פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"א 4855-09-26

גדליה ארנון נ. משה דבוש

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להטיל צו איסור דיספוזיציה על נכס מסחרי לטובת המשיבה לאחר ביטול עסקה, וללא התנייתו בהפקדת ערובה.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?
תאריך פרסום 18/11/2026 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק רע"א — רשות ערעור אזרחי.
מספר התיק 4855-09-26 — פורמט חדש: מספר סידורי-חודש-שנה.
נושא/קטגוריה עסקאות מקרקעין (אחר) — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להטיל צו איסור דיספוזיציה על נכס מסחרי לטובת המשיבה לאחר ביטול עסקה, וללא התנייתו בהפקדת ערובה.
החלטת בית המשפט התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) — בית המשפט קיבל את ההליך לטובת הצד הפותח (התובע/העותר/המערער).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"א 4855-09-26 — גדליה ארנון נ. משה דבוש

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להטיל צו איסור דיספוזיציה על נכס מסחרי לטובת המשיבה לאחר ביטול עסקה, וללא התנייתו בהפקדת ערובה.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?

סיכום פסק הדין

בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של גדליהו ארנון וביטל צו איסור דיספוזיציה שהוטל על נכס מסחרי באילת שברשותו. המשיבה, חברת אחזקות שרכשה את הנכס מאדם שביטול העסקה עמו נקבע בפסק דין, ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין ולהטיל איסור דיספוזיציה על הנכס עד להכרעה בערעור שהגישה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתה באופן חלקי והטיל את הצו ללא הפקדת ערובה. השופט דוד מינץ קבע כי מכיוון שמדובר בנכס מסחרי ולמשיבה אין זיקה מיוחדת או אישית אליו, הנזק הנטען הוא כספי בלבד וניתן לפיצוי. כמו כן, קיים חשש שהמשיבה לא תוכל לשפות את המערער על נזקיו בשל הליכים פליליים המתנהלים נגדה. על כן בוטל הצו והמשיבים חויבו בהוצאות.

הנימוק המרכזי

כשמדובר בנכס מסחרי ולא בנכס מגורים, אין הצדקה לעכב ביצוע פסק דין או לאסור דיספוזיציה בו בתקופת ערעור, שכן כל נזק שייגרם הוא כספי בלבד וניתן לפיצוי, בפרט כאשר קיים חשש שהמבקש סעד זה לא יוכל לשפות את הצד השני על נזקיו.

פרטי ההליך

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים דוד מינץ
בדעת רוב 1/1
ארכיון חודשי פסקי דין מנובמבר 2026

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • גדליהו ארנון
  • איתי אראל
  • אילת אראל
  • בן ארנון
  • שרון ארנון
  • רונית ויינריך

נתבעים

  • משה דבוש
  • סער את רותם אחזקות (2002) בע"מ

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • מדובר בנכס מסחרי ולמשיבה אין זיקה מיוחדת אליו המצדיקה איסור דיספוזיציה, שכן הנזק שעלול להיגרם לה ניתן לפיצוי כספי.
  • סיכויי הערעור של המשיבה נמוכים מאוד.
  • תקנות סדר הדין האזרחי דורשות הפקדת ערובה ופטור ניתן רק מטעמים מיוחדים שלא ניתנו.
  • קיים חשש כבד שהמשיבה לא תוכל לשפות את המערער על נזקיו בשל הליך פלילי ותפיסת רכושה.
טיעוני ההגנה
  • גם המבקש עצמו קיבל צו איסור דיספוזיציה בנכס במהלך ניהול ההליך מבלי להפקיד ערובה.
  • החלטת המחוזי אינה אלא הותרת המצב הקיים על כנו.
  • פסק הדין כבר יושם, הנכס נרשם על שם המערער והוא נהנה מדמי השכירות.

הדגשים פרוצדורליים

  • בית המשפט העליון דן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

תגיות נושא

  • סעד זמני
  • עיכוב ביצוע
  • צו איסור דיספוזיציה
  • מקרקעין מסחריים
  • ערובה

סכום הוצאות משפט

5000

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • ביטול צו איסור הדיספוזיציה שניתן בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.5.2026

סכום הפיצוי

0

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"א 15216-09-22
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תקדימים משפטיים
הפניות לפסקי דין אחרים
  • רע"א 82196-05-26

חקיקה שאוזכרה

שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4855-09-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המבקשים: 1. גדליהו ארנון 2. איתי אראל 3. אילת אראל 4. בן ארנון 5. שרון ארנון 6. רונית ויינריך נגד המשיבים: 1. משה דבוש 2. סער את רותם אחזקות (2002) בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' לוין) מיום 26.5.2026 ומיום 28.5.2026 בת"א 15216-09-22 בשם המבקשים: עו"ד אדי לזר בשם משיב 1: עו"ד חגי טימנס בשם משיבה 2: עו"ד ערן סגל פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' לוין) מיום 26.5.2026 ומיום 28.5.2026 בת"א 15216-09-22. 1. ברקע לבקשה עסקת מכר בין מבקש 1 (להלן: המבקש) למשיב 1 (להלן: המשיב), של נכס מסחרי באילת (להלן: הנכס) אשר היה רשום על שם המבקש ורעייתו ז"ל, שמבקשים 6-2 הם יורשיה. בפסק דין מיום 13.5.2026 נקבע כי העסקה בין הצדדים מבוטלת, הזכויות בנכס תושבנה למבקש והנכס ירשם על שמו (להלן: פסק הדין). עוד נקבע כי משיבה 2 (להלן: המשיבה), אשר ערכה הסכם עם המשיב לקניית הנכס ממנו בטרם ניתן פסק הדין, אינה יכולה להיבנות מהגנת תקנת השוק לגבי הזכויות בנכס ואין בהסכם שנערך בינה לבין המשיב כדי למנוע את השבת הנכס לידי המבקש. ביום 18.5.2026 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שתגיש. בהחלטתו מיום 26.5.2026 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתה באופן חלקי והורה כי רישום הזכויות על שם המבקש לא יעוכב, אך יינתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לזכויותיו בנכס, וביום 28.5.2026 נדחתה בקשת המבקש להתנות את מתן הצו הזמני בהפקדת ערובה. יוער כי בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה מיום 26.5.2026 נדחתה ביום 7.6.2026 (רע"א 82196-05-26). 2. מכאן הבקשה שלפנַי בה מלין המבקש הן על עצם מתן צו איסור הדיספוזיציה לזכות המשיבה, והן על קביעת בית המשפט המחוזי כי אין להתנות את הצו הזמני בהפקדת ערובה. המבקש טוען כי בשים לב לכך שמדובר בנכס מסחרי, שגה בית המשפט בכך שנעתר לבקשת המשיבה מבלי שזו הצביעה על כל זיקה מיוחדת לנכס המצדיקה זאת וכי בית המשפט גם לא נתן דעתו לכך שסיכויי הערעור שהגישה המשיבה נמוכים עד מאוד. לחלופין, ככל שיוחלט להותיר את הסעד הזמני על כנו, יש להורות למשיבה להפקיד ערובה בסכום משמעותי המשקף את שווי הנכס ואת משך העיכוב הצפוי באופן שיבטיח את זכויות המבקש. לטענת המבקש תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) קובעות כי מתן סעד זמני מותנה בהפקדת התחייבות עצמית מצד המבקש, אך המשיבה לא עשתה כן, ובית המשפט לא הורה על כך חרף בקשתו. בית המשפט גם לא נימק כראוי את החלטתו לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה, ואילו בתקנות נקבע כי פטור כאמור יינתן רק "מטעמים מיוחדים". עוד נטען כי קיים חשש כבד כי לא יהיה ביכולתה של המשיבה לשפות את המבקש על נזקיו במידת הצורך שכן רכושה נתפס במסגרת הליך פלילי המתנהל נגד המשיבים והוא עשוי להיות מחולט. 3. בתשובת המשיבה לבקשה, אליה הצטרף גם המשיב, נטען בין השאר כי גם המבקש עצמו ביקש וקיבל צו איסור דיספוזיציה בנכס למשך תקופת ניהול ההליך, וזאת מבלי להפקיד ערובה ותחת אותה טענה לנזק בלתי הפיך מקום שבו הנכס יימכר לצד שלישי. בנסיבות אלה, המשמעות של החלטת בית המשפט המחוזי אינה אלא להותיר את הצו הקיים על כנו מטעמים זהים לאלו בגינם ניתן לכתחילה לבקשת המבקש. כן טוענת המשיבה כי בניגוד לאמור בבקשת רשות הערעור, פסק הדין יושם בכך שהנכס נרשם על שם המבקש, ההחזקה בו עברה לרשותו, הוא ערך הסכמי שכירות חדשים עם השוכרים ונהנה מדמי השכירות. 4. בתגובת המבקש לתשובות אלו הוסיף כי טענות המשיבה בדבר הצו הזמני שניתן לזכות המבקש עם הגשת תביעתו הן טענות חדשות שלא עמדו לפני בית המשפט המחוזי עת קיבל את החלטתו ואין לאפשר לה להעלותן לראשונה בעת זו. כמו כן, צו איסור הדיספוזיציה שניתן לזמן ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי היה בהסכמת הצדדים וניתן נוכח צו מניעה של צד ג' שהוטל ממילא על הנכס בשל ההליך הפלילי המתנהל נגד המשיבים. 5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובהחלטות בית המשפט המחוזי החלטתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. על כן המבקש ייקרא מעתה: המערער. אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי דין הערעור להתקבל. 6. לערכאה הדיונית מסור אמנם שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסעדים זמניים, אשר היקף ההתערבות בו מצומצם ושמור למקרים חריגים בלבד בהם הדבר דרוש למניעת עוול או נזק בלתי הפיך לאחד הצדדים (רע"א 24691-02-26 זומר נ' חיימוביץ, פסקה 5 (11.2.2026); רע"א 22608-12-25 ברקת נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 16 (12.2.2026); רע"א 25633-10-25 עיריית בני ברק נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 6 (16.11.2025)). סבורני כי המקרה שלפנַי נמנה עם מקרים חריגים אלו. 7. כלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין מושא הערעור (תקנה 145(א) לתקנות). על המבקש עיכוב ביצוע מבית המשפט מוטל הנטל לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי סיכויי הערעור טובים, כאשר בין השיקולים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", ולשיקול בדבר מאזן הנוחות נתון מעמד בכורה (ראו מיני רבים: ע"א 18934-09-26 פלדמן נ' פקיד שומה עפולה, פסקה 8 ‏(7.10.2026‏)‏; ע"א 36997-09-26 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 5 ‏(4.10.2026‏)‏). בתוך כך נקבע כי בזכויות במקרקעין שאלת עיכוב ביצוע פסק דין תלויה בזיקה של בעלי הדין לנכס. מקום שבו מדובר בנכס מקרקעין שלמבקש עיכוב הביצוע זיקה אישית אליו, למשל כאשר הנכס משמש אותו למגורים, ישנו חשש שייגרם נזק בלתי הפיך מהעברת הנכס לצדדים שלישיים ולכן ייטה מאזן הנוחות לעבר הותרת המצב על כנו. לעומת זאת, כאשר הזיקה של המבקש לנכס היא כלכלית גרידא, נקודת המוצא היא כי הנזק שעלול להיגרם מהעברת הנכס ניתן לפיצוי כספי ולא יינתן עיכוב ביצוע אלא במקרים חריגים בלבד (ע"א 8616/22 חגיגי נ' אינסל, פסקה 6 ‏(30.3.2023‏)‏; רע"א 9158/20 זוארץ נ'THE CHURCH MISSIONARY TRUST ASSOCIATION LTD , פסקה 7 (‏21.1.2021‏); רע"א 6957/21 שלומי נכסים ויזום פרוייקטים ‏(‏2015‏)‏ בע"מ נ' נמרודי נגריית אור יהודה, פסקה 7 ‏(21.10.2021‏)‏). 8. בענייננו אין חולק כי מדובר בנכס מסחרי. גם אין חולק כי המשיבה לא העלתה ולו ראשית טענה בדבר קיומו של אינטרס מיוחד דווקא בנכס בו עסקינן, או טענה כי לא יהיה ביכולתו של המערער לשפות אותה עבור נזקיה במידת הצורך (ראו למשל: ע"א 1070/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (14.3.2024). למעשה כל שטענה המשיבה להצדקת מתן הצו הוא העובדה שצו דומה היה בתוקף לבקשת המערער במהלך הדיון לפני בית המשפט המחוזי. אלא שלא דין סעד זמני עובר למתן פסק דין בערכאה הדיונית כדין עיכוב ביצוע לתקופת הערעור על פסק הדין. לאחר שכבר ניתן פסק דין נקודת המוצא היא שיש לאפשר לזוכה להנות מפירות זכייתו, כך שהתנאים למתן סעד זמני בתקופת הערעור מחמירים יותר (עע"מ 7383/23 מחצבות כפר גלעדי – שותפות מוגבלת נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 21 ‏(30.10.2023‏)‏‏; בע"א 8863/20 The synod of Bishops of the Russian Orthodox Church Outside of Russia נ' מדינת ישראל – משרד ראש הממשלה, פסקה 22 ‏(‏8.11.2021‏)‏). בנסיבות אלה נדמה כי אין הצדקה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין אך מן הטעם שהזכויות בנכס עשויות לעבור לצדדים שלישיים. זאת כפי שנאמר למשיבה גם בהחלטת בית משפט זה ברע"א 82196-05-26 מיום 7.6.2026 בה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישה, ולא בכדי. 9. האמור נכון ביתר שאת שעה שמנגד המערער הצביע על כך שישנו חשש ממשי כי המשיבה לא תוכל לשפות אותו בעבור נזקיו נוכח המגבלות שהוטלו על נכסיה במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדה ונגד המשיב. טענה זו לא נסתרה בתשובת המשיבה לערעור. כל זאת כאשר גם בחינה של השגות המשיבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינה מעלה כי די בסיכויי הערעור לבדם כדי להצדיק את מתן עיכוב הביצוע. הערעור מתקבל אפוא. צו איסור הדיספוזיציה שניתן בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.5.2026 – בטל. המשיבים יישאו בהוצאות המערער בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ח' כסלו תשפ"ז (18 נובמבר 2026). דוד מינץ שופט