פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 49934-02-25
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט יוסף אלרון
כבוד השופט חאלד כבוב
העותרים:
1. חמזה וחיד סלימאן עבד אלעזיז
2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה
זלצברגר
נגד
המשיבים:
1. מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית
2. קצין משטרה צבאית ראשי
3. נציב שירת בתי הסוהר
4. המפקח הכללי - משטרת ישראל
עתירה לצו הביאס קורפוס; תגובה מקדמית מטעם המשיבים
בשם העותרים:
עו"ד אמינה קומבר
בשם המשיבים:
עו"ד יונתן ציון מוזס
פסק-דין
השופט חאלד כבוב:
העתירה למתן צו הביאס קורפוס שבכותרת הוגשה על יסוד ההנחה כי ענייננו בכליאה, מעצר או החזקה של העותר שלא כדין; וזאת מכיוון, שלפי הנטען, הלה נעצר לעיני שכניו בכפר ביר-נבאלא שבנפת רמאללה.
לאחר עיון בעתירה הוריתי על קבלת תגובה מקדמית. בתגובה הוטעם, כי אין בידי גורמי משטרת ישראל או שירות בתי הסוהר אינדיקציה על אודות מעצרו או החזקתו של העותר על-ידי כוחות הביטחון. זאת בדומה למענה שניתן במסגרת מיצוי ההליכים לעתירה, כעולה מסעיפים 4-3 לכתב העתירה. מכל מקום, בנסיבות דנן, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות. כן צוין, כי העתירה הוגשה "כביכול מטעמו של העותר [...] כאשר איש מבני משפחת העותר אינו עותר, וכי התצהיר שצורף לעתירה הוא מטעם [...] המוקד להגנת הפרט".
לאחר ששקלתי את הדברים, שוכנעתי כי במצב דברים זה אכן, דין העתירות להידחות, לאור חזקת התקינות המינהלית העומדת למשיבים אותה העותר 2 לא הצליח לסתור בהיעדר ראיות של ממש מצדו (ראו והשוו: בג"ץ 3549/24 דרדסאוי נ' צבא ההגנה לישראל (02.05.2024)). כן יצוין, כי לא נעלם מעיני האמור בסעיף 1 לכתב העתירה על כך שמאז פטירת אמו של העותר הוא מתגורר בגפו. ואולם, בנסיבות דנן נכון היה לצרף, למצער, את השכן המתואר בסעיף 2 לכתב העתירה, ולהתייחס מפורשות לקושי המתעורר במצב דברים זה מיפוי הכוח שהוגש בתיק (מטעם עותר 2, לטובת עצמו).
אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז שבט תשפ"ה (25 פברואר 2025).
דוד מינץ
שופט
יוסף אלרון
שופט
חאלד כבוב
שופט