרסאונד או CT מוח. ביום 24.5.2009, בוצעה לקטינה בדיקת אולטרסאונד מוח נוספת בבית החולים, שבממצאיה נכתב "רושם שחסר בקטע אחורי ב Corp. Callosum. באזור L.T. Caud. Thal. Groove". כמו כן, נכתב כי אותר ממצא היפואקוגני אובלי בגודל 16*11 מ"מ, עם מחיצה דקה בתוכו; וכי יש לשקול CT מוח או MRI לקטינה.
4. ביום 27.5.2009 שוחררה הקטינה מבית החולים ונמסר להורים מכתב שחרור (להלן: מכתב השחרור). ברשימת האבחנות נכתב בנוגע לגולגולת הקטינה כדלקמן: "Partial obsence pf Corp. Callosum, frontal homs 3mm LT. Caudothalamia groove cyst – 10mmX15mm". עוד צוין כי נקבע לקטינה תור לרופא נוירולוג ליום 15.6.2009, והומלץ לבצע מעקב נוירולוג ילדים ובדיקת אולטרסאונד גולגולת. בהמשך לכך, ביום 15.6.2009 נבדקה הקטינה על ידי רופא נוירולוג.
5. ביום 29.6.2009 בוצעה לקטינה בדיקת אולטרסאונד מוח במכון "שקוף", שבמסגרתה נמצא כי "רוב המיספרה שמאל של המוח אקוגני עם שינויים ציסטיים באזור פרונטלי"; כי ממצאים אלו מתאימים ל"אוטם מסיבי של שטח קרוטיד משמאל ומימין שינויים דומים בשטח של ה-ACA"; וכי "חסר ספלניום של הקורפוס קלוסוים". כן הומלץ לבצע המשך בירור ב-MRI ו-MRA.
6. לאחר בדיקות נוספות שבוצעו לקטינה, ביום 20.8.2009 בוצעה לה בדיקת MRI גולגולת בבית החולים שניידר, שהראתה אוטם מוחי וכי "הקורפוס קלוזום קיים בשלמותו אך דק ביותר, משני לאיבוד פרנכימה". בהמשך לכך, הקטינה אובחנה כסובלת משיתוק מוחין.
7. ביום 6.9.2016 הגישו המערערים תביעה לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה נטען כי בית החולים התרשל בכך שלא פעל להשלים את האבחון לקטינה, במהלך הריונה של האם, ובכך שלא יידע את ההורים על ממצאים מוחיים חמורים טרם הלידה. על פי הנטען, בשל התרשלות זו נמנעה מההורים האפשרות לפנות לוועדה להפסקת הריון בבקשה להפסיקו. בכתב ההגנה שהגיש בית החולים נטען כי התביעה התיישנה. זאת, שכן כבר בבדיקה שבוצעה לקטינה ביום 21.5.2009 התגלו ממצאים חריגים, וכך גם בבדיקה מיום 24.5.2009; במכתב השחרור; ובבדיקה מיום 29.6.2009. משכך, נטען כי ההורים היו מודעים ל"קצה חוט" של נזק כבר במועדים אלו; ומשחלפו למעלה משבע שנים מעת המועדים האמורים, הרי שהתביעה התיישנה. בתשובה לכך, טענו ההורים כי הם לא הבינו את הממצאים של הבדיקות, ואלו לא הוסברו להם; וכי רק בשיחה עם הגורמים הרפואיים שהתקיימה בחודש ספטמבר 2009, על בסיס בדיקת MRI שבוצעה לקטינה ביום 20.8.2009, נודע להורים "קצה החוט" הנדרש על מנת לבסס את תביעתם. בהמשך ההליך בבית המשפט המחוזי, ההורים הוסיפו כי לא היו מודעים לעובדות המקימות את כלל רכיבי עילת התביעה, ובראשם ליסוד ההתרשלות, עד אשר היוועצו עם עורכת דין, כשנה וחודשיים לאחר לידתה של הקטינה, ביום 15.7.2010; ומשכך יש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד זה. לטענתם, בשים לב לכך שהמועד שבו חלפו שבע שנים מההיוועצות עם עורכת הדין מצוי בתוך הפגרה, והתביעה הוגשה עם סיומה של הפגרה – הרי שתביעתם לא התיישנה.
8. בפסק דינו דחה כאמור בית המשפט המחוזי את התביעה מחמת התיישנותה. נקבע כי בסמוך לאחר לידת הקטינה, ולכל המאוחר במועד מסירת מכתב השחרור להורים (ביום 27.5.2009), הייתה בידי ההורים אינדיקציה ברורה לקיומו של נזק מוחי משמעותי לקטינה. בתוך כך, נקבע כי גרסתם של ההורים בהקשר זה, אינה מתיישבת עם הראיות מזמן אמת ואינה מהימנה. צוין כי אף לפי חוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם המערערים, הנזק לקורפוס קולוסום, שתועד עוד ביום 24.5.2009, משמעותו נזק לאיבר חיוני לתפקוד הקוגניטיבי של הקטינה; וכי הממצאים אשר תועדו בבדיקות שנערכו לקטינה בסמוך לאחר הלידה, מלמדים בסבירות גבוהה על קיומו של אוטם מוחי. נקבע אם כן, כי בממצאים האמורים היה "קצה חוט", ואף יותר מכך, לקיומו של נזק. עוד נקבע, כי גם אם הנזק שאותר בבדיקת ה-MRI שבוצעה לקטינה ביום 20.8.2009 הוא חמור מזה שנמצא בבדיקה שבוצעה לה ביום 24.5.2009, הרי שאין בכך כדי לגרוע מהעובדה שנזק מוחי משמעותי לקטינה תועד עוד ביום 24.5.2009. לנוכח האמור, נקבע כי בהינתן שחלפו יותר משבע שנים ממועד מכתב השחרור ועד הגשת התביעה, הרי שהתביעה התיישנה.
9. בית המשפט המחוזי דחה אף את טענת המערערים, שלפיה היה בידם "קצה חוט" לעובדות המקימות את יסוד ההתרשלות רק למעלה משנה לאחר לידת הקטינה. נקבע כי טענה זו נעדרה מכתב התשובה של המערערים ונטענה רק בשלב מאוחר יותר, ומשכך מהווה הרחבת חזית אסורה. לצד האמור, בית המשפט הוסיף ודחה את הטענה האמורה גם לגופה. נקבע כי לנוכח הנזק המוחי לקטינה שעלה מממצאי הבדיקות, היה על ההורים לנקוט בזמן אמת באמצעים סבירים לבירור משמעות הממצאים באמצעות גורמי רפואה – בירור אשר היה מגלה כי ניתן היה לאתר אוטם מוחי עוד לפני הלידה. עוד נקבע, כי אין בסיס מספק לטענת ההורים, שלפיה נודע להם "קצה החוט" בנוגע ליסוד ההתרשלות, רק במועד פגישתם עם עורכת הדין ביום 15.7.2010. בתוך כך, נקבע כי ההורים לא פירטו מה הן העובדות הרלוונטיות שעלו בפגישה האמורה, בפרט בנוגע לבדיקות שניתן היה לבצע כשהאם הייתה בהריון עם הקטינה. נקבע אם כן, כי כבר בסמוך ללידה, היה צריך להתעורר בקרב ההורים חשד סביר, כי הבדיקות שבוצעו טרם הלידה בוצעו בהתרשלות, בשל החמצת הממצאים שהתגלו בסופו של דבר מספר ימים לאחר הלידה.
עיקר טענות הצדדים
10. ההורים חוזרים על טענותיהם שנטענו בפני בית המשפט המחוזי, ומדגישים כי הם לא הבינו את הממצאים של הבדיקות שבוצעו לקטינה בסמוך לאחר הלידה; כי רק בשלב מאוחר יותר נודע להם כי הנזק שנגרם לקטינה הוא חמור כדי להצדיק הפסקת הריון; וכי הם ידעו על קיומו של נזק אפשרי לקטינה רק בחודש ספטמבר 2009, במועד שבו נערך דיון בדבר הממצאים מבדיקת ה-MRI שבוצעה לקטינה. עוד נטען כי בכל מקרה, המועד המוקדם ביותר שבו ההורים יכלו להבין שיש בידיהם "כוח תביעה" הוא מועד קבלת הייעוץ המשפטי מעורכת הדין, ביום 15.7.2010, ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד זה.
11. בית החולים סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, ההורים ידעו, או לכל הפחות היו צריכים לדעת, עוד ביום שחרורה של הקטינה מבית החולים, על הנזק המוחי שנגרם לה. עוד נטען, כי טענתם של ההורים בדבר גילוי מאוחר של יסוד ההתרשלות מהווה הרחבת חזית, וכי בכל מקרה, אין מקום להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות מהמועד שבו פנו ההורים לייעוץ משפטי.
דיון והכרעה
12. לאחר שעיינו בכתובים, ושמענו את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור מכוח סמכותנו שבתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. זאת, מן הטעם שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי; הממצאים שנקבעו תומכים במסקנות המשפטיות של פסק הדין; ואין בפסק הדין כל טעות בחוק.
13. יודגש, כי עיקר טענות המערערים מופנות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים כאלה, אלא במקרים חריגים ביותר. זאת, לנוכח התרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה המבררת ממארג הראיות בתיק ומהעדויות הרלוונטיות (ראו, מני רבים: ע"א 3592/18 נג'אר נ' תופיק, פס' 3 (18.1.2021)). הדברים אמורים ביתר שאת, כאשר הממצאים נסמכים על חוות דעת מומחים, ובמיוחד, כאשר המומחים העידו בפני הערכאה המבררת, כבענייננו (ראו, למשל: ע"א 7019/22 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פס' 8 (9.3.2023); ע"א 125/21 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פס' 5 (24.1.2023)). איננו סבורים כי המקרה דנן בא בגדר אותם מקרים חריגים.
14. כידוע, כדי שתתחיל להימנות תקופת ההתיישנות, אין הכרח שהעובדות המקימות את עילת התביעה תהיינה ידועות לתובע במלואן; אלא די בכך שהתובע היה מודע אליהן, או צריך היה להיות מודע אליהן, ברמה של "קצה חוט" (ראו, מני רבים: ע"א 352/23 עזבון המנוח יולי עופר נ' רינות, פס' 41 (14.10.2024)). בענייננו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי – וקביעותיו מקובלות עלינו – ממצאי הבדיקות שנערכו לקטינה לפני שנמסר להורים מכתב השחרור, כמו גם מכתב השחרור עצמו, עולים כדי אותו "קצה חוט" בדבר העובדות המקימות את עילת התביעה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, כך עולה מתוכן הממצאים עצמם, במישרין; מהתרשמותו הבלתי-אמצעית של בית המשפט המחוזי מעדויות ההורים בהקשר זה, שנמצאו ברובן בלתי מהימנות; ומחווֹת דעת המומחים, לרבות חוות דעת המומחה מטעם המערערים. כאמור, איננו סבורים כי קביעות אלו מגלות עילה להתערבות.
15. בתמצית יובהר, כי אף אם בסמוך לאחר הלידה (בשלהי חודש מאי 2009) טרם היה ברור מלוא היקפו של הנזק המוחי שנגרם לקטינה, במועד זה כבר היה ברור כי נזק מוחי משמעותי כלשהו אירע לקטינה. מכאן, שהיה בידי ההורים, לכל הפחות, "קצה חוט" לקיומו של נזק, שעשוי לבסס את תביעתם. אשר ליסוד ההתרשלות, כפי שנקבע לא פעם – ההתארגנות לצורך הגשת תביעה, לרבות החקירה והדרישה לשם השגת המידע והראיות לביסוסה, צריכה להתבצע בתוך תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק (ראו: רע"א 1101/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, פס' 20-18 (21.5.2020); רע"א 6737/20 הראל נ' נס, פס' 37 ו-41 (16.8.2021)). משכך, פנייתם של ההורים לייעוץ משפטי אינה בהכרח "מאפסת" את תקופת ההתיישנות להגשת התביעה. בכל מקרה, ההורים לא הצביעו על טעם מבורר להתעוררות החשד בלִבם, בדבר התרשלות בית החולים, דווקא לאחר ההיוועצות עם עורכת הדין.
16. סוף דבר: לנוכח כל האמור, הערעור נדחה.
בנסיבות העניין, ובשים לב לנסיבותיהם האישיות של המערערים, לא נעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג אלול תשפ"ו (26 אוגוסט 2026).
יעל וילנר
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט
אלכס שטיין
שופט