אשר בנימין ווייס נ. שב"ס - שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים

בבית המשפט העליון רעב"ס 38976-05-26 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט יחיאל כשר המבקש: אשר בנימין ווייס (אסיר) נגד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל – נצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ס' ח'טיב), מיום 12.5.2026, בעת"א 55734-03-26. בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד מטר בן ישי פסק-דין השופט יחיאל כשר: לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל – נצרת (השופט ס' ח'טיב), מיום 12.5.2026, ב-עת"א 55734-03-26. בפסק הדין מושא הבקשה נמחקה עתירת אסיר שהוגשה על-ידי המבקש, בה עתר נגד השימוש ברימוני הלם על-ידי שירות בתי הסוהר. רקע המבקש הוא עצור פלילי בבית הסוהר "גלבוע", ומסווג על-ידי המשיב, שירות בתי הסוהר, כאסיר בטחוני. בעתירת אסיר אשר הגיש המבקש ביום 9.3.2026, מתוקף סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה), העלה המבקש 13 טענות הנוגעות לתנאי האסירים בבית הסוהר באגף האסירים הביטחוניים, ביניהן טענות בדבר העדר אספקה של מוצרים שונים (וילונות, ראשי ברזים במקלחות, מתלים, כדורי אקמול, קוצצי ציפורניים ומספריים, וכן אספקה מוגבלת, על-פי הנטען, של מים חמים, מים קרים, ולחם), ולצידן טענות בדבר נוהלים שונים או העדרם (איסור על עישון בחצר, איסור חלוקת סיגריות ומזון בין התאים, איסור על שיח בין אסירים השוהים בתאים שונים, נוהלי בית הסוהר בעת אזעקה, והתנהלות אלימה, על-פי הנטען, מצד הסוהרים). בפרט, ציין העותר בעתירתו, כי הסוהרים "זורקים רימוני הלם ללא שום התפרעות". לשם הוכחת טענותיו, עתר המבקש לקבלת צילומי אבטחה. ביום 28.4.2026 הגיש המשיב, לבית משפט קמא, בקשה למחיקת עתירתו של המבקש. לעמדת המשיב, המבקש כרך בעתירתו רצף עתירות שונות, בעוד שהכלל הוא שעתירה צריכה לכלול בקשה אחת לדיון, ומשכך דין עתירתו להימחק על הסף. ביום 5.5.2026 הוגש מטעם המשיב כתב תשובה, במסגרתו התייחס המשיב לטענות בדבר הגבלות שהוטלו על רכישת מוצרים מהקנטינה בבית הסוהר (יצוין כי לא ברור מתי נטענה הטענה, שאינה מצויה בעתירה המנהלית שהוגשה לבית משפט קמא. עם זאת, התחקות אחר מקורה אינה נדרשת לענייננו). בכתב התשובה צוין כי הצרת תנאיי המחייה לאסירים המוגדרים "אסירים ביטחוניים" נובעת מהוראת שעה ייעודית, אשר עתירות בעניינה מצויות בפני בית משפט זה (בג"ץ 54000-08-25). על כן, לעמדת המשיב יש לדחות את העתירה, תוך שתישמר זכותו של המבקש לפנות בעתירה חדשה לאחר קבלת פסק הדין בהליך האמור. הדיון בעתירת המבקש התקיים ביום 12.5.2026. בית המשפט המחוזי בנוף הגליל – נצרת (השופט ס' ח'טיב), הבהיר למבקש, במסגרת הדיון, כי עתירתו צריכה לכלול סעד מהותי אחד בלבד. בהתאם, ביקש המבקש לתקן את עתירתו, כך שזו תתייחס אך ורק לעניין השימוש ברימוני הלם ובהקשר זה גם עיון בצילומי האבטחה. משצומצמה העתירה, טענו הצדדים לגופם של דברים. המשיב טען כי אין מדובר בטענה המתאימה לבירור במסגרת עתירת אסיר, שכן הפעולות עליהן מלין המבקש מבוצעות בהתאם לנהלי אבטחה, פקודות, והחלטות מטעם הגורמים המוסמכים, והמבקש לא הצביע על אף החלטה מנהלית אותה הוא תוקף המפרה את אלה או שהתקבלה בחוסר סבירות. המשיב הוסיף כי לעמדתו, קבלת תיעוד של מצלמות אבטחה אינה סעד אשר בית המשפט המחוזי יכול לתת למבקש במסגרת עתירה מנהלית. בתגובה, טען המבקש כי הלכה היא כי דרך המלך להעלאת טענות ביחס לתנאי מעצר היא עתירת אסיר, והפנה, לביסוס טענתו, ל-רעב"ס 39660-02-26, הליך בו עניינו שלו נדון, בבית משפט זה, על-ידי השופטת ד' ברק ארז. פסק דינו של בית משפט קמא ניתן בתום הדיון, ובו נקבע כדלקמן: "הסוגייה שמעלה העותר במסגרת העתירה דנן אינה קשורה לתנאי המחיה בתוך הכלא, ועל כן אינה נמנית על המקרים שנופלים בגדרו של סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר ומכאן עתירת אסיר אינה האכסנייה המתאימה לדון בטענות העותר. משכך, העתירה נמחקת". על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. על-פי הנטען בבקשת רשות הערעור, סוהרים מטעם שירות בתי הסוהר עושים שימוש תדיר ברימוני הלם באגף האסירים הביטחוניים, ואלה נזרקים, כך על-פי הנטען, לכיוון האסירים, בעת שאלה ישנים ואוכלים, ללא התפרעות, ובלא הצדקה. לטענת המבקש, מדובר בנוהל אותו הוא מבקש לתקוף. המבקש, טוען כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי טענותיו אינן קשורות לתנאי המחיה בתוך הכלא, וכי עתירת אסיר אינה האכסניה המתאימה לדון בטענותיו, ולתמיכה בטענתו מפנה המבקש, גם בבקשתו זו, ל-רעב"ס 39660-02-26. לעמדת המבקש, עניינו מעלה שאלה עקרונית בדבר השימוש ברימוני הלם בבתי הסוהר. בנוסף, טוען המבקש כי נגרם לו עוול, משנמנע בית משפט קמא מלהידרש לטענותיו. לבסוף, עותר המבקש כי יועברו לידיו צילומי האבטחה לשם ביסוס טענותיו. תשובת המשיב הוגשה ביום 18.6.2026. המשיב הבהיר כי לעמדתו, היה קושי בליבון טענות המבקש במסגרת ההליך בבית משפט קמא, בפרט בנוגע לשאלה האם טענות המבקש מכוונות לאירוע קונקרטי או לעצם השימוש ברימוני הלם. עוד טען המשיב כי היה מקום לבצע מיצוי הליכים עובר להגשת עתירת אסיר, על מנת שניתן יהיה לקיים את הביקורת השיפוטית על בסיס מיצוי ההליכים. ואולם, בנסיבות המקרה, ובשים לב לאופן בו הגדיר המבקש את הסוגיה במוקד ההליך במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש, מצא המשיב כי אכן מדובר ב-"ענין הנוגע למאסרו או למעצרו" של אסיר, כנדרש בסעיף 62א לפקודה, ועל כן הובהר כי: "המשיב לא יתנגד כי הדיון בעניינו של המבקש יחזור לבית המשפט המחוזי להמשך בירור טענותיו". ביום 18.6.2026 הורתי למבקש להבהיר אם יסכים כי בקשת רשות הערעור שהגיש תתקבל, וכן כי יתקבל הערעור לגופו, כך שהדיון בעתירתו יחודש בפני בית המשפט המחוזי, לשם המשך בירור טענותיו כפי שאלה חודדו בבקשת רשות הערעור. ביום 22.6.2026 הוגשה הודעה מטעם המבקש, במסגרתה הודיע כי הוא מתנגד להחזרת ההליך לבית המשפט המחוזי. לעמדת המבקש, משבית משפט קמא סבר כי השימוש ברימוני הלם כלפי אסירים אינו קשור לתנאי מחיה בתוך הכלא, הרי שבית משפט קמא "לא מתאים לדון בהליך זה". בהתאם, ביקש המבקש כי הנושא יידון בפני בית משפט זה. דיון והכרעה דין בקשת רשות הערעור להתקבל, ודינו של הערעור להתקבל גם הוא, כך שהדיון בעתירת המבקש יחודש בפני בית המשפט המחוזי, וכך אציע לחברי כי נפסוק. כמפורט לעיל, המשיב, אשר הציג בפני בית משפט קמא עמדה לפיה טענות המבקש, גם לאחר צמצומן במהלך הדיון, אינן מתאימות לבירור על-פי סעיף 62א לפקודה, שינה עמדתו, וכעת עמדתו היא כי הטענות (כהגדרתן בבקשת רשות הערעור דנן) מתאימות לבירור באכסניה האמורה. משהשתנתה עמדת המשיב, סבורני כי יש מקום לקבל את הבקשה ואת הערעור דנן (ראו, בנסיבות דומות: רעב"ס 3704/24 גונצ'ר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 12 (8.8.2024) (להלן: עניין גונצ'ר)). המשיב, בתשובתו, הסכים לתוצאה זו. מאידך, אין בידי לקבל את עמדת המבקש, לפיה עלינו לדון בעתירתו לגופה, מבלי להשיבה להשלמת הדיון בפני הערכאה הדיונית. טענות המבקש, כמו גם טענות המשיב, בדבר השימוש ברימוני הלם, לא נדונו לגופן בפני בית משפט קמא, ומן הדין שתידונה בפני הערכאה הדיונית ולא, לראשונה, בפני ערכאת הערעור (ראו: רע"ב 5651/05 אורן נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 6 (28.8.2005); רע"ב 7262/09 יובל נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 3 (16.9.2009); רע"ב 4471/16 מלול נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר, פסקה 2 (12.8.2016), וכן עניין גונצ'ר, פסקה 12). על כן, התוצאה המתבקשת היא שעתירת המבקש (כפי שצומצמה על-ידו עובר למתן פסק הדין בבית משפט קמא, וחודדה במסגרת בקשת הרשות לערער), תוחזר לדיון בבית משפט קמא. לא מצאתי כל בסיס לטענותיו של המבקש כי העמדה שהובעה בפסק דינו של בית משפט קמא מצדיקה קיום דיון בעתירתו בבית משפט זה. אשר על כן, הבקשה מתקבלת כאמור בפסקה 10 לעיל. בנסיבות העניין, שב"ס יישא בהוצאות המבקש בסך של 1,000 ש"ח. ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ו (05 יולי 2026). נעם סולברג משנה לנשיא אלכס שטיין שופט יחיאל כשר שופט