בג"ץ 33690-02-25 — דוויק ואח' נ' עיריית ירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 33690-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט עופר גרוסקופף העותרים: 1. מג'די דוויק 2. עדלי דוויק 3. חוסאם דוויק 4. עאדל דוויק נגד המשיבה: עיריית ירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אלי אלקיים; עו"ד איתמר כהן פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי נורה על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום מיום 7.8.2016 במסגרת תא"ק 42157-03-16, אשר ניתן, על פי הטענה, תוך תרמית והטעייה של בית המשפט; וכפועל יוצא, נורה על מחיקת חוב הארנונה של העותרים, שאושר במסגרת פסק הדין האמור, לרבות הפרשי ההצמדה והריבית שנוספו עליו במהלך השנים. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנקבע לא אחת, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטית של ערכאות אחרות, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם מתגלה פגם היורד לשורש העניין, כגון כאשר מתעוררת שאלה של חוסר סמכות או שרירות בתחום שהוא "מינהלי טהור" (בג"ץ 6786/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (11.11.2019); בג"ץ 2729/23 דז'לדטי נ' האופוטרופוס הכללי - יחידת החילוט, פסקה 3 (20.4.2023); בג"ץ 8122/23 אלמלח נ' רונן, פסקה 3 (13.11.2023)). כפי שעולה מהמתואר בעתירה, העותרים לא ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום, אלא הגישו לבית המשפט בקשות לעיון חוזר בו או לביטולו. משבקשות אלו נדחו, בין היתר מהטעם שהדרך להשיג על פסק הדין היא באמצעות הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, פנו העותרים למשיבה ישירות על מנת לנסות להגיע להבנות. לאחר שגם דרך זו לא צלחה, הגישו העותרים לבית משפט השלום תביעה לביטול פסק הדין מיום 7.8.2016 (במסגרת ת"א 55751-12-21). במהלך התביעה שנוהלה, שבו הצדדים להידבר ביניהם בניסיון להגיע להסדר מוסכם, אך למרבה הצער ניסיון זה לא נשא פרי. בהמשך לכך, ובעקבות שאלת בית המשפט בדבר אופן בירור התביעה, ביום 29.5.2024 הודיעו העותרים כי אין הם עומדים על ניהול התובענה, בין השאר, כי "לאחר שבית המשפט הנכבד נתן את החלטתו כי לדעתו יהיה קשה לתובעים לעמוד ברף הנדרש ממשפט חוזר התובעים מבינים כי לא יהיה להם מזור במסגרת הליך זה" (סעיף 5 לתגובת העותרים). נוכח האמור, דחה בית משפט השלום את התביעה ביום 10.6.2024, ובעקבות זאת הוגשה העתירה דנן בנימוק כי זו "נותרה האפשרות היחידה" בפני העותרים (סעיף 72 לעתירה). ואולם, פשיטא כי הסבר זה אינו מצדיק עקיפה של סדרי הדין המקובלים, ובוודאי שאינו מגלה עילה להתערבות על פי אמות המידה האמורות (וראו גם: בג"ץ 24433-08-24 צפירה נ' עיריית רחובות (15.8.2024); בג"ץ 9356-08-24 פלונית נ' פלוני (19.8.2024)). למען הצגת התמונה המלאה יצוין כי טענתם העיקרית של העותרים נגד החבות היא שהעותרים 1, 2 ו-4 היו אך עובדים שכירים בעסק המופעל בנכס (מוסך), ואילו העותר 3 אף לא עבד בו. אלא שטענות אלה הושמעו גם בשעתו, וכנגדן טענה המשיבה כי העותרים, שהם בניהם של מי שהעסק היה בבעלותם בעבר (האחים המנוחים דיב ומוחמד דוויק ז"ל), הם המחזיקים והמפעילים את העסק, ואף צירפה בשעתו דו"ח חוקר פרטי המעיד על כך. משנמנעו העותרים מלהתמודד עם טענות אלה לגופן בעת שניתן להם יומם בבית המשפט, אין הן יכולים לעשות כן עתה באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה. לפיכך, העתירה נדחית. בשים לב למצבם של העותרים, ומשלא נתבקשה התייחסות, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ה (23 פברואר 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט עופר גרוסקופף שופט