בע"מ 37112-06-25 — פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בע"מ 37112-06-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב המבקשת: פלונית נגד המשיב: פלוני המתייצבת להליך: היועצת המשפטית לממשלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 4.6.2025, בעמ"ש 20308-05-25, שניתנה על-ידי סגן הנשיא א' ואגו בשם המבקשת: עו"ד ספיר בן אליהו בשם המשיב: עו"ד רויטל פאשה בשם המתייצבת להליך: עו"ד רות גורדין פסק-דין המשנה לנשיא נֹעם סולברג: תקנה 137(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א), קובעת הסדר דיוני שעניינו בהשהיית מניין הימים להגשת ערעור על החלטה שניתנה במעמד צד אחד, כך שיחלו להימנות רק ממועד המצאת החלטת המותב המקורי בבקשת הביטול. האם התקנה חלה לגבי הליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה? זוהי השאלה העקרונית שהתעוררה בבקשת רשות הערעור שבכותרת. המסגרת הנורמטיבית כידוע, שיטת המשפט הישראלית היא, בבסיסה, אדברסרית; עם זאת, פעמים שמסיבות דיוניות כאלו ואחרות, החלטות או פסקי דין ניתנים במעמד צד אחד. במצבים אלה, מאפשרת תקנה 131 לתקסד"א לבעל הדין שניתנה נגדו החלטה במעמד צד אחד – להגיש בקשה לביטול ההחלטה, בתוך 30 יום מן המועד שבו הומצאה לו, לבית המשפט שנתן את ההחלטה (לעיל ולהלן: המותב המקורי), אשר מוסמך לבטלהּ בתנאים שימצא לנכון (להלן: מסלול בקשת הביטול): 131. נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; הוראה זו לא תחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד). על כך מוסיפה תקנה 137(ג) לתקסד"א, וקובעת הוראה משלימה, שלפיה המועד לנקיטת הליך ערעור – בין בזכות, בין ברשות – על החלטה שניתנה במעמד צד אחד אשר הוגשה לגביה בקשת ביטול כאמור, יִמנה רק החל מהיום שבו הומצאה לאותו בעל דין החלטת המותב המקורי בבקשת הביטול (ראו בדומה: תקנות 201 ו-398א(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הוראה זו מעוגנת כאמור בתקנת-משנה (ג) לתקנה 137 לתקסד"א, הממוקמת בפרק "הערעור" בתקנות סדר הדין האזרחי, וכותרתה "מועדים"; זו לשונה: 137. (א) המועד להגשת ערעור על החלטה הוא שישים ימים מיום שהומצאה. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), משיב בערעור רשאי להגיש ערעור בתוך שישים ימים מהיום שבו הומצא לו הערעור, או מהיום שבו הומצאה לו הודעה על הפקדת ערובה לפי תקנה 135, או מהיום שבו הומצאה לו החלטה על פטור מהפקדת ערובה, לפי המאוחר. (ג) המועד להגשת ערעור על החלטה שניתנה במעמד צד אחד שהוגשה לגביה בקשת ביטול לפי תקנה 131, יימנה מיום ההמצאה של ההחלטה בבקשת הביטול. עוד אשוב לתקנה 137 לתקסד"א, על תקנות-המשנה המאוגדות בה; ברם, כנזכר, במוקד ענייננו – הסדר השהיית המועדים שלפי תקנה 137(ג). הסדר זה, הגיונו בצִדו, וכבר עמדה עליו בעבר פסיקת בית משפט זה. כפי שביאר חברי, השופט ח' כבוב: "תכליתה של תקנה 137(ג) לתקנות החדשות, בדומה לתקנה 398א לתקנות הישנות, היא קידום היעילות הדיונית וחיסכון בזמן שיפוטי. זאת, באמצעות מיצוי האפשרות של ביטול ההחלטה שניתנה בערכאה הדיונית במעמד צד אחד קודם לפנייה לערכאת הערעור. [...] עינינו הרואות, כי התקנות החדשות מבקשות לעודד את בעל הדין להגיש ערעור על פסק הדין רק לאחר שמיצה את האפשרות של הגשת בקשה לביטול פסק הדין, וזאת על-ידי הארכת המועד להגשת ערעור עד למיצוי אפשרות הבקשה לביטול. מכך ניתן להסיק שמתקין התקנות ראה בהחלטה בבקשה לביטול כמעין החלטה המשלימה את פסק הדין, ועל-כן סבר שיש לאפשר לבעל הדין להמתין עם הגשת הערעור על פסק הדין עד להכרעה בבקשת הביטול [...]. ולראיה, גם בפסיקה השתרש הכלל שיש לנקוט קודם בהליך של ביטול פסק הדין בטרם פנייה לערכאת הערעור, ואף צוין כי הגשת ערעור בטרם הוגשה בקשה לביטול היא 'נוהג נפסד'" (רע"א 38461-04-25 איטח נ' נהיר, פסקאות 14-13 (3.8.2025), והאסמכתאות שם; ההדגשות הוּספוּ – נ' ס'. ראו גם: בש"א 7955/19 וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה – רשות המיסים, פסקה 9 (8.12.2019); ע"א 9945-05-25 דגים נ' מנהל מיסוי מקרקעין – נצרת, פסקה 7 (22.7.2025)). אם כן, הסדר השהיית המועדים שבתקנה 137(ג) נועד בראש ובראשונה לקדם יעילות דיונית, כך שבעל דין שנפגע מהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, יִפנה תחילה למותב המקורי שהוציא תחת ידו את ההחלטה – במסלול בקשת הביטול, בטרם תאוּץ לו דרכּוֹ לערכאת הערעור; בכך, חשיבותה של תקנה זו, לבעלי הדין בפרט, ולמערכת המשפט בכלל: "חשיבותה של הוראה זו היא שלולא קיומה בעל דין שהגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה לפי צד אחד היה עומד בפני דילמה: במקרים רבים בית המשפט לא היה מספיק להכריע בבקשה לביטול החלטה לפי חלוף המועד (60 ימים) שבו הוא זכאי להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. משמעות הדבר היא שבעל דין כאמור היה צריך להגיש, בנוסף לבקשה לביטול החלטה, גם בקשת רשות ערעור על אותה ההחלטה, באופן המכביד ומעמיס עלויות הן על בעלי הדין והן על מערכת המשפט. תקנה 137(ג) לתקנות החדשות, כמו תקנה 398א(א) לתקנות הישנות לפניה, פותרת את הבעיה [...] באופן היוצר דחיית מועדים מובנית" (יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 592 (מהדורה שלישית – דיגיטלית, יולי 2025)). עתה נתקדם ב'מפת הדרכים' אל תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות משפחה). בפתחן, קובעת תקנה 1 – כותרתה "תחולת תקנות סדר הדין האזרחי" – 'כלל אצבע' פרשני, כללי, בזיקה שבין תקסד"א לבין תקנות משפחה: 1. תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על הליכים בבית משפט לענייני משפחה בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה; בית המשפט רשאי לסטות מהוראות סדר הדין האזרחי ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק לפי סעיף 8 לחוק. ובכן, האם "נקבע אחרת" בתקנות אלו לעניין תחולתה של תקנה 137(ג) לתקסד"א לגבי הליכים בבית המשפט לענייני משפחה? זהו סלע המחלוקת בענייננו: פרשנות הוראת תקנה 45(ד) לתקנות משפחה. בדומה לתקנה 137 לתקסד"א, מופיעה תקנה 45 לתקנות משפחה בחלק העוסק ב"ערעור" (סימן ז לתקנות משפחה), תחת הכותרת "מועדים": 45. (א) המועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה הוא ארבעים וחמישה ימים מיום שהומצא פסק הדין. (ב) המועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, ועל החלטת בית משפט המחוזי בערעור או בבקשת רשות לערער, על פסק דין או החלטה של בית משפט לענייני משפחה, לפי עניין, הוא שלושים ימים מיום שהומצאו למבקש. (ג) המועד להגשת ערעור על החלטת רשם בית המשפט או החלטת רשם ההוצאה לפועל הוא חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה ההחלטה. (ד) תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי לא תחול. מן הראוי לציין, כי זהו נוסחהּ של תקנה 45(ד) לתקנות משפחה מאז תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין)(תיקון), התשפ"ג-2022, ק"ת 10443, 559 (להלן: תיקון התשפ"ג), שנכנס לתוקפו ביום 18.1.2023. טרם תיקון התשפ"ג, זה היה נוסח התקנה: 45. [...] (ד) תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לא תחול. ודוק: בעוד שבעבר, הוראת תקנה 45(ד) לתקנות משפחה התייחסה אך לתקנת-משנה (א) החוסה תחת תקנה 137 לתקסד"א, הרי שהחל מתיקון התשפ"ג – שוּנה נוסח התקנה, כך שכעת היא מתייחסת לתקנה 137 לתקסד"א בשלמותה. יחד עם זאת, דברי ההסבר לתיקון התשפ"ג, מבהירים את פשר התיקון באשר לשלילת תחולת ההוראות המעוגנות ב-2 תקנות-המשנה הראשונות – הן לגבי המועד להגשת ערעור (תקנה 137(א)), הן לגבי האפשרות הדיונית להגשת ערעור משיב (תקנה 137(ב)); ואינם מכילים כל התייחסות או איזכור לתקנת-משנה 137(ג) (ראו: טיוטת תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין)(תיקון), התשפ"ב-2022, עמוד 8). מכאן, לעניין שעל הפרק. ההליך דנן על קצה המזלג: בין המבקשת לבין המשיב, התגלע סכסוך בנוגע לדמי המזונות של בתם הקטינה. ביום 11.4.2024, לאחר כמה וכמה החלטות שבהן התבקש המשיב להגיב למתווה המזונות שהציעה המבקשת – ניתן במעמד צד אחד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (תלה"מ 18556-09-22; השופט מ' לוי). בעקבות זאת, ביום 6.5.2024, הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה, בקשה לביטול פסק הדין בעניינו, שניתן כאמור במעמד צד אחד. חלפו כ-10 חודשים, וביום 16.3.2025 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה (השופט מ' לוי) – לדחיית בקשת הביטול. בתוך 45 יום ממתן החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבקשת הביטול, הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי (במקורו, כּוּון הערעור הן כלפי פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, הן כלפי ההחלטה לדחות את בקשת הביטול, ובהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.5.2025; בהתייחס לסיווג ההליך כערעור בזכות או ברשות, הבהיר המשיב כי ערעורו מופנה רק כלפי פסק הדין). בשלב זה, עוררה ב"כ המבקשת את שאלת תחולתה של הוראת תקנה 137(ג) לתקסד"א, בדבר השהיית המועד להגשת ערעור עד לאחר מיצוי מסלול בקשת הביטול, וטענה כי נוכח לשונה הברורה של תקנה 45(ד) לתקנות משפחה, כנוסחה מאז תיקון התשפ"ג – זו אינה חלה בענייני משפחה. משכך, לשיטתה, נדרש לסלק על הסף את ערעורו של המשיב, מחמת איחור בהגשתו. בהקשר זה, הפנתה המבקשת לפסק דינו של בית משפט זה בבע"מ 6960/23 פלונית נ' פלוני (26.2.2024) (להלן: בע"מ 6960/23), שקבע כי יש לפרש את תקנה 45(ד) לתקנות משפחה ככזו המבטלת כליל את מוסד הערעור-שכנגד בענייני משפחה. מנגד, טען המשיב כי יש לפרש את תיקון התשפ"ג ככזה אשר נוגע אך ורק לנושא המועדים להגשת ערעור, וכן לביטול מוסד הערעור-שכנגד בענייני משפחה. זאת, בין היתר, בהסתמך על התייחסותם של דברי ההסבר לתיקון התשפ"ג לתקנות 137(א)-(ב) לתקסד"א בלבד, ולא גם לתקנה 137(ג); כמו גם לאור הגיונו של הסדר זה ותכליתו. עוד נטען, כי פסק הדין שניתן בבע"מ 6960/23, התמקד בתקנות-משנה (א) ו-(ב) בלבד במסגרת הדיון בשאלת פרשנותה של תקנה 45(ד) לתקנות משפחה מאז תיקון התשפ"ג; כך שלשיטת המשיב, 'מכלל הן אתה שומע לאו', ואין לפרש את התקנה האמורה כשוללת את תחולת תקנה 137(ג) לתקסד"א בענייני משפחה. לאחר שהוגשו טענות הצדדים מזה ומזה, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (עמ"ש 20308-05-25; סגן הנשיא א' ואגו): "פרשנות ב"כ [המשיב] ולפיה תק' 137(ג) מוסיפה להיות רלוונטית לגבי החלטות בימ"ש לענייני משפחה – מקובלת עלי. מכאן – שהמועד להגשת ערעור בזכות על פסק הדין המקורי אשר ניתן בהיעדר תגובה של [המשיב] – יימנה ממועד ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטולו". גם לאחר בקשה לעיון מחדש מטעם המבקשת, הובהר כי ההחלטה האמורה – בעינה עומדת, ונקבעו מועדי הגשה ודיון על מנת להתחיל בבירור הליך הערעור. המבקשת לא אמרה נואש, והגישה את בקשת רשות הערעור שלפנַי, בה חזרה, בעיקרו של דבר, על עמדתה, ועתרה להורות על מחיקת ערעורו של המשיב, שהוגש לשיטתה בניגוד לתקנה 45(ד) לתקנות משפחה, השוללת את תחולת תקנה 137(ג) בענייננו. המשיב, בתשובתו, חזר גם הוא על טענות שטען בבית המשפט המחוזי, ולפיהן אין להלום את פרשנותה של המבקשת בדבר שלילת תחולתה של תקנה 137(ג) לתקסד"א בענייני משפחה. בהחלטתי מיום 4.1.2026, ביקשתי מאת היועצת המשפטית לממשלה להגיש את עמדתה בשאלה העקרונית שמעוררת בקשת רשות הערעור הנדונה, בכלל זה, התייחסות "גם לאפשרות הפרשנית כי מתקין התקנות כיוון לכך שתקנה 45(ד) לתקנות סדרי הדין בענייני משפחה תסיג אך את המועד להגשת ערעור לפי תקנה 137(ג) שם, כך שהמועד יהיה בתוך 45 ימים (על-פי תקנה 45(א) לתקנות סדרי הדין בענייני משפחה), חלף 60 ימים (על-פי תקנה 137(א) לתקסד"א); זאת להבדיל משלילה גורפת של תחולת תקנת-משנה זו בענייני משפחה. [...] כך בפרט, לנוכח שתיקת דברי ההסבר לתיקון התשפ"ג באשר להוראת תקנת-משנה (ג) לתקנה 137 לתקסד"א, לעומת התייחסותם להוראות המעוגנות בתקנות-המשנה קודמותיה". לצד זאת, הקשיתי באוֹמרי: "ככל שכך הם פני הדברים לעמדתה, מתבקשת היועצת המשפטית לממשלה להבהיר כיצד אלה מתיישבים בראייתה עם לשון הוראת תקנה 45(ד) לתקנות סדרי הדין בענייני משפחה, שלפיה 'תקנה 137 לתקנות סדרי הדין האזרחי לא תחול'; ולחלופין, להביא לידיעת בית המשפט ככל שעומדת על הפרק כוונה לתקן את הוראת תקנה זו לתקנות סדרי הדין בענייני משפחה" (ההדגשה בחלקהּ הוּספה – נ' ס'). עוד ציינתי, כי ככל שלעמדת היועצת יש לשלול כליל את תחולת תקנה 137(ג) לתקסד"א בענייני משפחה, היא מתבקשת "להתייחס לטעמים שבעטיים יש מקום להבחין לשיטתה בין הליכים אזרחיים 'רגילים' (המתנהלים על-פי התקסד"א) לבין הליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה (המתנהלים על-פי תקנות סדרי הדין בענייני משפחה); זאת, בראי התכלית הכללית המונחת ביסוד ההסדר המעוגן בתקנה 137(ג) לתקסד"א, בכל הנוגע להשהיית מניין הימים להגשת ערעור". ביום 8.5.2026, לאחר מספר ארכות, הוגשה עמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהודיעה על התייצבותה בהליך. בעמדתה, מתייחסת היועצת בהרחבה לתכליתו של הסדר השהיית המועדים שלפי תקנה 137(ג) לתקסד"א, ועומדת בפרט על חשיבותו בקידום יעילות דיונית. לדבריה, ההיגיון המונח ביסודו של הסדר זה, חל אף ביתר שאת בענייני משפחה: "פרשנות לפיה תקנה 137(ג) לתקסד"א כלל לא חלה בענייני משפחה, עלולה להביא למצב בו לכאורה יהיה על בעל דין להגיש במקביל הן בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד לבית המשפט לענייני משפחה, והן ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי [...] – מובילה [...] לתוצאה מוקשית לנוכח הפגיעה הטמונה בכך בשיקולי יעילות ההליך, כפי שאלו באים לידי ביטוי בעקרונות היסוד של התקנות החדשות, וכן ביתר שאת בענייני משפחה". עוד מדגישה היועצת המשפטית לממשלה, כי בדברי ההסבר לתיקון התשפ"ג, "לא בא זכרה של כוונה לבטל את תחולת תקנה 137(ג) על ענייני משפחה". משכך, לוּז עמדת היועצת, הוא כי "כוונת מחוקק המשנה ופסיקת בית המשפט הנכבד בנושאים קרובים, מטים את הכף אל עבר הארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין בהתאם להוראות תקנה 137(ג) וזאת, חרף לשון תקנה 45(ד) לתקנות משפחה" (ההדגשה במקור); כך בכלל, וכך גם ביישׂוּם לענייננו, סבורה היועצת כי עלינו לפרש את הוראת תקנה 45(ד) לתקנות משפחה בראי תכליותיה, וחרף לשונהּ: "לנוכח התכליות העומדות בבסיס תקסד"א ותקנות משפחה בפרט, אין לפרש את תקנה 45(ד) לתקנות משפחה כאילו נועדה להורות על הגשת ערעור לערכאה עליונה במקביל להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. [...] לעמדת היועצת המשפטית לממשלה צדק בית המשפט המחוזי כאשר איפשר למשיב להגיש ערעור בזכות על פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, כאשר המועד להגשת הערעור נמנה מיום ההחלטה שדחתה את בקשתו לביטול [...]. אף בענייננו, יש לתת לתקנות משפחה פרשנות אשר עולה בקנה אחד עם תכליתן, והולמת את תכליות תקסד"א". לצד זאת, ותוך שהיא ערה ללשונה המפורשת של תקנה 45(ד) לתקנות משפחה כנוסחהּ מאז תיקון התשפ"ג, מדגישה היועצת המשפטית לממשלה, לאורכה ולרוחבה של עמדתה, את "אי הבהירות בתקנות משפחה" בשאלה שעל הפרק, ואת ה"עמימות שנוצרה", נוכח שתיקת דברי ההסבר בהתייחס לתקנה 137(ג) ובשים לב לתכליות שפורטו. לדבריה, במצב הדברים המתואר, "יש מקום לקיים בחינה נוספת ובמידת הצורך לבצע תיקון של התקנות". לפיכך, כפי שעדכנה היועצת המשפטית לממשלה: "בעקבות הליך זה, גורמי המקצוע במשרד המשפטים יבחנו מהו המנגנון הראוי למועד הגשת ערעור על פסק דין בענייני משפחה במצב בו הוגשה בקשה לביטולו לפי תקנה 131 לתקסד"א. זאת, בהתחשב במאפיינים הייחודיים של ההליך בבית המשפט לענייני משפחה ולזכויות הדיוניות של בעלי הדין. בהמשך לבחינה המקצועית, תובא המלצה לפני שר המשפטים על תיקון תקנה 45(ד) לתקנות משפחה" (ההדגשות הוּספוּ – נ' ס'). לבסוף צוין, כי "עם השלמת הבחינה המקצועית, תובא המלצה מתאימה לפני שר המשפטים". לאחר עיון בכתובים, קבעתי דיון לפנַי ביום 23.6.2026, וביקשתי את התייצבות ב"כ היועצת. עוד ציינתי, כי "בהינתן הצורך, לעמדת היועצת, 'שתובהר תקנה 45(ד) לתקנות משפחה על ידי מחוקק המשנה', ובהמשך לאמור בפסקאות 28, 29 ו-78 לעמדתה, ככל שעד מועד הדיון תחוּל התפתחות בנוגע לבחינה המקצועית על-ידי 'גורמי המקצוע במשרד המשפטים' ולהבאת 'המלצה לפני שר המשפטים על תיקון תקנה 45(ד) לתקנות משפחה'" – תוגש הודעת עדכון בנושא. אחר זאת, לבקשת ב"כ המבקשת, בוטל מועד הדיון שנקבע; באי-כוח הצדדים הציעו 2 מועדים חלופיים מוסכמים בסוף חודש ספטמבר, והדיון נדחה אפוא ליום 23.9.2026. בהחלטה מיום 5.9.2026, נאלצתי לדחות, לצערי, את מועד הדיון מחמת אילוצי היומן. לצד זאת ביקשתי, כי עד יום 15.9.2026, תוגש הודעה מטעם היועצת המשפטית לממשלה באשר למצב הדברים העדכני בהמשך לאמוּר בעמדתה לגבי הבחינה המקצועית הנערכת במשרד המשפטים ולגבי הבאתה של המלצה לפני שר המשפטים לתיקון תקנה 45(ד) לתקנות משפחה; זאת, "בפרט, נוכח חלוף הזמן בינתיים, ובהינתן הצורך שעליו עמדה היועצת, כי 'תובהר תקנה 45(ד) לתקנות משפחה על ידי מחוקק המשנה' – על מנת 'להקנות ודאות לבעלי הדין'". הודעת היועצת מיום 15.9.2026: טיוטת התיקון החדש לתקנות משפחה ביום 15.9.2026 הוגשה הודעת היועצת המשפטית לממשלה, ובה עדכון בדבר התפתחות משמעותית בנוגע לשאלה העקרונית שעל הפרק. נתבּשׂרנו, כי בתום עבודת מטה של גורמי המקצוע במשרד המשפטים, גובשה טיוטה לתיקון תקנות משפחה – "שמטרתה להבהיר את הוראת תקנה 45(ד) לתקנות"; הועברה לשר המשפטים, ואוּשרה לפרסום להערות הציבור (ראו: טיוטת תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) (תיקון), התשפ"ו-2026; להלן: טיוטת התיקון החדש). בהתאם, כפי שעדכנה היועצת המשפטית לממשלה, ביום 14.9.2026 פורסמה טיוטת התיקון החדש, כאשר ביום 5.10.2026 יחול המועד האחרון שנקבע להגשת הערות הציבור. על-פי טיוטת התיקון החדש כפי שפורסמה להערות הציבור, המצורפת להודעת היועצת – "בתקנה 45(ד), במקום 137 יבוא 137(ב)"; כאשר, מובהר שם: "התיקון המוצע מיועד להסדיר חוסר בהירות הקיים בתקנות [...]. תכלית התיקון היא להבהיר כי המנגנון הקבוע בתקנה 137(ג) לתקסד"א, הנוגע להשפעת הגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד על ספירת הימים להגשת ערעור, יחול גם בהליכי משפחה". עוד מרחיבים ומטעימים דברי ההסבר לתיקון החדש, על הגיונו של הסדר השהיית המועדים המעוגן בתקנה 137(ג) – אשר יפה גם בענייני משפחה, ושאינו מצטמצם אך להליכים אזרחיים 'רגילים' המתנהלים על-פי התקסד"א: "[...] מוצע לתקן את תקנה 45(ד) לתקנות סדרי דין משפחה כך שתקנה 137(ג) לתקסד"א תחול גם בהליכים בבתי משפט לענייני משפחה. זאת, כדי למנוע הליכים מקבילים של בקשת ביטול החלטה במעמד צד אחד וערעור, וכן לשמור על אחידות בין ההסדר הקבוע בתקסד"א לבין סדרי הדין בבתי המשפט לענייני משפחה. במסגרת בחינת התיקון נשקלה גם האפשרות לקצר את המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד (תקנה 131 לתקסד"א), במטרה לקדם ניהול מהיר ויעיל של הליכים בענייני משפחה ובהתאם למגמה הכללית של קביעת מועדים קצרים יותר בהליכים אלה. עם זאת, הוחלט שלא לקצר את המועד, בין היתר מהטעמים הבאים: (1) הטעמים המצדיקים הגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד הם מצומצמים יחסית, ועשויים להיות דומים לאלה המתעוררים בהליכים אזרחיים אחרים, ולכן לא נמצאה הצדקה לקביעת מועד קצר יותר דווקא בהליכי משפחה; (2) לצד החשיבות שבניהול הליכים קצרים ויעילים, במיוחד בענייני משפחה, קיצור המועד עלול לגרום להגדלת שכר הטרחה והעלויות המוטלות על בעלי הדין, באופן שעלול להכביד על המתדיינים ולפגוע בזכות הגישה לערכאות". ברוח דברים אלה של מתקין התקנות, גם היועצת המשפטית לממשלה מדגישה בהודעתה האמורה בדבר טיוטת התיקון החדש שפורסמה לפני כשבועיים, כי "הסדר זה מבכר את סדירות ההליך המשפטי, ומבקש למנוע כפילות דיונית ומצב דברים שבו צד יאלץ להגיש במקביל בקשה לביטול החלטה והודעת ערעור". הכרעה בהינתן כל המפורט לעיל, ובפרט נוכח ההתפתחות המבורכת שהוליד ההליך דנן כאמור בהודעת היועצת מיום 15.9.2026, הרי שבמישור העקרוני, פשוט וברור כי הדיון הפרשני – מוּצה, וכי התייתר הצורך במתן הכרעה שיפוטית בשאלה הרחבה שעוררה בקשת רשות הערעור. אכן, גם אם כטענת המבקשת, הוראת תקנות משפחה על-פי נוסחן הנוכחי (טרם כניסת התיקון החדש לתוקף באופן סופי, נכון למועד כתיבת שורות אלו, וממילא טרם הגשת בקשת רשות הערעור דנן), משמיעה מתוך לשונה הפשוטה כי לגבי הליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה לא יחוּל ההסדר המעוגן בתקנה 137(ג) לתקסד"א; הרי שכעת, על כל פנים, הדברים באים על תיקונם, באופן מפורש, במסגרת טיוטת התיקון החדש לתקנות משפחה, שפורסמה בימים אלה להערות הציבור, אשר מבהיר, שחור על גבי לבן – הן בלשונו, הן בדברי ההסבר שבצִדו – כי תקנה 137(ב) לתקסד"א היא זו אשר לא תחול בענייני משפחה, ולא גם תקנה 137(ג) העוקבת. הדברים – מדברים בעד עצמם, ברורים ונכוחים; בראי כל המפורט לעיל – גם נדרשים. במישור הקונקרטי, בהתחשב בעמימות הנורמטיבית ובחוסר הבהירות עד כה באשר לסדרי הדין החלים בהקשר זה בענייני משפחה (ראו למשל: עמ"ש (חיפה) 63137-05-26, פסקה 16ב (22.6.2026)), כפי שמודגש ביתר שאת הן בעמדת היועצת, הן בדברי ההסבר לתיקון החדש; ובשים לב גם לקריאת הכיוון הברורה של מתקין התקנות במסגרת התיקון החדש, כמוּבא לעיל – אציע לחברַי, כי בנסיבות אלו, חרף נוסחה של תקנה 45(ד) לתקנות משפחה טרם כניסת התיקון החדש לתוקף באופן סופי, נכון למועד כתיבת שורות אלו (וממילא במועד הרלבנטי להליך דנן), נורה על מתן ארכה לנקיטת הליך ערעורי, כך שערעורו של המשיב ימשיך להתברר בבית המשפט המחוזי, ולא יסולק על הסף מחמת איחור בהגשתו (ראו והשוו: בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, פסקה 10 (10.12.2013); ער"א 2470/22 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 5 (30.5.2022)). עוד אציע, כי בנסיבות העניין, כל צד יִשא בהוצאותיו. עם חתימה אמנם כן, התיקון החדש לתקנות משפחה טרם נכנס לתוקף באופן סופי, ועדיין לא נוכל לברך על המוגמר. אולם, דומני, כי מהלך הדברים המתואר קובע ברכה לעצמו: ההליך בבית המשפט עורר פער בין הוראות סדרי הדין על-פי נוסחן לבין המנגנון הדיוני היעיל והרצוי, גם – ושמא ביתר שאת – בענייני משפחה; הייעוץ המשפטי – גיבש עמדה סדורה, יִעץ, המליץ, ועמל באמצעות גורמי המקצוע הרלבנטיים על הכנת טיוטת תיקון לתקנות; שר המשפטים – פעל להתקין, במטרה להסיר את העמימות הנורמטיבית, להרבות ודאות בסדרי הדין ולהביא ליעילות דיונית באמצעותם; והעיקר, ציבור המתדיינים – יוצא נשכר. כל זאת, לא באמצעות פרשנות בדרכי עקלתון, מרוחקת מלשון התקנות הקיימות, כי אם ב'דרך המלך', הישרה והטובה, שאותה בּיכּרנו ושעליה בירכנו. כך במישור העקרוני הרחב. במישור הקונקרטי, יש לקוות, כי יעלה בידי המבקשת והמשיב הניצבים מזה ומזה, למצוא את 'שביל הזהב' שביניהם – אם במסגרת ההתדיינות בהליך הערעור, אם מחוצה לכותלי בית המשפט; "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח, יט). נעם סולברג משנה לנשיא השופט חאלד כבוב: אני מסכים. חאלד כבוב שופט השופט עופר גרוסקופף: אני מסכים. עופר גרוסקופף שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא נ' סולברג. ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ז (27 ספטמבר 2026). נעם סולברג משנה לנשיא עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט