עיריית לוד נ. משרד לבטחון פנים/שרות בתי הסוהר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 48650-01-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרת: עיריית לוד נגד המשיבים: 1. משרד לבטחון פנים/שרות בתי הסוהר 2. משטרת ישראל/ מחוז מרכז עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אשר אילוביץ'; עו"ד אריאל ליבר; עו"ד אבנר יוסף בשם המשיבים: עו"ד דניאל מארקס; עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה שלפנינו בטענת העותרת לטיפול לוקה בחסר של המשיבים בפשיעה בעיר לוד. רקע על פי הנטען בעתירה, בעיר לוד מתבצעות מדי יום עבירות פליליות חמורות ופועלים בה ארגוני פשיעה רבים המוכרים למשיבה 2 (להלן: משטרת ישראל), באופן הפוגע בתחושת הביטחון האישי של תושבי העיר ומהווה סכנה ממשית לחייהם ולרכושם. על רקע זה, פנתה העותרת ביום 9.7.2024 למשיבים. בפנייה זו נטען כי הטיפול המשטרתי אינו נותן מענה מספק לתופעות הפשיעה הנרחבות בעיר, וזאת בין היתר משום שתחנת המשטרה בעיר (להלן: תחנת המשטרה או תחנת לוד) אינה מאוישת באופן מלא. עוד נטען כי בשל החסר בתקינה, יש מקום להפנות תקציבים לטובת שירותי השיטור בעיר. ביום 16.7.2024 נשלח מענה לעותרת מטעם המשיב 1 – המשרד לביטחון לאומי, ולפיו משטרת ישראל פועלת על מנת להשלים את התקינה החסרה. על כך הוגשה העתירה שלפנינו. טענות הצדדים לטענת העותרת, מעשי הפשיעה בעיר נעשים באופן גלוי המחייב נוכחות משמעותית של כוחות שיטור בעיר בכלל, ובזירות האירועים בפרט. עם זאת, על פי הנטען קיים מחסור משמעותי במספר השוטרים הפועלים בעיר, שכן תקנים רבים אינם מאוישים בתחנת המשטרה בעיר. לטענת העותרת, המחסור המובהק בשוטרים פוגע ביכולתה של המשטרה לטפל בתופעות הפשיעה הנרחבות. לצד זאת, העותרת טוענת כי כמות הכוחות המוקצית לעיר אינה נותנת מענה ראוי להיקף הפשיעה הגואה בעיר, ועל כן יש להגדיל את מכסת השוטרים בה. העותרת מפנה בהקשר זה לחוות דעת שלפיה ישנו קשר בין מחסור בכוח אדם משטרתי לבין רמת הפשיעה החמורה. עוד טוענת העותרת בעתירתה כי המשיבים מקיימים באופן חלקי וחסר בלבד את החלטת ממשלה מס' 549, שעניינה טיפול בתופעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית (להלן: החלטת הממשלה). בעתירה נטען כי רוב היעדים השנתיים לא הושגו ותקנים אוישו באופן חלקי בלבד. על רקע זה, עתרה העותרת למספר סעדים כדלקמן: "[א] מדוע לא ייקבע כי תוצאת המחדל מצד ממשלת ישראל והמשרד לבטחון לאומי, באי הקצאת משאבים מספקים ובהימנעות מאכיפת הוראות דין רבות בעיר לוד, מהווה אפליה אסורה של תושבי העיר לוד ... [ב] מדוע לא ייקבע, כי אי-אכיפת הדין באופן הולם ומספק, בתחומי העיר לוד, מהווה התנהלות בלתי סבירה באופן קיצוני של רשויות שלטוניות בישראל ... [ג] מדוע לא תקיימנה חובתן שבדין, לנקוט פעולות אכיפה ולהפסיק לאלתר את פעולות הירי, לרבות במתמחים ובין משפחות ... [ד] מדוע לא תקיימנה את חובתן שבדין, לנקוט פעולות אכיפה וענישה כנגד מי שמבצע ירי באופן יום יומי ושגרתי ברחבי העיר. [ה] מדוע לא יינתן תמריץ כספי וניקוד לקידום בדרגה לשוטרים המשרתים בערים מעורבות. [ו] מדוע לא יתבצע גיוס מילואים לאורך כל השנה לאורך כל השנה, במספר השוטרים החסרים בתחנת משטרת לוד, מתוך התקציב הקיים. [ז] מדוע לא יגויסו כוחות שיטור אזרחיים, למתן מענה בשכונות ולהגברת תחושת הבטחון." המשיבים מצדם טוענים בתגובתם המקדמית כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. הובהר כי חלק מהסעדים המבוקשים הם סעדים כלליים, הצהרתיים באופיים, שאינם מבוססים על תשתית עובדתית קונקרטית ואינם מאפשרים התייחסות ממצה – ולכן דינם להידחות על הסף. לגופם של דברים, המשיבים מונים שורה ארוכה של צעדים ופעולות שננקטים על מנת למגר את הפשיעה בערים המעורבות בכלל, ואת הפשיעה בעיר לוד בפרט. במישור הכללי צוינו תיקוני חקיקה רבים שנעשו בשנים האחרונות, אשר נועדו להקנות למשטרת ישראל כלים וסמכויות למאבק בפשיעה החמורה והמאורגנת. במישור הפרטני ביחס לעיר לוד, תוארו תכניות שונות המופעלות בעיר במטרה למנוע עבריינות ולהגביר אכיפה. ביחס לכל תכנית פורטו התקציבים שהושקעו בהפעלתה בעיר, הפעולות שנעשו במסגרתה והתקנים שהוספו מכוחה. כן תוארו תכניות קהילתיות שמטרתן למגר את הפשיעה משורשה. המשיבים ציינו כי בשלוש השנים האחרונות הושקע בפרויקטים השונים בעיר לוד סכום של כ-8.5 מיליון ש"ח. באשר לגיוס שוטרים לתחנת המשטרה בעיר – הובהר כי בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בגיוס כוח אדם למרחב שפלה בכלל, ולעיר לוד בפרט. עוד צוין כי יש מספר רב של מועמדים המצויים בשלבי מיון שונים לקראת קליטתם בתחנת המשטרה בעיר, וכי הגיוס לתחנת לוד בשנים האחרונות גדל באופן משמעותי בהשוואה לתחנות אחרות במחוז מרכז. טענות אלה גובו בנתונים מספריים אשר פורטו בהרחבה בתגובה המקדמית. לצד זאת, במישור הארצי – המשיבים מפרטים על אודות העלאת שכר השוטרים בשנים האחרונות, וכן על הגדלת התמריצים הכלכליים לשוטרים – בדגש על מענקי גיוס, שימור ותמרוץ למגזר הייעודי במשטרה. במבט צופה פני עתיד, תוארו בהרחבה פעולות שנעשות במטרה לעודד גיוס למשטרה. כהשלמה לכך, המשיבים מונים שורה של מענים נוספים המסייעים בפעולות שיטור ואכיפה בעיר, תוך מתן נתונים מספריים מפורטים. בתוך כך צוין כי מוקצים כוחות מיחידות מחוזיות וארציות ובכלל זה ממג"ב, ימ"ר מרכז ומכוחות מיוחדים לטובת ביצוע משימות בעיר. נוסף על כך, פועלים בעיר גם משמר אזרחי וכיתות כוננות המסייעים במשימות שוטפות; וכן שיטור עירוני המורכב מצוותים של פקחי שיטור מקומיים של העיר ושוטרים. לצד זאת, צוין כי בעיר לוד פועלת מפקדה משימתית הכוללת עשרות לוחמי מילואים ששירתו במג"ב, המשמשת כוח תגבור תוספתי לתפעול השוטף ולסיכול הפשיעה בעיר. המשיבים מוסיפים ומפרטים בדבר פעולות שנעשות להגברת אכיפה ומניעה של אירועי פשיעה חמורה בעיר, ובכלל זה הערכות מצב סדורות, בהן מתקיימים דיונים בנושאי ליבה; סקירת אירועים מרכזיים וסכסוכים; בחינת נתוני פשיעה; ומתן הנחיות להמשך פעילות. כן סומנו בעיר מחוללי פשיעה משמעותיים כיעדים ובוצעו כלפיהם מבצעי אכיפה פרטניים של יחידות במשטרה, כמו גם מבצעי אכיפה המשלבים גורמי רגולציה במטרה לפעול כנגד עסקים המקושרים ליעדים אלה – והכל כפי שפורט בהרחבה בתגובה המקדמית. בתשובת העותרת לתגובה המקדמית מטעם המשיבים, שבה העותרת על טענתה ולפיה לא כל התקנים מאוישים בתחנת המשטרה וכי המשיבים אינם נוקטים בצעדים המתאימים לצורך איושם. העותרת מבקשת כי ייקבעו קריטריונים ותמריצים ספציפיים אשר יעניקו קדימות לשוטרים המשרתים בערים מעורבות הסובלות מנתוני פשיעה חריגים. לטענתה, כוחות המועברים אד-הוק אינם מהווים תחליף לתחנה אורגנית קבועה, ומדובר בפתרון ארעי ולא בפתרון שורש הבעיה. עוד נטען בתשובה כי אין די בכלל המענים הנוספים שפורטו בתגובה המקדמית. זאת מאחר שמדובר בגופים האמונים על הביטחון השוטף ועל מתן תגובה ראשונית, אך אין להם הכשרה או יכולת לטפל בפשיעה חמורה. נטען כי על רקע העובדה שהמשטרה נאלצת לרכז מאמצים בטיפול בפשיעה חמורה, אין טיפול בעבירות השגרה ובבעיות היומיום. באשר לנתונים שהוצגו בעניין גיוס שוטרים לתחנה, העותרת טוענת כי מדובר בהצגה חלקית שאינה כוללת נתוני עזיבה; ומכל מקום – כי התקינה שנקבעה לעיר אינה תואמת את כמות התושבים והאתגרים שלה. גם ביחס לתיקוני החקיקה שבוצעו נטען כי מדובר בחקיקה חלקית בלבד אשר אינה נותנת מענה למציאות בשטח. דיון והכרעה לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובנספחיהם, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות. ראשית, יובהר כי סעדים א'-ד' לעתירה הם סעדים כוללניים ועל כן יש לדחותם על הסף. הלכה היא כי סעד המתבקש בעתירה צריך להיות קונקרטי, מוגדר ומוחשי – וזאת להבדיל מסעד מופשט, שקשה לפקח על ביצועו (בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 411 (1994); בג"ץ 240/98 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(5) 167, 181-180 (1998); בג"ץ 2223/15 רגבים נ' שר הבטחון, פסקה 8 (22.7.2015)). בענייננו, סעדים א'-ד' הם סעדים הצהרתיים ואינם נושאים עמם דרישה לצו אופרטיבי ומדיד, ועל כן לא ניתן להידרש אליהם במתכונתם הנוכחית. לגופם של דברים, נבהיר קודם כל כי איננו מקלים ראש בחשיבותה של תחושת הביטחון עבור תושבי העיר לוד. יחד עם זאת, הרושם העולה מהתגובה המקדמית שהוגשה על ידי המשיבים – שעיקריה הובאו לעיל בפירוט רב יחסית – הוא שנושא הפשיעה בערים מעורבות בכלל ובעיר לוד בפרט, מצוי במקום גבוה בסדרי העדיפויות של הגורמים הרלוונטיים; וכי מושקעות בו תשומות רבות. ניכר מהתגובה כי המשיבים נוקטים בשורה של אמצעים שמטרתם להיאבק בפשיעה בעיר – הן הפשיעה החמורה, הן הפשיעה היומיומית – תוך הפניית תקציבים ומשאבים משמעותיים לשם כך. פעולות אלה מבוצעות הן במישור איוש בניין הכוח, הן במישור האכיפה, הן במישור המניעה, הן במישור החקיקה. אף אם המטרה לא הושגה במלואה, ודאי שלא ניתן לומר כי המשיבים מתנערים מחובתם לאכוף את הסדר והביטחון הציבורי בעיר באופן המצדיק התערבות שיפוטית (ראו והשוו בג"ץ 27156-08-24 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון, פסקה 50 (19.11.2025); בג"ץ 6243/08 התנועה לשמירת אדמות הלאום נ' שר הבטחון, פסקה 24 (2.12.2010)). בשולי הדברים נתייחס לטענות העותרת בעניין החלטת הממשלה, על אף שלא התבקש כל סעד בנושא. טענות העותרת בעניין זה הועלו באופן לקוני וכללי, בהסתמך על דוח שהוכן על ידי גורם חיצוני. זאת מבלי לספק תשתית עובדתית קונקרטית בנוגע ליישום ההחלטה בעיר לוד או אף בנוגע ליישומה במישור האכיפתי – המישור עליו העתירה דנן שמה דגש. אשר על כן, לא ניתן לברר טענות אלה כראוי ודינן להידחות. כעת נידרש לסעדים הנוספים שהתבקשו בעתירה. עיקר העתירה הוקדש לנושא של איוש וגיוס כוח אדם לתפקידי שיטור בעיר, כאשר הסעד המתבקש בהקשר זה הוא שיינתן תמריץ כספי וניקוד לקידום בדרגה לשוטרים המשרתים בערים המעורבות (סעד ה' לעתירה). כאמור העותרת מלינה על כך שתקני השיטור בעיר אינם מאוישים במלואם, ולטענתה נדרש בידול של תחנת המשטרה בעיר מיתר התחנות תוך מתן תמריצים לשירות בה. המשיבים מצדם מפרטים כאמור את כלל הצעדים שננקטו לטובת איוש התקנים החסרים, ואף מציגים התקדמות משמעותית שנעשתה בהקשר זה בשנים האחרונות (וככל הנראה גם ממועד הגשת העתירה – כאשר דומה כי מספר התקנים הלא מאוישים פחת ממועד הגשת העתירה ועד למועד הגשת התשובה לתגובה המקדמית). לטעמנו, אין מקום להתערבות שיפוטית גם בעניין זה. ראשית, יצוין כי הסעד המבוקש הוא סעד שלצורך קבלתו נדרשת הקצאת תקציבים – נושא שבית המשפט נמנע ככלל מהתערבות בו. כידוע, משאבי המדינה מוגבלים וה"שמיכה קצרה", ועל כן כל הקצאת משאבים או חיוב בהוצאה למטרה מסוימת באים בהכרח על חשבון מטרות ציבוריות אחרות (ע"א 53824-11-24 עירית לוד נ' מאור, פסקה 23 ‏(27.5.2026‏);‏‏ בג"ץ 3472/92 ברנד נ' שר התקשורת, פ"ד מז‏(‏3‏)‏ 143, 153-152 ‏(‏1993‏)‏). בכל הנוגע לטענות העותרת בעניין איוש התקנים בתחנת המשטרה – בניגוד לטענת העותרת בתשובתה, המשיבים ציינו במפורש מהי התקינה הקיימת בתחנת המשטרה בעיר וכמה תקנים מאוישים בה כיום (ראו פסקה 64 לתגובה המקדמית). מהתגובה עולה כי בנקודת הזמן הנוכחית אמנם לא כל התקנים מאוישים, אולם ישנם הליכי גיוס למועמדים בכמות משמעותית שעשויה לצמצם את הפער כמעט לחלוטין (ראו פסקה 43 לתגובה המקדמית). מתגובת המשיבים עולה גם כי נעשו בשנים האחרונות פעולות כלל ארציות רבות לטובת הגדלת שיעורי הגיוס של שוטרים – הן בהיבטי מערך הגיוס, הן בהיבטי תמריצי שכר – ומאמצים אלה נושאים פרי. איוש התקנים בתחנת המשטרה בעיר לוד (ובמשטרת ישראל בכלל) מצוי אפוא על שולחנם של המשיבים. הם פועלים בנושא ואף ניכרת התקדמות בטיפול בו. מטעמים דומים אין לקבל גם את הטענה בדבר תת תקינה בתחנת לוד אשר אינה הולמת לשיטת העותרת את כמות האוכלוסייה בעיר ואת האתגרים שלה. מדובר בסוגיה הנוגעת בלב-לבו של שיקול הדעת המקצועי המסור למשיבים. לבית משפט זה אין כלים להעריך את מצבת הכוחות הדרושה בעיר מסוימת, ובפרט כאשר כאמור לעיל מדובר בהקצאת משאבים ותקציבים מוגבלת שכל שינוי בה עשוי לבוא על חשבון צורך תקציבי אחר‏. לא למותר לציין, כי מתגובת המשיבים עולה כי גם בהקשר זה נרשמה התקדמות, שכן הוספו לתחנת המשטרה בעיר מספר לא מבוטל של תקנים – ההקצאה הגדולה ביותר לתחנת משטרה במחוז מרכז בשנים אלה. נוכח כלל האמור, אין כל עילה להתערבות שיפוטית בנושא גיוס כוח אדם לתחנת המשטרה בעיר. העותרת מוסיפה ועותרת גם לביצוע גיוס מילואים לטובת השלמת התקנים החסרים וכן גיוס כוחות שיטור אזרחיים (סעדים ו'-ז' לעתירה). בתגובתם המקדמית של המשיבים ניתן פירוט גם לגבי המענה הניתן במישורים אלה. בכלל זה צוין דבר קיומה של המפקדה המשימתית בה משרתים עשרות לוחמי מילואים אשר מבצעים בעיר מגוון משימות בטחון שוטף; מאות מתנדבי המשמר האזרחי אשר מסייעים במשימות שוטפות, לרבות במניעת עבריינות נוער ובילוש ופועלים בכיתות כוננות לצורך התמודדות עם פעילות עבריינית חבלנית; וכן השיטור העירוני. בתשובתה לתגובה המקדמית, שינתה העותרת את טענותיה בעניין זה וטענה כי מענים אלה אינם מהווים פתרון משום שגיוס המילואים נעשה "אד-הוק" ומשום שהפתרונות המשלימים בדמות השיטור האזרחי אינם מספקים. מבלי להידרש לטענות אלה לגופן, נדמה כי העותרת הבהירה בתשובתה שהסעדים הנוגעים לשיטור האזרחי ולגיוס המילואים אינם אקטואליים עוד; ולפיכך דין סעדים אלה להידחות. באשר לסעד האחרון המבוקש בעתירה (סעד ח' לעתירה) העוסק בהחלת סעיף 6א לחוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור, התשס"ה-2005 על מערכי השיטור המקומיים – העותרת לא העלתה כל טענה בעניין זה בעתירתה. משכך לא מצויה לפנינו תשתית עובדתית ומשפטית כלשהי המאפשרת להיעתר לסעד הזה וידוע הוא כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לבצע את מלאכתו של העותר (בג"ץ 4433/23 התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל – ארגון ארצי יציג ‏(‏ע"ר‏)‏ נ' ממשלת ישראל, פסקה 12 ‏(‏4.9.2025‏)‏; בג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר, פסקה 27 (22.3.2009)). הרבה למעלה מן הצורך, נציין כי המשיבים הבהירו בתגובתם המקדמית שסעיף 11 לחוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 18), התשפ"ה-2025, אשר תיקן את חוק מערכי אכיפה מקומיים, התשע"א-2011, הרחיב באופן משמעותי את הסמכויות המוקנות לפקחי השיטור המקומיים. סוף דבר: מן המקובץ עולה כי נושא הפשיעה בעיר לוד מצוי על סדר יומם של המשיבים ומופנים אליו משאבים רבים, והכל במטרה לחתור למיגור הפשיעה ולהשיב לתושבי העיר את תחושת הבטחון האישי. לפיכך, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית ודינה להידחות. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ט' תמוז תשפ"ו (24 יוני 2026). יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת