פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עע"מ 43448-08-26
לפני:
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופט חאלד כבוב
כבוד השופט יחיאל כשר
המערערים:
1. סמיח צלאח
2. סמיר צלאח
נגד
המשיבים:
1. המינהל האזרחי באיו"ש
2. מפקד צבאי פיקוד מרכז
3. ועדת המשנה לפיקוח במינהל האזרחי, בית אל
4. לשכת התכנון המרכזית במינהל האזרחי
5. מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, (כבוד השופטת ת' בר-אשר), מיום 05.07.2026 בעת"מ 36159-04-26 ועת"מ 36193-04-26
בשם המערערים:
עו"ד אמיל משרקי
פסק-דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (כבוד השופטת ת' בר-אשר), מיום 05.07.2026 בעת"מ 36159-04-26 ועת"מ 36193-04-26.
תמצית העובדות הדרושות לעניין
המערערים הגישו שתי עתירות, שהדיון בהן אוחד. במסגרתן, ביקשו הם להורות על עיכוב הליכי אכיפה במקרקעין עד להכרעת הגורם המוסמך בבקשות ההחרגה מתחולת צו איסור בניה 3/80 שהם הגישו ביחס לבתיהם (להלן: בקשות ההחרגה); בחינת הבקשות להיתרי בנייה וקידומן; והמצאת המסמכים הנוגעים להליכים קודמים ביחס למקרקעין. כן התבקשו צווים ארעיים וצווי ביניים למניעת הליכי האכיפה ובפרט הריסה. ביום 20.04.2026 ניתנו צווי ביניים האוסרים על הריסת המבנים עד החלטה אחרת, בכפוף להפקדת עירבון בסך 10,000 ש"ח על-ידי כל עותר; וכך נעשה.
לאחר מספר לא מבוטל של ארכות, הוגשה ביום 21.06.2026 תשובת המשיבים לעתירות. בגדרה, נטען כי דין העתירות להידחות על הסף משום עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים; ולגופו של עניין בהיעדר עילה להתערב בהחלטה שלא לעכב את הליכי האכיפה.
בהחלטתו מיום 26.06.2026, בית המשפט קמא הציע מתווה, תוך שצוין שהוא עושה כן "מבלי שיש בכך משום נקיטת עמדה לעניין העתירות לגופן או לעניין טענה מטענות הצדדים". לפי המתווה שהוצע, העתירות יימחקו תוך שמירת טענות הצדדים, וצווי הביניים יעמדו בתוקפם עד לחלוף 30 ימים ממועד הכרעת המפקד הצבאי בבקשות ההחרגה. באותה החלטה נקבע, כי אי-הגשת עמדה עד ליום 05.07.2026 תיחשב להסכמה למתווה.
לפי הנטען בערעור שלפנינו המתווה היה מקובל על המערערים ולפיכך הם לא הגישו התנגדות. מנגד, המשיבים הגישו את התנגדותם למתווה. בהתנגדות הוסבר, כי בקשת היתר הבניה הראשונה שהוגשה בשנת 2006 ביחס לשני הבינויים נדחתה לא רק בשל העובדה שהבניה נעשתה בתוך תחום צו איסור בניה צבאי – שהוא הפגם שההחרגה נועדה לרפא – אלא גם בשל שורה של נימוקים תכנוניים עצמאיים שפורטו בסעיף 13 לכתב התשובה שהוגש כמה ימים קודם לכן. לכן אפילו אם יתקבלו בקשות ההחרגה, ייוותרו הפגמים התכנוניים על כנם והבקשה להיתר לא תתקבל. בעקבות זאת, ניתן פסק הדין הדוחה את שתי העתירות על הסף ולגופן, תוך אימוץ נימוקי המשיבים.
הערעור
מכאן הערעור שלפנינו. בפתח הערעור צוין, במפורש, כי הוא לא מכוון נגד ההכרעה התכנונית לגופה, ואין בו בקשה כי ערכאת הערעור תכשיר את המבנה. אלא שעניינו, כך הוסבר, בפגם דיוני יסודי היורד לשורש ההליך. זאת, משום שפסק הדין ניתן על יסוד תשתית עובדתית ומינהלית 'חדשה' שהוצגה לראשונה בתשובת המשיבים, ועל יסוד התנגדותם למתווה הדיוני, מבלי שניתנה למערערים הזדמנות מעשית להגיב לטענות המשיבים קודם להכרעה בעתירות. עוד נטען, כי המערערים הסתמכו על המתווה, לפיו שתיקתם תיחשב הסכמה למחיקת העתירות תוך שמירת מלוא טענותיהם, ואולם בית המשפט סטה מן המתווה ונתן פסק דין סופי, הדוחה את העתירות על הסף ולגופן, באותו יום שבו הוגשה התנגדות המשיבים, ובלי לשמוע את המערערים. משנשללה מן המערערים זכות הטיעון בנקודה שבה נקבע גורל עתירותיהם, מבוקש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולהחזיר את הדיון לבית המשפט קמא מן הנקודה בה הוגשה תגובת המשיבים למתווה, תוך שיתאפשר למערערים להגיב לטענות המשיבים.
דיון והכרעה
לאחר עיון הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה. זאת, בהתאם לסמכותנו שבתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
ביסוד טענות המערערים מונחת הנחה נעדרת אחיזה בעובדות או בדין, לפיה המתווה שהציע בית המשפט קמא הבשיל להסדר מחייב מכוח שתיקתם שלהם. אך אין הדבר כך. למתווה הדיוני שהציע בית המשפט במקרה דנן נדרשה הסכמת שני הצדדים. אכן, ההחלטה מיום 26.06.2026 קבעה כי אי-הגשת עמדה עד ליום 05.07.2026 תיחשב הסכמה. ברם, משהגישו המשיבים את התנגדותם, במועד שנקבע לכך, ירד המתווה מן הפרק, והתיק שב אל מסלולו הרגיל שבו נדרשת הכרעה.
מכאן אל עיקר טרוניית המערערים, בדבר שלילת האפשרות להתמודד עם חומר שהוצג 'לראשונה' בתשובה. כאמור לעיל, פסק הדין ניתן על יסוד תשובת המשיבים לעתירות, שהוגשה מספר ימים קודם לכן ועמדה לנגד עיני המערערים על נספחיה. התנגדות המשיבים למתווה לא הוסיפה תשתית עובדתית חדשה על התשובה, אלא חידדה את העמדה שכבר נפרשה בתשובה המגובה בתצהיר. בתוך כך הודגש, כי המתנה להכרעה בבקשות ההחרגה מתחולת צו איסור הבניה, לא תוכל לסייע למערערים. שכן, גם ללא כל קשר לצו איסור הבניה, הבקשה למתן היתר בניה נדחתה, זה מכבר, מטעמים תכנוניים – בנייה בשטח שייעודו חקלאי, מבלי שיש תכנית חלוקה מפורטת מאושרת, תוך חריגה במספר מבני המגורים בחלקה, חריגה בשטח ההבניה המותר, חריגה מקווי בניין, ועוד – אשר כלפיהם הערעור אינו מכוון. משכך, ומשעה שאין בגדרי התקנות זכות קנויה ל'סבב' טיעון נוסף, ברי כי הערעור תלוי על בלימה.
הנה כי כן, בניגוד לנטען בערעור, לא נפל בפסק הדין מושא עניינו 'פגם דיוני' המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.
הערעור נדחה בזאת, ללא צו להוצאות. לפנים משורת הדין, ניתן צו ארעי לצרכי התארגנות למשך 45 ימים מיום מתן פסק דיננו.
ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ז (14 ספטמבר 2026).
יעל וילנר
שופטת
חאלד כבוב
שופט
יחיאל כשר
שופט