עע"מ 42973-06-26 — חסן עבד זבן נ. שר הבטחון

בבית המשפט העליון עע"מ 42973-06-26 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת רות רונן המערערים: 1. חסן עבד זבן 2. באסם מלבס 3. עבד אלסלאם סעד 4. נדאל סעד 5. איסר סעד נגד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 3. יועמ"ש איו"ש 4. ועדת המשנה לפיקוח ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 19.5.2026, בעת"מ 11797-04-26, שניתן על-ידי השופטת ת' בר-אשר בשם המערערים: עו"ד מאג'יד חמדאן פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 19.5.2026, בעת"מ 11797-04-26 (השופטת ת' בר-אשר), בו נמחקה עתירת המערערים מחמת העדר סמכות עניינית. ענייננו במבנים, בבעלותם של המערערים, אשר נבנו ללא היתר וללא אישור המפקד הצבאי, בשטח המצוי בתחום תחולתו של צו איסור בניה (נפת רמאללה) (מס' 2/80), התשמ"א-1980 (להלן: הצו). ביום 17.2.2026, נמסרו למערערים, מכוח הצו, הודעות "בדבר כוונה להרוס" את המבנים (להלן: צווי ההריסה). תחילה, עתרו המערערים לבית משפט זה, אולם עתירתם נדחתה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים, לאחר שלא הגישו השגה נגד צווי ההריסה; זאת, תוך שניתנה הסכמת המשיבים, לפנים משורת הדין, להאריך את המועד האחרון להגשת השגה כאמור, ותוך שהובהר בפסק הדין: "אין בדברים כל נקיטת עמדה וזכויות העותרים בהליכים עתידיים שמורות" (בג"ץ 68646-02-26 זבן נ' שר הביטחון (26.2.2026)). בסמוך לאחר מכן, הוגשה על-ידם השגה נגד הריסת המבנים המתוכננת; ההשגה – נדחתה בהחלטת המפקד הצבאי מיום 17.3.2026. בעקבות החלטת המפקד הצבאי על דחיית ההשגה, ביום 10.4.2026, הגישו המערערים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. תחילה, בהחלטה מיום 12.4.2026, ניתן צו ביניים למניעת הריסת המבנים עד להכרעה בעתירה. בהמשך, ניתן פסק הדין; העתירה – נמחקה על הסף. נקבע, כי בית המשפט לעניינים מינהליים נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה, משעה שמדובר בעתירה המופנית כלפי החלטת המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, שאינה החלטה לפי סעיף 38 לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק תכנון ערים). זאת, בהתאם להוראות סעיף 5א לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), ופרט 2 לתוספת הרביעית לחוק זה. הובהר, כי גם טענות אחרות של המערערים, אשר כּוּונוּ כלפי חוקיות הצו ודרשו את ביטולו, הוּצאוּ במפורש מגדרי סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים, על-פי סעיף 5א לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. לצד זאת, נקבע, כי "כדי לאפשר [למערערים] לכלכל את צעדיהם ולנקוט הליך מתאים אחר, צו הביניים שניתן ביום 12.4.2026 יעמוד בעינו עד יום 18.6.2026". מכאן הערעור שלפנינו. בעיקרו של דבר, טוענים המערערים כי הסמכות ליתן את ההחלטה שעליה נסובה העתירה – אינה מסורה למפקד הצבאי, אלא ליחידות או לרשויות שונות הפועלות באזור יהודה ושומרון; משכך, נטען, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה סמכות עניינית לדון בעתירתם. כמו כן, גורסים המערערים, כי "מדובר בצו שבוטל זה מכבר ו/או פקע", וטוענים לפיכך כי אין מדובר בעתירה שעניינה ביטול הצו או הכרזה על בטלותו – המוחרגת מגדרי סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים לפי סעיף 5א(א)(1) סיפא. לצד הערעור, שהוגש אתמול, הוגשה היום – 16.6.2026, בקשה למתן צו ביניים ולמתן צו ארעי "שיורה למשיבים לחדול מכל הריסה ו/או אכיפה ביחס למקרקעי המערערים ולבינוי שעליהם", וזאת – עד להכרעה בערעור. לאחר עיון בטענות המערערים ובפסק הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להידחות, ללא צורך בתשובה. זאת, בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה בהליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. כידוע, סעיף 5א(א)(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, מעגן וגודר את סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים לדון ב"עתירה מינהלית בענייני האזור", וכך מורנו: "עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הרביעית, הפועלים ביהודה והשומרון (להלן – האזור), בעניין המנוי בתוספת הרביעית, ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תחיקת הביטחון לרבות ביטולה, הכרזה על בטלותה או מתן צו להתקנתה". כאשר, על-פי סעיף 5א(ג) לחוק זה, "תחיקת הביטחון", היא, בין היתר, "כל אחד מאלה: מנשר, צו, תקנה, אכרזה, הודעה, מודעה, או מסמך אחר, שנתנו מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור, מפקד צבאי או רשות אחרת הפועלת מכוחם, מטעמם או באישורם" (כל ההדגשות הוּספוּ – נ' ס'). בענייננו, עתירת המערערים מכוונת, הלכה למעשה, כלפי החלטה שהתקבלה מכוח הצו, אשר הוּצא מכוח סמכותו של המפקד הצבאי על-פי צו בדבר פיקוח על הבניה (יהודה והשומרון) (מס' 393), התש"ל-1970 (שהוטמע מאוחר יותר בצו בדבר הוראת ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009). כך גם עולה בבירור מכתב העתירה שהגישו המערערים; כבר בפתחו, הוכתרה העתירה דנן כ"עתירה על החלטת המפקד הצבאי/ יועמ"ש איו"ש מיום 17.3.2026". לא למותר לציין בהקשר זה, כי לשון הוראת סעיף 5א(ג) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, שהובאה לעיל, אינה תחוּמה רק ל"מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור" או ל"מפקד צבאי", אלא מתייחסת במפורש גם ל"רשות אחרת הפועלת מכוחם, מטעמם או באישורם". מכל מקום, אף אם נניח לטובת המערערים כי לא מדובר בהחלטה שניתנה על-ידי המפקד הצבאי, ברי כי זו לא ניתנה מכוח חוק תכנון ערים (והשוו: פרט 2 לתוספת הרביעית לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים). כך קבע גם בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק דינו – ובדין עשה כן. אכן, משעה שאין חולק כי מדובר בעתירה מינהלית "בענייני האזור", בעניין שאינו חוסה תחת התוספת הרביעית לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, בית המשפט לעניינים מינהליים נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה; הצדקה להתערבות ערעורית מצִדנו – אַיִן. הערעור נדחה אפוא בזאת, ועִמו גם הבקשה לצו ביניים. משלא נתבקשה תשובה, לא יֵעשה צו להוצאות. בנסיבות העניין, ניתן בזאת צו ארעי למשך 10 ימים, החל ממועד פקיעת צו הביניים שניתן בבית המשפט לעניינים מינהליים, לצורך התארגנות. ניתן היום, ב' תמוז תשפ"ו (17 יוני 2026). נעם סולברג משנה לנשיא יעל וילנר שופטת רות רונן שופטת