פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 49362-11-24
לפני:
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופט חאלד כבוב
כבוד השופטת רות רונן
העותר:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול
2. בית הדין האזורי בבאר שבע
3. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד אסי סגל
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד רפי רכס
בשם המשיבה 3:
עו"ד ורד עובדיה
פסק-דין
השופטת רות רונן:
עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 1.7.2024, לדחות את ערעורו של העותר על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים, אשר קבעה, בין היתר, כי לבית הדין סמכות לדון במזונות ילדיהם של העותר וגרושתו.
העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו ונולדו להם 8 ילדים. לימים החליטו בני הזוג להתגרש, ובעקבות זאת הגישה המשיבה ביום 10.8.2023 תביעה לגירושין לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, ובה כרכה תביעה למזונות ילדיהם המשותפים של בני הזוג.
העותר כפר בסמכותו של בית הדין האזורי לדון בנושא של מזונות הילדים. בהחלטות שניתנו ביום 21.8.2023 וביום 13.11.2023 דחה בית הדין האזורי את טענותיו של העותר, וקבע כי בית הדין מוסמך לדון גם בסוגיית המזונות.
על החלטות אלה הגיש העותר ביום 2.6.2024 ערעור לבית הדין הרבני הגדול (תיק 1482531/2). ביום 1.7.2024 דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור על הסף, תוך שקבע כי ההחלטות נושא הערעור הן חלוטות, וכי לא ניתן לערער עליהן במועד שבו הוגש הערעור. על החלטה זו הוגשה העתירה דנן.
בתגובתו מיום 26.1.2025, ביקש היועץ המשפטי לשיפוט הרבני (המייצג את המשיבים 2-1 בהליך שלפנינו) כי העתירה תידחה על הסף. זאת לאור השיהוי הניכר שבהגשת העתירה, כמו גם לאור האיחור המשמעותי בהגשת הערעור לבית הדין הרבני הגדול. למען שלמות התמונה יצוין כי גם המשיבה הגישה תגובה מקדמית, בה טענה כי יש מקום לדחות את העתירה על הסף בשל היעדר ניקיון כפיים וחוסר תום לב דיוני.
כאן המקום לציין כי נכון למועד הגשת העתירה, התנהל הליך לפני בית משפט זה בו נדונה שאלת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בתביעה למזונות ילדים שנכרכה בתביעת גירושין (בג"ץ 5988/21; בג"ץ 7880/21; בג"ץ 8221/21; ובג"ץ 5652/22).
ביום 19.2.2025 קיבל בית משפט זה ברוב דעות את העתירה (השופטת י' וילנר ואנוכי כנגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג), וקבע כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון בתביעות למזונות ילדים הכרוכות בתביעות גירושין.
על רקע פסק דין זה, הוריתי לצדדים להגיש עמדה מעודכנת, ולאחר שהתקבלו כלל תגובות המשיבים הוריתי ביום 8.7.2025 על העברת העתירה לדיון לפני הרכב.
ביום 1.12.2025 עדכן היועץ המשפטי לשיפוט הרבני כי ביום 18.11.2025 נכנס לתוקפו חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו-2025 (להלן: תיקון החקיקה או התיקון), המקנה סמכות לבתי הדין הרבניים לדון בתביעה למזונות ילדים שנכרכה בתביעת גירושין. עוד צוין כי בהתאם לסעיף 2 לתיקון, הוא יחול גם על תביעה אשר הייתה תלויה ועומדת ביום תחילתו. לפיכך נטען כי העתירה התייתרה ויש להורות על מחיקתה.
העותר בתגובתו מיום 2.12.2025 ציין כי הוראת התיקון מובנת לו. הוא עתר כדי שבית המשפט יורה לבית הדין הרבני – אם יוחלט לדחות את העתירה, להכריע במחלוקת בהתאם לדין האזרחי ובפרט בהתאם לפסק הדין שניתן בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017).
אכן, נוכח השינוי במצב המשפטי בעקבות תיקון החקיקה, השתנתה התשתית הנורמטיבית העומדת ביסוד העתירה. כיום העתירה כבר אינה אקטואלית ודינה להימחק (בג"ץ 5823/12 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון, פסקה 4 (1.4.2014); בג"ץ 5089/18 קיבוץ המעפיל, אגודה שיתופית נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (10.1.2022)). איננו רואים צורך להכריע בשאלת הדין שיוחל בבית הדין הרבני או לתת הוראות אחרות ביחס לניהול ההליך. מובן כי כל זכויותיו וטענותיו של העותר בהקשר זה – שמורות לו.
סוף דבר: דין העתירה להימחק. בנסיבות העניין ולאור השינוי במצב החוקי – אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ו (14 דצמבר 2025).
אלכס שטיין
שופט
חאלד כבוב
שופט
רות רונן
שופטת