פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 35738-07-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט עופר גרוסקופף
העותר:
אחמד געסוס
נגד
המשיבים:
1. יועמ"ש המשטרה
2. תחנת המשטרה בלוד
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד הדיל אבו סאלח
בשם המשיבים:
עו"ד מיכל דניאלי צ'רני; עו"ד מטר בן ישי
פסק-דין
השופט עופר גרוסקופף:
העתירה שלפנינו כוונה להשבת גופת בנו של העותר על מנת להביאו לקבורה בהתאם לדתם ואמונתם של בני המשפחה.
ביום 1.7.2026 נורה למוות בנו של העותר, אזרח ישראלי, כשהוא אוחז סכין בידו. בסמוך לכך, הועברה הגופה, בהסכמת העותר, למרכז הלאומי לרפואה משפטית לצורך נתיחתה. לאחר מכן, פנה העותר למשטרת ישראל לשחרור גופת בנו, בציינו כי לבנו רקע פסיכיאטרי ואף היה מאושפז לאחרונה במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב. במסגרת חילופי הדברים בין העותר לנציגי המשטרה, נמסר לעותר כי אין למשטרה כוונה להחזיק בגופת בנו וכי שחרור הגופה יתאפשר בכפוף למספר תנאים הנוגעים בעיקרם לאופן קיום ההלוויה. העותר התנגד לתנאים שהוצבו לו, ובהיעדר מענה במשך שבוע ימים הגיש את העתירה דנן.
בתגובה המקדמית מטעם המשיבים מיום 15.7.2026, נמסר כי הסכמת המשטרה לשחרור גופת בנו של העותר בתנאים ניתנה בשגגה, וכי הועברה פנייה לגורמי הביטחון בצה"ל לבחון האם יש מקום בנסיבות העניין להפעיל את סמכות המפקד הצבאי ולהחזיק בגופה לפי תקנה 133(3) לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945. לפיכך, המשיבים ביקשו לשוב ולעדכן לאחר שתתקבל עמדת גורמי הביטחון בצה"ל, ותוך שהדגישו כי החלטה כאמור תתקבל "ללא דיחוי". בקשת המשיבים התקבלה, וביום 5.8.2026 הללו עדכנו כי ביום 3.8.2026 החליט המפקד הצבאי כי אין מקום להחזקת הגופה, ובהתאם הורה על השבתה. לפיכך, טענו המשיבים כי העתירה מיצתה את עצמה ויש להורות על מחיקתה.
ביום 6.8.2026 עדכן העותר כי יומיים קודם לכן, ביום 4.8.2026, נמסרה בשעות הלילה המאוחרות גופת בנו המנוח למשפחה והוא הובא לקבורה. לפיכך, הסכים כי העתירה התייתרה. יחד עם זאת, ביקש לחייב את המשיבים בהוצאות לטובתו, וכן הדגיש כי הוא שומר על כל טענותיו בקשר לנסיבות האירוע בו נהרג בנו, אותן הוא מבקש לברר במסגרת הליכים אחרים.
המשיבים בהתייחסותם לסוגיית ההוצאות, ביקשו להותיר את השאלה לשיקול דעת בית המשפט, אך הבהירו כי לשיטתם אם יוחלט לפסוק הוצאות לחובתם, יש להעמידן על הצד הנמוך, וזאת בשים לב לשלב שבו הייתה מצויה העתירה.
נוכח האמור, ובהסכמת הצדדים, העתירה נמחקת בזאת. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בשאלת ההוצאות, אנו סבורים כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות העותר בסך 5,000 ש"ח. מסקנה זו מבוססת על אופן השתלשלות האירועים כפי שתוארה לעיל, וכן על העובדה שהסעד אותו ביקש העותר במסגרת העתירה דנן ניתן לו.
סוף דבר: העתירה נמחקת. המשיבים יישאו בהוצאות העותר בסך 5,000 ש"ח. למותר לציין כי מכלול טענות וזכויות הצדדים באשר להליכים עתידיים בקשר לנסיבות מותו של המנוח שמורות להם.
ניתן היום, י"א אלול תשפ"ו (24 אוגוסט 2026).
יצחק עמית
נשיא
דפנה ברק-ארז
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט