פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עפ"ג 42812-12-25
לפני:
כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט יחיאל כשר
המערער:
עובדיה מזרחי
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' גרינברג) מיום 3.11.2025 בת"פ 40057-03-24
תאריך ישיבה:
כ"ה סיון תשפ"ו (10 ביוני 2026)
בשם המערער:
עו"ד נס בן נתן; עו"ד צאלח אבו עמשה
בשם המשיבה:
עו"ד נגה בן סידי
פסק-דין
השופטת גילה כנפי-שטייניץ:
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' גרינברג) מיום 3.11.2025 בת"פ 40057-03-24, בו הוטל על המערער עונש מאסר בפועל בן 23 חודשים.
המערער, יליד שנת 2004, הורשע על פי הודאתו בעבירה של גידול סם מסוכן לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), ונטילת חשמל לפי סעיף 400 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בתמצית, לאורך תקופה של כחודש ימים שכר המערער דירה בפתח תקווה והקים בה מעבדה לגידול קנאביס. אין חולק כי המערער ביצע את המעשים ממניע כלכלי, עקב הסתבכות בחוב שהתקשה להחזירו.
ביום 3.11.2025 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. לנוכח חומרת מעשיו, בהתחשב בהיקף שתילי הסם שגידל, ולאחר סקירת מדיניות הענישה הנוהגת, העמיד את מתחם הענישה על 45-23 חודשי מאסר בפועל, וגזר את עונשו ל-23 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 8,000 ש"ח. אציין, כי עיקר ההתלבטות בעניינו של המערער הייתה, אם יש מקום לסטות ממתחם הענישה מטעמי שיקום, בפרט לנוכח המלצת שירות המבחן כי יוטל על המערער עונש של מאסר בעבודות שירות לצד צו מבחן. בסופו של יום, החליט בית המשפט המחוזי כי עניינו של המערער אינו מצדיק חריגה מטעמי שיקום. בהקשר זה נקבע, כי אין די בנתוניו של המערער, ובכברת הדרך הטיפולית שעבר, כדי להוות בסיס להפעלת חריג השיקום. זאת גם בשים לב לצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות סמים, וכן בהעברת מסר מרתיע לנאשמים ה"בוחרים בקיצורי דרך" בדמות רווח מהיר שעשוי לקום ממעשים כגון אלה. מכאן הערעור שלפנינו.
לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, ולא בלי התלבטות, ראינו לקבל את הערעור ולהמיר את עונש המאסר שהוטל על המערער בתשעה חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות וצו מבחן.
ראשית, נדגיש את המובן מאליו – מעשי המערער חמורים ופסולים. עבירות הסמים פוגעות בציבור ונדרשת כלפיהן ענישה מרתיעה – לרבות ביחס למקימי המעבדות בהן הסמים מגודלים ומיוצרים (ראו, מיני רבים: ע"פ 6718/23 דהן נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (18.3.2025)). הדברים נכונים גם לגבי סמים שנחשבים בציבור כסמים "קלים": סעיף העבירה, הוא סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים, איננו מבחין בין סוגי הסמים המסוכנים המיוצרים, ובהשאלה מקביעה דומה בפסיקה שעסקה בסחר בסמים – ייצור סמים הוא ייצור סמים (וראו: ע"פ 6299/20 חן נ' מדינת ישראל (4.2.2021); ע"פ 2596/18 זנזורי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (12.8.2018)). דברים אלה, בדבר הצורך בענישה הולמת, נכונים בפרט ביחס למי שפונים לפעילות עבריינית מעין זו ממניעים כלכליים, בניסיון לגרוף רווח מהיר וקל. אכיפה אפקטיבית וענישה מרתיעה, מטרתן לפגוע בתוחלת הכלכלית שרואים לנגד עיניהם עבריינים פוטנציאליים (ע"פ 2139/22 ג'נאח נ' מדינת ישראל פסקה 12 (14.7.2022)).
בצד האמור, סברנו כי נסיבותיו הפרטניות של המערער, ובראשן הליך השיקום והטיפול המשמעותי שהוא עובר, מצדיקים התחשבות באופן שהוא לא ירצה את מאסרו מאחורי סורג ובריח. כידוע, מקום שבו בית משפט מצא כי נאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו (סעיף 40ד לחוק העונשין). המקרה דנן מתאים להפעלת חריג זה. כך, בתסקירים שהוגשו לבית המשפט המחוזי תוארה התקדמותו של המערער בהליך הטיפולי, ושיפור ניכר בנכונותו ליטול על עצמו הליך שיקומי משמעותי. בעוד שבתחילה נרשמה מצדו מוטיבציה חיצונית בלבד להשתלבות בטיפול, בהמשך עלה כי המערער עשה מאמצים ניכרים, מתוך מוטיבציה כנה ומתוך רצון לשנות את דפוסיו, והשתתף באופן פעיל בקבוצה טיפולית.
מן התסקיר העדכני שהוגש לעיוננו עולה כי גם לאחר גזר הדין תהליך זה מוסיף ונמשך, שעה שהמערער עושה כיום מאמץ ניכר לשינוי אורחות חייו; ניתק קשרים עם גורמים שוליים; ממוקד בעבודתו וחיזק את הקשר עם משפחתו. כמו כן, המערער מכיר בחומרת מעשיו ובפסול בהם ומצר עליהם. ולבסוף סוכם, כי בעת הנוכחית מגלה המערער מוטיבציה רבה להיעזר בשירות המבחן כדי לשנות את דפוסיו, נוקט מאמצים אקטיביים לעשות כן, והתרשמות השירות היא כי המערער גייס כוחות לעריכת שינוי בחייו. לצד זאת נוסיף, כי המערער ללא עבר פלילי, ביצע את העבירה בגיל צעיר, ולתקופת זמן קצרה יחסית, וכפי שעולה מגזר הדין, משתייך למשפחה נורמטיבית אשר מסייעת לו בשיקומו. ולבסוף, המערער הביע רצון להתגייס לצה"ל, ואף נקט צעדים לשם כך, אך בשל הרשעתו ותקופת מאסרו נחסמה הדרך לגיוסו (אף כי לא לשירות התנדבותי לאחר השלמת ריצוי עונשו, והדברים בידיו).
הנסיבות המתוארות, ועמדתם של גורמי המקצוע בשירות המבחן, מלמדים לטעמי כי קיים "סיכוי של ממש" שהמערער ישתקם, כנדרש בסעיף 40ד לחוק העונשין (וראו: ע"פ 2139/22 ג'נאח נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (14.7.2022)). תמונת המצב העולה מהתסקירים מעודדת, ויש לקוות כי המגמה המתוארת בהם תימשך. אכן, מן התסקיר העדכני עולה, כי הענישה שהוטלה על המערער חידדה עבורו את המחיר של בחירותיו, ובכך חיזקה את המוטיבציה הפנימית שלו לשנות מדרכו. על כך אין להתפלא. מצב שבו הטלת עונש מאסר תרמה בפועל לנכונות לעבור הליך שיקום, מעין "נפילת האסימון" ביחס למצבו ולצורך בשינויו – אין בו רבותא. ואולם, איני סבורה כי יש באמור כדי לשנות מן התוצאה. ראשית, בית משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, נכון כעניין שבשגרה להתייחס לנתונים עובדתיים שהצטברו לאחר מועד גזר הדין, לרבות ביחס להליך השיקום שעובר מערער (ראו למשל: ע"פ 4071/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (12.7.2023); ע"פ 5685/19 קנפלמכר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.1.2021)). ושנית, עמדת שירות המבחן אינה כי גזר הדין הוא שהביא ל"נפילת האסימון" אצל המערער, אלא כי הדבר העמיק וחידד את הבנתו – תהליך שראשיתו, כפי שתואר לעיל, עוד קודם לגזר הדין.
לסיכום: במכלול הנסיבות האמורות, עמדתנו היא שיש לאפשר למערער להמשיך בהליך השיקום שבו החל. הערעור מתקבל אפוא, באופן שעונש המאסר שהוטל על המערער יופחת ל-9 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות. בצד האמור יוטל על המערער צו מבחן למשך שנה. יתר רכיבי הענישה יוותרו על כנם.
המערער יתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 14.10.2026 בשעה 08:00 ביחידת ברקאי, שלוחת מרכז, ברחוב סלמה 53 בתל אביב (בנין משרד הפנים). יובהר למערער כי עליו לרצות את עבודות השירות ברציפות ובקפדנות, וכי כל חריגה מן הכללים עלולה להביא להפסקת ריצוי עונשו בדרך זו ונשיאת יתרת המאסר מאחורי סורג ובריח.
ניתן היום, י"א אלול תשפ"ו (24 אוגוסט 2026).
נעם סולברג
משנה לנשיא
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
יחיאל כשר
שופט