פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ע"ח 33657-12-24
לפני:
כבוד השופט חאלד כבוב
המערער:
אורסאן דואהרי
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט נ' בנישו) בעפ"ת 15594-10-24 מיום 09.11.2024
תאריך הישיבה:
ט"ז כסלו התשפ"ה (17 דצמבר 2024)
בשם המערער:
עו"ד אמל זיאדה; עו"ד עמי הולנדר
בשם המשיבה:
עו"ד שחר אברהם
פסק-דין
זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, בגדרה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כבוד השופטת א' טפטה-גריידי) מיום 21.07.2024, במסגרת פל"א 2236-03-24.
לאחר עיון בכתובים ושמיעת טיעון בדיון שהתקיים לפניי היום, מצאתי כי דין הערעור להידחות. כשלעצמי, אבהיר כי אי התייצבותו של המערער למאסר ולדיון לפניי, היא עילה מספקת לדחיית ערעורו, משהוא עשה דין עצמי והתעלם מהחלטות שיפוטיות בנוגע למועד התייצבותו לנשיאה בעונשו. גם בהתאם להלכות המקובלות בשכגון דא – לא מצאתי עילה לקבלת הערעור.
כידוע, סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מסמיך את בית המשפט, לבקשת בעל דין, להאריך מועד להגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור לאחר שעברו התקופות הקבועות בחוק. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי הארכת מועד תינתן רק אם המבקש יצביע על "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור (בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (25.07.2006), להלן: עניין נגר); וכי ישנה מקבילית כוחות בין משך האיחור ומשקלם של הנימוקים הנוטים לדחיית הבקשה, לצד בחינה של סיכויי הערעור (ע"פ 947/85 עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 353 (1986); ע"פ 7754/06 ציפר נ' מדינת ישראל (15.10.2006); עניין נגר; ע"פ 4946/07 מקלדה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (19.02.2009) (להלן: עניין מקלדה)). ודוק, נוכח החשיבות שבעיקרון סופיות ההליכים, האינטרס הציבורי בוודאות משפטית ולאור הקשיים הכרוכים בבירור ערעור שהוגש באיחור, בקשות להארכת מועד לא ניתנות כדבר בשגרה, ויש לאזן שיקולים אלו מול הרצון לאפשר עשיית צדק במובן המהותי לאור סיכויי הערעור (עניין מקלדה).
כפי שקבע בית משפט קמא נסיבות ענייננו אינן כאלה שמתקיימים בהן השיקולים המצדיקים אישור הארכת מועד; זאת מכיוון שסיכויי הערעור קלושים מאוד עד אפסיים. לא מצאתי ממש בטענות המערער נגד קביעות אלו – שבדין ובעובדות יסודן.
הערעור נדחה בזאת.
ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"ה (18 דצמבר 2024).
חאלד כבוב
שופט