פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 37356-10-26
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט יחיאל כשר
העותר:
פארס אבו קרינאת
נגד
המשיבות:
1. רשות מקרקעי ישראל
2. הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד קייס נאסר
פסק-דין
1. במסגרת העתירה שבפנינו התבקשנו להורות על קידומם של הליכים להסדרת התיישבותם של העותר ובני משפחתו באזור הנגב ועל הקפאתם של הליכי אכיפה ביחס למבנים שבבעלותם עד להשלמתם של הליכי ההסדרה. בצדה של העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי שימנעו את הריסתם של המבנים עד למתן החלטה אחרת.
2. ההידרשות לעתירה מחייבת התייחסות להליכים האזרחיים שקדמו לה והסתיימו בפסק דין סופי. מבלי לפרט יצוין כי ביום 6.8.2024 ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה בין העותר ובין רשות מקרקעי ישראל, המשיבה 1 (להלן: רמ"י), במסגרת תביעה לסילוק יד שזו הגישה לבית משפט השלום בבאר שבע כנגד העותר ובני משפחתו. הסדר הפשרה קבע כי יינתנו צווי פינוי והריסה המורים לעותר ולבני משפחתו להרוס את כל המבנים המצויים על המקרקעין ולפנות את השטח מכל אדם, חיה או חפץ. עוד נקבע בו כי תינתן לעותר ולמשפחתו ארכה של שנה וחצי לביצועם של הצווים, כך שבתום התקופה המקרקעין יהיו פנויים לחלוטין. כאמור, הסדר הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ונחתמה פסיקתה בהתאם (ת"א 12750-06-23, השופטת ר' טיקטין עדולם).
3. כעולה מנספחי העתירה, במהלך חודש יולי 2026 נפתח תיק הוצאה לפועל לביצועו של פסק הדין, וביום 31.8.2026 ניתן צו פינוי המורה לעותר לפנות את המקרקעין "החל מיום 11.10.2026 ועד ליום 22.10.2026". ביום 11.9.2026 הגיש העותר בקשה דחופה לביטולו של צו הפינוי, ובה טען כי הן האזהרה בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל והן צו הפינוי לא הומצאו לו. עוד טען העותר כי פסק הדין מושא תיק ההוצאה לפועל לא ניתן למימוש, משום שלהסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין לא צורף תשריט המזהה את המקרקעין.
4. ביום 6.10.2026 דחתה רשמת ההוצאה לפועל את הבקשה, בקבעה כי הסדר הפשרה, שלו ניתן תוקף של פסק דין, כולל הפניה לכתבי טענות שבהם קיים זיהוי מדויק של המקרקעין. בהמשך לכך נקבע כי פסק הדין ניתן למימוש בהליכי הוצאה לפועל. לצד זאת, נוכח הספק באשר להמצאת הצו, רשמת ההוצאה לפועל דחתה את מועד הפינוי, כך שזה יחל ביום 16.10.2026 ויסתיים ביום 22.10.2026 (תיק הוצל"פ 505048-07-26, הרשמת ת' ביטון).
7. העותר הגיש לבית משפט השלום בבאר שבע בקשת רשות ערעור על החלטתה של רשמת ההוצאה לפועל, וזו נדחתה ביום 12.10.2026 (רער"צ 24916-10-26, הנשיא ע' יריב). בית משפט השלום קבע כי מדובר בבקשה שנועדה לדחות את ביצועו של פסק דין חלוט שניתן כתוצאה של הסכמה דיונית שהעותר היה צד לה. עוד ציין בית משפט השלום כי למעשה אין כל מחלוקת על קיומה של התחייבות חלוטה לפינוי המקרקעין או על זיהויים, וקבע כי "מדובר בהליך סרק, משולל תום לב דיוני או מהותי". לבסוף, בית משפט השלום הטיל על העותר הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 שקלים.
8. העתירה שבפנינו נסבה על הפינוי הצפוי של העותר ובני משפחתו מן המקרקעין, כמו גם על קידומם של הליכי ההסדרה בעניינם. על-פי הנטען בה, העותר ומשפחתו פנו לרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, המשיבה 2, על-מנת לקדם הקצאת מגרשים עבורם בהתאם לתכנית המתאר המקומית שחלה במקום. לטענת העותר, אם כך ייעשה יתייתר הצורך בהריסתם של המבנים, ומטעם זה ניתנה לו ארכה לביצועם של הצווים. אולם, כך נטען, בניגוד לצפי זה עד עתה לא הושלם הליך הקצאת המגרשים. העותר טוען כי הריסת המבנים תסב לו נזק רב, וזאת מבלי שהדבר נדרש מאחר שאין כל דחיפות בכך.
9. לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. הלכה למעשה, הטענות המועלות בעתירה הן טענות ערעוריות ביחס להכרעות שיפוטיות חלוטות. לא זו בלבד שצווי הפינוי מעוגנים בפסק הדין שנתן בית משפט השלום לפני למעלה משנתיים, אלא שהם ניתנו על יסוד הסכמתו של העותר במסגרת הסדר פשרה. לכך יש להוסיף כי טענותיו של העותר נבחנו גם על-ידי רשמת ההוצאה לפועל וכן במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש על החלטתה. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות שניתנו על-ידי הערכאות המוסמכות (בג"ץ 1495/23 אלג'ול נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (21.2.2023); בג"ץ 4102/24 אבו גויעד נ' מדינת ישראל – היחידה לאכיפת מקרקעין, פסקה 13 (28.5.2024); בג"ץ 66545-07-25 אלאסד נ' הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, פסקה 4 (31.7.2025) (להלן: עניין אלאסד)).
10. אף אין לקבל את הניסיון להציג את העתירה ככזו שממוקדת באי-קידומם של הליכי התכנון והקצאת המגרשים. הלכה למעשה, הטענות בעתירה חוזרות ומתייחסות לצווי ההריסה ולקושי הכרוך בביצועם, ולא להתמשכותם של הליכי התכנון. אף לא כל הונחה כל תשתית עובדתית או משפטית הנוגעת לטיפול בהליכים אלה. כפי שצוין בעניין אלאסד: "עסקינן בעתירה שמכוונת להליכים הקונקרטיים שהתנהלו בעניינם של העותרים לעניין צווי ההריסה, כאשר משעה שלא הצליחו לעכב עוד את ביצוע צווי ההריסה – פונים העותרים כעת בניסיון להאיץ את החלטת הרשות בעניינם" (שם, בפסקה 4). לכך יש להוסיף כי בית משפט זה לא נוהג להתערב בהליכים תכנוניים בעודם מתנהלים, ובפרט לא בלוח הזמנים לקידומם (ראו למשל: בג"ץ 3315-12-25 עוראבי נ' ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובניה (14.12.2025)). לבסוף, יש לציין כי לא הונחה תשתית לטענה כי קידומם של הליכי התכנון ייתר את הריסת המבנים.
11. אשר על כן: דין העתירה להידחות, וממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים. במכלול הנסיבות, והרבה לפנים משורת הדין – לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ז (15 אוקטובר 2026).
דפנה ברק-ארז
שופטת
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
יחיאל כשר
שופט