פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 37676-06-26
לפני:
כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופט אלכס שטיין
העותר:
משה ביגל
נגד
המשיבים:
1. מפקד מיטב
2. שר הפנים
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד מיכל דניאלי צ'רני
פסק-דין
השופט אלכס שטיין:
העתירה
בעתירה דנן מבקש מאתנו העותר כי נקבע שאינו חייב בשירות צבאי – זאת, מאחר שלטענתו הוא אינו אזרח או תושב ישראל.
הרקע לעתירה
העותר נולד בבריטניה בשנת 2000 ומחזיק בדרכון בריטי. העותר, כך נטען על ידו, נכנס לארץ ויצא ממנה 35 פעמים בין השנים 2026-2020 מכוח אשרות סטודנט שהונפקו לו על ידי משרד הפנים. ביום 14.4.2026 העותר נכנס ארצה ועם כניסתו עוכב בנתב״ג בטענה כי קיימת נגדו פקודת מעצר בשל אי-התייצבותו לשירות צבאי. העותר שוחרר לדרכו אחרי שהציג את אשרת הסטודנט שברשותו. בהמשך לכך, ביום 6.5.2026, העותר פנה למשיב 1 בבקשה לבטל את מעמדו כמי שלא התייצב לשירות צבאי ואת פקודת המעצר נגדו. ביום 17.5.2026 המשיב 1 השיב לפניית העותר וציין כי הלה מוגדר כתושב קבע בישראל מאז שנת 2020 ולכן הוא חייב בשירות צבאי אליו לא התייצב. ביום 10.6.2026 העותר פנה פעם נוספת למשיב 1 בטענה כי אינו אזרח ישראל ואינו תושב קבע בה. בו ביום, ניתן מענה ראשוני לפניית העותר מטעם המשיב 1, בו צוין כי העותר מוגדר כמשתמט החל מיום 8.1.2023 אחרי שלא שעה לצו קריאה לשירות שהומצא לו ביום 30.8.2022. במכתב מטעם המשיב 1 פורטו מועדים שונים בשנת 2021 בהם נקרא העותר להתייצב בלשכת הגיוס וצוין כי צו גיוס ראשון הוצא לו כבר ביום 6.12.2021. עוד צוין במכתב כי קיים תיעוד משנת 2022 לפיו הובא לידיעת בן משפחתו של העותר מעמדו מול צה"ל, וחרף זאת העותר לא פעל להסדרת המעמד. המשיב 1 הורה לעותר להתייצב בכלא 10, וציין כי במעמד התייצבותו שם יוכל להציג את גרסתו וטענותיו לפיהן אינו במעמד אזרחי אשר מחייב אותו בשירות צבאי. כמו כן, ביקש המשיב 1 לקבל מהעותר תיאור מלא של מעמדו האזרחי בישראל החל מיום 20.10.2020.
ביום 12.6.2026 הוגשה העתירה דנן, ובצדה בקשה למתן צו ביניים אשר יקפיא את צו עיכוב היציאה מן הארץ ופקודת המעצר שהוצאו נגד העותר. זאת, בין היתר, על מנת לאפשר לעותר להשתתף בחתונת אחיו אשר נערכה ביום 16.6.2026 בבריטניה. בהחלטתי מיום 14.6.2026 הורתי על הקפאת צו עיכוב היציאה מן הארץ ופקודת המעצר עד ליום 7.7.2026, בכפוף להמצאת ערבויות שונות; וכך היה. ביום 22.6.2026 שב העותר ארצה מבריטניה.
ביני וביני, ביום 16.4.2026, המשיבים הגישו בקשה למחיקת העתירה. בבקשה נטען כי דין העתירה להידחות מחמת אי-מיצוי הליכים כדבעי. המשיבים טוענים כי במענה שנמסר לעותר ביום 10.6.2026 הוא התבקש להעביר מסמכים ביחס למעמדו בישראל לצורך בחינת בקשתו, אולם חרף זאת הוא מיהר להגיש את העתירה דנן כבר ביום 12.6.2026, מבלי שהעביר את המסמכים הנדרשים ומבלי שניתנה למשיבים שהות לגבש עמדה סופית בסוגייה. המשיבים הוסיפו וטענו כי ביום 14.6.2026, אחרי הגשת העתירה, הגיש העותר הודעה מעדכנת אשר מתייחסת לאישור שהתקבל מהמוסד לביטוח לאומי ביחס למעמדו, נתון אשר לא עמד בפניהם קודם לכן. עוד נטען כי העותר יוכל להשלים את טענותיו ולהציג את מסמכיו בפנייה ישירה לגורמי המשיב 1 ולקבל מענה במישרין. לשיטתם, מענה כאמור עשוי לייתר את העתירה או להביא לשינוי במתכונתה.
בשים לב לאמור בבקשת המשיבים, ביום 5.7.2026, הורתי לעותר להודיעני האם הוא עומד על עתירתו. ביום 19.7.2026 הודיע העותר כי הוא עומד על עתירתו. העותר ציין כי שב ופנה למשיבים בימים 8.7.2026 ו-14.7.2026 בבקשה לבטל את הליכי גיוסו (להלן: הפניות החוזרות).
ביום 14.7.2026 ניתן מענה ראשוני מטעם המשיב 1 לפניות החוזרות בו נכתב כי מעיון בפניות עולה כי לא צורף להן מסמך אשר מלמד על מעמדו של העותר בישראל, ובפרט החל משנת 2020. עוד צוין כי "צירופו של המסמך יקל רבות בהליך בחינת בקשתך, ולכן נשוב ונבקש את נכונותך להשלימו"; וכי מענה מלא לפנייה יינתן בהתאם למועד האמור בסעיף 2 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958.
ביום 21.7.2026 ביקשתי פעם נוספת את עמדת המשיבים ביחס לעתירה. בהודעתם מיום 4.8.2026, המשיבים הבהירו כי הם מנהלים שיח פנימי מול רשות האוכלוסין וההגירה לצורך בחינת מעמדו של העותר, ושבו על דרישתם למחוק את העתירה על סף.
טענות הצדדים
העותר טוען כי אין לו כל זיקה לישראל אשר מקימה חובת גיוס, שכן הוא אזרח ותושב בריטניה אשר מעולם לא החזיק בדרכון ישראלי. לטענתו, אזרחותו הישראלית בוטלה כדין על ידי הוריו עוד בשנת 2000; וכי אשרות הסטודנט אשר הונפקו לו לאורך השנים מוכיחות כי מדינת ישראל ראתה בו תושב חוץ. עוד נטען, כי העותר לא היה מודע לצווים שנשלחו אליו.
מנגד, המשיבים עומדים על דרישתם למחוק את העתירה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים, שכן לטענתם העותר פנה לבית המשפט בטרם התקבלה החלטה בעניינו על ידי הגורמים המוסמכים. לטענת המשיבים, העותר מסווג ברשומות משרד הפנים כבעל אשרה לישיבת קבע, אשר מתגורר בישראל מאז שנת 2020, ולכן הוא מוגדר כמועמד לשירות ביטחון אשר השתמט מחובת גיוסו. המשיבים מוסיפים ומבהירים, כי בשלב זה נערכת בחינה של הסוגייה לשם גיבוש עמדתם בנוגע לבקשת העותר, ועל כן אין מקום לברר את טענותיו לראשונה בפני בית המשפט.
דיון והכרעה
אחרי שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ובהתחשב בהשתלשלות העניינים כפי שתוארה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים כדין ובשל היותה מוקדמת.
כידוע, פנייתו של עותר לרשות המנהלית בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, אינה מספיקה, ככזאת, בכדי לעמוד בדרישת הסף המהותית למיצוי הליכים. כדי לעמוד בדרישת סף זו, על העותר לתת לרשות המוסמכת שהות מספקת לבחון את נושא הפנייה, לברר את העובדות הרלבנטיות, לגבש את תשובתה ולהגיב לפנייה (ראו, מיני רבים: בג"ץ 6103/22 החברה להגנת הטבע נ' שרת הפנים, פסקה 11 (14.11.2022)). בענייננו, לעותר אצה הדרך להגיש את עתירתו עוד בטרם המציא למשיב 1 את המסמכים שהתבקשו ממנו על-מנת להשלים את בחינת הנושא. דומני כי חיפזון זה נבע מרצונו של העותר להסיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ שמנע ממנו השתתפות בחתונת אחיו. עם זאת, בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי למשיבים ניתנה שהות מספקת לגיבוש עמדה בנדון דידן; וממילא העתירה אינה יכולה להתברר לפנינו בעת הזאת ובמתכונתה הנוכחית. כמו כן, כפי שהודגש על ידי המשיבים – החלטה סופית בעניינו של העותר טרם התקבלה. משכך הוא, אין מנוס מלקבוע כי העתירה שלפנינו, עתירה מוקדמת היא; וגם מטעם זה דינה להידחות על הסף (ראו, למשל: בג"ץ 2683/06 שוורץ נ' פורת, פסקה 4 והאסמכתאות שם (4.7.2006); בג"ץ 4366/21 חברת סי בר בע"מ נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות, פסקה 11 והאסמכתאות שם (3.10.2021)).
העתירה נדחית אפוא, ועמה הבקשה למתן צו ביניים. במכלול הנסיבות, והרבה לפנים משורת הדין, לא נעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח אב תשפ"ו (11 אוגוסט 2026).
נעם סולברג
משנה לנשיא
יעל וילנר
שופטת
אלכס שטיין
שופט