פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 42059-07-26
לפני:
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט יחיאל כשר
העותר:
יאיר שיר
נגד
המשיבה:
פרקליטות מחוז ירושלים פלילי
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד נעם נורקין ברלב
פסק-דין
השופט אלכס שטיין:
1. העותר הורשע, בשנת 2011, בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות מין חמורות, בשבעה קטינים, לאורך שנים. בהתאם להסדר הטיעון, נגזר עונשו והועמד על מאסר בן 17.5 שנים, לצד רכיבי ענישה נוספים ופיצוי לנפגעי העבירה. בקשה להארכת המועד להגשת ערעור, שהוגשה על ידו כחצי שנה לאחר מתן גזר הדין, נדחתה (בש"פ 3736/12), וכך גם בקשה למשפט חוזר שהגיש בשנת 2015 (מ"ח 5926/15).
2. בגדרה של העתירה דנן – אותה הגיש העותר בעצמו – הוא מבקש לקבל לידיו עותק מההודעה שמסר במשטרה אחד מנפגעי העבירה בתיק שהתנהל נגדו. מכוח מה הוגשה הבקשה האמורה ומה מטרתה, קשה לומר. בעתירה, הכוללת אך מספר שורות בודדות, נכתב כך: "יש לי סיבות לחשוב שבעדות זו יש השלכות על גזר הדין, ולכן אני מבקש לקבל אותם". במכתב שהגיש לתיק בית המשפט מספר ימים לאחר מכן נכתב כך: "נראה שבעדות של עד זה, נפלו פגמים חמורים, כך לפי דברי העו"ד שייצג אותי. אין בכוונתי לפתוח הליך נוסף, אלא לראות אם כתב האישום אכן יכול לעמוד עם הפרטים שיש בעדות הזאת...".
3. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבה, סבורני כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.
4. מהמסמכים המצויים בתיק ניתן להבין כי אין בפי העותר טענה לפיה מדובר בחומר חקירה שלא הועבר לסנגורו בשעתו או שלא עמד לעיון ההגנה קודם לגיבוש הסדר הטיעון, ההרשעה או גזר הדין, ובלשון אחר – כי הפרקליטות (היא המשיבה) לא מילאה את חובתה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ). בכל מקרה, גם לו היה נטען אחרת, מאחר שמדובר בפסק דין חלוט, לא עומדת עוד לעותר זכות עיון מכוח סעיף 74 לחסד"פ (להרחבה, ראו החלטתי בבש"פ 213/19 פלוני נ' מדינת ישראל (6.2.2019) (להלן: בש״פ 213/19)). אין בנמצא גם טענה כי מדובר בבקשה לעיון בתיק בית המשפט, שכן מדובר בתיק שהסתיים בהסדר טיעון. לא נשמעו בו עדים ולא הוגשו מוצגים.
5. מהעתירה ניתן היה להבין, אולי, כי בבסיסה הרצון לבחון אפשרות להגשת בקשה למשפט חוזר, שלצדה יכול שתעמוד זכות עיון (ראו: בש״פ 213/19, והאסמכתאות שם). אלא שהעותר עצמו הבהיר כך: "אין בכוונתי לפתוח הליך נוסף".
6. כך או אחרת: בקשה לקבלת חומרי חקירה שמטרתה בחינה ושקילה של האפשרות להגשת בקשה למשפט חוזר ממילא לא מוגשת לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. ובכל מקרה, במסגרת בקשה כאמור על המבקש להצביע ולהבהיר כיצד חומר החקירה שמתבקש עשוי לסייע לו לבסס את אחת העילות למשפט חוזר, המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (ראו, בין היתר, ע"פ 1781/00 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 293 (2000)).
7. בענייננו – אם נניח כי בבסיס הבקשה עומד רצון, מסוים, להגיש בקשה למשפט חוזר, שוב – אין בנמצא הסבר כיצד יהיה בעדות האמורה כדי לבסס עילה כזו או אחרת לקיומו של משפט חוזר. העותר הרי הודה בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון; הוא לא טוען בעתירה כי הוא לא ביצע את המעשים בהם הורשע; אין מדובר בעדות חדשה; ואין כל הסבר כיצד יהיה בכוחה – לכאורה – כדי להפוך את הקערה על פיה. דברים אלו נכונים גם ביחס לגזר הדין שאימץ את ההסכמות שגובשו בין הצדדים.
8. בהקשר זה נציין, למען שלמות התמונה, כי לאחר שהוגשה העתירה דנן פנה העותר, בבקשה דומה, לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה.
9. נוכח כל האמור לעיל, בשים לב למכלול נסיבות העניין, בהיעדר טעם מבורר לבקשת העותר לקבלת חומר החקירה שהתבקש (הודעת נפגע העבירה בדבר המעשים המיניים שביצע בו המערער) – אין כל עילה להתערבותנו בהחלטתה של פרקליטות המדינה לדחות את הבקשה.
10. העתירה נדחית אפוא בזאת. בנסיבות העניין, לא נחייב את העותר, זו הפעם, בתשלום הוצאות.
ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ז (05 נובמבר 2026).
אלכס שטיין
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
יחיאל כשר
שופט