פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 47202-10-26
לפני:
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט יחיאל כשר
העותר:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. בית הדין השרעי לערעורים ירושלים
2. בית הדין השרעי בבאר שבע
3. רואן אבו עאבד
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד סוזן שרקיה
פסק-דין
השופטת גילה כנפי-שטייניץ:
העתירה שלפנינו מופנית נגד פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים (להלן: בית הדין לערעורים) מיום 6.9.2026, בו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין השרעי בבאר שבע (להלן: בית הדין) מיום 13.4.2026 שחייב את העותר בתשלום דמי מדור.
1. לעותר ולמשיבה 3 (להלן: המשיבה) ארבעה ילדים קטינים. המשיבה הגישה לבית הדין תביעה לדמי מדור, בטענה כי היא שוכרת דירה בדמי שכירות של 3,600 ש"ח לחודש. העותר טען מנגד כי המשיבה מתגוררת בבית הוריה, וכי עזבה את בית המגורים המשותף "משיקוליה", ואף מסרבת לשוב אליו. בית הדין קיבל את התביעה וחייב את העותר לשלם למשיבה דמי מדור בסכום של 3,600 ש"ח לחודש. נקבע כי המשיבה עזבה את בית המגורים הזוגי בידיעת העותר ובהסכמתו, וכי אף שהעותר הביע רצון כי תשוב אליו, לא נקט צעדים לשם כך (יוער, כי לעתירה לא צורף תרגום לעברית של פסק דינו של בית הדין והדברים נלמדים מפסק דינה של ערכאת הערעור).
2. ערעור שהגיש העותר לבית הדין לערעורים – נדחה בהעדר עילה להתערבות. נקבע כי בהיות המשיבה המשמורנית של הקטינים, ועל אביהם מוטלים מזונותיהם, לרבות דמי מדור – חובתו לשאת בתשלום זה, תהא סיבת עזיבתה את בית המגורים המשותף אשר תהא. עוד נקבע כי המשיבה שכרה מקום מגורים עבורה ועבור הקטינים, והעותר לא הוכיח שסיפק להם מקום מגורים אחר.
3. מכאן העתירה שלפנינו, שטענותיה נוגעות רובן ככולן למישור הראייתי. לטענת העותר, בתי הדין התעלמו מדיני הראיות החלים עליהם וכן מראיות מרכזיות שהונחו לפניהם. הראיות שהציגה המשיבה אינן עומדות, כך נטען, ב"מכסת העדות" המינימלית הנדרשת בהתאם למג'לה. מנגד עומדת, לפי הנטען, הודאת המשיבה כבעלת דין כי היא אינה שוכרת דירה, ועדותו של אחד מעדיה כי היא מתגוררת בבית הוריה. לטענת העותר, לא הוצגה כל ראיה מהימנה לקיומה של שכירות, כגון חוזה שכירות, קבלות או העברות בנקאיות. עוד טוען העותר כי בית הדין לערעורים לא בחן את עובדות המקרה כנדרש, וכי לא ניתנה לו הזדמנות להוכיח שסיפק מדור.
4. לאחר עיון בעתירה מצאתי כי דינה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין השרעיים בכלל זה. התערבותו שמורה למקרים נדירים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין, או כאשר נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 8510/21 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 8 (11.1.2022); בג"ץ 5933/22 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 12 (24.11.2022); בג"ץ 965/24 פלוני נ' בית הדין השרעי, פסקה 3 (5.2.2024))). עניינו של העותר אינו נמנה עם מקרים אלה. טענותיו ערעוריות ואין מקומן להתברר לפני בית משפט זה.
5. אציין, כי כבר בפתחה של עתירתו מתאר העותר את פסק הדין בערעור כמבוסס על "קביעה עובדתית שהמשיבה [...] שוכרת מדור בעלות של 3600 ₪", ועל "קביעה עובדתית שהעותר לא הוכיח שהוא סיפק מדור 'מקום מגורים' עבור המשיבה". טענותיו לכל אורכה של העתירה מופנות נגד שתי הקביעות הללו כקביעות שגויות ונעדרות בסיס ראייתי. משקל הודאת המשיבה, דיות הראיות, הצורך בראיה מהימנה ואופן ניהול שלב הראיות, כל אלה טענות בדבר קביעת ממצאים והערכת ראיות, עניינים המסורים לבית הדין. אף שהעותר מנסה לעטות את טענותיו במעטה של חריגה מסמכות ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, אין בכך כדי לשנות ממהותן כטענות ערעוריות מובהקות, אשר אינן מקימות עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים.
6. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י' חשוון תשפ"ז (21 אוקטובר 2026).
יעל וילנר
שופטת
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
יחיאל כשר
שופט